אדריכלות

    מניה ביאליק והמכשפה ממלצ'ט 3 פוגשות 30 מיליון שקל בבניין לשימור

    זהו תג המחיר של ''הווילה'' העצומה שתיבנה כתוספת על בניין בלב ת''א, שבו התגוררה רעיית המשורר הלאומי. היא אמנם הורישה את דירתה לציבור - אך העירייה נעלה אותה

    דקל גודוביץ פורסם: 26.06.17 07:58
    הבניין ברחוב מלצ'ט 3 פינת מזא''ה בתל אביב. מניה ביאליק, אלמנתו של המשורר הלאומי, התגוררה בקומה השנייה (צילום: דקל גודוביץ)
    הבניין ברחוב מלצ'ט 3 פינת מזא''ה בתל אביב. מניה ביאליק, אלמנתו של המשורר הלאומי, התגוררה בקומה השנייה (צילום: דקל גודוביץ)
    כך ייראה הבית אחרי השימור ובניית התוספת העצומה. מה יקרה לדירה של ביאליק, שהיא הורתה לעירייה להוריש לציבור? (הדמיה: ITSTUDIO)

     

    לאוצר הסיפורים התל אביביים מתווסף בימים אלה סיפור קצר, המחזיק בכל המאפיינים של סיפור תל אביבי קלאסי: המחבר הוא מחברם של רבי מכר רבים

    - האדריכל גידי בר אוריין. גם הנושא ידוע ומוכר: הקונפליקט הטראגי בין שימור לבין תוספת בנייה במבנה בלב העיר. הפעם, גיבורת הסיפור היא דמות נכבדה - הגברת מניה ביאליק, רעיית המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק - ולצידה שחקנית מוכרת, עיריית תל אביב-יפו, שמגלמת בצורה משכנעת, כהרגלה, את תפקיד הנבל הרשע. ומי הם הקוראים, או הצופים במחזה שבקרוב יהפוך למופע בנייה אמיתי? אלה כנראה ייצאו שוב נבוכים. או דומעים.


    העלילה מתרחשת ברחוב מלצ'ט 3 פינת רחוב מזא"ה בלב העיר, במבנה שתכנן ב-1933 האדריכל משה צ'רנר בסגנון הבינלאומי, המודגש על ידי אופקיות המרפסות, יחסי נפחים והצללות כאלמנט עיצובי במקום קישוטיות, וחדר מדרגות עם חלון תרמומטר (''מדחום'') אנכי.  במבנה בן ה-84 שרדו אלמנטים מקוריים: שער ודלת כניסה, פרט נדיר מתיבת דואר, פרט גדר, ריצוף ומעקות בחדר מדרגות, פרט ידית מסוגננת לחלון בחדר מדרגות ותרנים לדגלי האומה במרפסת.

     


    IMG_6962

    הכניסה המוזנחת לבניין שתוכנן על ידי אדריכל משה צ'רנר ב-1933. חלק מפרטיו החזיקו מעמד

     


    IMG_6957

    השלט "וילה מלצ'ט" מלמד על מה שעומד לקרות כאן: תוספת בנייה שמרגיזה את השכנים 

     


    IMG_6958

    המרפסת בקומה השנייה היא מרפסת דירת ביאליק. במשך כמה שנים שכן בדירה ארכיון התיאטרון הישראלי

     

     


    מס 4. שנות 60 מניה על מרפסת דירתה הפונה לרחוב מזאה

     

    וזוהי גיבורת סיפורנו, מניה ביאליק, כפי שצולמה עומדת במרפסת דירתה בקומה השנייה, הפונה לרחוב מזא"ה. כאן היא גרה לאחר מות בעלה, המשורר הלאומי. את ביתם ברחוב ביאליק היא תרמה לעירייה, ובתמורה רכשה בעבורה העירייה את הדירה במלצ'ט 3. לדירתה החדשה עברה ביאליק ב-1937 עם אביה, ובמשך השנים אירחה בה אישים חשובים רבים, ובהם שאול טשרניחובסקי ויעקב פיכמן. לימים זכה הבניין בדיירים נכבדים נוספים - העיתונאי אדם ברוך והצורף משה קאשי.

     

    ויש גם עלילת משנה: ב-1993 שכר הפובליציסט והסופר, ד"ר גדי טאוב, את הדירה בקומה 3 בבניין מעמליה רוזנבלום, בתו של אדם ברוך. אז כלל לא ידע, הוא מספר, שבאותה דירה ממש גרה בילדותה אמו, מרית לישפיץ, שהכירה את מניה, ישבה על ברכיה, וביאליק, חשוכת הילדים, היתה לה למעין אמא מאמצת. כשגילה זאת, מוסיף טאוב, הוא החליף את שם הרחוב בספר הילדים שכתב, "המכשפה מרחוב מהר"ל 3", לרחוב מלצ'ט, על שם הבית (המכשפה היתה ונשארה פנינה מוועד הבית, ממנה שמע את הסיפורים כשניקה את חדר המדרגות בבניין במהר"ל 3).

     

    ארכיון התיאטרון הסודי בדירת המגורים

     

    הדירה היתה למרכז תרבותי עד למותה של מניה ביאליק ב-1972, והיא רק בת 96. בצוואתה ביקשה שהדירה, כמו הבית ברחוב ביאליק, תשמש לצרכי ציבור כספרייה או כמוזיאון. ואכן, בהתאם לצוואתה, במימונה של עיריית תל אביב, וביוזמתו וניהולו של יהודה גבאי, שחקן תיאטרון האהל, נפתח בדירה ב-1976 מוזיאון התיאטרון. המוזיאון שביקש להציג את כל אמנויות התיאטרון העברי, התבסס על האוסף העצום של גבאי, שכלל כ-6,000 מתווים לתלבושות ולתפאורות לתיאטרון מימיו הראשונים של התיאטרון בארץ ישראל עד שנות ה-70 של המאה הקודמת; ועוד כ-100 אלף מסמכים, תצלומים, יומנים, קטעי עיתונות, כתבי יד אישיים, חוזים ועוד, של שחקנים ותיאטראות בתל אביב.

     


    מס 1. צוואת מניה ביאליק

     

    אני לא שוכח איך כילד, במסגרת עבודה לבית ספר, שלח אותי אבי למוזיאון התיאטרון לראיין את גבאי. אבי היה כנראה מהיחידים שהכירו את המוזיאון, היות שגבאי ואשתו ג'ניה גרו בבית מולנו. היה ממש מוזר לגלות מוזיאון בקומה שנייה של בית מגורים - דירה קטנה, חשוכה, עמוסת מסמכים, ואדם זקן, עם גבות עבות וחיוך גדול, מציג לי כל מיני חפצים. כנראה שחוץ ממני ומעוד כמה חברים של גבאי, איש לא באמת ידע שיש שם מוזיאון או ביקר בו. אפילו טאוב עצמו, שהתגורר בבניין, מעולם לא היה במוזיאון. מכל מקום, ב-2004 המוזיאון נסגר והאוסף של גבאי עבר לבית אריאלה, ומאז ועד היום הדירה נעולה בסורגים, תריסיה מוגפים, ושלט קטן מודיע: בשעת חירום נא להתקשר ל-106.

     


    IMG_6968

    הדירה שהורישה ביאליק לציבור עומדת ריקה ונעולה כבר 13 שנים 

     

     

    וזה הרי מדהים, כי שוב ושוב אנו נתקלים בנכסים של העירייה שעומדים ללא שימוש. מצוקת הדיור בעיר עצומה, הדרישה לשטחי ציבור רק גדלה, ולמרות זאת, עוד דירה בבעלות העירייה, שניתנה לה במטרה שתשמש את הציבור, עומדת בשיממונה כבר 13 שנה. האם אדם פרטי היה מסכים שנכס שלו יעמוד עזוב, ללא שימוש או הכנסה, ולו יום אחד?

     

    "למה וילה מלצ'ט? כי יש כאן וילה על הגג"

     

    ועכשיו לתפנית בעלילה: בימים אלה הגישה חברת "אנשי העיר" לאישור הוועדה המקומית (שהדירה בכלל בבעלותה), תוכנית לשימור המבנה ולהוספת שתי קומות ועוד קומה חלקית; וכל זאת בהסכם עם דיירי הבניין, ובהם כמובן העירייה. במסגרת עבודות השימור, המרפסות הגדולות בפינות המבנה, שעם הזמן נסגרו בתריסים, ייפתחו שוב; החזית תשופץ ותשומר עם צבע חדש; ויותקנו תריסים וחלונות עץ ופרטי בניין אחרים.

     

    הפרויקט נקרא "וילה מלצ'ט" - שם ציורי שנשען על דימוי הווילה של הלורד מלצ'ט ליד הכנרת. ומדוע דווקא שם זה נבחר לבניין בן 6 קומות בלב תל אביב? "כי יש כאן וילה על הגג", אומר רון חן, מנכ"ל חברת אנשי העיר, "קומה שלמה לבד ועוד חלק מקומה. יכולנו להוסיף לבניין 4 דירות, אבל החלטנו לבנות רק 3, שאחת היא הווילה". שטחה של הווילה 273 מטרים רבועים בשתי קומות + 130 מטרים רבועים מרפסות גג + 3 חניות ו-2 מחסנים. הווילה עדיין לא נמכרה ומחירה, למתעניינים - 30 מיליון שקלים. דירה אחת מהשלוש שייבנו כבר נמכרה; ודירה רגילה, האחת שנותרה למכירה, מוצעת ב-10.75 מיליון שקלים - שטחה רק 145 מטרים רבועים + 40 מטרים רבועים מרפסות, 2 חניות ומחסן. לפי חן, התחלת הבנייה צפויה בנובמבר הקרוב.

     

    במלים אחרות: מעל הבניין לשימור ייבנו 3 קומות נוספות בבנייה רווית זכוכית ופלדה כהה, כקונטרסט מדגיש למבנה לשימור. על פי התוכניות, מרפסת גג לבנה ובולטת, מעל תוספת הקומה הראשונה, נראית מאיימת ובולעת את המבנה לשימור שמתחתיה. השכנים, ובהם המוציאה לאור דניאלה די-נור ובן זוגה יוסי ריבק, הגישו התנגדות לבנייה.

     


    IMG_6976

    המרחק הצר בין הבניינים על רחוב מזא"ה: משמאל וילה מלצ'ט, מימין השכנים הזועמים

     


    IMG_6960

     

    "התוספת המבוקשת מזעזעת", קובע ריבק. "במקום בניין צנוע של שלוש קומות תיווצר מפלצת של 6 קומות. מדוע מפלצת? כיוון שלשלוש הקומות הנוספות אין כל קשר לבניין הקיים - לא קשר ארכיטקטוני, לא קשר עיצובי, לא קשר חומרי ולא קשר של תרבות התקופה המקורית. בעצם זו הנחתה של בניין חדש על בניין ישן - מסה עצומה שתגמד את הבניין הישן המאוד צנוע וטוב - ותיצור כיעור גדול".

     

    ולא די בכך. "המרחק של הבניין הקיים מגבול המגרש קטן מהמקובל כיום לבנייה חדשה", מוסיף ריבק. "בחזית למזא"ה רק 2.33 מ', ובחזית מלצ'ט 1.45 מ'. ההסתמכות על סיווג הבניין כבניין לשימור מאפשרת לחריגה הזאת להמשיך גם בשלוש הקומות החדשות. עם הסרת הסיווג 'בניין לשימור', תיעלם מאליה גם ההצדקה לחריגה מקווי הבניין ולהקלות אחרות, וככל הנראה גם השטח שיוותר לבנייה יקטן, ופגיעתו של הבניין בסביבה תקטן" .

     


    IMG_6971

    גרם המדרגות והמעקות שישומרו. באמצע החלל תתווסף מעלית

     


    IMG_6974

    כאן תהיה מעלית לחניה התת קרקעית

     


    קומה 2 קיים


    קומה 2

     בתוכנית למעלה: מצב קיים בקומה טיפוסית עם מרפסות סגורות. למטה: אחרי פתיחתן

     

    אלא שהפעם ייתכן שההתנגדות קצת מוגזמת. הבניין אמנם מרוחק רק כ-2 מטרים מהבניין הסמוך ברחוב מזא"ה, אך רק בחלק קטן מאוד מהמבנה הקיים. כלפי מלצ'ט הבניין מרוחק רק 1.5 מטרים, אבל זה לא פוגע באף שכן. ביתר החזיתות המרחק סביר בהחלט. גם תוספת הקומות, המבוצעת בנסיגה מהחזית, היא במסגרת התב"ע התקפה לבניינים פינתיים, ואין בה כל חריגה מהמקובל. הפיקוסים שבכניסה, שהמתנגדים חוששים שייעקרו כמנהגם של פרויקטים רבים מדי בתל אביב, נשארים על מקומם - כך לפחות מבטיח האגרונום שחתום על התוכנית; המעלית תהיה בחדר המדרגות ולא תיראה מבחוץ, כך שלא תפגע בחזית לשימור; וגם פתרון החניה הוא צידי ותת קרקעי, כך שלא יפריע לאיש. בסך הכל, שיפוץ הבניין הכרחי, חיזוקו מפני רעידות אדמה חשוב, ופתיחת המרפסות הרחבות היא מעשה יפה.

     


    IMG_6980

    ציורים וכתובות גרפיטי על קירות הבניין המוזנח

     


    IMG_6975

     

    לסיפור יכול היה להיות סוף טוב, אילו מרפסת הגג החדשה הייתה קצת פחות בולטת וחורגת, בגסות ובכוחנות שמגמדת את הבניין שתחתיה, לרבות דירתה של מניה ביאליק הצנועה והמסורה, שהקדישה את כל נכסיה לעירייה. לו רק היינו שומעים כי דירתם של בני הזוג ביאליק תיפתח מחדש לטובת הציבור - אולי כאכסנייה למשוררים צעירים, בנים ובנות, שמניה וחיים נחמן לא זכו להם.

     

    אלא שהעירייה, שמחזיקה כבר 13 שנים בדירה סגורה, עדיין לא החליטה מה לעשות בה בתום השיפוץ והשימור. נותרנו, שוב, עם עצב קל וטעם מר מול בניין ישן שעומד בפני "שימור" בתל אביב. 

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אני קודם כל אדם, ואחר כך אדריכל.
    אני בוגר בהצטיינות של הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, עבדתי עם אבי (ישראל), והיום יש לי ולאשתי (יעלה) משרד אדריכלות ועיצוב העוסק במגוון תחומים- מעיצוב פנים לדירות מסחר ומשרדים, דרך בנייני מגורים, מבנים לשימור, ועד מלונות ותכניות בניין עיר. כנסו לאתר האינטרנט של משרדינו ונשמח להכיר:
    http://www.goodovitch.com/

    לכל אחד יש מקצוע, אבל יש שני מקצועות שבהם כולם מקצוענים: אדריכלות ופוליטיקה. ואני מנסה לעצב דעה בבלוקים ובבלוגים. החיבור בין הבלוק והבלוג הוא חלק מהפוליטיקה של האדריכלות. כי אדריכלות היא לא סטיילינג או קורס ערב, אלא מקצוע רציני, והמעשה הפוליטי המשמעותי ביותר במרחב. בעיקר לאדם הקטן שבמרחב. זה שנשכח בין מחלפים ומגדלים, ונדרס תחת גלגלי הצדק והבירוקרטיה.

    בין בלוג לבלוק אני כל הזמן בוחן, מחפש, לומד ומלמד, כותב על אדריכלות (ברשת ידיעות אחרונות), יוצר ואוצר אמנות (הביאנלה לאמנות אינטרנטית ישראלית), שחקן ופרפורמר (הופעתי בפסטיבל עכו), ומדריך סיורים (בעיקר במכון ויצמן). איש רנסנס בעולם אינטרנטי. טוב, אולי קצת נסחפתי...

    חפשו אותי גם בפייסבוק- "דקל גודוביץ".