הגולשים בישראל חובטים ברנו. חובטים - אבל קונים. 2,924 יחידות מהקומפקטית-משפחתית הוותיקה של רנו, ה"פלואנס", עלו לכבישי ישראל בשנת הדגם שעברה, 2016, ועוד 1,050 "מגאן". ביחד מדובר ב-3,974 יחידות (ועוד כמה מאות שנמסרו באותה שנה לשוק המוניות), מה שמיקם את הצמד פלואנס-מגאן במקום החמישי במצעד המכירות באותה שנה בקטגוריית המשפחתיות, אחרי טויוטה קורולה, יונדאי i35/אלנטרה, סקודה אוקטביה ומאזדה3.
הפלואנס, יש לציין, הפתיעה במהלך הקריירה שלה. למרות העיצוב הגדול והמגושם מדי, ואף שלא הפליאה בביצועים או בפינוקים לנוסעים, הצליחה ליצור לעצמה מעמד של מכונית יעילה, שימושית וחסכונית, בעיקר בזכות דגם הדיזל האוטומטי, שיבואנית רנו השכילה לשווק במחיר זול להפתיע.
אבל הפלואנס הזדקנה, והגיעה הזמן למחליפה מודרנית וצעירה. באירופה קוראים לה מגאן-סדאן, בישראל (ובעוד כמה שווקים) הצמידו למגאן את המינוח האקזוטי יותר "גרנד-קופה" (לטובת אנשי השיווק).
קצת מספרים (כי אי אפשר בלי):
המגאן-גרנד-קופה משווקת בשתי גרסאות – עם מנוע בנזין או עם מנוע דיזל חסכוני - שהפך לפופולרי בעידן ה"פלואנס". מנוע הבנזין (1.2 ליטר), מפיק 132 כוחות סוס ומומנט של 20.9 קג"מ. תיבת ההילוכים היא רובוטית כפולת מצמדים (7 הילוכים בבנזין, 6 בדיזל), האורך שלה נמתח על 4.63 מטרים ארוכים (מדי...) ובסיס הגלגלים (הנתון שבדרך כלל מצביע נעל מרחב לנוסעים בפנים) מגיע ל-2.71 מטרים (טוב מאוד ומרווח מאוד גם ליושבים מאחור).
הלאה: קיבולת מיכל הדלק היא 49 ליטר (מעט מדי), ונפח תא המטען – 503 ליטר (טוב מאוד, אם כי בגלל המבנה שלו - הגישה אליו מקבלת ציון בינוני בלבד).
רשימת האבזור ארוכה ומפוארת: בקרת אקלים מפוצלת (כולל פתח אוורור ליושבים מאחור), מערכת דיגיטלית לבחירת מצבי נסיעה (חסכוני, רגיל, ביצועים-ספורט וכדומה), תאורת אווירה בגוונים משתנים בחלל הנוסעים, פתיחה חשמלית של תא המטען – כול בהעברת הרגל מתחתיו, כניסה ללא מפתח והתנעה ללא מפתח, צג מולטימדיה ענק, תאורת לד חיצונית, פנסי ערפל גם מלפנים, ועוד.
נכנסים
הצללית הנמוכה יחסית מחייבת מעט תימרון והורדת ראש בעת הכניסה לרכב, אבל המאמץ משתלם, כי בפנים נתגלה חלל נוסעים גדול ומרווח, עם כסאות נוחים מאוד, ארגונומיים מאוד, ותאי אחסון נוחים מכל עבר. כל נוסע וכל ילד למשל, מקבל תא אחסון לבקבוק מים בכל דלת.
סביבת הנהג נוחה ונעימה, והנהיגה אינטואיטיבית וקלילה, בדיוק כמו שמצפים ממכונית משפחתית. שדה הראייה רחב ומואר – נקודה חיובית נוספת במידה ואתם נוסעים עם ילדים, שיכולים לצפות בנוסף ממרומי מושבי הבטיחות והבוסטרים במושב האחורי.
מתג בורר מצבי הנסיעה ממוקם לצד ידית ההילוכים אבל ניתן לשנות מצבים גם על צג הטאץ' הגדול. המצב החסכוני (Echo) אנמי מדי לנסיעה שאינה עירונית-אטית, ומומלץ להישאר על "קופמבורט" או "נטורל" לפחות (מצב ה"ספורט" קצת מיותר).
נוסעים
הדבר הבולט ביותר בנסיעה הוא השקט: בידוד הרעשים משובח, ובכל מצב – גם בנסיעה מהירה – רק רעש מועט חדר לחלל הנוסעים.
הביצועים, אגב, בסדר גמור. אמנם זו לא מכונית ספורטיבית (כמו שמנסה לרמוז שמה – "גרנד-קופה"), אבל אין טענות לתאוצה ולשיוט. בסעיפים אלה היא בהחלט מזכירה את סקודה אוקטביה – שהיא ככל הנראה הקומפקטית-משפחתית המוצלחת בישראל כרגע. צריכת הדלק? טובה למדי, כ-14-13 ק"מ לליטר (בדגם הבנזין).
סיכום עד כאן: אם אתם מחפשים משפחתית טובה – אל תוותרו על בדיקת ה"גרנד-קופה" (שעולה, אגב, מ-132 אלף שקל).
אבל נעבור גם לביקורת:
נושא אבזור הבטיחות מעצבן: יבואני רנו בחרו להתקין ב"גרנד-קופה" מערכות מקומיות (מוביל-איי), שכוללות ניטור מרחק מרכב מלפנים, זיהוי הולכי רגל, דו-גלגלי ותמרורים ובקרת סטייה מנתיב, וכן מצלמת רוורס. אבל במחצית השנייה של 2017 זה כבר לא מספיק, כי הסטנדרט המצופה הוא מערכות מקוריות, המובנות בקו הייצור ומשולבות במחשב הרכב, ומאפשרות גם בלימה אוטונומית, בקרה אקטיבית של סטייה מנתיב, בקרת שיוט (קרוז קונטרול) אדפטיבי והתראת שטחים מתים בצדי הרכב. כל זה לא קיים ב"גרנד-קופה", וחבל. יש הבדל עצום בין מערכות בהתקנה מקומית שרק מתריעות, לבין מערכות שממש מתערבות בנהיגה. מ"רנו", שפעם הייתה חלוצה ומובילה בתחום הבטיחות, אפשר היה לצפות ליותר.
ועוד: צג המולטימדיה הענק מבטיח יותר מאשר מקיים, ובסופו של דבר – מגוון הפעולות שהוא באמת מציע מוגבל. גם לחצני ההפעלה שלו קטנים מדי, וכמעט לא מאפשרים הפעלה אינטואיטיבית, בלי הסטת מבט מהדרך לצג.
אז מסכמים:
פלוס: עיצוב חיצוני, נוחות נסיעה, בידוד רעשים, ביצועים, אבזור.
מינוס: אבזור הבטיחות אינו מקורי ולפיכך לוקה בחסר.
שורה תחתונה: מהטובות בקטגוריה, בהחלט מתחרה ראויה למובילת המשפחתיות (כרגע) – סקודה אוקטביה. דגם הדיזל, שעולה רק כאלפיים שקל יותר, יהיה חסכוני בהרבה (אבל מעט אטי יותר בביצועים).
