מצווארון לבן - לכחול: חיים ברוידא היה עיתונאי שנכסף לעבודת כפיים

כמה קל לעשות שינוי כיוון באמצע החיים? ברוידא מספר על הגבות המורמות, הסטיגמות החברתיות, והשמחה שחש בכל בוקר בדרך לנגרייה שלו

חיים ברוידא

|

24.05.17 | 08:24

חיים ברודיא בנגרייה (מימין), ובגלגול הקודם שלו: ככתב משטרה לצד דב גלהר בתחילת דרכו, מסקרים אירוע של עבריין שהתבצר בבניין הסמוך. ''הצטערתי לגלות שרבים חשבו שירדתי במעמד, מעיתונאי בעל השפעה לנגר'', מספר ברוידא. ''לי זה לא הפריע: חדוות היצירה הייתה המבחן'' (צילום משמאל: מיכאל קרמר)
חיים ברודיא בנגרייה (מימין), ובגלגול הקודם שלו: ככתב משטרה לצד דב גלהר בתחילת דרכו, מסקרים אירוע של עבריין שהתבצר בבניין הסמוך. ''הצטערתי לגלות שרבים חשבו שירדתי במעמד, מעיתונאי בעל השפעה לנגר'', מספר ברוידא. ''לי זה לא הפריע: חדוות היצירה הייתה המבחן'' (צילום משמאל: מיכאל קרמר)
מטבח ביתו הפרטי של ברוידא, ברעננה. לאחר שמונה שנים כנגר, החליט לשפץ את דירת הגג הישנה ולעשות מחדש את כל הנגרות - מהמטבח ועד שולחן הקפה בסלון (צילום: דרור ורשבסקי)
מטבח ביתו הפרטי של ברוידא, ברעננה. לאחר שמונה שנים כנגר, החליט לשפץ את דירת הגג הישנה ולעשות מחדש את כל הנגרות - מהמטבח ועד שולחן הקפה בסלון (צילום: דרור ורשבסקי)
על קיר הסלון תלוי אורלוגין עץ בעיצובו של בן ברוידא, בנו של חיים, שהוא מעצב תעשייתי (צילום: דרור ורשבסקי)
על קיר הסלון תלוי אורלוגין עץ בעיצובו של בן ברוידא, בנו של חיים, שהוא מעצב תעשייתי (צילום: דרור ורשבסקי)

אדם, בואו נגיד בגיל העמידה, המצוי בצומת דרכים בחייו ובתחושה של מיצוי במקום עבודתו – מתעוררות בו ובסביבתו הקרובה שאלות נוקבות בדבר האופן שבו עליו לפעול מעתה. טבעי שישאף להיטמע בתוך המציאות שלה היה רגיל בשגרה. מן הסתם, זו גם ציפייה של הקרובים אליו.

 

מי שעסק בתחום שאפשר להגדירו "צווארון לבן" והוא מחפש תחליף, יכתת רגליו אחרי מסגרת דומה. כך יכוון עצמו גם מי שעסק במלאכת כפיים. מעבר מהתחום המשרדי הממוזג אל אורח חיים שדורש גם כוח פיזי והרבה זיעה, משתמע כנסיגה לאחור ומתקבל בדעה קדומה, שלילית. אני לא מנסה לנתח כאן תמונת מצב חברתית, אלא לתאר חוויה אישית, פרטית.

 

מיד לאחר שחרורי מצה"ל, כקצין בחיל רגלים, נפלה בחלקי הזדמנות להצטרף כעיתונאי צעיר ל"ידיעות אחרונות". תחילה ככתב שטח באזור השרון, אחר כך ככתב משטרה בתל אביב ומשם לשטחי יהודה ושומרון, בתקופת האינתיפאדה הראשונה. אחרי השטח הגיע פרק משרדי-ניהולי בעיתון, עם מינויי לראש הכתבים. הייתי חבר בצוות ההקמה וראש מערך החדשות בתחנת "רדיוס" 100 אף-אם, ונציג "ידיעות אחרונות" באיגוד העיתונאים הארצי.

 

בסיור עם אהוד אולמרט, אז ראש עיריית ירושלים. משמאל נחום ברנע וגד ליאור
    בסיור עם אהוד אולמרט, אז ראש עיריית ירושלים. משמאל נחום ברנע וגד ליאור

     

    מילדות זיהו אצלי ידיים מיומנות ויצירתיות. מגיל 12 לא נכנס בעל מקצוע לבית הורי. חשמל, צבע, אינסטלציה או כל תיקון אחר – את המשימות האלה ביצעתי בעצמי. אני זוכר היטב, שמתוך עולם העיתונות שלי תמיד הבטתי בקנאה מסוימת בבעלי מקצוע, אנשי "הצווארון הכחול", העוסקים בריתוך, חיתוך, פירוק חלקי המנוע. בעיקר חשקה נפשי ביצירתיות של עולם הנגרות.

     

    בשנת 2005, לאחר שלא עלה בידי לכבוש יעד שהצבתי לעצמי (ודווקא בעולם הפוליטי. התמודדתי על ראשות עיריית רעננה) - הגעתי לצומת דרכים. קיבלתי הצעה מפתה מארגון גדול, להשתלב בתפקיד שיווקי בכיר. ראיון העבודה עבר בהצלחה, אבל הלילה עבר ללא שינה. שאלות הציקו לי, ובעיקר: האם שוב אשתעבד לארגון גדול, עם מחויבות של תוצרים לבוסים שמעלי? בבוקר הודעתי למשפחתי וחבריי שאני מסרב להצעת העבודה. גבות הורמו ועיניים בהו בי. "אז מה תעשה"? פסק זמן, אמרתי.

     

    אחרי שבועיים קבעתי עובדה. הייתי כבר שותף בנגרייה. עם הזמן, החולצות הלבנות והמגוהצות שנאגרו בארון הידלדלו. המדפים נמלאו בבגדים כהים יותר, לא רשמיים. כאלה המזוהים עם עבודת כפיים. אז גם נגלה לי עולם אחר, ולא רק מהזווית היצירתית, אלא גם החברתית.

     

    חדר השינה החדש בדירתו, שאת רהיטיו הכין במו ידיו (צילום: דרור ורשבסקי)
      חדר השינה החדש בדירתו, שאת רהיטיו הכין במו ידיו(צילום: דרור ורשבסקי)

       

      את עבודות הנגרות התחלתי בקטן, אבל עם ביטחון גדול. יש לי תפיסת עולם; אם אדם שמאמין בעצמו וביכולתו. כמובן, וזה אך טבעי, נדרשתי להוכיח את עצמי. מי אני? כיצד, עם הידע המצומצם שצברתי, אוכל לקחת אחריות לפרויקטים גדולים בנגרות, כמו בניית מטבחים וחדרי שינה? את זה פתרתי כשצירפתי שותף מיומן ובעל ותק, שנתן לי גב בסוגיות מקצועיות. העבודות שביצענו, עם דגש על דיוק וגימור מושלם, היו בתחילה בהיקף קטן, אך שימשו אותנו היטב, כי לקוח מרוצה מביא אחריו עוד לקוחות.

       

      מי שנתנה לי תנופה ואיפשרה לי לעבור לרמה גבוהה יותר בתחום הייתה האדריכלית רבקה כרמי, אלמנתו של זוכה פרס ישראל באדריכלות, רם כרמי. "בוא נראה מה אתה שווה", אמרה לי. באמצעותה עלה הרף באיכות, בטיב ובסגנון של העבודות שלנו. וכאשר רושמים לזכותך עבודות בבתים ובאזורים יוקרתיים, מיד משתדרג גם המעמד המקצועי. עם זאת, הצטערתי לגלות שרבים עדיין חשבו שירדתי במעמד, מעיתונאי בעל השפעה לנגר. נשאלתי רבות על כך. לי זה לא הפריע: חדוות היצירה והעובדה שקמתי בבוקר עם חיוך על השפתיים היו עבורי המבחן האמיתי.

       

      ברוידא היום
        ברוידא היום

         

        אומר בביטחון מלא: כל עבודה מכבדת את בעליה. במקרה של נגרות, נוכחתי לדעת כי היא דורשת מיומנות רבה. לא כל אחד מסוגל ובנוי לכך: לרמת דיוק של אלפיות מילימטרים. לחישובים הרבים, ליכולת הטכנית הגבוהה, לשמירה על קצב ההתעדכנות בסוגי הפרזול החדשים. למיומנות בהדבקה, שיוף, חיבור של לבידים ולוחות עץ, והעיקר – לריכוז מקסימלי בעת מלאכת החיתוך במשורים, שנעים באלפי סיבובים בדקה. על המשור אין מקום לטעויות.

         

        לאחר שמונה שנים בעולם הנגרות שוב הרגשתי שהגעתי למיצוי. כדי שאוכל לסכם את הפרק הזה בחיי לקחתי על עצמי לשפץ ולבנות מחדש את כל פריטי הנגרות בדירה שלי, ברעננה. בין לבין עבודות שוטפות ללקוחות עשיתי לביתי. בחודשים האחרונים חתמתי על הגמור. הבית הושלם, והעיניים נשואות הלאה. העתיד לא ידוע, ולמי שמתעניין: יש לי עשר אצבעות שלמות, ואני יודע שסטיגמות הן רעה חולה.

         

        • חיים ברוידא הוא עיתונאי לשעבר, נגר וחבר מועצת העיר רעננה
        • הצילומים באדיבות סטודיו LOROS TLV לעיצוב פנים

         

        --------------------------------------------------------------------------------

        לחצו על התמונה לדירה במרינה מול הים, בתכנונה של רבקה כרמי:

         

        במרינה של הרצליה, מול הים. לחצו לכתבה המלאה (צילום: איתי סיקולסקי)
        במרינה של הרצליה, מול הים. לחצו לכתבה המלאה (צילום: איתי סיקולסקי)

         

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד