יחי המסך הלבן: הלהקה שמסתמנת ככת הצעירים החדשה

"מה זה המסך הלבן? זה כמו לשאול מה זה אלוהים", אומר גילברט ברויד מלהקת המסך הלבן, כשהוא נשאל על משמעות שם הלהקה שהקים לפני כשנתיים וחצי יחד עם בן דודו גבריאל ברויד. "צריך להאמין במסך הלבן בשביל להבין מה זה המסך הלבן", ממשיך אותו החצי השני שלו, שותפו ללהקה שבעידן של פייק ניוז ואמת אלטרנטיבית הולכת ומסתמנת כרעיון עם קהילה מגובשת, סוג של דת חלופית, הסוחפת אחריה מאמינים שנוהרים להופעות במועדונים ומזמזמים את ההמנון מאלבום הבכורה, "יחי המסך הלבן, יחי המסך הלבן".

"כדי להיות חלק מהמסך הלבן צריך לב גדול, ולהיות צמא למשהו שחסר"(צילום: אורית פניני)

"כדי להיות חלק מהמסך הלבן צריך לב גדול, ולהיות צמא למשהו שחסר", מסביר גבריאל. "באופן טבעי מצטרפים אלינו אנשים שלא מאמינים בממסד הקיים ובשיטה הפוליטית החברתית. זה מעבר לדונלד טראמפ או למה שקורה עכשיו בסוריה. אנחנו חיים בעידן פוסט פוסט מודרני, עד שאנשים איבדו אמונה בכל. היום יש לך אפשרות להיות במיינסטרים, או להילחם בשיטה ולחפש דרך אחרת. ומי שמאמין בנו ונהנה מהמסרים ומהטקסטים שלנו, אלו אנשים שמאוכזבים משיטת החיים הזו, ומאמינים ברגשות ומחפשים מקום לפתוח את הלב. המסר שלנו הוא לאהוב".

עוד בערוץ האופנה

• עקבו אחרינו באינסטגרם
• לא עוצרת ב-50: רונית יודקביץ' בצילומי בגדי ים
• בלי עין הרע: תכשיטי מזל לפתיחת העונה
• מדריך הטרנדים: האם פרחוני זה אני?
  

גילברט וגבריאל, בני 25, הם נסיכי האינדי החדשים של סצנת המוזיקה הישראלית. במונחים של שלמה ארצי ושרית חדד, מדובר בתופעת שוליים, אך גם מחוץ לסביבת האלטרנטיב הישראלית להקת המסך הלבן מספקת את אחד ממפגני היצירתיות המוזיקלית והוויזואלית המרעננים ביותר. יש מי שכבר רואה בהם להקת פולחן, לא פחות. השניים מנגנים יחד כעשור, תחילה תחת שם ההרכב ג.ג הומו-אירוטיקה, ובשנתיים וחצי האחרונות תחת המסך הלבן. זה מתחיל במסר אסתטי מהודק, חזק ובולט, שמסיט לכיוונם את העיניים, וממשיך בהאזנה לטקסטים על מיניות, יחסים, מוות והמציאות הישראלית, שהם שרים בטון קברטי ההולם את פניהם המכוסות באיפור תיאטרלי.

"התלבושת היא חלק מהחוויה. פן נוסף שמאפשר לנו להתבטא"(צילום: אורית פניני)

"סגנון הלבוש שלנו מושפע מאוד מהצבע הלבן", מסביר גבריאל. "אנחנו מאוד אוהבים קווים חדים וצבעים מנוגדים שמשלימים אחד את השני, כמו שחור ולבן". "אנחנו נדרשים להמציא דברים, כי אנחנו לא יכולים לקנות דברים במלא כסף, זה עוזר ליצירתיות", מוסיף גילברט. "התלבושת היא חלק מהחוויה. פן נוסף שמאפשר לנו להתבטא".

גבריאל: "שואלים אותנו אם יש ידיים שעוזרות או מישהו שנותן לנו עצות בנושא הסטיילינג".

גילברט: "זה שקר".

גבריאל: "אנחנו אוספים חלק מהבגדים ברחובות ומקבלים רעיונות תוך כדי. גילברט יכול להצביע על בגד בחלון הראווה, ואנחנו מנסים לסגור דילים לפי היכולות הכלכליות שלנו באותה תקופה".

מה המשמעות של הצבע הלבן עבורכם?

"כשאני לובש לבן אני מרגיש יום חג. ללבן יש כוח, כי הוא כל כך נקי. כל לכלוך שנופל עליו מלא במשמעות: שריטה, פצע של דם, סימן של נשיקה".

"השנים עוברות ואתה פותח את הראש, ונהיה אדם שחושב לבד ומחפש כל מיני דרכים חדשות להסתכל על דברים"(צילום: אורית פניני)

לצילומים לכתבה הם מגיעים עם תיקי ענק מלאים בתלבושות שאספו עם הזמן, רובן לבנות, ואביזרים כמו משקפי שמש עם מסגרות פלסטיק בסגנון שנות ה-60 וה-80, מניפות לבנות עם הכיתוב ISRAEL בכחול, כוכבים מקרטון שלא במקרה נראים כמו טלאי צהוב (שיצר עבורם האמן אורן פישר, שגם עיצב את עטיפת האלבום), וז'קט עם לב שבור מפאייטים (שיצרה המעצבת והסטייליסטית אודי סנש).

עולם ההשראות שלהם נע על הסקלה הרחבה שבין התפוז המכני של סטנלי קובריק מצד אחד, ומהצד השני צביקה פיק המאופר, שזוכה אפילו למחווה מהלהקה בקליפ לשיר "רק בקבר".

לפני כחודשיים וחצי הם חרגו ממנהגם הלבן לטובת הצבע השחור, ועלו אל במת אולם הבארבי בתל אביב להשקת אלבום הוויניל לבושים חלוקים שחורים עם כוכב צהוב מודפס על צדו השמאלי של החזה. "אתה מתכוון למדים הנאצים?", שואל גבריאל ומיד חוזר בו, "זה לא מדים נאצים. אתה קורא להם מדים נאצים. אבל יש בהם אלמנטים כאלה, אתה צודק". הקישור לשואה מעט מרתיע אותם, אך נראה כי הם נהנים לגעת בנושא הטעון ולעורר דיון, גם אם פרובוקטיבי, כפי שאפשר לראות בשיחה איתם בסרטון הווידאו למעלה. "חיפשנו משהו מיליטריסטי", הוא מוסיף. "לא היה רצון לעורר פרובוקציה בקרב ניצולי שואה. אנחנו בעצמנו דור שלישי. השואה היא אחד האירועים ההיסטוריים הגדולים בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. השנים עוברות ואתה פותח את הראש, ונהיה אדם שחושב לבד ומחפש כל מיני דרכים חדשות להסתכל על דברים".

מחר, רביעי, הם יעלו להופעת אנפלאגד ראשונה מסוגה, שתתקיים בישיבה במרכז ענב בתל אביב, בהרכב כולל של שמונה נגנים ומקהלה. הלוקיישן המעונב על גג קניון גן העיר הוא זירה חדשה עבור חברי ההרכב, שעד כה הופיעו בעיקר במועדוני רוק, שם גם הקימו דוכני איפור לטובת הקהל המעריץ. "אולם רוקנרול מחייב אותנו לעשות הופעה מסוימת", אומר גילברט, "ומעניין אותנו לשם שינוי להופיע מול אנשים שישבו בנימוס ובשקט". לגבי התלבושות לאירוע הם עוד לא הגיעו להחלטה בזמן קיום הראיון, כשבוע לפני ההופעה: "אנחנו צריכים להתגבש. חשוב לנו להבין קודם מה קורה בנגינה ובמוזיקה, ואז נבין איך ניראה ויזואלית", הוא אומר לסיכום, "אבל כפי שמסתמן, ככל הנראה זה יהיה לבן".

______________________________________________________

ואיך נראית סצנת האופנה והאמנות הצעירה במזרח ירושלים? 

הכירו את שוקרי לורנס, מרינה יעקוביאן ורים קוואסמי. לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: אורית פניני)