משפחה

    שובה של עונת הדודים המציקים: אז מה אם יש לך ילד, את עדיין רווקה

    הבאת ילד לעולם כאם יחידנית? מזל טוב! זה מקנה לך פטור של שנה בלבד מסיוט השידוכים הכפוי שמצפה לכל רווקה בחתונה משפחתית. אחרי הכל, הילד צריך אבא

    נועה רום

    |

    17.07.17 | 08:55

    מה יש בחתונות שגורם לאנשים לחשוב שמשם תצאי זוגית? הרי גם אם יהיה מישהו שייראה לך - רוב הסיכויים שהוא יהיה שיכור (צילום: נתן יעקובוביץ')
    מה יש בחתונות שגורם לאנשים לחשוב שמשם תצאי זוגית? הרי גם אם יהיה מישהו שייראה לך - רוב הסיכויים שהוא יהיה שיכור (צילום: נתן יעקובוביץ')

    כשמתקרבים חודשי יולי-אוגוסט המדינה נכנסת לפאניקה. אלו לא המדוזות שעשו עלייה ארצה, החופש היותר מדי גדול או החום הבלתי נסבל - זאת עונת החתונות. גברים ונשים חוששים להתקרב לתיבת הדואר שלהם פן ימצאו עוד הזמנה מעוד בת של איזו דודה שהפעם האחרונה ששמעו עליה היתה בעבודת השורשים שלהם בכיתה ז'.

     

    אך אני לא כזאת. כשמגיעה ההזמנה מייד אני מותחת שיער, מיישרת שמלה, מגהצת ריסים ומרימה אותם, עולה על עקבים ורצה. כלומר, מדדה במהירות. כך זה כשיש לך משפחה קטנה עם מעט אירועים שלא קשורים למוות ולכן כל מי שהופיע בעבודת השורשים יקבל ביקור גם אם החליטו הזוג לחגוג את אהבתם אי שם על צוק.

     

    הטורים הקודמים של נועה:

     

    365 ימי חסד

    אך תדע כל רווקה עברייה כי יש מחיר לאותה שמחה. מהרגע שרגלייך ידרכו באירוע הפקדת צ'ק יחד עם חייך. לא יעזור שתתמזגי בין עדת הקשישים והקשישות שיושבים יחד. הם ימצאו אותך ויכריחו אותך לשתות מכוס התרעלת, הלוא היא היין ששותה הכלה. ותבוא עליך הברכה שבשנה הבאה את תשבי בבית מלון ותספרי צ'קים.

     

    כשאת אם יחידנית ניתנים לך 365 ימי חסד בערך שבהם לא תישאלי על הסטטוס שלך באירועים, בהנחה שיהיה לך כוח להגיע אליהם. הפכת אם בישראל, המחמל הקטן יהיה מקור להתרגשות, אילן היוחסין יקיף אותך, ילטף אותו, יגיד לך "כל הכבוד", ידבר אליו בג'יבריש ואת תעני בג'יבריש שאת לא אמיצה אלא פשוט עייפה ומאושרת, אבל לאף אחד לא יהיה אכפת. יש ילד.

     

    הלאה. עברה שנה. הגיע הזמן שתפסיקי לנוח, כלומר לא ממש לנוח - בכל זאת אמא יחידנית, עובדת, יוצאת לפעמים - אבל מבחינת זוגיות חזרת לנקודת ההתחלה. את עדיין רווקה. כשתעלי ברכבל לצוק והילד יבכה, תדעי שבכי של ילד במערכה הראשונה זה סימן לתלישת שיערך במערכה השנייה. כן, הילד חמוד ואיך הוא גדל, ואת נראית נהדר ויופי. כלומר, חוץ מהעובדה שהוא צריך אבא ואת מסבירה שהגעת ליהנות והם מסבירים שאף אחד לא נהנה באירועים.

     

    זה מתחיל בהזמנה לחתונה. לעולם לא יהיה כתוב "משפחת רום". שמך פלוס שם בנך יצוינו במוזמנים, כי אחד פלוס אחד זה עדיין לא ואולי בסיום הערב תהיה אופציה לשלושה. זה ממשיך באישור ההזמנה - לעתים מפיקת האירוע מתבלבלת: "אז הפלוס אחד זה הבן או מישהו אחר?" היא שואלת ונדמה שהיא מחפשת ברשימת המוזמנים חתיכת פאזל חסרה שאפשר להשלים את המשוואה.

     

    ואז האירוע עצמו. אחרי נשיקות באוויר וחיבוקים חמים ולחים, הילד הולך ואני נכנסת לחדר הבריחה, כלומר רצה אחריו במטרה לברוח מהשאלות. לעתים במקום שאלות יש הצעות עם סימן קריאה, "הנה גבר לבד!", תצביע אחת האורחות על איש תמים שעבר לידינו. השידוך שעוד לא התחיל יסתיים בכך שאשתו וילדיו ילכו אחריו. "לא נורא", ירגיעו אותי, "יש הרבה רווקים בחתונות".

     

    המרוץ אחר ההינומה

    "כן, הילד חמוד ואיך הוא גדל, ואת נראית נהדר ויופי. כלומר, חוץ מהעובדה שהוא צריך אבא"

    מה יש בחתונות שגורם לאנשים לחשוב שמשם תצאי זוגית? הרי חלק גדול מהמוזמנים הם קרובי משפחה שלך, חלק הם חברים טובים שאת מכירה שנים, וגם אם יהיה מישהו שייראה לך - רוב הסיכויים שהוא יהיה שיכור עוד לפני שיצטרף לריקוד הרכבת.

     

    אולי זו ההתרגשות של זוג צעיר שנשבע לעד תחת חופת השמיים ובכך גורם לאנשים לשכוח שפעם הם נשבעו ואחרי שנשברה הכוס ועברו השנים הם רצו לזרוק אחד על השני חפצים שבירים גדולים יותר מכוסות. ואולי זה רצון טוב שיוצא בצורה עקומה, כי הנה יש נשים וגברים וכולם שמחים ורוקדים אז משהו חייב לקרות. לא יכול להיות שהגענו עד לכאן רק בשביל זוג אחד.

     

    ואולי זו פשוט הזדמנות להציק מבלי להסביר. הרי התכנסו כולנו בשם אהבה והאירוע תחום, כך שאת לא ממש יכולה להיעלם. ושילוב של מוזיקת טראנס ויותר מדי בשר שומני גורם לאנשים לשכוח נימוסים מהם, ובכלל למה להתאפק אם אפשר לשחרר בדיחות לא מצחיקות, חיבוקים מוגזמים, והערות והצעות שלא היו מעיזים להגיד במקום אחר. הרי ביום רגיל לא תמצאו אישה נגררת לשתות יין קדושים בגלל אמונה כלשהי, או שיכריחו אותך לעמוד עם עוד נשים מבוהלות כדי לתפוס את הזר של הכלה ולצפות ממך שתעיפי אותן הצידה כמו נפתחו שערי זארה במבצע חסר תקדים שבו נותרה שמלה אחת נסיכתית.

     

    אבל אני מביטה בחברותיי למרוץ אחר ההינומה - צעירות, מבוגרות, רווקות, גרושות, יחידניות, שלערב אחד נדחקו לבגד שמכניס את הירכיים, את אגן הים התיכון ובטן מלאה בחששות והתרגשות ובעיקר לחץ כי המחטב שמהדק עלול ליצור קריש דם היישר למוח - ומודיעה מראש שאני פורשת מהמרוץ.

     

    אני רוצה ליהנות, לרקוד, לא לחשוב על איך אני נראית כשאני מזיעה ואם בא לי להוריד את נעלי העקב, אני אעשה זאת. ואם אני רוצה לשבת ולבהות בקינוחים ולהתלבט מה לקחת, אעשה גם זאת, כי זה הערב שלי. כלומר, גם של החתן והכלה - אבל זה לא ערב לעסקנות, תמחורים של אהבה ושידוכים בכוח, זה לילה של שמחה. מחר יום חדש וגם בו אפשר למצוא אהבה. בלי רגל קרושה. 

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נועה רום, רווקה + ילד בן שש, גרה בנתניה, סופרת לנוער (עד הבת מצווה זה יעבור, כמה שאת נהדרת, נוגה, תראו אותם, סדרת החיים החדשים שלי), מגישה את התוכנית 'נועה מדברת עם נוער' ברדיו קול נתניה, מורה בהכשרתה לגיל הרך ומרצה על ספריה בבתי ספר וספריות.