מסיבת ההודיה שערכו משה ובת־עמי מורנו, שבועות מספר לאחר הולדת תאומיהם, הייתה שמחה במיוחד. בקהל, שהורכב רובו ככולו מחובשי כיפות סרוגות, אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון, בלט צמד שלכאורה לא שייך: פרופ' בנימין ברטוב, נשיא המרכז המקיף לפוריות הגבר, ובתו ויד ימינו, ד"ר רעות ברטוב־שיפמן. ואז, בהתרגשות בלתי מוסתרת, פנה אליהם משה והודה להם על חלקם העצום בנס הבאתם לעולם של שלושת ילדיו – התאומים והבן הבכור, שנולד שנה וחצי לפניהם.
"אי־אפשר לאמוד את גודל השליחות שלהם ואת עזרתם לריבונו של עולם להביא את ילדינו לעולם", חוזרים ואומרים משה ובת־עמי מורנו, תושבי בית־אל, שבאו לפגישתנו עם התאומים, בני חצי שנה. "אלמלא הם, הייתי ממשיך להיות חשוך ילדים מבלי לחוות את האושר העצום שבאבהות", הוא מוסיף.
משה מורנו, 40, יליד ירושלים, שירת כלוחם בהנדסה קרבית ואחרי השחרור עבד כרב־מחנך במכינה קדם צבאית במעלה־אפרים. בגיל 27 נישא לאשתו הראשונה. "ישר רצינו ילדים", הוא משחזר, "גם כי זה חלק מצורת החיים של אנשים דתיים".
אבל ההיריון בושש לבוא. "בשנה הראשונה לא חששנו
שמדובר במשהו חריג. מחודש לחודש ציפינו וכשזה לא קרה, אמרנו 'בחודש הבא'. אחרי שנה הלכנו להיבדק מתוך נקודת מוצא שאם יש עיכוב, הוא קשור לאישה. גם הרופאים שאליהם פנינו החליטו קודם כל לבדוק את המערכת הנשית. אשתי דאז עברה את כל הבדיקות הדרושות ואנחנו המשכנו לקוות ולהאמין שהכל בסדר. אחרי כמה חודשים, משנמצא שאצלה אין שום בעיה, החליטו להתמקד בי, אף שלי היה ברור שהכל בסדר אצלי. הרי אני אדם בריא ומתפקד מצוין מבחינה מינית".
ומה קרה?
"הגיעו התוצאות שהראו מיעוט מוחלט של תאי זרע. הרופאה העלתה השערה שאולי הבדיקה לא הייתה מדויקת, אבל כשבדיקה נוספת הניבה תוצאות זהות, היא קבעה שיש בעיה. שנינו שמענו את זה יחד, היינו בהלם, אבל עדיין לא הבנו את המשמעות וההשלכות. כשיצאנו ממנה לא ידענו מה אנחנו אמורים לעשות. לא היה מי שינחה אותנו, ילווה אותנו בתהליך וייקח עלינו אחריות במסע הארוך שהיינו אמורים לעבור. היינו באוויר".
מה עשיתם?
"לכאורה, המשכנו כרגיל. אחרי חצי שנה התחלנו בתהליך של הפריה חוץ גופית. עדיין היו לנו ציפיות ואחר כך גם תקווה לנס, אך עם השנים, הציפייה לילד משלנו הלכה ודעכה".
מה זה עשה למערכת היחסים שלכם?
"כל הזמן זמזם לי בראש המשפט: הזרע שלך לא שווה כלום. זה גורם כמובן לבעיה בדימוי הגברי, מערער את הביטחון ומעלה שאלות כלפי ריבונו של עולם - למה דווקא אני? וכאן התחלתי להאשים את עצמי, שאולי מדובר בעונש על משהו שעשיתי. טובי הרופאים שהגענו אליהם לא יכלו להסביר את הסיבות לבעיה וזה שיגע אותי – העובדה שפשוט נולדתי דפוק. במקביל, היחסים בינינו, שגם כך לא היו פשוטים, הלכו והתערערו".
איך התייחסה הסביבה הקרובה?
"כולם הבינו שיש בעיה. בסביבה שלנו, אם תוך שנה
אין ילד, מתחילים לרמוז רמזים. כשנולד ילד במשפחה אומרים 'בקרוב אצלכם!', מה שבהחלט מגביר את הכאב, שהיה גדול גם ככה".
במשך השנים עברו בני הזוג חמש שאיבות של ביציות ועשר החזרות של עוברים, במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית. "מאחר שנמצאו רק מעט תאי זרע חיים בנוזל הזרע, בוצעו גם תהליכים בדיקור אשכים, בהרדמה מלאה, כדי להפרות את הביציות. במקביל, נעזרנו ברפואה אלטרנטיבית ובטיפול זוגי, אך במבחן הסופי, התוצאה לא השתנתה. אצלי התחילה השלמה עצובה עם זה שאולי לא יהיו לי ילדים".
בני הזוג התגרשו ב־2011, אחרי שמונה שנות נישואים. "ואז החלטתי שכדי שהבית שלי לא יהיה ריק, עליי לחפש אישה גרושה עם ילדים שאוכל לגדל ואהיה להם הדבר הכי קרוב לאבא", אומר משה.
ההיכרות: נישואים כעבור חודש וחצי
את בת־עמי, 37, קלינאית תקשורת במקצועה, הכיר משה דרך מכרים משותפים. היא הייתה אז תושבת בית־אל מהמגזר הדתי שאליו השתייך, גרושה ואם לשלושה בנים: בני עשר, שבע וחמש.
"מי שהתקשרה אליי בעניינו אמרה לי שהוא מחנך בישיבה תיכונית, בחור שמאוד רוצה משפחה ורוצה להעניק לאישה ולילדיה. היא סיפרה לי שיש לו בעיית פוריות, שהרופאים אמרו
שיכול להיות שלא יהיו לו ילדים, אבל הוסיפה שאפשר לעשות טיפולים ולקוות שיצליחו", אומרת בת־עמי, כשהיא מערסלת את הלל התינוקת, הלבושה בוורוד. נריה, התאום שלה, מגרגר בהנאה בזרועות אביו.
"באותו זמן, הייתי גרושה כבר שלוש שנים. נפגשתי עם הרבה גברים, כולם מהמגזר, וזה לא צלח. הייתי במקום רגשי מאוד בודד ואמרתי לעצמי שיש לי ילדים ועכשיו אני רוצה בעל, גם אם לא יהיו לנו ילדים משותפים. למזלי", היא מוסיפה, "הייתי תמימה ולא ידעתי מה זה אומר טיפולי פוריות. לא שיערתי לעצמי איזה תהליך קשה ניאלץ לעבור".
ואז הם פגשו זה את זה. "הוא מאוד מצא חן בעיניי, אבל לא נראה שהוא התלהב ממני בהתחלה", היא מודה בצחוק. "בפגישה הרביעית הוא אמר לי: 'יש משהו שאני רוצה להגיד לך. יש לי בעיה'. ואני אמרתי: 'כן, אני יודעת!' הוא שמח מאוד". "זה מאוד הקל עליי", מודה משה שהחליט להפגיש אותה עם זוג חברים "מאותגרי פוריות" שהיו בעיצומו של היריון.
בנובמבר 2011, כעבור חודש וחצי מפגישתם, נישאו. זמן קצר לאחר מכן הגיעו למומחה לפריון בבית החולים שבו טופל בעבר, שהמליץ לאלתר על הפריה חוץ גופית. "לאור ניסיון העבר ומיעוט תאי הזרע אצלי, הרופאים לא היו אופטימיים, וכדי לחסוך טיפולים שסיכוייהם נמוכים, המליצו על ניתוח (TESA), שבו נוטלים פיסות מרקמת האשך כדי לחפש בהן תאי זרע, ואלה יוזרקו לביציות שיישאבו מגופה של אשתי", הוא אומר. "סירבתי לניתוח, כי לא האמנתי בסיכוייו".
המאבק: ההפריה העשירית הצליחה
עם תוצאות של בדיקות מעבדה, שהראו אפס זרעים חיוניים, הגיעו בני הזוג אל פרופ' בנימין ברטוב, נשיא המרכז המקיף לפוריות הגבר בפתח־תקווה. "עוד בנישואיי הראשונים, אשתי לשעבר שמעה על המרכז של פרופ' ברטוב. הגענו אליו אבל לא המשכנו בתהליך", מספר משה. הפעם, כדי לחסוך זמן יקר ואכזבות צפויות, החלו בני הזוג היישר בטיפול אצלו, במקביל לטיפול אצל הגינקולוג פרופ' אריאל וייסמן מאסותא, שהיה מופקד על ההפריות החוץ גופיות. "הלכנו על כל הקופה", הם אומרים. "אני התחלתי לקבל הורמונים להגברת הביוץ ועברתי בדיקות ומעקבים רצופים, ובמקביל היינו מגיעים אל פרופ' ברטוב ובתו ד"ר רעות ברטוב־שיפמן, בתפילה שימצאו אצל בעלי זרע חי שאפשר יהיה להזריקו לביציות בהפריה החוץ גופית", מספרת בת־עמי.
"בהתחלה, גם אצלם במרכז הראתה הבדיקה תוצאה של אפס אחד גדול", מספר משה בגילוי לב. "אבל פרופ' ברטוב נתן לנו תקווה. שוב ושוב הגענו, נתתי דגימות זרע שנבדקו במיק
רוסקופ החדשני שלהם, עד שנמצאו זרעים בודדים ש'אפשר לעבוד איתם', כהגדרת הפרופסור. צוות המעבדה ממש התאבד על זה. כשנמצאו תאי זרע בודדים, שמרו אותם בצלוחית עם נוזל ואלה הובאו היישר ליחידת ההפריה החוץ גופית, ששם חיכו הביציות שהוצאו מבת־עמי, מוכנות להפריה".
כמעט שנה אחרי שנישאו, נעשה סבב הפריה חוץ גופית שהצליח. "כולם היו בהלם", מספרת בת־עמי. "אבל בשבוע העשירי הלכתי לבדיקת אולטרסאונד שגרתית והתברר שלעובר אין דופק".
משה: "בבית החולים חשבו שזה קשור באיכות הזרע, ואני הייתי מרוסק לגמרי. גם מבחינת האמונה. כאילו, ריבונו של עולם קירב אותך כמה תחנות, אבל בשורה האחרונה נשארת עם אותה תוצאה: אפס!".
חמש החזרות נוספות נכשלו. "ובכל פעם הייתה התרסקות", אומר משה. "עם כל כישלון, די התייאשתי", מודה בדיעבד בת־עמי. "אבל נעזרתי בעמותת 'פועה', בגורמים טיפוליים ובקבוצות תמיכה, וזה נתן לי כוח להמשיך. זו אחת הסיבות לכך שאני פורשת את הסיפור האינטימי שלנו מעל דפי העיתון. כדי להבהיר לאנשים שנמצאים במצבנו, שהקושי קיים והוא לא פשוט, אבל יש מה לעשות עם זה, אפשר וצריך להיעזר ואסור להישאר עם הקושי לבד".
בניסיון העשירי נקלט היריון. "הייתי בעננים, אבל מאוד פחדתי", מספר משה. "לפני כל אולטרסאונד נדדה שנתי. בכל פעם הכנתי את עצמי לאכזבה נוספת". ואז, בסוף מרץ 2015, נולד דביר. "לא הפסקתי לבכות. אבל, הפעם - מאושר", הוא אומר ועיניו מתלחלחות.
תשעה חודשים לאחר הולדת בנם המשותף, חזרו אל פרופ' ברטוב. "ידענו שאנחנו רוצים עוד ילדים, ומהר", אומרת בת־עמי. כשהיא עברה שוב את התהליך הלא פשוט הכרוך בשאיבת ביציות, נסע בעלה למרכז הפוריות בפתח־תקווה. "שם עבדו על נוזל הזרע שלי שעות ארוכות, ובסופו של דבר נמצאה כמות שהספיקה רק להפריית שלוש ביציות", הוא משחזר. "ואני כבר הספדתי את הסיבוב הזה ואפילו כעסתי על כך שאנחנו ממשיכים את ההליך, אף שהוא נטול סיכוי", אומרת בת־עמי. "למחרת הרופא התקשר ואמר: 'יש שלוש הפריות. להחזיר לרחם שני עוברים או שלושה?' השבתי שיחזיר כל מה שיש. אחרי שבועיים הראתה בדיקת הדם שנקלט היריון ובהמשך התגלו באולטרסאונד שני שקי היריון".
ב־10 בספטמבר 2016, בשבוע ה־35 להיריון, סייע פרופ' אריאל וייסמן מאסותא לבת־עמי להביא לעולם את הבן נריה (2.2 ק"ג) והבת הלל (2.4 ק"ג), בשעה טובה ומוצלחת.
ובאלה אתם מסתפקים?
משה: "בת־עמי עדיין לא מסכימה, אבל אני בטוח שיהיו לנו עוד ילדים, בעזרת השם".
המדע: מיקרוסקופ שמגדיל פי 6,000
"אלפי ילדים באו לעולם בזכות הפיתוחים שעשינו לאבחון פוריות הגבר ולטיפולים לשיפור איכות הזרע", אומר פרופ' בנימין ברטוב, מומחה עולמי לספרמטולוגיה (מדע תאי הזרע) ונשיא המרכז המקיף לפוריות הגבר בפתח־תקווה, העוסק בנושא 35 שנים, מהן עשר בצמוד לבתו, רעות ברטוב־שיפמן, ד"ר לביולוגיה.
"בעוד שאצל בעלי החיים תאי הזרע דומים זה לזה כחוט השערה, בין תאי הזרע אצל בני האדם (כמו גם בגורילות) יש שונות גדולה מאוד, ולמבנה התאים יש חשיבות רבה בפוריות הגבר", מסביר פרופ' ברטוב, שאחד מתחומי מומחיותו הוא המורפולוגיה (המבנה) של תאי הזרע. "כיום קיימות 50 אמות מידה המגדירות את מבנה תאי הזרע, רובן מתרכזות במבנה הראש של תא הזרע, שבו נמצא החומר התורשתי (DNA), המועבר מהגבר לצאצאו".
בחקר המבנה של תאי הזרע השתמש פרופ' ברטוב במיקרוסקופים אלקטרוניים בעלי יכולת הגדלה מוגברת ולמד מה הם המבנים המנבאים פוטנציאל הריוני גבוה. תאי זרע המשמשים למחקר עוברים תהליך צביעה ולא ניתן להשתמש בהם. כדי לאבחן את תאי הזרע שבהם רוצים לעשות שימוש, פיתח פרופ' ברטוב מיקרוסקופ־אור בעל יכולת הגדלה פי 6,000, שייחודו בכך שהוא יכול להראות את תאי הזרע בלי הצורך לצבוע אותם. בכך נמנעת הפגיעה בהם ותאי הזרע שנצפו נשארים כשירים לשימוש בהפריית ביציות בתהליך הפריה חוץ גופית.
איך נעשה ההליך אצלכם?
"ראשית, מבצעים בדיקה של תאי זרע תחת מיקרוסקופ בהגדלה ומאבחנים אם קיימת בעיה במבנה תאי הזרע ומה היקפה. אם התגלתה בעיה במבנה תאי הזרע, אפשר למיין את התקינים ביותר בשביל תהליך ההפריה החוץ גופית בהליך הקרוי שיטת IMSI ומכונה גם 'שיטת ברטוב'. ביום שאיבת הביציות מהאישה, לוקחים דגימת זרע מגבר בעל אחוז נמוך של תאי זרע תקינים, וסוקרים אותה בקפדנות תחת המיקרוסקופ הייחודי הזה: ממיינים את התאים התקינים ביותר מבחינת המורפולוגיה, מכניסים אותם לטיפת נוזל ושולחים את הצלוחית ליחידת ההפריה החוץ גופית, שם יוזרקו לביציות בתהליך של מיקרומניפולציה. כלומר, לכל ביצית מוזרק תא זרע אחד שנמצא תקין מבחינת המבנה והחיוניות".
מה עושים במקרה שלא נמצאים תאי זרע אצל הגבר, כפי שהיה במקרה של משה מורנו?
"ישנם מקרים לא מעטים שבהם לא נמצאים תאי זרע בבדיקות הזרע השונות ולא ניתן להיכנס לתהליך הפריה חוץ גופית. התופעה נקראת אזואוספרמיה. כאן בא לידי ביטוי תחום
המומחיות השני של פרופ' ברטוב", אומרת בתו, ד"ר רעות ברטוב־שיפמן. "פיתחנו שיטה ייחודית למציאת תאי זרע בודדים בזִרמה. בשיטה זו סורקים את הזִרמה בסבלנות במשך שעות ארוכות ומחפשים אחר תאי זרע. ברגע שנמצאים כאלה – גם בכמות מזערית – אפשר לבודד אותם ולשלוח להפריה חוץ גופית. גם את החיפוש הזה עושים אצלנו באמצעות מיקרוסקופ־אור בהגדלה גדולה, שעוזר לנו לחפש את תאי הזרע הבודדים בתוך 'רעש' של שברי תאים ותאים נלווים שאינם תאי זרע".
איך מוסברת ההצלחה של השיטה שלכם?
"כשבני זוג מקיימים יחסים, נפלטים בזִרמה כ־100 מיליון זרעונים ומגיעים לנרתיק. רק 50 מהם יגיעו לביצית שבחצוצרה ורק אחד מתוכם יפרה אותה. בדרך הטבעית מתבצעת סלקציה של תאי הזרע ורק הטובים והחזקים ישרדו ויגיעו ליעד. בתהליך ההפריה החוץ גופית אין סלקציה טבעית, ולמעשה, הסלקציה נתונה בידי האדם – האמבריולוג (מומחה להתפתחות העובר) – שיחליט אילו תאי זרע יוזרקו לביצית. כאשר הזרע שנבחר להזרקה לביציות הוא בעל מורפולוגיה תקינה, הסיכוי ליצירת היריון יהיה גבוה יותר.
"אצל משה מורנו עשינו שילוב בין שתי השיטות: ראשית, חיפשנו תאי זרע, כיוון שכאלה לא נמצאו בבדיקות רגילות. לאחר שמצאנו אותם, יכולנו להכין מנות זרע קפואות ולבני הזוג התאפשר להיכנס לתהליך ההפריה החוץ גופית. ביום שאיבת הביציות בחרנו עבורם את תאי הזרע הטובים ביותר מבחינה מורפולוגית, כדי להשיג היריון. עבדנו קשה בשביל להשיג את ההריונות האלה וכל ילד כזה הוא עולם ומלואו ואושר גדול, גם לנו.
"מטרתנו היא לעזור לזוגות שנאבקים להשגת היריון מוצלח ולקצר להם את הדרך ככל שניתן. לשם כך אנחנו משקיעים את הזמן והמאמצים ולא חוסכים במשאבים. בשבילנו, להביא ילדים ולעזור לזוגות זו מטרה נשגבת ואנחנו רואים בעבודתנו ייעוד ושליחות".
