מדביקים אל המסך מהרגע הראשון: מצעד אישי של פתיחי סדרות אהובים
פעם נועדו הפתיחים להציג את הדמויות והשחקנים. עכשיו יש להם תפקיד שאפתני בהרבה, ובהתאם גם המחשבה והמאמץ שמשקיעים בהם המעצבים והבמאים
נטפליקס, מי שהגדירה מחדש את חוקי הצפייה בטלוויזיה, עיצבה אותם שוב לפני ארבעה חודשים, כאשר יצאה בהצהרה דרמטית על בחינת כפתור חדש במסך: כזה שיאפשר לדלג על הצפייה בפתיחים של סדרות הטלוויזיה. אם בעבר נועדו הפתיחים להציג את הדמויות והשחקנים, הרי שבעשורים האחרונים הם שואפים בעיקר לרתק את הצופים למסך מהרגע הראשון. המעצבים והבמאים של הפתיחים יצרו עולם עשיר ורב-תחומי, שמשלב תנועה, אנימציה, משחק ומוזיקה. השבוע החלה העונה החדשה של ''משחקי הכס'', סדרת המופת של HBO, וזו הזדמנות ראויה להציג (מתוך אוסף אישי של כ-120 פתיחים) את הטובים ביותר לטעמי. צפייה מהנה.
משחקי הכס: עולם של מודלים אדריכליים
ריחוף מעל עולם דימיוני שמזכיר את כדור הארץ היה בחירה מבריקה של אגנוס וול, המנהל האמנותי בסטודיו אלסטיק, שאחראי על כמה מיצירות המופת שתראו עוד מעט, ביניהן פתיח "משחקי הכס" (או בתרגום מדויק יותר: משחק הכסאות). הפתיח, שמעונה לעונה משתנה כמעט מבלי שנרגיש, חושף מחוזות ומדינות חדשות המשתתפות באותה עונה (או פרק), משחק עם הצופים בתפר שבין מציאות לדמיון, בין מה שהייתה יכולה להיות סדרה תיעודית על כדור הארץ בימי הביניים, סדרה עכשווית על מבנים ארכאולוגיים, או על מהלכים פוליטיים בינלאומיים אמיתיים.
טירות דימיוניות, צוקי ענק ומבנים עמוסי פסלים שבנויים מאלמנטים מכניים כמו גלגלי שיניים וחרוטים מאסיביים הצומחים מהאדמה כמו בהילוך מהיר, מרכיבים את מגרש המשחקים הענק שבתוכו מתרחשת עלילת הסדרה. המוזיקה הדרמטית שמלווה את הריחוף, ספק תמים, ספק ברכיבה על דרקון וירטואלי, הפכה בעצמה לאייקון מוזיקלי ומעצימה את הדרמה. הפתיח של משחקי הכס פורט על כל זכרונות הילדות - מארמונות לגו ומלחמות פליימוביל, דרך "מבוכים ודרכונים", ועד אגדות דיסני על נסיכות וממלכות אבודות.
הנה עוד פתיח ארכיטקטוני של סדרה (בהשתתפותה ובהפקתה של מורן אטיאס), על מדינה ספק אמיתית (ומאוד קרובה אלינו), שכמעט נכנס לרשימת הגמר שלי: הרודן.
דקסטר: פעולות בוקר רצחניות
"אנשים מזייפים הרבה אינטראקציות אנושיות, אבל אני מרגיש שאני מזייף את כולן, ואני מזייף אותם מעולה. זה הנטל שלי, אני מניח", אומר מורגן דקסטר, גיבור הסדרה ''דקסטר''. הפתיח של הסדרה משחק בין תחושה של זיוף אנושי מתעתע לאימה שעלולה להתפרץ בכל רגע. מדויק להפליא בתפקידו כפתיח, הוא מציג פעולות תמימות ושגרתיות של בוקר (צחצוח שיניים, מקלחת, קפה והכנת ארוחת בוקר) שכל צופה יכול למצוא את עצמו בהן, בניסיון (אולי) להראות את הצד האנושי של אדם מתועב. אך זו היתממות, שכן בכל פעולה נעשית מניפולציה שמזכירה רצח, כך שחיתוך האשכולית האדומה נראה כמו ביתור בשר, הורדת מסננת בקנקן הקפה נראית כמו טביעה במים, קשירת השרוכים כמו חניקה וכך הלאה.
"כמו כל פתיח טוב, נראה כי תמצית הסדרה מצויה גם בו: איך נראה בוקר רגיל של רוצח מיוחד? התוצאה המדויקת ומלאת ההומור החזיקה מעמד - כשם שדקסטר עצמו הצליח לחמוק מעונש - למשך שמונה עונות. יוצא מן הכלל פתיח הפרק הראשון של העונה הרביעית - שם לקחו היוצרים צעד הומוריסטי קדימה, כשהראו איך שגרת הבוקר משתבשת אפילו אצל האדם הקפדן ביותר, ברגע שנולד לו ילד!", אומרת היוצרת מאיה קסלר.
אריק אנדרסון, שעיצב את הפתיח (מבית היוצר של דיגיטל קיטשן), הוא זה שמצולם בו כשתער הסכין פוצע, כביכול, את גרונו של דקסטר בעת הגילוח. הפתיח עובד על התפר שבין אימה ואמפתיה: פעולות שגרתיות עלולות להיתפס כקטלניות - ממש כמו גיבור הסדרה.
פתיח מבריק ונועז נוסף בז׳אנר "הפעולות השגרתיות" שייך ל-Shamless (הגרסה האמריקאית).
דם אמיתי: הפתיח ה"דוקומנטרי"
הפגנות על רקע גזענות, מעצרים, טקסי הטבלה, ברים סליזיים וטבע נרקב של ביצות - אלה חלק קטן מקטעים כמו דוקומנטריים, שהפכו את הפתיח של "דם אמיתי" לאחד המדוברים. סדרת הערפדים, שכולה מתרחשת בעיירה דרומית בארצות הברית, מצליחה לזקק בדקה וחצי את המושג white trash.
"המטרה שלנו היתה לעשות משהו שאף אחד אחר לא עשה בטלוויזיה. תוך הימנעות מלהראות ערפדים באופן ישיר, ביקשנו לתרגם את נושאי המאבקים הגדולים של הסדרה באמצעות תמונות שנמצאו לכאורה בעולם האמיתי", נכתב באתר של Digital Kitchen. במלאכת מחשבת לשיר המדוייק של ג׳ייס אברט ״דברים רעים״, הורכבו למעלה מ-65 מקטעים שנאספו מסרטים תיעודיים, צילומי סטודיו, הפקות מיוחדות וקטעים מהרשת. ערים שונות מככבות בשוטים המפוקפקים - לואיזיאנה, סיאטל, שיקגו - וכדי לעטוף הכל בנראות אחידה עובדו הצילומים בפילטר רווי צבע ומגורען.
סטודיו קיטשן פיתח במיוחד לסדרה גופן חתוך ביד, שבו נעשה שימוש בכל הכתוביות בפתיח. "דם אמיתי היא מכתב אהבה לדרום הגותי", נכתב באתר הסטודיו.
לרשימת הגמר שלי בז'אנר "פתיחים כמו-דוקומנטריים" הגיעו שלוש סדרות. שלושת הפתיחים מרתקים ברמת העריכה, עיבוד המחשב, והשילוב המדויק בין צילומים תיעודיים ומבוימים ומוזיקה וסאונד: האמריקאים, ויניל, האיש בטירה הגבוהה.
האפיפיור הצעיר: פשטות ודיוק של ישן מול חדש
הבחירה בביצוע חדש של אד שרין והראפר דוולין לשיר All Along The Watchtower של בוב דילן מ-1968, לסדרה שעוסקת במוסד האפיפיורות - היא לא פחות מגאונית. כשהוא צועד כאחרון דוגמני המסלול, במעין מסדרון ארוך שמדמה את ארמון הוותיקן, השחקן ג׳וד לאו, שמגלם את האפיפיור הצעיר, הוא האייקון המרכזי של הפתיח. הכתוביות מרצדות כמעין שילוט נאוני, נעלמות מאחוריו כשהוא צועד בסט נקי, כמו על סרט נע, ועל הקיר מאחוריו מסרים שמועברים באלגנטיות כמעט בלתי מורגשת, עד סוף הפתיח.
האפיפיור פיוס השלוש עשרה, המכונה גם לני בלרדו (ג'וד לאו), חוצה את המסך לאורך הפתיח, כשמאחוריו עבודות אמנות מפורסמות המתארות סצנות דתיות, החל מלידתו של ישו ועד למסעי הצלב, כשמה שמתחיל ככוכב נוצץ (אייקון נוצרי) הופך אט אט לכדור אש מטאורי המתעצם עד לסיום הפתיח, בו הוא מפיל כמטאור (במעין מחווה לפסלו של מאריוציו קאטלן האיטלקי "השעה התשיעית"), את פסל האפיפיור ג׳ון פול השני. ככה מביאים צופים צעירים לצפות בסדרה חדשה.
"הרעיון היה ללוות את האפיפיור בהליכתו הארוכה כדי לספר (ולהראות) את ההיסטוריה של הכנסייה", אומר פאולו סורנטינו, במאי ויוצר הסדרה, לאתר indiewire. "הציורים מאחוריו מציגים את ההיסטוריה של הכנסייה הנוצרית משנת 0 עד שנת 2000, כשאלמנטים בכל ציור נעים, לעתים קרובות כתגובה לכוכב, כמו כאשר פטרוס הקדוש מפנה את המפתחות לממלכת השמיים כאשר הוא מבחין בו זז".
זהו ללא ספק אחד הפתיחים היפים והמסקרנים, שמצליחים לספר סיפור מורכב בפשטות אלגנטית, ועם מרכיב חשוב נוסף: הומור עצמי.
פתיח נוסף בסגנון "דת חדשה", שלוקח דימויים קלאסיים ועושה עליהם מניפולציה עדכנית: אלים אמריקאים.
ווסטוורלד: יצירת מופת ממוחשבת
בהתחלה התעצבנתי, כי הוא נראה קצת כמו חיקוי של הקליפ All is Full of Love של ביורק, וקצת לוקח מהפתיח המופלא של הסדרה ״ניפ/טאק״ משנת 2010, אבל לאט לאט נשביתי בנרטיב האלגנטי ובאסטטיקה של פתיח הסדרה ווסטוורלד. הצבעוניות הנזירית, הפשטות הצורנית והתחכום ההקונספטואלי של דימויים הלקוחים ספק מהמערב הפרוע, ספק מעולם טכנולוגי עתידני של חברות ענק, מסותתים ביד אמן ממוחשבת - הפתיח של סדרת המתח הבדיונית הוא בעצמו יצירת מופת.
"תור הזהב של פתיחי סדרות: הפתיח המצמרר של ווסטוורלד בנוי כמו סרט קצר, מוקפד", היתה הכותרת במאמר של אדם אפשטיי באתר הנחשב QUARTZ, באחד ממאות המאמרים שניתחו בשנה האחרונה את הפתיח, שנדמה שאף אחד נשאר אדיש אליו.
הפתיח של ווסטוורלד מועמד לפרס האמי הקרוב. עוד פתיח יפהפה, אלגנטי ומהפנט של סטודיו אלסטיק, שעושה כבוד לעיצוב דיגיטלי: הכתר.
Feud: Bette and Joan, אנימציה ''קלאסית''
הסדרה, שקיבלה את התרגום המוזר ''אויבות" בעברית (אם היו מדקדקים היו קוראים לה ״סכסוך: בטי וג'ואן״), עוסקת ביריבות ארוכת השנים של השחקניות ההוליוודיות המפורסמות בטי דייויס וג׳ואן קרופורד. סטודיו פרולוג המוערך אחראי לפתיח אנימציה נפלא, שגם הוא בין חמשת המועמדים לפרס האמי.
כמובן שאי אפשר להתעלם מהסגנון האיורי, הגרפי - משטחי צבע חדים, כמו נגזרות נייר - שנבחר כמחווה מאוד מודעת לשפה האיורית האייקונית שיצר המעצב הגרפי הנודע סול באס. באס עיצב ואייר את אחד הכרזות המפורסמות של סרטיו של היצ'קוק - ורטיגו - ואת פתיח הסרט ״פסיכו״ מ-1960.
עוד שני פתיחים מאוירים שאהבתי במיוחד הם מוצרט בג׳ונגל, פתיח שעושה כבוד לא רק למוזיקה הקלאסית (ובכל פרק משתנה מעט), אלא גם לשפה האיורית המופשטת, בין מאטיס לסול באס; ופתיח סדרת האנימציה בו-ג׳ק הורסמן, שבניגוד לסדרות אנימציה ידועות עשוי כמו פתיח קולנועי, ולא מתחנף (כמו הסדרה עצמה).
The Jinx - הפתיח הלא תיעודי לסדרה תיעודית
אם לשפוט רק לפי הפתיח של המיני-סדרה The Jinx - לא הייתי יודע שהיא דוקומטרית ועוסקת במקרה רצח אמיתי, אלא חושב שמדובר בעוד סדרת איכות. היוצרים בחרו לשלב בין חומרי ארכיון הכוללים צילומי משפחה ישנים וקטעי עיתונות או טלוויזיה, לבין סצנות משוחזרות שהופקו במיוחד עבור הסדרה. וזה כוחו של הפתיח (גם הוא של סטודיו אלסטיק).
"הפתיח של The Jinx בת ששת החלקים ראוי לציון על כך שהוא מצליח לדייק את הדמות המורכבת שבמרכזה", אומרת מאיה קסלר. "אם בצפייה ראשונה אוסף הדימויים והסצנות המוצגות בפתיח נשאר חידתי, הרי שבכל צפייה נוספת נחשפים עוד חלקים של הפאזל המסתורי, מבלי להכריע את הכף בנוגע לשאלה הגדולה של 'האם הוא עשה זאת'. הקסם של הסדרה טמון בעיקר באישיות החולנית, המרתקת והחיננית של רוברט דארסט. על הפתיח מוטלת המשימה לשמור את הצופה בתוך אותו ספק שהשאיר את דארסט מחוץ לכתלי הכלא - עד הסוף המטריד, כאשר הגבולות בין היצירה למציאות נעלמים. במהלך הפתיח יש רגע אחד שמתדלק בכל פעם מחדש את ההתרגשות סביב סיפור המסתורין הזה, והוא התמונה בשחור לבן של קאת'י, אשתו הראשונה והנעלמת של דארסט, בשילוב צעקה של סולן ה-Eels, בשיר הנושא הנבחר Fresh Blood''.
הסדרות שאיתן בחרתי לחתום את הרשימה הן דווקא ישראליות. כאלו שהצליחו לא רק למתוח את גבולות הז'אנר פה, אלא גם להטביע את חותמן בעולם:
בטיפול
פאודה
אהבה זה כואב
תמרות עשן
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com