ירדתי לארוחת צהריים בחדר האוכל בבית ידיעות אחרונות, כמו שאני עושה בכל יום שגרתי. ברגע שהתיישבתי לאכול את מנת חזה העוף הקבועה, אמר לי הבוס שלי: “תארזי את הדברים שלך, את נוסעת בשבוע הבא למונטנגרו לצילומים של מגזין הקיץ של סטילטו עם הדוגמניות של סוכנות עלית מודלס”. עכשיו, תודו ששני דברים עוברים לכם בראש: האחד יואו, איזה בוס כיפי ואיזו עבודה מדהימה שטסים ככה פתאום לחו”ל, ודבר שני שתמיד רץ לכולם בראש הוא “לטוס עם דוגמניות שיהיו בביקיני? וואו בחיים לא”. אז אני נוטה יותר למחשבה הראשונה, ותודה לאל הביטחון העצמי שלי ממש בסדר ולרגע אני לא מרגישה פחותה מהדוגמניות גם אם יש עלי עשרה קילו יותר ועשרה ס”מ פחות, כל אחת והעבודה שלה, לא? אבל אני כן מתחילה להתרגש מהמדינה האירופית החדשה שאני הולכת לגלות.
מונטנגרו שאולי מוכרת לכם מהאירוויזיון, היא אחת משבע מדינות יוגוסלביה לשעבר ששוכנת על חופי הים האדריאטי, ובעצם קיבלה את שמה מונטה־נגרו (ההר השחור) בעקבות הרי הגרניט הכהים לאורכה של כל המדינה המתנשאים לגובה של 2,500 מטר, וכן, זה מדהים בדיוק כמו שזה נשמע וכבר ברגע הנחיתה אפשר להבחין בהם וברצועות החוף.
הטיסה ב”ישראייר” הייתה ישירה, בסך הכל שעתיים וחצי, ככה שעוד לא הספקנו להחליף רשמים וכבר נחתנו בעיר טיוואט במרחק של כחצי שעה בלבד מהעיר בודווה, שם התארחנו. בודווה היא בירת התיירות של מונטנגרו, עם 17 חופי רחצה (!) וסמטאות קסומות בעיר העתיקה שגרמו לי לבחון אותן בכל רגע פנוי, בין פסל רקדנית מהמם לסמטאות עתיקות ובהן אופנה חדשה כמו חנות של ויקטוריה סיקרט שמפציעה לה בין האבנים העתיקות, ואת הכל עוטף החוף המרגיע עם מי הים התכולים. מה גם שהמלון שבו התאכסנו, AVALA, ממוקם בדיוק במרכז ואיפשר לנו גישה לכל מקומות התיירות השווים – הנופים, החופים והמסעדות והברים שפזורים להם.
בודווה עצמה מספיקה ללוקיישנים יפהפיים לקטלוג, אבל אחרי כמה שוטים החליט הצוות להמשיך לתייר במדינה ולצלם את המקומות הכי יפים שיש. ככה מצאנו את עצמנו בטיול בדרך לאי הנעלם. כל הצוות – הדוגמניות, המאפרים, מעצבי השיער, הצלם, המפיקים והכתבים – עלה על ספינה בדרך לאותו אי נעלם. מהעיירה וירפאזאר הפלגנו על אגם סקאדר והגענו לאי שהוא מעין כפר קטן ובו יש גם מסעדה המוכרת יין ורקייה בייצור ביתי. אולי יין יש לתושבי המקום, אבל תתפלאו לשמוע שחשמל דווקא אין להם, ואי אפשר לסמוך עליהם בכל מה שקשור להטענת המכשירים הסלולריים. בזמן שהבנות הצטלמו, החליפו לוקים והיישירו מבט למצלמה, לי היה רגע של נחת לנשום ולסקור את האי הנעלם, את הספינות שעוגנות במי האגם, את הצמחייה המשתקפת במים ואת הסלעים המקיפים אותנו. הכל היה כאילו אנחנו בתוך גלויה, ודווקא חוסר החשמל שהחזיר אותנו לחיבור עם הטבע ולעצמנו היה נעים ומרגיע מאוד.
למזלנו, אחרי היום העמוס הזה יכולנו להגיע למלון שלנו וליהנות משלל הפינוקים שהוא מציע, ככה שבעוד הבנות קפצו על ההזדמנות להתאמן בחדר הכושר החדשני שנמצא במלון, אני דווקא העדפתי לנצל את הזמן לפינוקים בג’קוזי, בסאונה ובחמאם הטורקי ולבילוי בבריכה המחוממת ובבריכה שבחוץ, בעלת המבנה העגול והמרשים שפונה לחוף ולנוף הפרטי מהמלון. פייר, לא היתה שום סיבה לצאת מהמלון, ואת כל ההפקה יכולנו לצלם כבר בו.
ובכל זאת, הצוות המשיך לחקור נופים מרהיבים, שבגדול רק ניסו להתחרות בדוגמניות היפהפיות, אבל השילוב ביניהם היה פשוט מדויק. וכן, כאחת שבילתה עם הבנות בוקר, צהריים וערב, אני יכולה לבשר לכן שהן אכלו ושמרו על גופן בצורה מאוזנת, ואם חסכו מעצמן קינוח יום לפני צילום בבגד ים, ביום שלמחרת הצילום כבר פינקו את עצמן בפיצה, כי ככה זה בחיים, הכל עובד על איזון.
במרחק 20 דקות נסיעה מבודווה נמצאת העיר העתיקה קוטור, ובדרך אליה אפשר לראות פיורד מדהים בצורת פטרייה והוא נכלל ברשימת הפיורדים המרשימים בעולם. קוטור עצמה מוקפת חומה עתיקה ומוארת באור יקרות בלילה, ואפילו הוכרזה על ידי אונסק”ו כאתר לשימור עולמי.
הבנות המקצועיות מחליפות בגדים באמצע הטבע, ובין טייק לטייק עוצרות להשתאות מהמראות הנגלים לנגד עיניהן. מזל שיש שמונה בנות, ככה שלפעמים כשאחת מצטלמת, לשנייה יש קצת זמן לטייל ולנשום את מונטנגרו.
בערב האחרון, כשהבנות כבר לגמרי יכולות לחגוג, יצאנו כולנו לחקור את חיי הלילה של מונטנגרו. בין בילוי קריוקי וצפייה במשחק כדורגל (בכל זאת נסענו עם קורל ונטע, בנות הזוג של סרג’י רוברטו ורמי גרשון בהתאמה) ובין הקזינו שמציע המלון עצמו, הרגשנו שטעמנו מכל הנפלאות שיש למדינה להציע לנו ואנחנו יכולים לחזור הביתה מאושרים ומסופקים. רק לא לשכוח לעצור בדיוטי פרי ולקנות שוקולדים לבוס, כן? בכל זאת עכשיו אתם מבינים שלא אסרב לעוד הצעה מפתה כזאת, נכון?
