עיצוב

    עולם קטן: סוזי לביא היא במאית, אדריכלית ומעצבת - בזעיר אנפין

    ביתה של אמנית המיניאטורות הוא ממלכה של פנטזיה מתפרצת, עם תשומת לב וסבלנות מופלאה לפרטים, ולו הזניחים ביותר. הפרויקט האחרון הוא כפר דרדסים שלם

    אירה רוז'בסקי

    |

    17.07.17 | 07:15

    עריכה: תום עוזיאל
    סוזי לביא בביתה. היצירה תמיד הייתה חלק מחייה, אך לעולם המיניאטורות נכנסה לפני שש שנים (צילום: ענבל מרמרי)
    סוזי לביא בביתה. היצירה תמיד הייתה חלק מחייה, אך לעולם המיניאטורות נכנסה לפני שש שנים (צילום: ענבל מרמרי)
    זו לצד זו מוצגות היצירות בסלון ביתה הישן בסביון (צילום: ענבל מרמרי)
    אין רעיון שהוא קטן או גדול מדי. אולם קונצרטים נבנה לפרטי פרטיו (צילום: ענבל מרמרי)
    הסיטואציות מפתיעות בגיוון שלהן, ומורכבות מחלקים שהיא יוצרת בעצמה, או מחלקים שהיא מוצאת ואוספת (צילום: ענבל מרמרי)
    כרכים של מילון אבן שושן, שאיבדו רלוונטיות בעידן הדיגיטלי, הפכו לכלי הקיבול של ספרייה זעירה (צילום: ענבל מרמרי)
    לצד מקומות מחיי היום יום, כמו קיוסק או חדר עבודה, קמות לתחייה תמונות מספרי ילדות אהובים, ודמויות קומיקס ותיקות מקבלות טוויסט יוצא דופן (צילום: ענבל מרמרי)
    לביא עובדת ללא תכנון מקדים, בלי שרטוטים או סקיצות, מתקדמת תוך כדי תהליך היצירה (צילום: ענבל מרמרי)
    התעקשות מעוררת פליאה על ריאליזם. בעולם מוקדשים לז'אנר הזה מוזיאונים (צילום: ענבל מרמרי)
    זו העבודה עליה היא עמלה ממש עכשיו: כפר דרדסים בשטח של 25 מטרים רבועים, אחת האטרקציות בתערוכת הדרדסים שנפתחת השבוע

    לפעמים כל מה שדרוש הוא קסם קטן. כזה שדווקא מתוך צניעותו ודייקנותו יתעלה על ההפתעות הגרנדיוזיות שאותן אנחנו נוטים לחפש, ויתיישב בחיוך ובשלווה בתוך הלב. ביתה של סוזי לביא, אמנית המיניאטורות, הוא ממלכה של ניסים קטנים. מהרגע בו נכנסים פנימה הולכים לאיבוד בתוך עולם פרוע של פנטזיה מתפרצת, רק.. בקטנה. כי על אף דמיונה חסר הגבולות, ולמרות שהיא – כך לפי מילותיה שלה – במאית, אדריכלית ומעצבת, היא עושה הכל בזעיר אנפין.

     

    היצירות הסיפוריות של לביא שואבות. אי אפשר להפסיק להתבונן, לחפש עוד פרטים בסצנה, דווקא מתוך הפליאה על כך שאפילו הפרטים השוליים ביותר קיימים. זו לצד זו הן מונחות בסלון הבית הישן בסביון, שבו היא גרה עם בעלה ובנה הסטודנט. בשעות היום היא מורה משלבת בבית ספר יסודי, ולאהבתה היא מתפנה בשעות אחר הצהריים.

     

    בשעות הבוקר היא מורה משלבת בבית ספר יסודי (צילום: ענבל מרמרי)
      בשעות הבוקר היא מורה משלבת בבית ספר יסודי(צילום: ענבל מרמרי)

       

      הסיטואציות שהיא יוצרת מפתיעות בגיוון שלהן. לצד מקומות מחיי היום יום, כמו בתי מגורים, אולם קונצרטים, קיוסק או חדר עבודה, קמות לתחייה תמונות מספרי ילדות אהובים, ודמויות קומיקס ותיקות מקבלות טוויסט יוצא דופן.

       

      אין רעיון שהוא קטן או גדול מדי. גם חדר כביסה או משרד גנרי מקבלים תשומת לב מרשימה. מגהץ שעומד כאילו הושאר דלוק לרגע באמצע הגיהוץ, או בלגן נונשלנטי של מוצרי ניקיון – כולם ימצאו מקום, כי הרי כך זה במציאות. בבית הקפה שיצרה, לצד אינספור כלים ומוצרי מזון, מפוזרים באגביות משכנעת סטיקרים על הקירות. ההתעקשות על הריאליזם מעוררת פליאה וחיוך שמסרב להימחק.

       

      המגהץ עומד הכן בחדר הכביסה הזעיר (צילום: ענבל מרמרי)
        המגהץ עומד הכן בחדר הכביסה הזעיר(צילום: ענבל מרמרי)

         

        משרד בתוך פח שימורים (צילום: ענבל מרמרי)
          משרד בתוך פח שימורים(צילום: ענבל מרמרי)

           

          על אף התצוגה המתפקעת, לביא נכנסה לעולם המיניאטורות רק לפני שש שנים. עד אז הייתה שקועה בעסק הרכב המשפחתי, אך היצירה תמיד הייתה חלק מחייה, ועל כך מעידים הקירות שמלאים בציוריה. בשלב מסוים רצתה לבנות דברים, החלה בבתי בובות ומשם זה התפתח. כשהחלה למזער שדרגה את ארסנל הכלים שלה ועשתה קורס נגרות, אולם היא עדיין מסתמכת בעיקר על אינטואיציה.

           

          קיוסק רחוב זעיר, כולל עיתונים וסטיקרים על הקירות (צילום: ענבל מרמרי)
            קיוסק רחוב זעיר, כולל עיתונים וסטיקרים על הקירות(צילום: ענבל מרמרי)

             

            היא עובדת ללא תכנון מקדים. בלי שרטוטים או סקיצות, מתקדמת תוך כדי תהליך היצירה. מרבית החלקים, אותם היא מדמיינת בפרוטרוט, מפוסלים יש מאין, וחלקים אחרים נוצרים מאובייקטים או חלקים שאותם היא מוצאת על הדרך. "אגירה חיובית", היא קוראת לזה. למשל, כרכים של מילון אבן שושן, שבעידן הדיגיטלי איבדו רלוונטיות, הפכו לחלק ממבנה ספרייה שיצרה, ומצתים ישנים הפכו למכונת ברד בקפה הזעיר.

             

            מתוך הספונטניות הזו, כשמחשבה חדשה ניצתת מתוך עשייה וחיפוש, נוצרות סצנות מפורטות להפליא. מסיבת התה של עליסה בארץ הפלאות החלה בפיסול של קינוחים קטנים, שבאותה תקופה הלהיבו את לביא. סצנה מתוך פיטר פן נבנתה בתוך מסך מחשב ישן, בגודל 15 אינץ'.

             

            מסיבת התה של עליסה בארץ הפלאות (צילום: ענבל מרמרי)
              מסיבת התה של עליסה בארץ הפלאות(צילום: ענבל מרמרי)

               

              הכרכרה של סינדרלה (צילום: ענבל מרמרי)
                הכרכרה של סינדרלה(צילום: ענבל מרמרי)
                 

                 

                תחום המיניאטורה אינו נפוץ בארץ. ברחבי העולם מוקדשים לז'אנר הזה מוזיאונים, חלקם אף מציגים יצירות מיניאטוריות עתיקות. ''מיני ארט'', תערוכת מיניאטורות שהוצגה ביפו ובה השתתפה גם לביא, משכה הרבה תשומת לב, ומחרתיים (רביעי) תיפתח במרכז הירידים בתל אביב התערוכה ''דרדסים'', שעבורה יצרה לביא כפר דרדסים שלם בשטח של 25 מטרים רבועים – הפרויקט המסחרי הגדול הראשון שלה. מה הלאה? לביא הרי חולמת בגדול: היא רוצה להקים מוזיאון מיניאטורות בישראל.

                 

                ------------------------------------------------

                איך הפכו ציורי הילדים לבובות של ממש? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:

                 

                הילדים במחלקה האונקולגית ציירו, והמעצבים תרגמו ומימשו. לחצו לכתבה המלאה (צילום ציורי ילדים: באדיבות סטודיו דור כרמון, צילום הבובות: יורם רשף)

                 

                 
                הצג:
                כל התגובות לכתבה "עולם קטן: סוזי לביא היא במאית, אדריכלית ומעצבת - בזעיר אנפין"
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד