אדריכלות

ממֶשֶׁק פועלות חקלאי למרכז כושר עדכני: גלגוליו של "בית חנה" בת''א

אנשי העסקים רוני דואק ויואב קדמון הפכו את המבנה ההיסטורי בפינת שדרות בן גוריון בתל אביב למרכז תרבות, יוגה וספורט. "מתנ"ס למבוגרים", הם קוראים לו

אביטל ברוידא

|

15.07.17 | 07:31

פעם קטפו כאן עגבניות, היום עושים מתיחות. במרפסת הגג של "בית חנה" ייערכו הרצאות וסדנאות. בפינות המנוחה אפשר יהיה להירגע מהאימון (צילום: דורון סרי)
פעם קטפו כאן עגבניות, היום עושים מתיחות. במרפסת הגג של "בית חנה" ייערכו הרצאות וסדנאות. בפינות המנוחה אפשר יהיה להירגע מהאימון (צילום: דורון סרי)
"בית חנה" תוכנן על ידי אדריכל יעקב פינקרפלד ב-1936. לשיפוצו העכשווי אחראי אדריכל יואב מסר. "רוב עבודות השימור התרכזו בניקוי תחלואי הזמן", מספר מסר. "הבניין מדבר בזכות עצמו. היה צריך רק לחדד ולשמר את הצורה והערכים שהוא משדר" (צילום: בועז לביא)
היום קשה להאמין שכך נראתה בשנות ה-30 של המאה הקודמת תל אביב. ''משק פועלות הצפון'' השתרע על שטח גדול, משדרות בן גוריון עד רחוב ארלוזורוב (שעדיין לא נסלל). בשדות הוכשרו נשים לעבודה חקלאית, בהשראת הגותו של א.ד. גורדון (צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה)
לאחר סגירת משק הפועלות, בשנות ה-50 של המאה שעברה, שימש המבנה כבית ספר לנערות (צילום: עיתון דבר, באדיבות מכון לבון – ארכיון תנועת העבודה)
תלמידות לאופנה. ב-1951, לאחר מותה של חנה צ'יזיק, החלוצה שעמדה בראש המשק החקלאי, הוחלט להוקיר את זכרה, ומאז נקרא הבניין על שמה (צילום: צילום: Library of Congress, Prints & Photographs Division, LC-DIG-matpc-13363)
בגלגולו הקודם כ''דיאדה'': על שימורו של הבניין, שנבנה בסגנון הבינלאומי, הוחלט בשנות ה-90, אחרי שהעירייה התירה לבנות בעורפו מגדל מגורים (צילום: עמית שעל)
במכון החדש אולמות תרגול וכושר, פילטיס מכשירים, מלתחות ובית קפה. הרחבה בחוץ תהפוך בקיץ לקולנוע פתוח, ולצמחייה נוספה גינה הידרופונית (צילום: דורון סרי)
הכניסה (מימין) שבה שויפו המרצפות עד שהושב להן גוון החרדל המקורי, ואחת משתי המלתחות ( משמאל). אדריכל דן טרוים, שעיצב את הפנים, ביקש לשמור על אופיו המקורי, ורק לעדן אותו (צילום: בועז לביא)
הרעיון הוא שמנויים יוכלו להעביר במקום שעות של עבודה ופנאי אחרי האימון. מרפסת הגג הוכשרה כמקום לעבודה, מנוחה או האזנה להרצאות. הריהוט קל ונייד, וניתן לשנות את סידורו בהתאם לאופי הפעילות. באדניות עוד יצמחו שיחים (צילום: בועז לביא)

ספק אם מרימות המשקולות או חובבי היוגה, שיצטרפו כמנויים למרכז הכושר והתרבות החדש שנפתח היום (שישי) ב"בית חנה" בתל אביב, יוכלו לדמיין, מבעד לאגלי הזיעה, את גן הירק, המשתלה, הלול והרפת שהשתרעו לצד הבית הזה לפני כשבעים שנה. "בית חנה", הבניין הפינתי בצומת שדרות בן גוריון ורחוב אד"ם הכהן בתל אביב, מוכר יותר כסניף "אפרופו" שבו נהרגו שלוש צעירות בפיגוע בערב פורים ב-1997; או בגלגולו המאוחר יותר כ"דיאדה" - מרכז להורים וילדים, שפעל בבניין בהצלחה בראשית שנות האלפיים.

 

היו זמנים: ב"משק פועלות צפון" הכשירו צעירות לעבודה חקלאית, בשדות בלב תל אביב. את התוצרת הטרייה מכרו בחנות ב"בית חנה" (צילום: זולטן קלוגר, באדיבות מכון לבון – ארכיון תנועת העבודה)
    היו זמנים: ב"משק פועלות צפון" הכשירו צעירות לעבודה חקלאית, בשדות בלב תל אביב. את התוצרת הטרייה מכרו בחנות ב"בית חנה"(צילום: זולטן קלוגר, באדיבות מכון לבון – ארכיון תנועת העבודה)

     

    אחרי שנסגר "דיאדה" פעלו במקום בתי קפה שונים, וב-2013 רכשה את הנכס חברת "כרמי הערבה בע״מ", של איש העסקים רוני דואק. בבעלותו שימש הבניין כבית משרדים, וכעת נמצא לו ייעוד חדש: מכון כושר ומרכז תרבות, או כפי שמכנים אותו בעליו "מתנ"ס עדכני למבוגרים".

     

    לחימום: קצת היסטוריה

     

    לפני שהיה למקום של פעילות פנאי, היה "בית חנה" לבו של "משק הפועלות צפון", שפעל במקום משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-50 של המאה שעברה. המשק החקלאי הכשיר נשים לעבודה חקלאית, כדי שיוכלו להתפרנס בכוחות עצמן, ובימיו הגדולים התפרש על פני שטח גדול, שמוגדר היום על ידי שדרות בן גוריון בדרום, רחוב ארלוזורוב בצפון (שאז עדיין לא נסלל), הכפר הערבי ס'ומייל במזרח (היום רחוב אבן גבירול) ורחוב בן יהודה במערב.

     

    מאז הקמתו ב-1926 ובמשך כ-20 שנה, עמדה בראש משק הפועלות חנה צ'יזיק, חלוצה שעלתה מאוקרינה ב-1906. תחילה למדה צ'יזיק אמנות בבצלאל ובהמשך יצאה לעבוד ב"חוות העלמות" במושבה כנרת, שם הושפעה מהגותו של א.ד גורדון. ב-1921 היא נסעה ללמוד בבית ספר גבוה לגננות/ חקלאות בווינה, ובשובה הקימה ב-1922 "משק פועלות" בנחלת יהודה. כעבור כמה שנים עברה לתל אביב והקימה את משק פועלות צפון, שהציע כבר אז לתל אביבים תוצרת חקלאית טרייה (רק שהיא גודלה על ידי חקלאיות עבריות).

     

    הצילום הבא הוא אחד הצילומים הראשונים שצילם רודי ויסנשטין, לימים מקים הצלמניה:

     

    הפועלות חיו בתנאים קשים והציעו לתל אביבים תוצרת חקלאית טרייה (צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה)
      הפועלות חיו בתנאים קשים והציעו לתל אביבים תוצרת חקלאית טרייה(צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה)

       

      תנאי החיים ב"משק הפועלות צפון" היו קשים: המקום לא חובר בתחילה לרשת המים, והפועלות שאבו מים מבאר בכפר סומיל. אדמת המשק, שהיתה נמוכה מסביבתה, הוצפה מדי חורף במי גשמים, וההצפות הרסו את עמל הפועלות ואת רכושן. מאחר שלא היה אמצעי הובלה, נאלצו הפועלות לסחוב את הארגזים עם התוצרת על הגב. הבנות, כפי שמסופר בארכיון תל אביב, חיו בצניעות רבה. חיי החברה שלהן כללו יציאה להרצאות ולסרטים בבית העם, וב"גן רינה" ובילוי לילות שבת על שפת הים (בשכונת מחלול) אצל חברי גדוד העבודה בשיחות ובריקודים.

       

      תחילה היו במקום רק מבנים זמניים. ב-1935 הונחה אבן היסוד למבנה קבע, שתכנן אדריכל יעקב פינקרפלד, בסגנון הבינלאומי שהיה נהוג באותן שנים בתל אביב. הבניין, שבנייתו הסתיימה ב-1936, היה בן שתי קומות וכלל חללים ציבוריים, חדרי מגורים עבור החניכות, מרפסת גג גדולה וחנות למכירת התוצרת החקלאית, שהובלטה בקומת הרחוב בוויטרינת זכוכית.

       

      בפינה המזרחית של הבניין, בקומת הרחוב, פעלה חנות למכירת תוצרת חקלאית. בראשית שנות האלפיים מכרו בה משחקים וציוד לתינוקות (צילום: עמית שעל)
        בפינה המזרחית של הבניין, בקומת הרחוב, פעלה חנות למכירת תוצרת חקלאית. בראשית שנות האלפיים מכרו בה משחקים וציוד לתינוקות(צילום: עמית שעל)

         

        עם השנים נוספו לבניין שימושים ואסונות: בין 1938 ל-1940 פעל בבניין "מכון ב'", שמו המחתרתי של אחד ממפעלי התעשייה הצבאית של ארגון ההגנה; ב-1943 שוכנו בו "ילדי טהרן", ניצולי שואה שהוברחו מאירופה; במלחמת העצמאות נפגע המקום בהפצצה מצרית - שניים מחניכי המוסד נהרגו ונוספים נפצעו.

         

        לאחר סיגרת משק הפועלות, הפך המבנה לבית ספר מקצועי לבנות (צילום: Library of Congress, Prints & Photographs Division, LC-DIG-matpc-13361)
          לאחר סיגרת משק הפועלות, הפך המבנה לבית ספר מקצועי לבנות(צילום: Library of Congress, Prints & Photographs Division, LC-DIG-matpc-13361)
           

           

          אחרי סגירתו של משק הפועלות, בראשית שנות ה-50, פעל במקום בית ספר לנערות במצוקה, ולאחר מותה של צ'יזיק ב-1951, הוחלט להוקיר את זכרה, ומאז נקרא הבניין על שמה - "בית חנה".

           

          ועכשיו: למתנ"ס המעודכן

           

          לא רק שימושי הבניין השתנו במשך השנים, גם המבנה עצמו טופל - מרפסת הגג שלו נסגרה ולבניין נוספה קומה. בשנות ה-90, כשהעירייה החליטה לאשר הקמת מגדל דירות על השטח שבגב הבניין, נדרשו היזמים, כחלק מקבלת זכויות הבנייה, לשפץ ולשמר את המבנה הוותיק והחשוב. כל תוספות הבנייה המאוחרות נהרסו, וכך גם חלקו הצפוני של המבנה, שבמקומו תוכנן מעין גן שיפריד בינו לבין המגדל החדש.

           

          פינת המתנה ומנוחה במרכז החדש. על הקירות תלויות כרזות ישנות מאוסף הבעלים, רוני דואק (צילום: בועז לביא)
            פינת המתנה ומנוחה במרכז החדש. על הקירות תלויות כרזות ישנות מאוסף הבעלים, רוני דואק(צילום: בועז לביא)

             

            את רעיון להקים ב"בית חנה" מתנ"ס למבוגרים הגה היזם יואב קדמון, בנה של העיתונאית סימה קדמון, שעומד (עם שותפים) מאחורי מכוני כושר נוספים הפועלים במבני ציבור שהתפנו - מכון הכושר "פאר" בבניין קולנוע "פאר" על פינת ירמיהו ואוסישקין בצפון העיר; ו"בית הכושר נורדאו" בבניין בית כנסת של חסידי גור בשדרות נורדאו. "הרעיון שעומד מאחורי המתחם החדש", אומר קדמון, "הוא מתנ"ס למבוגרים - רק עדכני, מודרני ותל אביבי".

             

            בחצר: גינה הידרופונית וקולנוע פתוח

             

            על עבודות השימור והכשרת המבנה הופקד אדריכל יואב מסר, ואת עיצוב הפנים והתאמת הבית לייעודו החדש הוביל אדריכל דן טרוים. "רוב עבודות השימור התרכזו בניקוי תחלואי הזמן", מספר מסר. "הבניין מדבר בזכות עצמו. היה צריך רק לחדד ולשמר את הצורה והערכים שהוא משדר".

             

            ברוח זו טופלו החזיתות ונצבעו בלבן; בחדר המדרגות ושטחי הביניים נשמר הריצוף המקורי - יציקת טראצו ומרצפות סומסום, שעברו ליטוש על מנת להחזירן לגוון החרדל המקורי. וויטרינת הזכוכית, ששימשה את החנות הפינתית, הוחלפה בחלונות ברזל נפתחים, השומרים על האופי המקורי. "מה שמייחד את הבניין", מוסיף מסר, "הוא הנושא התרבותי. זה היה בית שלמדו בו חקלאות, בניין שידע צרות ופיגועים, והשאלה היתה איך מפיחים בו שוב חיים והופכים אותו למקום שמח של ספורט ותרבות".

             

            גמישות היא כנראה שם המשחק. הבניין החליף את שימושיו פעמים רבות במשך השנים (צילום: דורון סרי)
              גמישות היא כנראה שם המשחק. הבניין החליף את שימושיו פעמים רבות במשך השנים(צילום: דורון סרי)

               

              לשם כך טופלה, בין השאר, רחבת הכניסה הגדולה הפונה לשדרות בן גוריון, שחולקה לשניים: בצדה המזרחי היא תשמש כמרפסת של הקפיטריה שתפעל בפינת המבנה; ואילו חלקה המרכזי, שהוגבה מעט וכוסה בדק עץ, ישמש כאולם חוץ פתוח לפעילויות ספורט בבקרים ולפעילויות תרבות בערבים. בימי הקיץ תהפוך הרחבה, פעם בשבוע, לקולנוע פתוח. הסרטים יוקרנו על חזית המבנה, והצופים, שיקבלו אוזניות, יצפו בהם מכיסאות חוף.

               

              העצים הוותיקים במקום – פיקוס, תות, ציקס ושלושה דקלים – נשמרו, ונוספו אליהם צמחייה היקפית וגינה הידרופונית, שתופעל בשיתוף הקהילה ותספק חומרי גלם לקפטריה.

               

              בבניין: אולמות כושר וחדר טיפולים

               

              שתי קומות המבנה, כ-500 מטרים רבועים בסך הכל, חולקו מחדש לשלושה אולמות כושר, שתי מלתחות, חדר טיפולים, אזורי מפגש, קפיטריה ומשרד. "לכל אזור יש את הייחוד שלו", מסביר טרוים, "אך כדי ליצור שפה אחידה ומשותפת בין הפונקציות השונות השתמשנו באלמנטים עיצוביים המשכיים". בחללי הפנים נחשפו קונסטרוקציית הבטון של המבנה וחלק מקירות לבני הסיליקט המקוריים, שנצבעו מחדש בלבן. אלו מהווים רקע מחוספס לפריטי ריהוט חדשים עשויים ברזל ועץ, שתואמים את האווירה, אך מעדנים מעט את החלל.

               

              המבואה עם דלפק הקבלה ומדפים לממכר ציוד ספורט (צילום: בועז לביא)
                המבואה עם דלפק הקבלה ומדפים לממכר ציוד ספורט(צילום: בועז לביא)

                 

                במבואת הכניסה עודנו קורת הבטון ומרצפות הסומסום המקוריות באמצעות חיפוי חלקי של העמודים והקירות באריחים ירוקים בהשראת שנות ה-50. מהמבואה נכנסים אל אולם הכושר הגדול, המיועד לאימוני כוח ולשיעורי התעמלות, ומשקיף אל רחבת הכניסה. עמדת הקבלה במרכז המבואה עשויה מפרופילים דקים של ברזל חלוד, ולצדה מידוף תואם לחנות אביזרי ספורט. ממול, מתחת לחלון ועל רקע קיר הסיליקט, פינת המתנה ביתית עם ספות עץ מרופדות בלבן, הדומים מטקסטיל צבעוני בדוגמאות אפריקאיות.

                 

                מאחורי עמדת הקבלה נמצאות מלתחות הגברים, המעוצבות בפשטות. דלת הכניסה ותאי המקלחת עשויים ברזל צבוע לבן והשילוט הוא בפונט שחור פשוט. החלל מרוצף באריחי בטון בגווני אפור, בהשראת דוגמאות משנות ה-50, והקירות מחופים באריחים ריבועיים, כמו אלו שהיו בשירותים המקוריים. את הנגיעה העדכנית מוסיף האבזור, שכולל סל כביסה למגבות מרשת ברזל; סרגלי עץ שעליהם סלסילות ומראות; משטחי כיור משיש קררה וברזים מעוצבים.

                 

                דלפק הקפיטריה עשוי שיש והקירות כוסו באריחים לבנים פשוטים (צילום: בועז לביא)
                  דלפק הקפיטריה עשוי שיש והקירות כוסו באריחים לבנים פשוטים(צילום: בועז לביא)

                   

                  בצדה המזרחי של קומת הקרקע נמצאת הקפיטריה EATS, הפתוחה לקהל הרחב, וניתן להיכנס אליה גם מהרחוב. השפה העיצובית נמשכת גם כאן עם קירות מחופים אריחי קרמיקה לבנים ודלפק תצוגה מרכזי עשוי ברזל ועץ, עם משטח שיש קררה. הרצפה היא רצפת טראצו, וחלון הוויטרינה שופץ ברוח המקור.

                   

                  במרפסת הגג: פינות הסבה ומנוחה

                   

                  הקומה העליונה חולקה לחדר פילטיס מכשירים, וסטודיו גדול לשיעורי בר, פילטיס ויוגה, חדר טיפולים אלטרנטיביים ומלתחות נשים, הזהות לאלו של הגברים. בין החדרים השונים מוקמה פינת המתנה עם ספריית מגזינים גדולה ופינת קפה – שתיהן ממשיכות את הקו הסגנוני והצבעוני של קומת הקרקע. כרזות עבריות ישנות, מאוסף פרטי של הבעלים, רוני דואק, נתלו ברחבי הבניין ומוסיפות לו פן מקומי-היסטורי.

                   

                  ספריית המגזינים ופינת הקפה בקומה השנייה (צילום: בועז לביא)
                    ספריית המגזינים ופינת הקפה בקומה השנייה(צילום: בועז לביא)
                     

                     

                    מרפסת הגג הגדולה, הפונה לחצר הקדמית ולשדרה, תוכננה לשמש בשעות היום כאזור מנוחה ועבודה אלטרנטיבי, ובשעות הערב יתארחו כאן סדנאות והרצאות. "המטרה של המרפסת", אומר קדמון, "שהמנויים יוכלו להעביר פה, אחרי האימון, כמה שעות עם הלפטופ, לאכול ארוחת צהריים קלה מהקפיטריה, או סתם לנוח".

                     

                    בהתאם לחזון הזה, הדגש כאן הוא על ישיבה נמוכה באווירה קלילה ובלתי מחייבת. מערכת של ספסלים מודולריים עשויים משטחי עץ ומרופדים בטקסטיל צבעוני, מסודרים במקבצים על גבי שטיחים, כך שניתן לשנות בקלות את סידורי הישיבה בהתאם לסוג הפעילות שמתרחשת במקום. המרפסת מקורה ועל המעקה ההיקפי שלה ישתלו באדניות צמחים מטפסים שייצרו קיר ירוק שינתק בינה לבין הבית השכן.

                     

                    בסטודיו לשיעורי בר, פילטיס ויוגה. "מתנ"ס עדכני למבוגרים" (צילום: דורון סרי)
                      בסטודיו לשיעורי בר, פילטיס ויוגה. "מתנ"ס עדכני למבוגרים"(צילום: דורון סרי)

                       

                      המרכז החדש פתוח לקהל על בסיס מנוי חודשי (390 שקלים כמחיר פתיחה), שמקנה כניסה חופשית לרוב האימונים, הסדנאות וההרצאות; וגם הנחות לפעילויות מיוחדות ולטיפולים אלטרנטיביים.

                       

                      • שימור: יואב מסר אדריכלים
                      • עיצוב פנים: סטודיו דן טרוים
                      • מיתוג: four
                      • אבזור: אדוה הופשטיין
                      • עיצוב נוף: חיים כהן וגלעד שרון
                      • חקלאות הידרופונית: יעל שמר ולביא קושלביץ

                       

                      -----------------------------------------------------------

                      איך שומר ושופץ מלון נורדוי הוותיק בנחלת בנימין? לחצו על התמונה לכתבה:

                       

                      בכיפה הכסופה עושים מסאז'. לחצו לכתבה המלאה (צילום: תומריקו)

                       

                       
                      הצג:
                      כל התגובות לכתבה "ממֶשֶׁק פועלות חקלאי למרכז כושר עדכני: גלגוליו של "בית חנה" בת''א"
                      אזהרה:
                      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד