כשמביטים בבית היפה שבתמונות, קל לראות שהוא נעשה באהבה. “עיצבתי אותו לחברת הילדות הכי טובה שלי”, מבהיר המעצב דניאל חסון. “לפני כמה נשים עיצבתי לה ולבעלה דירה, ועכשיו הם קנו בית פרטי. הם עבדו עם אדריכל שאחראי לתכנון הראשוני, ואני נכנסתי בשלב השני. הסגנון של הלקוחה מאוד-מאוד מאופיין ואני כמובן מכיר אותו היטב, ובגלל זה היה לנו קל מאוד לעבוד ביחד. בנוסף נהניתי להתנסות בסגנון די חדש לי שאני אוהב ומפתח בזמן האחרון, אני קורא לזה “קולוניאליסטי כפרי”. זהו סגנון רך עם אלמנטים מעוצבים ושימוש רב בעץ, ואני מתנסה בו יותר ויותר בזמן האחרון, אבל פה באמת ניתנה לי הזדמנות לחקור אותו וללכת איתו עד הסוף”.
בכל זאת מדובר בסגנון זר, עשית לו התאמות כלשהן כשהבאת אותו לארץ?
“בוודאי. אחרי הכל אנחנו תמיד לוקחים רעיון של סגנון ונותנים לו את האדפטציה שלנו, מפתחים אותו ונותנים לו התאמות לפי הבית, הסביבה וכן הלאה. בעלת הבית רצתה לפעמים ללכת לכיוונים די אקסטרימיים עם הסגנון, ולעתים נאלצתי למתן אותה, כי כשבוחרים בסגנון מחו”ל צריך להיזהר ולייצר מינון עדין ומדויק כך שהתוצאה לא תיראה כמו תפאורה”.
שילוב של רוך ואלגנטיות
“לבני הזוג יש שלושה ילדים, וכדי לפנות מקום לכולם החלטנו להוריד את סוויטת ההורים לקומת המרתף. מדובר במרתף חלקי – הקומה הראשונה של הבית נמצאת בגובה של כמה מדרגות, והמרתף נמצא מתחתיה. יש לו המון חלונות ובעיקר גישה לחצר אנגלית גדולה. החצר מלאה בפרחים ובצמחים, ובחלל כולו יש משהו מאוד פתוח. בקומה זו מיקמנו גם חדר שירות וסלון קטן וכן את חדר השינה של ההורים עם חדר ארונות וחדר רחצה פרטי.
“הרצפה בבית כולו מחופה בפרקט עץ אלון מיושן עם פלנקים רחבים, חיפוי שמתכתב מאוד עם הסגנון הקולוניאלי. הפרופילים בחלונות משלבים עץ ואלומיניום ויש בהם משהו מאוד אמריקאי. חדר הרחצה של ההורים כולו, הרצפה וגם הקירות, מחופה באריחי אבן גדולים במראה נקי ובשילוב של ארון קלאסי. כמו כל הבית גם כאן הגוון השולט הוא אפור אבל מדובר באפור רך ולאו דווקא באפור היי-טקי. גם קירות הבית צבועים באפור עדין מאוד שנעשה מעט כהה יותר בקירות של חדרי השינה. אבל בכל המקרים מדובר בגוני אפור שמאפיינים את הסגנון הקולוניאלי, ממשפחת הכחלחלים או הסגלגלים”.
“הקומה הראשונה כוללת סלון, פינת אוכל ומטבח, והכל מאוד רחב ידיים. בכל אזור המטבח התקרה מונמכת באמצעות קורות עץ דקורטיביות שמתכתבות עם עיצוב המטבח עצמו. בתחום מוצרי החשמל בחרנו פריטים לא מודרניים אלא דווקא קלאסיים שמחזקים את האווירה בבית. בסלון יש עבודה חשובה של טקסטיל הכוללת בדים פרחוניים שחוזרים בהדומים ובכריות על הספה וכן וילונות לבנים מתנפנפים. כל רהיטי הסלון ממוקמים על שטיח גדול מאוד שמייצר להם פלטפורמה משלהם ובו זמנית מוסיף איזושהי אלגנטיות לחלל. בכלל, בבית כולו יש משהו מאוד רך ונעים ובו זמנית גם אלגנטי מאוד. גוף התאורה התלוי היחיד נמצא מעל לשולחן בפינת האוכל, שם בחרנו דווקא בשני שנדלירים עתיקים, דומים אך לא זהים. מצאנו אותם באיזשהו מחסן וניקינו מהם גושי אבק של ממש. הזכוכית שלהם קצת אוכלה עם השנים וזה יוצר אפקט מקסים.
“עוד בקומה זו: יציאה לחצר האחורית שמרוצפת באבנים גדולות במראה של אבני לבה שחורות, כשבין האבנים יציקת בטון, ריצוף אופייני מאוד לסגנון. הבית מוקף במרפסות צרות שמזכירות את ה’פרונט פורץ’’ שאנחנו רגילים לראות בארצות הברית, אבל במקרה הזה עלו קומה. הן ממוקמות בקומה העליונה של הבית ויוצרות מעין גג לחצר.
“אני מאוד אוהב לחקור סגנונות חדשים”, מעיד חסון. “עכשיו למשל אני עובד על בית בסגנון קולוניאליסטי אמיתי, קאריבי ממש, ברעננה. מרתק אותי לנסות לפצח בכל פעם סגנון אחר. אני חושב שהעושר הסגנוני הזה והיבוא של רעיונות זרים עובד היטב בהקשר הישראלי עם קיבוץ הגלויות. דווקא בהתאמה ארצה של רעיון ‘זר’ יש משהו מאוד ישראלי. בכלל, בזמן האחרון אני מגלה בעצמי אהבה לסגנונות קלאסיים: לקולוניאליזם, לאר-נובו ולאר-דקו. כולם רצים למודרני, ואילו אני מגלה שיש משהו על-זמני בסגנונות הקיימים ושיש המון עניין ויופי בשילובים של ישן עם חדש”.
