אנשים

    "אני חיה עם אהובת חיי, ויש לנו עסק משותף, שהוא האהבה של שתינו"

    גלי הדרי-היינריך מרגישה שהיא "חיה את החלום, והרבה מעבר לו". אחרי הרבה תחנות וחיפושי דרך אישיים ומקצועיים, מצאה אושר בפריז, עם בת זוג ישראלית

    נגה שנער-שויערפורסם: 11.06.17 03:55
    גלי הדרי-היינריך. "זכיתי שיתקיימו בתוכי שני צדדים: הרציונלי, הפרגמטי, התבניתי - והפראי, היצרי והיצירתי. אני חיה עם שניהם בשלום" (צילום: ניר סלקמן)
    גלי הדרי-היינריך. "זכיתי שיתקיימו בתוכי שני צדדים: הרציונלי, הפרגמטי, התבניתי - והפראי, היצרי והיצירתי. אני חיה עם שניהם בשלום" (צילום: ניר סלקמן)
    בחתונה בפריז עם שרון. "אנחנו נמצאות יחד 24/7, והאהבה שלנו רק פורחת ועולה" (צילום: Jeremie Korenfeld)

    משחר ילדותה חלמה גלי הדרי-היינריך על קריירה בתחום הקולינרי ועל מקום משלה בפריז, "אבל זה לא היה כתוב בספרים של פולניה", היא צוחקת, "ומצאתי את עצמי הולכת בתלם: מסיימת אוניברסיטה ומנהלת קריירה במקומות עבודה מסודרים". ואז, לפני ארבע שנים, חופשה קצרה בפריז שינתה הכל. כיום היא גרה בעיר האורות, נשואה לאהבת חייה וחיה את החלום שלה, "ועוד הרבה מעבר לו".

     

    מי את?

    "גלי הדרי-היינריך, בת 48, נשואה לשרון וגרה בפריז. זכיתי שיתקיימו בתוכי שני צדדים: הרציונלי, הפרגמטי, התבניתי - והפראי, היצרי והיצירתי. אני חיה עם שניהם בשלום ונהנית מהשילוב ומהאיזון שביניהם".

     

    ומה את עושה?

    "אני שותפה ב-Paris Chez Sharon, מותג קולינרי שהקימה האישה שאיתי, שרון היינריך-הדרי, ושעוסק בחקר עולם הפטיסרי והשוקולטיירי בפריז. במסגרת זו אני מובילה מדי יום סיורים קולינריים בפריז ושותפה לתכנון האסטרטגי של המותג". 

     

    ביקור באלזס אצל יצרנית הריבות כריסטין פרבר. "תשוקה עצומה לכל מה שקשור במטבח" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
      ביקור באלזס אצל יצרנית הריבות כריסטין פרבר. "תשוקה עצומה לכל מה שקשור במטבח"
       

       

      שורשים, נופי ילדות - מה את זוכרת?

      "נולדתי וגדלתי בנהריה, בת אמצעית במשפחה של שלוש בנות. אבי ז"ל גדל בטבעון ולאחר מכן בקיבוץ עין השופט. הוא היה חבר אגד; בהתחלה עבד כנהג, ולימים עסק בתיירות פנים. אמי, ילידת רומניה, עלתה לארץ כילדה והגיעה לנהריה. את אבי הכירה דרך חבר משותף. לאחר נישואיהם עבדה אמי כמנהלת שיווק ומכירות של מפעל בנהריה.

       

      "גדלתי בבית שמח וערכי. לצד החום והאהבה שבהם עטפו אותנו, שמו ההורים דגש על דרך ארץ, תרבות, אהבת הארץ וקבלת השונה והאחר באשר הוא. זה היה בית פתוח, שאליו הגיעו חברים מכל גוני החברה - יהודים, דרוזים וערבים. אני הייתי ילדה אופטימית ושמחה. חלמתי שאביא את השלום ושיהיה שלום עולמי. מגיל צעיר הייתי סוג של טום בוי - ספורטאית מושבעת, אהבתי טבע ורכבתי על סוסים. לאבא שלי היה חשוב שנהיה חזקות ושנדע להסתדר בכל מצב, לכן כבר בגיל צעיר הוא לימד אותנו לשחות, לצלול ולהתמודד עם מערבולות וזרמים בים. טיילנו המון וישנו בשטח, באוהלים, ואין בארץ שביל או נחל שלא הכרתי. גם היום אוהל בג'ונגל מושך אותי לא פחות, ואולי אף יותר, ממלון חמישה כוכבים.

       

      בנעוריה. "מגיל צעיר הייתי סוג של טום בוי - ספורטאית מושבעת, אהבתי טבע ורכבתי על סוסים" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
        בנעוריה. "מגיל צעיר הייתי סוג של טום בוי - ספורטאית מושבעת, אהבתי טבע ורכבתי על סוסים"

         

        "מאז שאני זוכרת את עצמי גם הייתה בי תשוקה עצומה לכל מה שקשור במטבח. אמא שלי הכינה עבורנו אוכל לכל השבוע, ואני הייתי אחראית לחמם אותו ולהכין תוספות לארוחת הצהריים. כשהייתי מכינה עוגה, היא הייתה צריכה להיות לא רק טעימה, אלא גם מקושטת לפרטי פרטים. זה היה סוג של פיסול עבורי. טיפחתי חלום להיות שף קונדיטורית וקראתי המון על התחום הזה. ידעתי שהסצנה הקולינרית העולמית מתרכזת בצרפת, אז חלמתי ללמוד שם ואחר כך לחזור לארץ ולפתוח מקום משלי, אבל אמא שלי כיוונה אותי לעסוק בבישול ובאפייה כתחביב בלבד, 'כי זה לא מקצוע', אז התיישרתי עם המוסכמות המקובלות: תיכון, בחינות בגרות, שירות בצה"ל כמדריכת אימון גופני. לאחר השחרור למדתי לתואר ראשון במדעי החיים באוניברסיטת בן-גוריון, ובסיום הלימודים עברתי לגור בתל אביב".

         

        בילדותה בנהריה. "טיפחתי חלום להיות שף קונדיטורית בפריז" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
          בילדותה בנהריה. "טיפחתי חלום להיות שף קונדיטורית בפריז"

           

          לדבריה, החלום לחיות בפריז ולעסוק בבישול עדיין בער בה, אבל תחילת דרכה המקצועית הייתה שונה לגמרי. "התחלתי לעבוד בסלקום, וזו הייתה ראשיתה של קריירה ארוכת שנים. התחלתי שם באגף שירות הלקוחות, ולימים הקמתי את תחום שימור הלקוחות. בהמשך הייתי מנהלת פיתוח עסקי בסטארט-אפ בתחום המובייל ועבדתי בחברות נוספות. במקביל, השלמתי תואר שני במינהל עסקים ותואר ברפואה סינית. החלום הקולינרי נשמר על אש נמוכה. באחת התקופות שבהן הייתי בין פרויקטים, התחלתי לעבוד כטבחית במסעדות בתל אביב: הצעתי ייעוץ ניהולי אסטרטגי תמורת עבודה שלי במטבח. רציתי להבין איך העסק הזה עובד מבפנים. עבדתי במסעדות במשך כשנתיים, ואחר כך התמניתי למנכ"לית בישראל של חברת מחקר בינלאומית. כל השנים גם הייתי במערכות יחסים עם גברים, שאיכשהו לא הבשילו לנישואים.

           

          "ב-2013 נסעתי לכנס במרוקו והחלטתי לקחת יומיים וחצי של חופש בפריז כדי להחליט מה אני עושה, ולאיזה כיוון אני לוקחת את החיים שלי. עשיתי חיפוש בגוגל כדי לבחור סיור מעניין, ומצאתי את הבלוג של שרון היינריך. שרון, ילידת חיפה, למדה צרפתית בתיכון והתאהבה בכל מה שקשור לצרפת. ב-2009, אחרי שני תארים אקדמיים, תפקיד מבצעי במשרד הביטחון ולימודי קונדיטוריה, עברה לחיות בפריז. בשעות היום היא עבדה בשגרירות הישראלית, ואחר הצהריים חקרה את תחום המתוקים בעיר וכתבה עליהם בבלוג שלה, Paris Chez Sharon. לאט-לאט, בעזרת אסרטיביות, סבלנות ונחישות, הצליחה לחדור לעולם הסגור והשמרני של השף-פטיסיירים והשוקולטיירים בפריז וחשפה בפניהם את האפשרות לספר את סיפורם בבלוגים וברשתות החברתיות.

           

          "אני קראתי את כל זה, ראיתי את התמונות של הקינוחים הצרפתיים והבנתי שיש כאן מישהי שחיה את החלום שלי, ושאני חייבת לפגוש אותה. לוחות הזמנים שלנו לא כל כך התאימו, ויצא שנפגשנו רק ביום האחרון שלי בפריז, כמה שעות לפני הטיסה הביתה.

           

          שרון היינריך-הדרי עם השף פייר ארמה. "הבנתי שיש כאן מישהי שחיה את החלום שלי" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
            שרון היינריך-הדרי עם השף פייר ארמה. "הבנתי שיש כאן מישהי שחיה את החלום שלי"

             

            "נפגשנו בפתח של שוק מובר, ביום חורף קר של פברואר. עליתי במדרגות מהמטרו, וראיתי מולי בלונדינית שופעת שיער גלי, עם חיוך רחב, כריזמה ותשוקה. שלוש השעות של הסיור עברו כמו שלוש שניות. מהר מאוד גילינו ששתינו נולדנו באותו יום בהפרש של שמונה שנים, ושיש לנו הרבה תחומי עניין וחלומות משותפים. שרון סיפרה לי שגם היא נמצאת בצומת דרכים, ושהיא חושבת לחזור לארץ כדי להכיר בן זוג ולהקים משפחה. בסופו של הסיור נפרדנו בתחושה שזו תחילתה של ידידות. חזרתי הביתה בהרגשה שמצאתי שוב את הנשמה שלי, שאבדה איפשהו בתוך מרוץ החיים והמרדף אחרי הקריירה, ושהשארתי את ליבי בעיר האורות.

             

            "נשארנו בקשר ידידותי לחלוטין, שלאט-לאט, בלי לשים לב ולהבין, עבר לפסים אישיים ואינטימיים. לאחר כמה חודשים הגעתי לביקור נוסף בפריז, והשאר היסטוריה. שרון ואני התאהבנו זו בזו, ולאחר שנה וחצי על הקו פריז-תל אביב עברתי לחיות איתה. שרון הייתה מוכנה לוותר על הכל כדי להיות איתי, אבל אני ראיתי את מה שהקימה, את המותג שבנתה בעשר אצבעות, ובשום אופן לא הייתי מוכנה שתוותר על כל זה, אז התפטרתי מהעבודה ועברתי לגור איתה בפריז. כיום אנחנו מתמקדות בהובלת סיורים קולינריים שם. אנחנו נמצאות יחד 24/7, והאהבה שלנו רק פורחת ועולה. בקיץ 2015 הצעתי לה נישואים, והיא אמרה כן. בספטמבר האחרון נישאנו בעיריית הרובע ה-15 בפריז, ולפני כחודש נערכה מסיבת החתונה שלנו בארץ".

             

            בנות הזוג במסיבת החתונה בארץ. "שרון הייתה מוכנה לוותר על הכל כדי להיות איתי" (צילום: ניר סלקמן)
              בנות הזוג במסיבת החתונה בארץ. "שרון הייתה מוכנה לוותר על הכל כדי להיות איתי"(צילום: ניר סלקמן)

               

              מה לקחת איתך מבסיס האם לגלי של היום?

              "ההורים שלי העניקו לי הרבה ביטחון עצמי וחינוך לעצמאות, ושני אלה סייעו לי במהלך החיים ואפשרו לי לנוע ממקום למקום ללא חשש. כיום אני חיה את החלום שלי, והרבה מעבר לו. אני פוגשת את השפים הטובים בעולם, מתארחת במטבחים ובבתים שלהם ומארחת אותם בדירתנו הצנועה בפריז לארוחות ערב בסגנון ישראלי. אני חיה עם האישה של חיי, ויש לנו עסק משותף משגשג, שהוא האהבה של שתינו. אנחנו תמיד אומרות שאנחנו 'עובדות באהבה שלנו' - מציאות נדירה שאנו מוקירות בכל יום מחדש.

               

              "משרון למדתי את חשיבות הנחישות וההתמדה. היא גם הולכת תמיד עם האמת שלה, ובאופן הכי פתוח. מרגע שהחלטנו להיות ביחד, היא שיתפה את הקוראים שלה באהבה שלנו. אני אדם פרטי מאוד, ולקח לי קצת יותר זמן להיפתח, אבל במשך הזמן גיליתי שלסיפור שלנו יש חשיבות עבור הקוראים והאנשים שאנחנו פוגשות. הם מקשיבים, ולא אחת זולגת להם דמעה: הם מספרים לנו ששכחו את הפעם האחרונה שבה חלמו. הם גם שואבים השראה מאיתנו, מהבחירה שלנו ללכת עם מי ומה שאנחנו, מהיכולת שלנו לחיות חיים טובים ולקיים זוגיות יציבה ואוהבת".

               

              גלי הדרי-היינריך. "לא לפחד משינויים, למרות שזה מפחיד" (צילום: שרון היינריך-הדרי)
                גלי הדרי-היינריך. "לא לפחד משינויים, למרות שזה מפחיד"(צילום: שרון היינריך-הדרי)

                  

                מסר לאומה?

                "לא לפחד משינויים, למרות שזה מפחיד. צריך להסתכל על הסיכוי ולתת לו הזדמנות, כי גם אם יש כאן סיכון, המחיר הוא קטן ביחס ליכולת שלנו לנשום שוב, לחייך, לעשות את מה שחלמנו ומה שאנחנו אוהבים מבחינה מקצועית ואישית. וכשאנחנו הולכים עם האמת שלנו, גם השמיים הם לא גבול". 

                 

                ________________________________________________________

                 

                מיהי הסופרת היהודייה, שחיה עם אישה והעניקה להומואים את הכינוי "גייז"? הקליקו על התמונה:

                 

                המינגוויי קטל אותה, מאטיס נעלב ממנה. הקליקו על התמונה (צילום: gettyimages)

                 

                >> לבלוג של נגה כפי שהוא מופיע באתר שלה

                 

                 

                 
                הצג:
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
                נעים להכיר, נֹגה שנער-שויער. נושמת, חיה, שומעת, מתעדת וכותבת אנשים וסיפורי חיים. בעלת חברת "הד - לסיפורים שמשאירים חותם" ואמא גאה לעשרות ספרים, תוצרי המפגש ביני לבין אנשים נפלאים שבחרו לחלוק עימי את אוצרם הגדול - סיפור חייהם.

                ועכשיו הבלוג שלי, "מסע אישי". מה יהיה לנו כאן? מסעות אישיים וסיפורי חיים. מפגשים מהסוג האישי, שבהם נבדוק עבר מול הווה ועתיד - ביטוי לצורך העמוק שלי לקחת סיפור חיים, לאוורר ולמתוח אותו אל מעבר להקשרים המובנים מאליהם.

                למדתי שלסיפור החיים אין גיל (לכולנו יש סיפור). הבנתי גם שמשהו בחיבור העמוק והאותנטי לבסיס, לתרבות, למקום שבתוכו צמחנו, מוציא מאיתנו את הטוב ביותר.

                אני יוצאת למסע אישי. אתם מוזמנים להצטרף.