ביום הזיכרון בשנת 1969, היום לפני 48 שנה, קמו יהודית ויואל ביאלר בביתם בתל אביב, התכוננו לצפירה, שמעו את השירים העצובים ברדיו, קראו סיפורים על הנופלים שפורסמו בעיתונים. הם ידעו שבערב תשתנה האווירה, ואת זעקות ההורים השכולים יחליפו חגיגות יום העצמאות. בני הזוג לא העלו על דעתם שבתוך שעות אחדות יצטרפו הם עצמם למשפחת השכול: בנם, יורם ביאלר, שלחם בתעלת סואץ במלחמת ההתשה, נקלע להיתקלות עם יחידת קומנדו מצרית ומצא את מותו חודש אחרי שחגג את יום הולדתו ה-21, שלושה שבועות לפני שאמור היה להשתחרר מצה"ל.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- נעמה מגרי"ל: "מות אבי הוא חלק ממני, אבל החיים הם המרכז"
יורם ביאלר נולד בי"א באדר, יום הזיכרון לחללי הקרב בתל חי, ונהרג בד' באייר, יום הזיכרון לחללי צה"ל. 17 שנה לאחר מותו כתב הפזמונאי עלי מוהר את השיר "יורם", שהולחן על ידי יהודה פוליקר והתפרסם בביצוע גידי גוב. "יורם, תגיד לי אתה, מה עושים עם חבר שכמותך", כתב מוהר - ותרם לתרבות השכול הישראלית את אחד השירים המרגשים ביותר, מאלה שאי אפשר לעבור את יום הזיכרון בלי לשמוע אותו ברדיו לפחות פעם אחת. יורם ביאלר מת ביום הזיכרון, אבל מדי יום זיכרון, שנה אחר שנה, הוא מקבל חיים חדשים באמצעות השיר שנכתב עליו - על אף שנשאר בן 20.
הבית קיבל מכה
יובל ביאלר (57), מנהל מערכות מידע המתגורר בנס ציונה, היה רק בן תשע כשאחיו יצא למלחמה ולא שב, אבל הוא זוכר היטב כיצד השפיע האסון על אמו, שהייתה מדריכה פדגוגית בסמינר הקיבוצים, על אביו, שהיה תעשיין טקסטיל, ועל אחותו עירית, המבוגרת ממנו בתשע שנים, וכיום היא עובדת סוציאלית, חברת קיבוץ חצרים. "הבית קיבל מכה", אומר האח השכול. "זה היה בית עם הרבה שמחה וצחוק, והכל השתנה. אחרי שיורם נפל, ההורים שלי לא רצו שארכב על אופניים כדי שחס וחלילה לא יקרה לי משהו. גם אופנוע לא בא בחשבון. אלה דברים שאני יכול לשים עליהם אצבע ולומר שזה היה בגלל הנפילה של יורם. ויחד עם זאת, הייתה החלטה מודעת של ההורים שלי להמשיך לקיים את הבית, כי אני הייתי רק בן תשע, והיה צריך לנהל עבורי שגרה של משפחה".
את אחיו המת הוא מתאר כ"ילד תל-אביבי שלמד בתיכון חדש והלך להופעות במועדון צוותא". הוא אהב מוזיקת ג'אז, אבל גם את הביטלס ואת המחזמר "סיפור הפרברים", וגם הצילום היה בין תחביביו: מאז שקיבל מצלמה ליום הולדתו ה-18, הרבה לצלם, וניתן לראות חלק מתצלומיו בסרטון שמופיע למעלה וכן בספר "אלבום יורם", שראה אור מספר שנים אחרי מותו. "לפני שיורם נשלח להילחם במלחמת ההתשה, הוא נפצע ביד והיה אמור ללכת למסדר חולים", מספר האח. "אמא שלי מאוד רצתה שהוא יטפל בזה ולא יחזור לצבא, אבל יורם רצה להיות עם החבר'ה, לא לתת למישהו אחר להחליף אותו".
יום לפני שנהרג, נפגש בתל אביב עם חברתו, עליזה קבלנוב. השניים היו שכנים ולמדו יחד בבית הספר היסודי יהודה הלוי; אחר כך נפרדו דרכיהם עד שנפגשו שוב בתקופת הצבא והחליטו להעביר את הקשר שלהם לפסים רומנטיים. כיום שמה של החברה הוא ד"ר עליזה פלורנטל, והיא אמנית, תושבת הוד השרון. הפגישה שהציתה את הרומנטיקה בינה לבין ביאלר זכורה לה היטב. "הלכתי לפאב בדיזנגוף ופגשתי שם את יורם", היא מספרת. "הרגשתי משהו מאוד חזק, ואני יודעת שעוד נשים הרגישו ככה לגבי יורם. החיוניות שלו הייתה כל כך עזה, שהיה בה משהו מפחיד. הוא כאילו מיצה את החיים עד תום כי עוד מעט זה נגמר, משהו יקרה".
גם את פגישתם האחרונה היא זוכרת. "אמרתי לעצמי שאני רוצה לסיים את החברות הזאת, כי זה לא מתאים לי. נרשמתי ללימודי ספרות, אבל הוא רצה שאבוא למושב יודפת שבגליל, שבו הוא חי כמה חודשים במסגרת גרעין נח"ל, ואהיה שם מורה, בזמן שהוא יהיה רועה צאן. לי זה לא התאים, אז כשנפגשנו, אמרתי לו שזהו, מסיימים. אחר כך הלכתי לפינה של הרחוב, ושם הרגשתי שיש משהו לא נכון במאבק בין הלב לשכל, אז חזרתי וקראתי לו. הוא כמעט ריחף באוויר מרוב אושר.
"למחרת, יום הזיכרון, התקשר אליי חבר משותף שלנו מהנח"ל. חשבתי שהוא מנסה לקשר בינינו, אז אמרתי בשמחה: 'וואו, השגת לי את יורם!' ואז הוא אמר לי לשבת, והודיע לי שיורם נפל. היינו חברים בערך חודש, וזו הייתה ממש מהלומה, כי רק התחלנו להכיר זה את זו מחדש".
אחרי מותו הגיעו אליה תמונות שחור-לבן שהוא צילם אותה, ושהתגלו בסרט הצילום האחרון שנשאר במצלמתו. באותם ימים היא גם קיבלה בדואר לביתה מכתבים שהוא שלח לה מהתעלה. "היה עצב במכתבים האלה", היא אומרת. "כולנו היינו אז בתקופה מבולבלת. היינו בני 21, ומסביבנו נהרגו המון אנשים במלחמה שעדיין לא היה לה שם. באחד המכתבים הוא צחק על זה שאני כל הזמן מתכננת את החיים שלי: תכננתי ללמוד, להוציא תעודת הוראה, הייתה לי אג'נדה, ואילו הוא חי בלי שום תכנון ושום ידיעה".
באחד ממכתביו אליה התייחס ביאלר לדברים שהיא כתבה לו. "ואת כותבת שהעכשיו הוא אפס לעומת כל החיים, ולא מבינה שכל החיים הם אפס לעומת העכשיו", כתב. ביומן שניהל באותה תקופה תיאר את התשוקות העזות והסותרות שמניעות אותו. "מצד אחד, היצר החזק לחיות. סתם לחיות. בלי שאלות, בלא תמיהות. לדעת לנצל כל רגע. ליהנות. לא להפסיד, לא להחמיץ... ומצד שני, הרצון, הידיעה שכך בעצם לא שווה, ומוכרח לדעת, להבין. חי בספק. לרצות לחיות חיים של משמעות, של טעם, לשנוא חיים של סתם, דברים של סתם – ליצור קנה מידה, לחיות באמת, ובשלמות, בטוהר".
כל החומר הזה, כולל המכתבים שכתב ביאלר לחברתו, הגיעו אחרי מותו להוריו. האב יואל נפטר לפני 18 שנה. האם יהודית, כיום בת 93, עדיין גרה באותה דירה תל-אביבית שבה גידלה את ילדיה. לפני שש שנים, כשנודע לה על כוונה לשנות את המילים הראשונות בתפילת "יזכור" מ"יזכור עם ישראל" ל"יזכור אלוקים", יזמה עצומה שבאמצעותה ביקשה למחות נגד המהלך. בעקבות זאת היא גם התראיינה ל-ynet.
לנגן בחליל בגליל
עלי מוהר היה בן גילו של יורם ביאלר. הם למדו יחד בתיכון, אבל נעשו חברים רק בצבא. בתחילת שירותו בצה"ל הצטרף ביאלר לגרעין נח"ל במושב יודפת, ולאחר מספר חודשים התגייס יחד עם מוהר לגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. החוויות והקשיים שעברו, קירבו בין השניים, ונרקמה ביניהם חברות עזה.
אירית אבני, שהייתה אשתו הראשונה של מוהר, הכירה את שניהם כבר בתיכון. "כשאני חושבת על יורם", היא אומרת, "הדבר הראשון שעולה לי בראש הוא הניגודים שהיו באישיות שלו: מצד אחד הוא היה לוחם קרבי, מצד שני – ניו אייג', למרות שאז עוד לא קראו לזה ככה; הוא גם היה תלמיד מצטיין, בין המובחרים בבית הספר - ומצד שני רועה צאן, שרק רצה לנגן בחליל בגליל".
בן זוגה המנוח של אבני החל לכתוב שירים כבר בתחילת שנות ה-70 ("שש-עשרה מלאו לנער", "שיעור מולדת", "מי היה החולם"), אבל רק באמצע שנות ה-80 – 17 שנה אחרי נפילת חברו – אזר אומץ לכתוב גם עליו. בראיון לתוכנית "לגעת ברוח" עם יואב גינאי סיפר מוהר על התהליך שעבר בדרך לכתיבת "יורם". "17 שנה הסתובבתי עם דבר שידעתי שהוא לא פתור ולא סגור אצלי", אמר. "גם הפסקתי לבוא לבית הוריו (של ביאלר – קא"ש), כי הרגשתי שאני צריך לעשות משהו בעניין, ולא ידעתי איך.
"ואז בא אליי גידי גוב והביא לי קלטת של מנגינות של יהודה פוליקר, שם יהודה שר עם הגיטרה. כששמעתי את הנעימה הזו, הרגש הראשון שהתעורר בי היה מרחק: מרחק עצום, מופשט, ומרחק שהוא מעבר למרחק פיזי. זה מה שהוליך אותי לזיכרון יורם. כי זה מרחק שהוא אולי מעבר לחיים ולמוות... ואז השיר קלח, כמעט כמו שאני מדבר, כאילו 17 שנה הוא חיכה כדי להיכתב בחמש דקות".
אחרי שהשיר נכתב, פגש מוהר את אחיו של חברו המת. "עלי סיפר לי שהוא עובד על אלבום חדש לגידי גוב, שקיבל כל מיני מנגינות מפוליקר וגם כתב שיר על יורם, אבל לא בטוח שהוא ייכנס לאלבום", נזכר יובל ביאלר. "זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי שעשוי להיות שיר כזה. שאלתי אותו מה שם השיר, כי חשבתי שהקישור ליורם יהיה מאוד מרומז. הופתעתי ושמחתי כשעלי ענה בפשטות שהשם הוא 'יורם'.
"אחרי כמה חודשים קראתי שיצא לגידי גוב תקליט חדש, 'דרך ארץ', אז צלצלתי לחנות תקליטים וביקשתי לדעת אם יש שם שיר שנקרא 'יורם'. 20 דקות לאחר מכן כבר אספתי את התקליט מהחנות ונסעתי איתו להוריי כדי להשמיע להם את השיר. הביצוע והעיבוד הרוקיסטיים קצת הרתיעו אותנו בהתחלה. לא יכולנו אז להעריך את המשך הדרך של השיר, כיצד יתעדן, כיצד ייגע בכל כך הרבה אנשים במהלך השנים. כשאני הייתי ילד, אחד משירי הזיכרון המוכרים היה 'דודו', על בחור מהפלמ"ח. כש'יורם' התפרסם, הרגשתי שהוא ממש לוקח לכיוון של 'דודו', אבל נגיש יותר. השילוב בין הלחן של פוליקר למילים של עלי מוהר הפך את השיר למאוד נוגע".
אבני מוצאת ב"יורם" חיבור לשיר זיכרון אחר - "הוא היה", שכתב יחיאל מוהר. "זה שיר שכתב אבא של עלי על חבר אחר שלנו מהתיכון - מוליק יזרעאלי, שנהרג במלחמת ששת הימים. הוא כותב שם ש'הוא היה' הן שתי מילים נוראיות. כמה שנים אחר כך, אחרי שיורם נהרג, עלי כאילו ממשיך את הטקסט הזה של אבא שלו, את המולדת של אבא שלו ושל כל דור תש"ח. מי שמכיר את עלי גם יודע שהוא משתמש בשיר הזה במשפט שהיה מאוד אופייני לו: הוא היה משפשף את הסנטר שלו ואומר - 'תגיד לי אתה'. במשפט הזה הוא כאילו הוא זורק את האחריות ליורם".
במשפטים הללו הפך מוהר את יורם ביאלר לדמות מיתולוגית שמרגשת ומעוררת הזדהות מדי יום זיכרון, כמו "דודו" הפלמ"חניק; כמו יהודה, אחיו הצעיר של אהוד מנור; כמו אלדד קרוק מקיבוץ שפיים - "הנער הזה, עכשיו הוא מלאך". "ההצלחה של השיר משמחת אותי", אומר האח, יובל ביאלר. "פחות חשוב לי שיידעו על איזה יורם השיר נכתב, ויותר חשוב שאנשים יכולים להתחבר לחברות ולקרבה שהוא מביע. אני לא יודע מה עוזר לאנשים להתמודד עם כאב, כי הכאב הוא בלתי נסבל, אבל יש אמנות שעוזרת לנו ברגעים קשים, בין אם זה תמונה, טקסט או צלילים".
_____________________________________________________
על שיר ידוע נוסף של עלי מוהר - הקליקו על תמונתו:
