לפני שלושה חודשים קיבלה עינת שרוף שיחת טלפון מקופת החולים שלה. "את מוזמנת לממוגרפיה", אמרה הבחורה מעבר לקו. שרוף הודתה לה בנימוס וסירבה. בחמש השנים האחרונות היא נבדקה כמה פעמים ב"הלאה", המכון הבינלאומי בירושלים לאבחון ובריאות השד, והיא לא אוהבת להחליף מרפאות סתם כך.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
למחרת התקשרה שוב אותה בחורה. "היא אמרה לי חצי בצחוק: 'תקשיבי, זה קטע, את אצלי ברשימה, אני מנסה להוציא אותך מהמחשב, ואת לא יוצאת. מה אכפת לך, בואי, תעשי ממוגרפיה, נעשה גם סלפי, יאללה נו'.
"אמרתי לעצמי, מה אכפת לי, זה על דרך השלום בתל־אביב, ואם הבת שלי תבוא איתי, אולי נשתה קפה ביחד. הגעתי, עשיתי סלפי עם הבחורה החמודה, ועשיתי ממוגרפיה.
"למחרת התקשרו אליי ואמרו: יש ממצאים בשד שמאל
וצריך לעשות ביופסיה. אני, אגב, לא הרגשתי שום גוש. בגלל שבמכון 'הלאה' יש את כל ההיסטוריה הרפואית שלי - אני נבדקת אצלם מגיל 49 - החלטתי להמשיך את הטיפול איתם. הגעתי אליהם על הדרך, כשאני בדרכי להופעה בים המלח, ועשו לי שם ביופסיה תוך כדי שאני לובשת שמלה אלגנטית. הורידו לי חתיכה, ויאללה, מה יכול להיות. הייתי שאננה".
למה?
"אולי כי לפני שלוש שנים גילו שיש לי גוש ושלחו דגימה לביופסיה. באותו לילה לא ישנתי. כל הלילה שמעתי בחדר העבודה את 'כלניות' של שושנה דמארי בפול ווליום ונפרדתי מהעולם. אבל למחרת הודיעו לי שהגוש שפיר והכל בסדר. חזרתי לחיים. לא חשבתי שימצאו משהו הפעם".
כמה זמן עבר מהביופסיה עד שנודע לך שמדובר בסרטן?
"כמה ימים. בדיוק התארגנתי להופעה בים המלח. חשבתי מה ללבוש, פתאום הטלפון מצלצל ומישהי ממכון 'הלאה' אומרת לי: 'בואי לפגישה'. עוד לא הבנתי. שאלתי למה אני צריכה לפגוש את הרופא, שידבר איתי בטלפון, כי אפילו לא עלה בראשי שיש לי משהו. צלצלתי לתמיר (הרפז, בן זוגה, מוזיקאי ומנהל ההופעות שלה, אמ"ר). בשלב הזה כבר התחלתי לקלוט ובכיתי נורא, אבל המשכתי להתארגן. אין דבר כזה לבטל הופעה".
חיבוק מהקהל
בדרך להופעה בים המלח קיבלה שרוף את האינפורמציה: יש לך גוש סרטני, אבל לא בשד השמאלי, שבו עלה הממצא בממוגרפיה – שם מדובר בממצא שפיר - אלא דווקא בשד הימני.
מה מקור ההבדל בין תוצאות הממוגרפיה בקופת חולים ובין תוצאות הבדיקה במכון הלאה? איך ייתכן שבממוגרפיה לא אותר הגידול בשד הימני? "הבדיקות שאנחנו מציעים הן שנות אור קדימה ממה שהציבור מכיר", אומר הרב מיכאל סורוצקין, מייסד ומנהל המכון, שהוא בעל שם עולמי בתחום. "שרוף עברה אצלנו בדיקת טומוסינתזיס, בדיקה תלת־ממדית של השד בטכנולוגיה שמאפשרת לראות את הרקמות בכמה זוויות מבלי שיסתירו זו את זו" .
עינת, איך הגבת כשנודעו לך תוצאות הבדיקה?
"עוד לא עיכלתי את רוע הגזירה", היא נזכרת, "אבל נסעתי ישר לפרופ' משה פפא, מומחה לכירורגיה כללית ואונקולוגית. הוא היה בהלם שאני בדרך להופעה. הוא ראה את תוצאות הבדיקה
שהבאתי אליו ואמר: 'יש לך גידול סרטני של שני סנטימטר וצריך לראות מה עושים'".
מה באמת עשית?
"המשכנו, תמיר ואני, לנסוע להופעה, ומאותו רגע התחלתי להתייעץ עם אנשים בטלפון. מרגע אחד שבו אני מתכוננת להופעה ומתלבטת אם ללבוש חולצה שחורה קצרה או ארוכה, אני כבר לא רואה כלום, רק את זה. אני נוסעת להופעה כשאני כבר יודעת שיש לי גידול סרטני בשד".
ואת אמורה לעלות לבמה ולשמח אנשים.
"תמיד כשאני באה להופעות אני יוצאת במהירות מהאוטו וצועדת למקום, והפעם נשארתי להתאפר באוטו והרגשתי שלוקח לי רבע שעה לשים מייק־אפ. הסתכלתי במראה וחשבתי: מה, זהו? זה נגמר? אבא שלי גמר מהר. מה, עכשיו גם אני? (אביה, בן ציון חלפון, שהיה סגן שר החקלאות, נהרג בתאונת דרכים בגיל 47, כשהייתה בת 15, והותיר אחריו אישה וחמש בנות במושב הדרומי חצב, אמ"ר). לא, זה לא יכול להיות. ואני זוכרת שהחלון היה פתוח, השמיים היו זרועי כוכבים, הסתכלתי ואמרתי: 'בחיאת, אלוהים, כמה שמח עשיתי, תחזיר לי על זה'. את ההופעה ההיא לא תשכח עוד זמן רב. "ראיתי את תמיר מסתכל עליי, וחשבתי לעצמי, אני אראה לו מה זה. אני עכשיו עולה לבמה, ואין שום סרטן ושום כלום. עליתי ושרתי וחייכתי ושמחתי והתחבקתי. אבל הרגשתי צורך שכל הקהל יעטוף אותי ויחבק אותי חזק־חזק־חזק".
שרתי בלב ונרדמתי
כששרוף ובן זוגה שבו הביתה, הם החלו לגבש תוכנית. שרוף עשתה בדיקות שונות, והרפז פינה את השבועיים הקרובים מהופעות. "מצאתי את עצמי בבתי חולים, במסדרונות ארוכים בהדסה עין־כרם ובאיכילוב, עם עוד הרבה נשים. עם הזמן מתפתחות שיחות ושאלות. הרגשתי את אחוות הנשים".
בית חולים תמיד נראה כמו יקום מקביל במצבים כאלה.
"לגמרי כך. לכל אחת הסיפור שלה. לאט־לאט הבנתי שקרה לי נס כי גילו את זה מוקדם. אולי אם הייתי מחכה לקיץ, זה היה כבר גידול של חמישה סנטימטר. גילו את זה כשזה קטן, שני סנטימטר".
באמצע פברואר הוסר הגידול בניתוח שנמשך שש שעות, ובמהלכו עברה גם הקרנה תוך־ניתוחית. "אף פעם לא עברתי כזה ניתוח. המרדימה אמרה לי, תחשבי על משהו טוב. במקרים כאלה יש לי שיר מנצח, ששרתי גם כשעמדתי ללדת את הבנות שלי, וגם בניתוח שהיה לי פעם אחרי תאונת דרכים שעברתי: 'במשעול בלב שדות זוג פוסע לבדו'".
למה דווקא השיר הזה?
"זו תמצית הישראליות, הזוג שהולך בפרדס יד ביד. שרתי בלב ונרדמתי. כשהתעוררתי הרגשתי הקלה: יופי, הוציאו לי את הרעל הזה. הייתי מאושרת שזה מאחוריי, למרות שידעתי שאני הולכת לקראת כאבים איומים ושזה ייקח עוד הרבה זמן. זה כאבי תופת. אני עדיין עם תחבושות".
שרוף, שחזרה להופיע שבועיים וחצי לאחר הניתוח, מרימה את החולצה וחושפת את הפלסטרים המכסים את שדה הימני. כשאני מחמיאה לה, היא אומרת: "כן, כולם אומרים לי שיש לי
ציצים יפים של בת 30", היא מחייכת. "אגב, יש אנשים שאומרים, בטח כרתו לה והיא לא רוצה להגיד. לא שאני מתביישת, אבל זו האמת".
מה מצבך הבריאותי כיום?
"ממה שהבנתי, במהלך הניתוח ניקו גם מסביב לגידול ואני לא צריכה יותר הקרנות וגם לא כימו, וגם לא כרתו לי את השד".
יצא לך לדבר עם הבחורה מקופת החולים, שעשתה איתך סלפי?
"אני מתכוונת ללכת לחפש אותה עם זר פרחים. אני כל הזמן חושבת איך היא אמרה לי: 'את ברשימה שלי'. כן, השנה אני הייתי ברשימה, אבל זו של ההוא מלמעלה. ואבא שלי שמר עליי".
עם איזו תובנה יצאת אחרי הסרטן?
"את התובנה ש'חיים פעם אחת' יש לי כל חיי. אני תמיד מודעת לזה שיום אחד זה ייגמר. אולי כי ראיתי מול עיניי את אבא שלי שהיה בשיאו ונגמר. אבל יש לי עוד תובנה שאני מפיצה: כל אחת שאומרת: 'יו, מה־זה לא מתאים לי לעשות עכשיו ממוגרפיה', אני אומרת לה: 'את הולכת לעשות עכשיו ממוגרפיה, שמעת? נקודה!'".
הריאיון המלא עם עינת שרוף בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
- עשו מנוי ללאשה
