נפתח בהבהרה: מעגל תנועה אינו כיכר. לא פעם מבלבלים בין המושגים, אך ההבדל ברור: כיכר היא מקום התכנסות (כמו כיכר רבין בתל אביב, כיכר ציון בירושלים או כיכר טרפלגר בלונדון), בעוד שמעגל תנועה הוא אי-תנועה בהצטלבות רחובות שנועד להזרמה בטוחה של תנועה.
אבל בישראל, הדשא המטופח, הפרחים העונתיים, עץ הזית, כד החרס, הפיסול הוולגרי לא פעם ומזרקת המים מנסים להפוך את מעגל התנועה ליותר ממה שהוא באמת: מקום מעוצב, שייראה יותר טוב מים האספלט השחור שמקיף אותו, ויעשה טוב בלב בפקקים בדרך הביתה. כשהעיר לא מצליחה להציע לתושבים מספיק - הרי שמעגל תנועה מקושט הוא ברירת מחדל זולה מבחינת העירייה, ביחס לקישוט הפוטוגני שהיא מהווה.
תולדות המעגל
מעגלי התנועה הראשונים הוקמו במאה ה-18, והמפורסם בהם מקיף את שער הניצחון בפאריז. במעגלים האלה עדיין היו סימנים שמעידים על כיכר עירונית: במרכזם הועמד אלמנט מרשים, שהולכי הרגל יכולים לגשת אליו, ולא פעם הפך המעגל לאטרקציה תיירותית.
אך כתופעה גורפת, השימוש במעגלי תנועה החל לצבור תאוצה באירופה ובארצות הברית בסביבות שנת 1900. גם לארץ ישראל הגיעו המעגלים הללו, ואחד מהם הוקם במפגש רחובות מרכזי בתל אביב הצעירה – כיכר צינה דיזנגוף. מעגל גדול יותר תוכנן לקום בצפון העיר, אך רק בשנות ה-60 הוחל בבנייתו (כיכר המדינה). בשני המקרים מדובר בשטחים נרחבים, שהמעגל הפנימי שלהם מנוצל היטב לטובת הציבור – והם רחוקים ממעגלי התנועה הקטנים של ישראל העכשווית.
בתחילת המאה ה-20, רוב מעגלי התנועה הותאמו לתנועה לא סואנת באזורים שקטים. המהפכה התחבורתית צופפה את התנועה, במקביל להתגברות ההגירה מן הכפר על העיר, ומעגלים רבים התגלו כמקור הפרעה לזרימת התנועה. תוך זמן קצר יחסית, בוטלו רבים מהם והפכו לצמתים רגילים.
ב-1956 חזרו המעגלים להופיע באנגליה, כשהפעם תוקנו להם חוקים הדואגים להתאימם לנפחי התנועה הצפויים. נאסרה חניה או עצירה בשטח המעגל, וזכות הקדימה נקבעה למכוניות שנמצאות כבר בתוך המעגל.
מעגל התנועה המאתגר ביותר בעולם נמצא בסווינדון, בריטניה. צריך לראות כדי להאמין:
בעשורים הבאים הלכו שאר המדינות בעקבות אנגליה, וישראל הצטרפה בהדרגה למגמה החל משנות ה-80. בעשור האחרון הפך מעגל התנועה לפתרון פופולרי, המקובל הן אצל מקבלי ההחלטות בעיריות והן אצל מהנדסי תנועה.
בטוח לנהגים, פחות בטוח להולכי רגל
היתרון הבטיחותי של מעגל התנועה מתואר במסמך הנחיות שפרסם משרד התחבורה, בעריכת חברת "ינון – תכנון, יעוץ ומחקר", תחת הכותרת "פתרון הסדרת צמתים על ידי שימוש במעגל תנועה הוכח כאמצעי יעיל להפחתת מספר התאונות בצמתים". הוכחות לכך מצויות לרוב, ורק לאחרונה פרסם משרד התחבורה של מדינת וושינגטון בארה"ב נתונים, המגלים כי מעגלי תנועה הפחיתו ב-90% את מספר ההרוגים בתאונות במפגשי דרכים וב-40% את מספר התאונות שבהן מעורבים הולכי רגל.
במשרד התחבורה קובעים, כי מעגלי התנועה ממתנים את מהירות הנסיעה ומהווים גם "אלמנט נופי התורם מבחינה סביבתית לשיפור העיצוב הנופי של הרחוב העירוני". מבחינה הנדסית, הנושא הוא כה טכני, עד שהמשרד פרסם תוכנה להורדה, שמאפשרת לחשב את מאפייני המעגל המבוקש באמצעות סדרת נוסחאות.
לא מדובר במעגל קסמים. גם לחסרונות מתייחס המסמך, שמציין את מגבולות נפחי התנועה שמעגל תנועה יכול לספוג. בנוסף, אי-אפשר לשלב בו רכבת קלה, אין אפשרות להיררכיה בין הזרועות (ולכן הוא יעכב תנועה בדרך ראשית), והוא זולל יותר שטח מצומת רגיל.
לשני נושאים לא מתייחס המסמך: עלויות ההקמה ותחזוקה, והמענה להולכי רגל. בעוד שמעגלי התנועה מפחיתים את פוטנציאל ההתנגשות בין כלי רכב, הרי שהולכי הרגל אינם חסינים – ואולי להיפך. כל הולך רגל יודע שמעגל תנועה דורש ממנו לצעוד מרחק גדול יותר מאשר צומת רגיל, ומאחר שאין רמזור, הולך הרגל תלוי בחסדיו של הנהג: האם יואיל להאט, לעצור ולתת לו לחצות את הכביש כחוק – או שיתעלם ממנו וילחץ על דוושת הגז. ככלל, מעגל התנועה משרת את הנהגים שיוצאים לעבודה וחוזרים ממנה, ולא את הולכי הרגל - רבים מהם ילדים, קשישים ואמהות – החשופים לפגיעה אם מעגל התנועה מאפשר נסיעה מהירה ללא האטה של ממש.
הנה באה שנת בחירות
ראשי ערים נלהבים להפוך את מעגלי התנועה ל"שטח ציבורי" מצועצע "למען התושבים". זה הרבה יותר קל מפיתוח פארקים, מדרכות בטוחות, הצללות נגד שמש, תחנות אוטובוס נעימות ושבילי אופניים. ולא במקרה, לפני שנת בחירות מקומיות יש תמיד גל מחודש של נטיעת עצים ומזרקות במעגלי התנועה בכל רחבי הארץ. ראשי הרשויות קוראים למעגלי התנועה "כיכרות" ומקשטים אותם היטב: פרחים עונתיים נשתלים, תעלות מים נחפרות, משולבת תאורה צבעונית שמדגישה את הפיתוח גם עם רדת החשכה, ובמרכז המעגל מוצב עץ זית פסטורלי או פסל שיצר אמן - מקצועי או חובבן.
בתערוכה "Roundabout – הצעה לאיור אורבני", שנערכה לפני כשש שנים בגלריה של התוכנית ללימודי אוצרות של סמינר הקיבוצים, מצאה האוצרת סופיה בארי ליפשיץ שעיצוב המעגלים "אינו תוצאה של תהליך עיון פנים-אמנותי, אלא מונחה על ידי טעמם האישי של העומדים בראש ההיררכיה המקומית. על הכיכר להנעים את חוויית העיר, להעלות חיוך על פני התושבים ולייפות את מראה העיר, ומעל לכל להתאים לאג'נדה של המאייר הראשי – הלא הוא ראש העיר המכהן", היא כתבה בטקסט שליווה את התערוכה.
אנו נמצאים בפתחה של שנת בחירות ברשויות המקומיות, וכפי שזיהתה בארי-ליפשיץ, ראשי הרשויות מבקשים להפגין את גודל תרומתם לתושבים. אור יהודה ובאר שבע נותנות את הטון הארצי, ותשוקתו של רוביק דנילוביץ להפוך את בירת הנגב לעיר של מעגלים, מזרקות ותאורה פסיכדלית אינה יודעת שובע. בימים אלה מתכנן הנדסאי האדריכלות נתי זיו, בשיתוף הנדסאי אדריכלות הנוף נתי בר-זוהר, לא פחות מתשעה מעגלי תנועה נוספים בבאר שבע.
הפועל באר שבע מקבלת מעגל תנועה
זיו ובר זוהר הם ילידי העיר שמתגוררים כיום במרכז הארץ, ושניהם ניגשו לפרויקט בהתרגשות הנשמעת היטב בקולם כשהם באים לתאר את תהליך העבודה, ובראש ובראשונה את המעגל הסמוך לאצטדיון "טרנר" של הפועל באר שבע בקצה הצפוני של העיר. "בכניסה לאצטדיון היינו צריכים ליצור מונומנט שמזכיר את הפעילות באצטדיון של הפועל באר שבע, שהיא גם אלופת ישראל", הם מספרים, והפתרונות שגובשו - עוד לפני שהקבוצה זכתה השבוע באליפות שנייה ברציפות - הציעו דמות של שחקן מרחף באוויר ומוקפא בעת בעיטת כדור לשער, כשבצד השני של המעגל תרחף באוויר רשת שער, שהכדור הנבעט דוחס אותה מעוצמת הבעיטה. הצעה נוספת הייתה להציג פסלי דמויות של קבוצת אוהדים, העונדים צעיפים אדומים וצועדים לכיוון האצטדיון.
בכל ההצעות נתנו המתכננים מענה לדרישות הקשורות לבטיחות הנסיעה, כמו "משולשי ראייה" השומרים על שדה הראייה של הנהגים, שימוש באבני שפה בהיקף המעגל, והימנעות מסינוור (לא תאורה ישירה ולא חומרים מסנוורים). בעירייה גם ביקשו שלא לערב מזרקות מים בהצעות: חשבון המים העירוני כבר תפח ממילא, לנוכח ריבוי המזרקות בעיר, ואולי זו הסיבה.
בסופו של דבר נבחרה הצעה אחרת: כדורגל מנירוסטה מבריקה, משקלו 3.5 טונות, יתנשא בגובה של כחמישה מטרים מעל מדשאה במרכז מעגל התנועה. חלק מפיאותיו ייגרעו, כדי לאפשר מבט דרכו על האצטדיון הגדול. תאורה צבעונית בתוך הכדור ומחוצה לו תאפשר להחליף צבעים, בהתאם לצבעי הקבוצות שמגיעות להתמודדות מול הפועל באר שבע.
זה לא פשטני? "היו הרבה ויכוחים בנושא", עונה זיו. "בהתחלה אמרנו 'רק לא כדור', אבל בסוף חזרנו לזה. זה מה שיצא וזה מה שהעירייה בחרה. כשרואים את ההדמיה, רואים שאנחנו מעצימים את הספורט, העיר משתקפת בכדור נירוסטה ויש משחקי תאורה". בר-זוהר מוסיף: "בהתחלה גם אני חשבתי שזה פשטני מדי, אבל לקחנו את זה לכיוון של פסל מופשט, כי הוא בנוי בחלקו ויואר כמו שיואר. לפעמים לא צריך ללכת על יותר מדי מורכב כדי להראות רעיון". המחיר: כמיליון שקל – פי ארבעה מפיתוח מעגל רגיל. במצבה המזהיר של הפועל באר שבע, והדימוי החיובי שהיא מקרינה על העיר, ברור שהמחיר לא ייראה מוגזם, והמעגל ייחנך לקראת פתיחת הליגה בסתיו הקרוב.
אגב, ישראל אינה לבד במעגלי תנועה מוגזמים: לפני כשנתיים נחנך במרכזה של לגונה על שפת האוקיינוס בדרום אורוגוואי (Laguna Garzón Bridge) מעגל תנועה, שזכה לסיקור מהדהד בתקשורת האדריכלית העולמית.
האדריכל עטור הפרסים רפאל ויניולי (Rafael Viñoly) הוזמן לתכנן גשר שיחצה את הלגונה, וכפתרון בחר בגשר בצורת מעגל תנועה, אך כזה שחסר את יתרונות התנועה המעגלית. הפתרון הזוי וכל תכליתו להפוך לאטרקציה. העלויות היו עצומות, אך הוכחו כמושכות תשומת לב בינלאומית לפינה נידחת.
--------------------------------------------------------------
וכל עיר צריכה גם מטוס, תותח או טנק: צפו בסקירה הארצית
