הילדים שלו, המתבגרת שלך: כך תשרדו את החג במשפחה בפרק ב'

פסח הוא אחד החגים המאיימים על "משפחות משולבות". שיבוש הזמנים, הוצאות הכספים, האינפלציה בזמן המשותף היא אתגר לא קטן למשפחות גרעיניות, כך שלמשולבות זה בטח מירוץ מכשולים. וגם פה גמישות, התמקדות במטרה, תכנון ועידוד הם מפתחות להגיע לאיסרו חג בשלום. הנה כמה עצות ממש מועילות לאיך לעבור את זה בשלום:

צאו מהקיבעון המחשבתי של "איך צריך לחגוג את פסח"

נכון, אצלכם בכל שנה נוסעים לצימר עם כל המשפחה המורחבת והבני דודים ובחג השני נוסעים לצפון לבקר את המשפחה מהצד של אמא שלכם, כי "אצלנו בבית זו מסורת". כשמשתלבות משפחות, עוד ועוד מסורות מתווספות ומסורות לעתים צריך "לשבור" כדי לפנות מקום ליצירת משהו חדש ונפלא לא פחות שמתאים למשפחה החדשה.

אין נכון או לא נכון. יש "אצלנו עושים ככה" ו "אצלנו עושים ככה". במקום לריב על איך נחגוג את פסח, התמקדו במה שחשוב באמת - בערכים של החג. הקרבה, האחדות, החירות, החופש, הבחירה. אל תשתעבדו למסורות ולדפוסים מקובעים ואל תחששו מהליך ההסתגלות של הילדים לכל העניין. כשהאווירה טובה, מכבדת ומשרה ביטחון, אפשר להסתגל להכל. הרי אם לא הייתם מאמינים בזה, לא הייתם נכנסים למשפחה שניה, על כל המשתמע מכך.

נסו להימנע מלהיכנע לתחושה של "אני מרגישה בחוץ"

חוסר בתחושת שייכות היא אחת ההתמודדויות הבסיסיות במשפחות משולבות, החל מהילדים שמרגישים לעתים שהם מאבדים את האקסלוסיביות על ההורה הביולוגי, הורים לא ביולוגיים שמרגישים לא מוערכים ואף לא רצויים והורים ביולוגיים שנקרעים בין שניהם.

הדרך הבטוחה להקל על חוסר הביטחון מתחילה במערכת יחסים זוגית בריאה ומכבדת, כשההורה הביולוגי תומך בהורה הלא ביולוגי ומונע מיצירת קואליציות עם ילדיו. אם קיימים ביניכם חילוקי דעות (וקיימים) דברו עליהם בדלתיים סגורות (ולא בכעס ואימפולסיביות מול הילדים) והפגינו אחידות, כי במקום בו יש בועות נכנס אוויר.

יחס שווה במתנות

אם אתם נוהגים לתת דמי פסח או מתנות, תנו לכל הילדים במידה שווה ותואמת כלכלית לשניכם, גם אם אחד מכם מרוויח הרבה יותר. זאת כמובן גם ללא קשר לכמה זמן הם נמצאים איתכם.

הימנעו מסצינות

חגים הם זמן נפיץ לקונפליקטים, בגלל המשפחתיות האינטנסיבית עם בני משפחה שאנחנו עדיין בתהליך הסתגלות אליהם והם בתהליך הסתגלות אלינו. בגלל המגע התכוף עם משפחה מורחבת, שגם לה יש מה להגיד ביחס למשפחה החדשה שלנו ושלא בהכרח תואמת למציאות החדשה שלנו. ואם יש אקסים לא מפרגנים זה עוד מקור למתח. כל זה דורש הרבה אורך רוח, אבל בעיקר מודעות.

זהו את הרגעים הנפיצים האלו רגע לפני שהם מגיעים, קחו אוויר ובחרו בבררנות את הקרבות שלכם. איך? קודם כל בהכנה עצמית לעובדה שיש מצב סביר שלא הכל יעבור חלק. ובצד המעשי, ערכו רשימה של הדברים שהכעיסו אתכם ולצד זה שימו לב - רשמו גם רעיונות לפיתרונות. למה? כי כשתגיעו לשיחה על כך עם בני הזוג או עם שאר בני המשפחה זה יעזור לכם להימנע מלהגיב רגשית.

ההשהיה הזו בין מעשה לתגובה עוזרת לתהליך מציאת פיתרון. לפני שאתם יוצרים שיחה, שאלו את עצמכם בכנות מה מניע אתכם ליצירת שיחה, הרצון לפרוק כעס או הרצון לחתור לפיתרון מקובל על כולם. זה תלוי בכם. משום שטינה תהווה מכשול ותוביל אתכם תמיד למסקנה מיאשת של "אין מה לעשות". ההפנמה שאתם לא יכולים לשלוט על תגובות של מישהו אחר, אבל כן יכולים לשלוט על התגובות שלכם, זה בדיוק ההבדל בין לנהל יחסים ללהיות מנוהל בתוך יחסים.

הרפו מהצורך ש"ישאר מסודר"

במיוחד בפסח נושא הניקיון הוא נושא שנמצא בראש סדר היום. אם אתם מזהים את עצמכם במשפט "נמאס לי! רק גמרתי להכין את כל הבית לפסח!" ואתם משקיעים הרבה אנרגיה לשמור אותו כך, תרפו. חוץ מזה, מצות הן פריט מלכלך. להכין 'מצה בריי' עם הילדים הלא ביולוגיים זו מטרה הרבה יותר מועילה למערכת היחסים מאשר להילחם על שמירת סדר בזמן החופש. תשקיעו בלייצר חוויות טובות.

פרגנו להם זמן מהנה עם ה"משפחה השניה"

בפסח ילדים מבלים זמן רב עם שתי המשפחות שלהם. הם גם מייצרים חוויות מהנות איתן: ארוחת חג, מפגשים עם בני דודים, אפיקומן, מתנות, טיולים... וכשהם יבואו ויספרו בטבעיות מתלהבת על המתנה המדהימה שהם קיבלו מ'אמא', 'סבא וסבתא' או בני הזוג החדשים אל תניחו לרגשות השליליים (אם קיימים) להגיב עבורכם. תנו להם את החופש לאהוב ולהנות משני הבתים, תתלהבו איתם. האופציה השניה היא שעם הזמן הם יפסיקו לשתף ולשם אתם לא רוצים להגיע.

תכננו בחוכמה את הפעילויות שלכם

פסח הוא חג שמייצר לחץ ל"לעשות משהו יחד". אל תעמיסו פעילויות. זה עלול ליצור ילדים עייפים ומקטרים (בעיניים שלכם לא מעריכים) וליצור אצלכם עצבנות וכעס. תקשיבו לעצמכם, ליכולות המשאביים שלכם, הן מבחינת זמן והן מבחינת כסף ותכננו בחוכמה: בילוי שלנו המשפחה המשולבת, בילוי הורה ביולוגי וילדיו, זמן זוגי (לא לוותר), זמן משפחה מורחבת ותזכרו שהפרדת כוחות מפעם לפעם לא פוגעת ב'משפחתיות'. אם הילדים כבר מספיק גדולים, שתפו אותם בבחירת פעילויות. זו דרך נפלאה להגיד "אנחנו מקשיבים לכם, חשוב לנו שתהנו" ודרך קצרה לשיתוף פעולה.

לגבי מתבגרים...

הרבה הורים לא ביולוגיים מרגישים דחייה מהמתבגרים. הנה חדשה מרעישה: הרבה הורים ביולוגיים מרגישים אותו הדבר. מתבגרים במקרים רבים, לא נוהגים להצטרף למשפחות שלהם גם כשמדובר במשפחות גרעיניות. ונכון, זמן מדוד מיצר קצב חיבור איטי יותר, שגם ככה הוא איטי במשפחות משולבות.

אל תלחצו, אל תכפו ומצד שני, תראו להם שאתם לא מוותרים עליהם, כי זה הכי קל כי "הם לא רואים אותנו ממטר". זה לא נכון. הם צריכים אתכם, רק אחרת. ברגע שאתם פחות עוסקים בלהיעלב (וותרו על משחקי אגו), תגידו להם שהם תמיד מוזמנים וצרו הזדמנויות לחיבור בארוחות משותפות או הזמנה לבית קפה. זה יעלה את הסיכוי לשיתוף פעולה.

חג שמח!