"נולדתי וגדלתי בתל אביב. בגיל 23 נישאתי לבחור שהיה חולה בסוכרת נעורים, ונולדו לנו שתי בנות. בעלי היה בחור מבריק ועסק בתחום הביטוח. כשהיה בן 36, הוא נפטר מסיבוכי הסוכרת. בגיל 32 נשארתי אלמנה, עם שתי ילדות בנות שמונה וחמש. אחרי זמן קצר חמותי, אישה מופלאה, אמרה לי: 'את צעירה, תמצאי לך בן זוג'. לא נישאתי שוב, אבל היו לי בני זוג, ומעולם לא הרגשתי בודדה. כשהייתי בת 40 נוצר קשר זוגי ביני לבין יורם רביב, גם הוא אלמן. מאז אנחנו יחד.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- הדוכסית קייט ממשיכה לכבוש את לבבות הבריטים
"לפני 17 שנה החלטנו לצאת לטיול מוצ'ילרוס, כמו הצעירים אחרי הצבא. היעד הנבחר היה פרו. ביולי 2001 הגענו לעיר אייאקוצ'ו, השוכנת בהרי האנדים. בתחנת האוטובוס עטו עלינו נשים עם כרטיסי ביקור של מלונות. הזהירו אותנו שלא ללכת עם כל אחד, אבל בחורה יפהפייה נתנה לנו כרטיס של מלון שבן זוגי ראה את שמו ב'לונלי פלאנט', ונסענו איתה. מאוחר יותר היא הציגה עצמה כאליסיה, חברתו של קרלוס, מנהל המלון, שהוריו הם הבעלים. היינו שם שלושה ימים. מדי יום קנינו ירקות בשוק, הכנו סלט ישראלי והזמנו את הצמד הצעיר לאכול איתנו. נוצר בינינו קשר מקסים. כשחזרנו ארצה, התחלנו ללמוד ספרדית, והקשר עם בני הזוג נשמר.
"שלוש שנים אחר כך ביקרנו שוב את קרלוס ואליסיה, הפעם כאורחים שלהם. הכרנו את משפחתם המורחבת, כולל סוזי מנקו־לודניה, אחותו של קרלוס, ובעלה חררדו לודניה, שהיה ראש העיר אייאקוצ'ו. שנתיים לאחר מכן הגיע חררדו ארצה לכנס ראשי ערים, וכשנפגשנו, סיפר שבנו דייגו - אז בן שמונה - טרם הוטבל לנצרות, והוא רוצה שאנחנו נהיה הסנדקים בטקס ההטבלה. כעבור שנתיים נוספות שוב הגענו לפרו, וחררדו ביקש לנצל את היותנו שם כדי להטביל את דייגו, שבדיוק מלאו לו עשר. אשתו בדקה עם הכומר אם מקובל שיהודים יהיו סנדקים לילד קתולי, והוא אישר והסכים.
"ב־20 בספטמבר 2007 יורם שכר ז'קט ועניבה, והגענו לכנסייה עם כמה עשרות בני משפחה ומקורבים. כולם היו מאוד נרגשים, ואנחנו הרגשנו די מוזר. כשכולם כרעו ברך והצטלבו, עמדנו מאובנים. ואז הכומר שאל את יורם: 'אתה מוכן להיות פדרינו (סנדק)?' ואותי: 'את מוכנה להיות מדרינה (סנדקית)?' כששנינו ענינו בחיוב, הוא הרטיב את ראשו של הילד במים הקדושים. בתום הטקס כל האורחים הגיעו אלינו בטור, חיבקו, נישקו ובירכו אותנו. זה היה הזוי ומרגש.
"מאותו רגע נעשינו משפחה ממש. הקשר נמשך והתרחב, ומדי פעם הגיעו אלינו אורחים מפרו וקיבלנו אותם בשמחה. אחד הזוגות שהתיידדנו איתם היה ריקרדו ולופה לדסמה - הוא בעל קונדיטוריה קתולי, אוהד גדול של ישראל ושל היהודים, שטוען כי אביו המנוח היה יהודי, ובביתו ניצבים חנוכייה ודגל ישראל. לפני שנתיים נולד להם נכד, וריקרדו הסב התקשר ליורם וביקש שנהיה סנדקים בהטבלתו של הפעוט. הסכמנו, כמובן.
"באוגוסט 2016 הגענו בפעם השביעית לאייאקוצ'ו. בזמן הטקס, שנערך בכנסייה, חיכתה לנו הפתעה מרגשת: הסב ביקש להוסיף לתינוק את שמו הפרטי של בן זוגי, והוא נקרא רשמית דקל יורם אנטוניו. את השם דקל הם מצאו באינטרנט כשחיפשו שם ישראלי. הבחירה בשמו של יורם הייתה ביטוי של כבוד והערכה שאין כמותם. קיבלנו מסמך רשמי שמכתיר אותנו כ'פדרינו' וכ'מדרינה' של דקל יורם אנטוניו לדסמה.
"הקשרים בינינו לבין המשפחות שלנו באייאקוצ'ו ממש לא ייאמנו. כשאנחנו מודיעים על בואנו, הם נוסעים תשע שעות באוטובוס ללימה כדי לקבל את פנינו. המשפחה גדלה ומתרחבת מביקור לביקור. הפרואנים הם אנשים נפלאים. חמים, מסבירי פנים, ואנחנו מרגישים שהקשר שלנו איתם עושה טוב גם לתדמית של ישראל.
שורה תחתונה:
"משפחה זה לא רק קשר דם או דת משותפת. אפשר ליצור קשר משפחתי באמצעות פתיחות, נדיבות, נתינה הדדית, סקרנות וקבלת האחר".
_______________________________________________________
מה גרם לה לאמץ שני ילדים אוגנדים? הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
