לשנות תפיסה ותוכניות אף פעם לא קל. בעל הדירה הזו, איש מחשבים בן 32, עמד לקנות עם מי שהייתה אז בת זוגו מיני-פנטהאוז בן 70 מטרים רבועים, בעיר הולדתו אשדוד. הם בחרו דירה נעימה שתאמה את התקציב שעמד לרשותם (כמיליון שקלים), ומתאימה לזוג צעיר, ובהמשך גם למשפחה קטנה.
ברגע האחרון הוא עצר את הרכישה, חישב מחדש את מסלול חייו, והחליט על תפנית של 180 מעלות. "הגעתי להבנה שאני לא מוכן יותר להתפשר על המקום שאני רוצה לגור בו, ושמספיק לעשות את הדברים המחושבים שמצפים ממני", הוא נזכר. הוא נכנס לקבוצת רכישה של ענבל אור, אבל בגלל תחושת בטן לא טובה ביטל את החוזה כחודשיים לפני פשיטת הרגל שלה.
"השלב הבא היה סשן ארוך ומייגע של ניסיונות להצטרף לקבוצות רכישה", הוא מספר. "זה היה רצף של כישלונות ואכזבות מכל מיני דירות חלומיות במיקומים מדהימים, שלא התאפשרו בסופו של דבר בשל התקציב המוגבל". אחרי שלושה ניסיונות וייאוש מהתהליך ומהתרמיות שבהן נתקל, כולל חרטה על הדירה שזנח באשדוד, הוא מצא דירה בת 35 מטרים רבועים בדרום תל אביב. "היא נראתה כמו חור שחור ומוזנח", הוא אומר, "אבל התאימה לתקציב והייתה במקום שאינו פשרה מבחינתי".
כך יצא שבמקום פנטהאוז זעיר-בורגני באשדוד, רכש בסכום דומה דירה קטנה בבניין ישן בשכונת פלורנטין. בזה לא הסתכם המהלך המאתגר. הדירה הקטנה נחלקת בין שתי קומות, בחלל שגובהו הכולל הוא 5.80 מטרים. מפלס אחד שלה מוגבה כמטר וחצי מעל פני הרחוב, והשני נמוך ממנו במטר שמונים. בשניהם חלונות שפונים החוצה, אך כשעומדים למטה רואים את רגליהם של העוברים והשבים.
במקור זה היה חלל מסחרי, ובמשך שנים שכן כאן מפעל לעיבוד עורות. בחלוף הזמן הוסבה גם קומת הקרקע של הבניין למגורים, והמפעל הפך לדירה שבה חדר שינה וחדר רחצה למעלה, ובמרתף סלון ומטבחון.
"כאשר קניתי אותה היא כבר שימשה כדירה", מספר הדייר. "אבל היה לי ברור שאני הולך לשפץ את החלל מאפס וידעתי שזו הולכת להיות הרפתקה". למעצב הפנים ניצן הורוביץ הוא נתן נתונים יבשים, אך רק בביקור הראשון בדירה הבין הורוביץ את המצב לאשורו. "הייתי מופתע לרעה", הוא מודה. "הדירה הייתה במצב נוראי, עם תשתיות גלויות, ובאופן כללי נראתה כמו מחסן שאינו ראוי למגורים".
השניים החלו בדיאלוג כדי להבין את רצונות הדייר ואת המשמעויות שנגזרות מהחלל קטן. קודם כל ביקש שהדירה לא תהיה מודולרית ושלא יצטרך "לעבוד בשבילה", מה שלפעמים קורה בדירות קומפקטיות מהסוג הזה. "רציתי מקומות קבועים בבית: שולחן אוכל, פינת ישיבה עם טלוויזיה גדולה, מיטה נוחה, ושהכל יהיה חלק, בקו אחיד ועם הרבה אחסון".
מהדירה הישנה נשארו גרם המדרגות והחלוקה לקומות. הקירות הפנימיים נהרסו, עמוד תומך שהחזיק את הגלריה הוחלף בקורה, והשימושים השונים החליפו מקום. מחדר המדרגות של הבניין נפתחת הדלת אל מישור כניסה, שממנו מתפצלים שני מהלכי מדרגות: האחד מוביל לקומת המרתף, שבה נמצאים חדר השינה ואזור רחצה, והשני עולה בארבע מדרגות אל קומת הגלריה, שם מוקם הסלון, מטבח עם שולחן אוכל וחדר שירותים קטן.
"מה שהניע אותי בתכנון היא סוגיית האחסון", מסביר הורוביץ. הפתרון נמצא באמצעות קיר ארונות לכל גובה הדירה, שהפך להיות המרכיב העיקרי והבולט בה. הוא מארגן את הפונקציות השונות ומאחד בין שתי הקומות. עומק הארונות 60 סנטימטרים ודלתותיהם עוצבו בגימור של פורמייקה לבנה ממוסגרת בפס שחור.
בקומת הגלריה מתחיל קיר הארונות כמטבח שבתוכו גם משתלב המקרר. במרכז הארון נישה עם משטח עבודה, שכולל כיור וכיריים חשמליות של שתי להבות. מעליהם תוכנן מדף עם מתקן ייבוש כלים. התנור הוא גם מיקרו, והמגירה שמעליו היא משטח עבודה נוסף, שנפתח בעת הצורך. ממול, ליד החלון הפונה לרחוב, מוקמה פינת אוכל קטנה – שולחן עגול נוסח בית קפה, עם משטח שיש ורגל ברזל. לצדו שני כיסאות מרופדים בכחול.
מול ספה תלת מושבית מכיל קיר הארונות את הטלוויזיה הגדולה (55 אינץ'), שמאחוריה מוסתרים ארון החשמל ומערכת קולנוע ביתי. שני שולחנות קפה קטנים ניתנים לסידור בהתאם לצרכים. את הסלון, שנראה כתלוי באוויר בקצהו, תוחם מעקה זכוכית שקוף. "היה חשוב שבישיבה בסלון יהיה מבט לגובה הדירה", מסביר המעצב. "שלא תהיה תחושת מחנק ושאופיו של החלל הכפול יבוא לידי ביטוי".
את גרם המדרגות הוחלט לייחד מבחינה חומרית. הוא רוצף באריחי פורצלן בגוון גרפיט, בעוד שאר הרצפה כוסתה בפרקט אלון טבעי בדוגמת אדרת דג. בנוסף הוחלט להשאיר את קיר לבני הסיליקט, שהתגלה בתחילת השיפוץ, לאורכו של גרם המדרגות, ולהדגיש באמצעותו את אזור החלל הכפול כציר מרכזי.
שלושה חומרים עיקריים נבחרו לעיצוב הפנים: הפרקט, האריחים האפורים והפורמייקה הלבנה עם מסגרת שחורה. "שאפנו למינימום חומרים, ושיהיו פשוטים", מסביר הורביץ. "כדי לא ליצור עומס וכדי לתת לדירה אופי צעיר ולא מלוקק, שיתאים למקום שבו היא נמצאת".
בקומת המרתף עוטפים הארונות את המיטה הזוגית, שנשענת על מקטע קיר שכוסה בפרקט. את שידות הלילה השגרתיות מחליפות כאן נישות קטנות שתוכננו בדופן הארון. תאורת הלילה מגיעה משתי מנורות שקועות בארון, מעל ראש המיטה. מתחת לגרם המדרגות נוצל החלל לטובת ארון למכונות הכביסה והייבוש, ואפילו למחסן קטנטן.
הורוביץ התלבט אם להפריד את המקלחת מהשירותים או להשאירם ביחד. "בעבר החללים הרטובים היו בקומה העליונה", הוא מסביר., "אני לא רציתי לסגור שום חלל, ועם זאת, הייתי צריך להתמודד עם התשתיות הקיימות של מערכת האינסטלציה". לבסוף החליט לפצל: שירותים סגורים למעלה, בחדרון מינימלי בפינת החלל, ומקלחון שקוף למטה, בחלל השינה הפתוח. "השירותים אמנם הקטינו קצת את אזור האירוח", הוא מוסיף, "אך הוא עדיין יכול להיות דינמי, בעזרת הכיסאות מפינת האוכל".
לצד המקלחון מוקם שולחן עץ שמתפקד גם כשולחן לכיור רחצה, וגם כשולחן עבודה קטן. השילוב הזה מתברר מעט יומרני מדי אפילו לדירה קומפקטית, וביומיום מעדיף הדייר לשבת עם הלפטופ ליד החלון הגדול בקומת הגלריה.
עלות השיפוץ הסתכמה ב-240 אלף שקלים, כ-8,000 אלף שקלים למטר מרובע, גבוה יחסית גם לשיפוץ כולל ומושקע. מרבית הסכום הושקע בהחלפת התשתיות המיושנות, ובצמצום מיטבי של כל הצרכים. "אני חושב שההישג בדירה הזו הוא שלא התפשרנו על הפונקציות ולא עשינו דירה מודולרית, אלא עיצוב לדירה רגילה, רק בפרופורציות אחרות", מסכם הורוביץ.
בעל הדירה מצדו מרגיש גם היום, לאחר כמה חודשים של מגורים קומפקטיים, שעשה את ההחלטה הנכונה, ואינו מצטער על ההעזה. "התחושה כאן היא פרקטית ונעימה, קצת כמו צימר. בשביל התקציב שלי זה היה הפתרון הנכון, ובהתחשב בתוצאה הסופית אני שמח שהתפשרתי על גודל הדירה ולא על המיקום". היום, הוא מוסיף, "כבר לא הייתי יכול למצוא כזו דירה במיליון שקל".
- קבלן:דניס אוסטנין
- כלים סניטריים: ויה ארקדיה
- פרקט: חזי בנק
- נגרות: דוד ותומר שטרית
- תאורה: דורי קמחי
- ריהוט: קסטיאל AS IS
- אבזור: פלורליס
