איך תדעו מה עובר על ילדכם בימי זיכרון? תנו לו לצייר ותגלו הכל

יום השואה ויום הזיכרון הם ימים קשים שמאגדים בתוכם חוויה של אבל ואובדן קשה מנשוא. ההתמודדות של הילדים עם נושא המוות היא התמודדות מורכבת והורים רבים תוהים כיצד נכון לתווך עבור הילדים את הנושא הקשה הזה.

כוחו של הציור

חלק מהקושי הוא סביב ההבנה שהמוות הוא סופי ובלתי הפיך – ילדים מתקשים להבין זאת בגילם הצעיר מבחינה קוגניטיבית וכאשר הם מצליחים בכל זאת להבין לפחות חלק מהבשורה המרה, הם נותרים לפעמים כמו המבוגרים עצמם – חסרי מילים.

במקרים הללו, ציורים יכולים להוות חוליה מקשרת. כשהדיבור נעצר, מגיע המימד של הציור, שממנו אפשר יהיה אחר כך להמשיך לדבר ולעבד ביחד את האובדן הקשה. קיימות מספר דרכים בציורים להתמודד עם האבל והאובדן. לאורך שנות עבודתי גיליתי שהציורים מאפשרים ליצור מציאות אחרת ולאו דווקא במובן של בריחה מהמציאות.

כוחו של הציור, הוא בדיוק כמו כוחו של הזיכרון. בציור מתרחשת המציאות הרצויה ודווקא העובדה שהילדים מציירים, לעתים, ציור של מציאות אחרת, מאפשרת להם לעבד בדרכם את האבל והאובדן. יום הזיכרון הוא לזכור את המתים, אבל גם לזכור את מה שהם היו בחייהם, להיזכר בעצב רב באובדן, אבל גם בחוויות המשותפות והטובות. הציור הוא כלי והזדמנות לעשות זאת.

ציור של בן 7 מדרום הארץ, בימי האזעקות. הצד של המלחמה חזק, מתוח וזוויתי והצד של השלום רגוע

אם אהיה טובה - לא יקרה לי כלום

דרך נוספת להתמודד עם האבל והאובדן היא באמצעות פרשנות. בילדות המוקדמת ילדים מצויים מבחינה פסיכולוגית בשלב התפתחותי אגוצנטרי ולכן הרבה פעמים הם נוטים להאשים את עצמם במתרחש.

כאשר זה קורה, יכולות להופיע שתי תופעות עיקריות: האחת, תלך לכיוון הרצייה. ההיגיון הילדי מאחורי הכיוון הזה יהיה במילים פשוטות: "אם אהיה טוב/ה הדבר הנורא הזה לא יקרה לי". ראינו למשל, בציורים מגטו טרזינשטאט, ציורים של ילדים מרצים. אפשר לראות כיצד הדמויות עוצבו באופן מדויק ואסתטי כאילו הן חיות במציאות מושלמת נטולת זוועות והרג. זו דרך נוספת לצייר מציאות אחרת ויחד עם זאת לצייר גם באופן שהפרשנות שלו היא – לטובים זה אולי לא יקרה.

אני אשמור על עצמי

התופעה השנייה שיכולה להופיע בעקבות ניסיון של הילד לפרש את הסיבות לטרגדיה היא להעניק לעצמו כוחות יוצאי דופן להתעמתות עם המוות לכשיגיע. בהקשר הזה, פגשתי בקליניקה שלי ילדים שמתמודדים עם אבל ואובדן וציוריהם הופכים לציורים אגרסיביים ומלאים בתכנים של אלימות. חשוב לי להדגיש שלכל ילד יש את דרכו להתמודד עם האובדן ואין בהכרח דרך אחת נכונה.

מחזירים את המתים לחיים

דרך נוספת להתמודד עם המוות באמצעות ציורים, היא להמשיך את הדיאלוג עם המת על ידי הכנסת דמותו לציור. למעשה, הילד מצייר את המת ויכול למקם אותו על הדף בכל סביבה שהוא בוחר. כאשר המת מצויר על הדף אפשר לנהל איתו דיאלוג, כי הדף הוא חפץ ממשי והזיכרון של המת הוא סמלי בלבד. עכשיו כשהילד מחזיק את הדף הוא יכול לדבר אליו, הוא יכול לכעוס עליו כי עזב והוא גם יכול להמשיך את הסיפור.

מפסיקים לצייר

אפשרות נוספת שכדאי מאוד לשים לב אליה, היא כאשר אין ציור בכלל! כאשר ילדים לאחר משבר קשה נמנעים פתאום מפעילות כמו ציור שהייתה חלק משגרת יומם לפני האסון, חייבים לתת את הדעת על כך. גם לכך כדאי לשים לב ולפנות לייעוץ מקצועי.

ילדים שכדאי להפנות לטיפול מקצועי בשילוב של הדרכת ההורים הם ילדים שחדלו לתפקד בסביבתם, מסתגרים בתוך עצמם, אינם מבטאים את כאבם, נוטים לאובדנות ועוד.

ציור של בן 8, המאפשר לו לברוח מתוך מציאות קשה אל עולם של יצורים מהחלל

לסיכום, מה חשוב לדעת?

1. ציורים יכולים להיות הזדמנות לביטוי רגשי של אבל ואובדן כאשר קשה להתבטא במילים.
2. חשוב לבדוק מספר רב של ציורים ולא ציור אחד.
3. הציורים יכולים להיות סביבה של מציאות אחרת ומנחמת יותר – אין זה אומר שהילד אינו מתמודד עם המוות, אלא שדווקא דרך ציור של מציאות אחרת ושל זיכרונות מהעבר נפתחת אפשרות להתמודד עם ההווה המכאיב.
4. קיימות דרכים שונות של ילדים ומבוגרים להתמודד עם המוות והשכול. אין דרך נכונה אחת לכולם אך מה שחשוב הוא שהאדם המתאבל לא יוותר וימצא דרך לתת ביטוי לכאב הנורא.
5. ציורים יכולים להיות תחילתו של סיפור. אפשר לצייר על הדף הכל ולהמשיך ממנו בשילוב של שיחה לסיפור, פרשנות והתמודדות עם האובדן.
6. דרך ציורים ניתן לגלות לפעמים את הפרשנות שהילד מעניק לסיבת המוות. חשוב להיות ערניים לכך, כי לפעמים הפרשנות היא שגויה והילד מאשים את עצמו או חושש שזה יקרה גם לו.
7. נורת אזהרה חשובה היא כאשר ילד שביטא עצמו באופן עשיר דרך ציור, מפסיק בפתאומיות לבטא עצמו לאחר האסון. יש לשים לב לכך ולעודד את הילד להמשיך ולבטא את עצמו.
   

• בימים אלה אני מגייסת מימון המונים כדי להוציא ספר בנושא פענוח ציורי ילדים. אם תרצו ללמוד לעומק ולהבין טוב יותר, אשמח שתשתתפו. לחצו כאן .