אנשים

    מה כתב בוריס ויאן לנשיא צרפת, ואיך נעשה שירו סמל אנטי-מלחמתי

    "אני לא כאן בשביל לירות בבני אדם", הסביר המשורר הצרפתי בשירו "העריק". הצנזורה אסרה להשמיע את השיר, אבל כעבור שנים הוא התפרסם בכל העולם

    עופרה עופר אורןפורסם: 26.03.17 01:49
    בוריס ויאן. "יש קציני צבא שסבורים כי מלחמות נועדו להרוג בני אדם" (צילום: Photomaton Archives Cohérie Boris Vian, cc)
    בוריס ויאן. "יש קציני צבא שסבורים כי מלחמות נועדו להרוג בני אדם" (צילום: Photomaton Archives Cohérie Boris Vian, cc)

    "תירגם מאנגלית: בוריס ויאן" – כך נכתב בראש המהדורה הראשונה של הספר "עוד אירק על קבריכן", שהופיע לראשונה בצרפתית ב-1946. הקרדיט היה מעין מהתלה: מי שהעמיד פני מתרגם, היה למעשה הסופר, שכתב בצרפתית, בתוך כמה שבועות, רומן "אמריקאי". 13 שנה לאחר מכן הביא אותו רומן בעקיפין למותו של הסופר: עשר דקות אחרי שהחל לצפות בסרט שהתבסס על ספרו, לקה בוריס ויאן בהתקף לב, ומת עוד לפני שהגיע לבית החולים. יש הטוענים כי דבריו האחרונים היו: "אלה אמורים להיות אמריקאים? תעשו לי טובה!" לפי גרסה אחרת, הייתה התנסחותו בוטה יותר. כך או כך, נראה כי הסרט עורר את זעמו.

     

    חייו של בוריס ויאן, שהלך לעולמו בהיותו רק בן 39, יכלו לספק עלילות לספרים ולסרטים רבים. בילדותו ירדה משפחתו הבורגנית מנכסיה בעקבות מפולת הבורסה האמריקאית, ונאלצה להשכיר את אחוזתה למשפחתו של יהודי מנוחין, לימים אחד הכנרים הידועים בעולם. בחייו הקצרים הספיק ויאן לכתוב עשרה ספרי פרוזה בשמו האמיתי ועוד ארבעה בשם בדוי. כמו כן, פירסם שבעה מחזות ושלושה קובצי שירה והיה גם מוזיקאי, מבקר ספרות, שחקן, ממציא ומהנדס. הוא היה ידידו הקרוב של ז'אן פול סארטר (ויש הטוענים כי אשתו הייתה אחת המאהבות של הפילוסוף), שימש כאיש קשר צרפתי לכמה מענקי הג'אז, ביניהם דיוק אלינגטון ומיילס דיוויס, ופירסם מאמרים פורצי דרך על מוזיקת ג'אז בארצות הברית ובצרפת.

     

    צפו בגרסה עברית בביצוע גיא מסיקה לשירו של ויאן "אל תתחתנו, בנות":

     

     

    אבל נראה כי את עיקר תהילתו קנה ויאן שנים אחדות אחרי מותו, בזכות שיר שכתב, "העריק" (כאן בתרגומו של אברהם עוז). השיר מנוסח כמכתב שבו פונה מישהו אל נשיא צרפת ומודיע לו שהוא מסרב להתגייס לצבא ומתכוון לערוק.

     

    אָדוֹן נָשִׂיא נִכְבָּד,

    מִכְתָּב לְךָ מִמֶּנִּי:

    אוּלַי בּוֹ תְּעַיֵּן, אִם

    רַק תִּתְפַּנֶּה מְעַט.

     

    קִבַּלְתִּי כָּאן פְּקֻדָּה

    לִלְבּשׁ מַדִּים וְתֵכֶף

    לַמִּלְחָמָה לָלֶכֶת

    בְּיוֹם שִׁשִּׁי מֻקְדָּם.

     

    אָדוֹן נָשִׂיא נִכְבָּד,

    עָלֶיךָ לְהָבִין:

    אֲנִי לֹא כָּאן בִּשְׁבִיל

    לִירוֹת בִּבְנֵי אָדָם.

     

    לֹא, אַל תִּכְעַס עָלַי,

    אַךְ לֹא אַסְכִּים לָלֶכֶת

    תִּרְשֹׁם זֹאת לְפָנֶיךָ:

    אֲנִי עָרִיק וְדַּי.

     

    נוֹלַדְתִּי לִרְאוֹת

    כֵּיצַד הוֹרְגִים אֶת אַבָּא,

    אֶחַי מִקְרָב לֹא שָׁבוּ,

    וּבְנִי כֻּלּוֹ דְּמָעוֹת.

     

    אִמִּי בָּכְתָה בְּלִי סוֹף,

    עַד שֶׁיָּרְדָה בּוֹר קֶבֶר;

    עַכְשָׁו הִיא כְּבָר מֵעֵבֶר –

    צוֹחֶקֶת לַפְּצָצוֹת.

     

    שָׁבוּי בַּמַּחֲנוֹת,

    גָּזְלוּ אֶת נִשְׁמָתִי;

    גָּנְבוּ לִי אֶת אִשְׁתִּי,

    אֶת כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת.

     

    מָחָר בְּטֶרֶם אוֹר

    אָגִיף דַּלְתִּי לָנֶצַח

    עַל שְּנוֹת חַיִּים שֶׁמֵּתוּ –

    הַבַּיְתָהּ לֹא אַחֲזוֹר.

     

    אוֹצִיא אֶת כָּל יָמַי

    עַל פְּנֵי דַּרְכֵי הַמֶּלֶךְ,

    אֶהְיֶה נוֹדֵד וָהֵלֶךְ

    וְלַבְּרִיּוֹת אוֹמַר:

     

    סָרְבוּ פְּקוּדָה כֻּלְכֶם:

    הַמִּלְחָמָה נִפְשַׁעַת!

    אַל תִּתְגַּיְסוּ אַף פַּעַם!

    סָרְבוּ לְהִלָּחֵם!

     

    אִם כְּבָר נוֹתְנִים פּה דָּם,

    תִּתֵּן אַתָּה הַכֹּל!

    אַתָּה נוֹאֵם גָּדוֹל,

    אָדוֹן נָשִׂיא נִכְבָּד!

     

    אִם תְּבַקְּשׁוּנִי עוֹד,

    אֱמור נָא לַבּוֹלֶשֶׁת

    שֶׁאֵין לִי, אֵין לִי נֶשֶׁק;

    הֵם יְכוֹלִים לִירוֹת!

     

    הקשיבו לשיר, בשפת המקור, בביצוע אסתר עופרים :

     

     

    ובביצוע ג'ואן באאז:

     

     

    הפקיד בעירייה יזם חרם

     

    השיר בוצע לראשונה חמש שנים לפני מותו של ויאן, כשהצרפתים נחלו תבוסה משמעותית בקרב דיין ביין פו בווייטנאם, וזמן קצר לפני שפרצה המלחמה באלג'יר. הוא עורר סערה ציבורית עזה עד כדי כך שאסרו לשדר אותו ברדיו, אבל זאת הייתה רק תחילת דרכו: אחרי שהוקלט על ידי הזמרת האמריקאית ג'ואן באאז, נהפך לאחד משירי המחאה המוכרים והאהודים ביותר בארצות הברית נגד מלחמת וייטנאם. בשנות ה-70 שרו אותו מפגינים בצרפת שמחו נגד ההפצה של נשק גרעיני.

     

    הבית האחרון בשיר שונה, לבקשת הזמר שביצע אותו לראשונה, מרסל מולודג'י: בגרסה המקורית מכריז הדובר שהוא חמוש, ומזהיר את הנשיא שבכוונתו להילחם. המסר של הסיום נערך, והוא מוכר כיום כמו בגרסה שאברהם עוז תירגם לעברית: העריק הפציפיסט מכריז שאינו מתכוון להילחם ברודפיו, ואלה יוכלו לירות בו אם ימצאו אותו. עד כדי כך הוא מתנגד לכל מאבק מזוין.

     

    לאחר שנאסרה השמעת השיר ברדיו, ואפילו הקלטתו, שלח ויאן מכתב לאדם בשם פאבר, פקיד בעיריית פריז, שיזם את החרם. "כן, מר פאבר היקר", כתב, "היית מאמין? יש קציני צבא שסבורים כי מלחמות נועדו להרוג בני אדם". שלוש שנים אחרי מותו של ויאן בוטל האיסור להשמיע את השיר. מר פאבר נשכח מזמן. "העריק" תורגם לעשרות שפות ומושמע עד היום.

     

    _______________________________________________________

     

    אחיו של ד"ר מיכאל אטלס נהרג בפיגוע, אבל הוא לא מחפש נקמה. הקליקו על התמונה:

     

    "יש לי ילד ימני בדעותיו, אבל הוא אף פעם לא שאל אותי 'איך אתה יכול?'" הקליקו על התמונה (צילום: יובל חן)

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים