בניגוד לדירוג העולמי הדי עגום שלנו בתחומי הספורט, התרבות, השיק והשימוש בדיאודורנטים, דווקא בתחום החיתון, מתברר, ישראל ממוקמת די טוב בעולם, שלא לומר, מובילה את הטבלה.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- קנאביס? זה טוב לעור הפנים שלך
- איך הפכה ארץ הקודש למותג אופנה
- הטי שאיתי: החולצות הכי יפות לעונה החמה
בשנים האחרונות ובחסות ההינומה, הפכו המעצבים הישראלים למיני אימפריה של מלבישי כלות בניו יורק, כשהשמות שוברי השיניים שלנו מככבים בסלוני הכלות היוקרתיים ביותר בתפוח הגדול, ובכלל, ברחבי העולם הגדול. ענבל דרור, פנינה טורנה, ברטה, אלון ליבנה, ליהי הוד, גליה להב - כל אלה ועוד מצעידים כלות אמריקאיות לחופה, שעה שהלב הציוני מתרחב בגאווה. הנה ייצוא ישראלי שלא גורם לנו להחביא את המגן דוד שלנו עמוק מתחת לחולצה. ובמילים אחרות, גל גדות, את לא לבד.
מתברר שכלות הן לא "תבנית נוף מולדתן", אלא שייכות לכת עולמית שחפה מכל אפיון לוקלי. מבחינת המתחתנת באשר היא, אין קשר בין אפיזודת החתונה לחיים עצמם, כפי שהם מוכרים לנו. מדובר ביקום מקביל שניזון מפנטזיות ילדות והפרדת חלבונים מפחמימות. שם, כך אומרים, כמעט כולן חולמות את עצמן באותה קומבינציה של חניטה שקפקפה בחלק העליון, שמלווה בחצאית בהיקף של חומת סין. סימה מבאר שבע ושינה מאוקלהומה - שתיהן רוצות להיראות כמו נסיכה. זה לא קשור לאופנה, זה משהו עמוק הרבה יותר בתודעה הנשית.
סקסי, חשוף, קליל - ככה אוהבות הכלות באמריקה את השמלות שלהן, לפחות נכון לרגע זה. סקסי, חשוף, קליל הן גם המילים שאנחנו אוהבים לתאר באמצעותן את עצמנו כישראלים, אולי כי זה נשמע יותר טוב מ"זול, וולגארי ומרושל". כך או כך – נדמה שהעולם כולו השתטח לנו מתחת לגלילי הבדים הלבנים ומבקש – תנו לנו עוד!
באופן פרדוקסלי, הקש והגבבה שנאלצים מעצבי אופנה בישראל ללעוס מכורח מדיניות כלכלית שהחליטה שאפשר גם בלעדיהם, הם גם הממריצים הראשיים להצטיינות בחוץ. בעוד הרבה בתי אופנה אמריקאיים מתייחסים לקטגוריה של שמלות כלה כלא ממש רצויה, מעצבי שמלות הכלה הישראלים מקדשים אותה ומתמקצעים בה היטב, שהרי בארץ מדובר בקטגוריית הלבוש היחידה שמכניסה כסף, והרבה. כי כלה, כידוע, היא צ'ק פתוח, שמתנהל אומנם כסופת טורנדו על ספידים, אבל באותה נשימה גם סוגר על שמלה בעשרות אלפי שקלים, אם לא מאות, לערב אחד, השכרה, כך נהוג כאן.
בניגוד ללקוחת האופנה הממוצעת, כלות לא מאמינות לפרסומות, אלא למראה עיניים ולהמלצות מחברות (וגם שאפשר להוריד 15 קילו בשבועיים, אבל זה כבר לא באמת קשור), כך שגם מעצבים ישראלים נטולי תקציב פרסום יכולים להפוך לשחקנים משמעותיים בתחום, ובתנאי שיצליחו לגלגל את שמם "מפה לאוזן".
אז לגליה להב ולברטה יש יותר ממיליון עוקבים באינסטגרם, וגם הכוכבים הצעירים יותר של הענף, מצמצמים פערי רייטינג. והשמועה שרצה חזק ב"מפה לאוזן" האמריקאי היא שהעיצובים הישראליים לכלות הם סקסיים, עדכניים ולא-מתאמצים. כנראה שבערב שכולו מאמץ אחד גדול, שמוגש על מצע של צום פחמימות ועודף סטרס – להיות לא מתאמץ זה הכי נכון שיש.
המעצב אלון ליבנה, הפוסטר-בוי והדובר הלא רשמי של הסצנה, אומר ש"שלנו פשוט יותר יפות". בעיניי, אני חייב להודות, השמלות השונות של המעצבים הישראלים נראות קצת עוד ועוד מאותו הדבר - שקוף-בכאילו שמולחם אל הגוף (יכול להיות שאני טועה, לכל הלבן הזה יש עליי סוג של השפעה מעוורת). כך או כך, גם אני מסכים - שלנו באמת הכי יפות, ובעידן בו הנוכחות הישראלית היא לא ממש הטורטית הכי פריכה במדד הנחשקות העולמית, נעים להיות מסווגים כיצואנים של כל היופי הזה.
כן, מתברר שיש אופציה לשמלת הקצפת שמרפדת את החלומות הלבנים של כל מישהי שאי פעם נחשפה לתמונותיה של הנסיכה דיאנה ושמלת שובל ה-270 מטר שלה. האופציה הזו, למרבה ההפתעה, צבועה בשמנת, ובכחול-לבן. ובניגוד לסיפור של הליידי ההיא, יש לו גם סוף טוב, לפחות בינתיים.
