לפעמים כל מה שדרוש הוא קסם קטן. כזה שדווקא מתוך צניעותו ודייקנותו יתעלה על ההפתעות הגרנדיוזיות שאותן אנחנו נוטים לחפש, ויתיישב בחיוך ובשלווה בתוך הלב. ביתה של סוזי לביא, אמנית המיניאטורות, הוא ממלכה של ניסים קטנים. מהרגע בו נכנסים פנימה הולכים לאיבוד בתוך עולם פרוע של פנטזיה מתפרצת, רק.. בקטנה. כי על אף דמיונה חסר הגבולות, ולמרות שהיא – כך לפי מילותיה שלה – במאית, אדריכלית ומעצבת, היא עושה הכל בזעיר אנפין.
היצירות הסיפוריות של לביא שואבות. אי אפשר להפסיק להתבונן, לחפש עוד פרטים בסצנה, דווקא מתוך הפליאה על כך שאפילו הפרטים השוליים ביותר קיימים. זו לצד זו הן מונחות בסלון הבית הישן בסביון, שבו היא גרה עם בעלה ובנה הסטודנט. בשעות היום היא מורה משלבת בבית ספר יסודי, ולאהבתה היא מתפנה בשעות אחר הצהריים.
הסיטואציות שהיא יוצרת מפתיעות בגיוון שלהן. לצד מקומות מחיי היום יום, כמו בתי מגורים, אולם קונצרטים, קיוסק או חדר עבודה, קמות לתחייה תמונות מספרי ילדות אהובים, ודמויות קומיקס ותיקות מקבלות טוויסט יוצא דופן.
אין רעיון שהוא קטן או גדול מדי. גם חדר כביסה או משרד גנרי מקבלים תשומת לב מרשימה. מגהץ שעומד כאילו הושאר דלוק לרגע באמצע הגיהוץ, או בלגן נונשלנטי של מוצרי ניקיון – כולם ימצאו מקום, כי הרי כך זה במציאות. בבית הקפה שיצרה, לצד אינספור כלים ומוצרי מזון, מפוזרים באגביות משכנעת סטיקרים על הקירות. ההתעקשות על הריאליזם מעוררת פליאה וחיוך שמסרב להימחק.
על אף התצוגה המתפקעת, לביא נכנסה לעולם המיניאטורות רק לפני שש שנים. עד אז הייתה שקועה בעסק הרכב המשפחתי, אך היצירה תמיד הייתה חלק מחייה, ועל כך מעידים הקירות שמלאים בציוריה. בשלב מסוים רצתה לבנות דברים, החלה בבתי בובות ומשם זה התפתח. כשהחלה למזער שדרגה את ארסנל הכלים שלה ועשתה קורס נגרות, אולם היא עדיין מסתמכת בעיקר על אינטואיציה.
היא עובדת ללא תכנון מקדים. בלי שרטוטים או סקיצות, מתקדמת תוך כדי תהליך היצירה. מרבית החלקים, אותם היא מדמיינת בפרוטרוט, מפוסלים יש מאין, וחלקים אחרים נוצרים מאובייקטים או חלקים שאותם היא מוצאת על הדרך. "אגירה חיובית", היא קוראת לזה. למשל, כרכים של מילון אבן שושן, שבעידן הדיגיטלי איבדו רלוונטיות, הפכו לחלק ממבנה ספרייה שיצרה, ומצתים ישנים הפכו למכונת ברד בקפה הזעיר.
מתוך הספונטניות הזו, כשמחשבה חדשה ניצתת מתוך עשייה וחיפוש, נוצרות סצנות מפורטות להפליא. מסיבת התה של עליסה בארץ הפלאות החלה בפיסול של קינוחים קטנים, שבאותה תקופה הלהיבו את לביא. סצנה מתוך פיטר פן נבנתה בתוך מסך מחשב ישן, בגודל 15 אינץ'.
תחום המיניאטורה אינו נפוץ בארץ. ברחבי העולם מוקדשים לז'אנר הזה מוזיאונים, חלקם אף מציגים יצירות מיניאטוריות עתיקות. ''מיני ארט'', תערוכת מיניאטורות שהוצגה ביפו ובה השתתפה גם לביא, משכה הרבה תשומת לב, ומחרתיים (רביעי) תיפתח במרכז הירידים בתל אביב התערוכה ''דרדסים'', שעבורה יצרה לביא כפר דרדסים שלם בשטח של 25 מטרים רבועים – הפרויקט המסחרי הגדול הראשון שלה. מה הלאה? לביא הרי חולמת בגדול: היא רוצה להקים מוזיאון מיניאטורות בישראל.
------------------------------------------------
איך הפכו ציורי הילדים לבובות של ממש? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
