אדריכלות

    תיבת נח עומדת להיפתח: מוזיאון הטבע ע''ש שטיינהרדט בתל אביב

    Xnet חושף את המוזיאון המסקרן, שייפתח ב''צבע טרי'' ויספק הצצה לאוסף הביולוגי העצום (5.5 מיליון פריטים) של אוניברסיטת ת''א, עם חיבור עתידי לגנים הבוטניים

    מיכאל יעקובסון

    |

    24.03.17 | 19:50

    מוזיאון הטבע ברמת אביב. קימל-אשכולות אדריכלים זכו בתחרות ב-2009, הבנייה החלה ב-2013, מקווים לסיים בחודשים הקרובים. עדיין אתר בנייה (צילום: גדעון לוין)
    מוזיאון הטבע ברמת אביב. קימל-אשכולות אדריכלים זכו בתחרות ב-2009, הבנייה החלה ב-2013, מקווים לסיים בחודשים הקרובים. עדיין אתר בנייה (צילום: גדעון לוין)
    כאשר נכנסים לקומת הקרקע הגבוהה, זוכים במבט פתוח לעומק המגרש הגדול, לגנים הבוטניים (שיתחברו לכאן בעתיד) ולנוף גוש דן (צילום: גדעון לוין)
    כך זה אמור להיראות בעוד חודשים ספורים: ריכוז של אוסף עצום, שהיום מפוזר בעשר נקודות שונות בקמפוס האוניברסיטה (הדמיה: סטודיו ניצן רפאלי NEW)
    הם, למשל, עומדים להתמקם במוזיאון החדש. רוב התצוגה תהיה קבועה, ונכון לעכשיו לא יהיה קשר עין בין המבקרים לבין מאות החוקרים (''הם לא רצו להרגיש באקווריום'') (צילום: גדעון לוין)
    עורף המוזיאון, שפונה מזרחה, שונה מהותית מהחזית המערבית האטומה: עשרות חלונות מנקדים את החזית כדי לספק אור ואוויר לחוקרים (צילום: גדעון לוין)

    בכל שנה, מתקיים יריד האמנות והעיצוב "צבע טרי" במיקום חדש בתל אביב שנחשף לראשונה לעיני המבקרים. זה קורה גם בשבוע הבא, כאשר הציבור יוכל לחוות לראשונה את הבניין של מוזיאון הטבע ברחוב קלאוזנר ברמת אביב, מול האוניברסיטה, כמה חודשים לפני שהבניין ייפתח רשמית.

     

    בהנהלת המוזיאון מצפים לכ-150 אלף מבקרים בשנה, עם כ-600 מבקרים בכל רגע נתון. זהו נתון צנוע ביחס לעמיתים מובילים בעולם: במוזיאון הטבע בוושינגטון, שהוא הגדול מסוגו בעולם, מבקרים מדי שנה כ-7.3 מיליון איש; מוזיאון הטבע בלונדון מתגאה בכ-5.2 מיליון מבקרים. גם הם כוללים, אגב, חלק מחקרי.

     

    5.5 מיליון פריטים יש באוסף העצום. קומץ מהם יוצג לציבור (צילום: אליאב לילטי)
      5.5 מיליון פריטים יש באוסף העצום. קומץ מהם יוצג לציבור(צילום: אליאב לילטי)

       

      זה יהיה מוזיאון ראשון מסוגו במזרח התיכון, ומוזיאון טבע חדש יחסית בעולם באופן כללי, בתחום מוזיאלי ותיק מאוד ששחקניו העיקריים הוקמו כבר במאה ה-19. מטרותיו של המוזיאון "מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט" הן לתעד, לחקור ולעשות שימוש באוספים לצורך השכלת הציבור. החזון המקיף, הפוטנציאל והחזית האטומה מעוררים סקרנות, אז מה טומן הבניין בחובו ומה ייעודו? בסיור עם ערוץ האדריכלות של Xnet, מתאפשרת הצצה ראשונה לפרויקט בטרם ייפתחו שעריו של היריד.

       

      תיבת נח? תיבת אוצר

       

      רגע לפני האכלוס, יש כאן הזדמנות להתרשם מאדריכלות "נקייה", כזו שטרם שולב בה הריהוט ועדיין לא נערכו בה השינויים העתידיים בתכנון המקורי

      – שינויים נדרשים או מיותרים. עבודות ההכנה הן קדחתניות, וכפי שאפשר לראות בתצלומים, המוזיאון רחוק מלהיות מוכן לפתיחה. עשרות פועלים דואגים להתאים את המבנה לתצוגת האמנות הזמנית של היריד ולניקיונו, אוהל גדול הוקם בצמוד לבניין כדי לשרת את המבקרים ועובדי היריד, מחיצות הוקמו לתליית היצירות, ורמפות ומעקות הותקנו כדי להבטיח את שלומם של המבקרים (משום שהבניין אינו גמור, נדרשו מארגנות היריד – יפעת גוריון ושרון טילינגר – להשקיע סכומים נכבדים כדי לוודא נגישות ובטיחות). 

       

       

      מעבר ברמפות בין המפלסים - כך זה אמור להיראות (הדמיה: סטודיו בונסאי – אורי קיטה)
        מעבר ברמפות בין המפלסים - כך זה אמור להיראות(הדמיה: סטודיו בונסאי – אורי קיטה)

        כך זה נראה עכשיו, ימים ספורים לפני היריד (צילום: גדעון לוין)
          כך זה נראה עכשיו, ימים ספורים לפני היריד(צילום: גדעון לוין)

           

          "תיבת נח?" מתפלאת האדריכלית מיכל קימל-אשכולות כשהיא שומעת מה הבניין מזכיר במבט ראשון. "זה בכלל לא היה לנו בראש". משרד קימל-אשכולות קיבל את הפרויקט ב-2009, לאחר שניצח בתחרות סגורה את המתחרים וינשטיין-ועדיה, אמר-קוריאל ופלסנר אדריכלים. האוניברסיטה הגדירה שטחי תצוגה מצומצמים ביותר בתחילת הדרך: כ-200 מטרים רבועים בלבד.

           

          המחסן העצום הוא הלב הפועם

           

          "האוניברסיטה לא רצתה מוזיאון", נזכרת קימל-אשכולות, "אבל לאט-לאט החלק המוזיאלי גדל והלך, וכך גם הבניין, עם תוספת של קומה שלמה ומסעדה". שטחי התצוגה הוכפלו כמעט פי תשעה ומגיעים כעת לכ-1,700 מ"ר. הבניין ישמש חוקרים ומבקרים גם יחד – הן כמוזיאון והן כאוסף וחדרי מעבדות ומחקר.

           

          במחסן הענקי ייאצר אוסף אוצרות הטבע הגדול בישראל, ובו כחמישה מיליון וחצי פריטים. האוסף, שמתמקד במגוון הביולוגי וברובו מאופסן בארונות, סיכות ובצנצנות, מפוזר כיום בעשר נקודות שונות ברחבי הקמפוס האוניברסיטאי. האדריכלים בחרו שלא להסתיר את המחסן העצום בעורף הבניין או במרתף, אלא להבליט אותו בחזית המרכזית. הבניין מעוצב כקופסת בטון לבן וחשוף, והאלמנט הבולט בליבו ובחזיתו הוא גוש זוויתי שמחופה בלוחות מתועשים (HPL) המצופים בשכבת פורניר בגוון עץ סנדביץ'; הגוש הזה הוא שמאכלס את מחסני האוסף.

           

          ליבת הבניין, והאלמנט העיצובי הבולט בו, היא מחסן האוספים. מבט מבחוץ (צילום: גדעון לוין)
            ליבת הבניין, והאלמנט העיצובי הבולט בו, היא מחסן האוספים. מבט מבחוץ(צילום: גדעון לוין)

            ומבפנים. העמידות של הלוחות לשמש נבדקה במשך כמה שנים (צילום: גדעון לוין)
              ומבפנים. העמידות של הלוחות לשמש נבדקה במשך כמה שנים(צילום: גדעון לוין)

               

              כדי להיות בטוחים שהלוחות ישמרו על צבעם העז לאורך שנים, נבדק החומר לאורך זמן. בראשית תהליך הבנייה הותקנו לוחות כאלה בקיר הבניין הפונה דרומה, כך שייחשפו למירב קרינת השמש. בחלוף כמה שנים התברר כי החומר אינו נפגע מקרני השמש, והנהלת האוניברסיטה נתנה את ברכתה להשתמש בו למעטפת הבניין כולו.

               

              התיבה כולה, המתנשאת לגובה ארבע קומות, נשענת על סדרת עמודים מוטים ועל שני גושים רחבים. בין שני הגושים נפתח שטח מפולש (17 מטרים רוחבו) בגובה קומתיים, שמאפשר מבט רציף מהרחוב ועד לגנים הבוטניים ששוכנים בעורף המגרש. עד כה היו הגנים הבוטניים מוסתרים, אך לא עוד: תהיה להם כניסה חדשה בקצה הבניין החדש, ובהמשך אמור גם הגן הזואולוגי להתחבר כדי לייצר מתחם זואולוגי ובוטני רציף במתחם של שמונה דונם בסך הכל.

              מלבד אודיטוריום בן כ-200 מושבים (שיאכלס את "סלון צבע טרי" בזמן היריד), תהיה גם מסעדה בחלל הכניסה. מכאן עולים למפלסים הגבוהים של המוזיאון דרך מעלה הליכה (רמפה), שמובילה למסע בין האוספים והתערוכות העתידיות.

               

              רק קומץ מהאוסף יוצג לציבור

               

              רק חלק מזערי מהאוסף יוצג לציבור. שורה של גלריות יחשפו את סיפורו של הטבע בישראל דרך נושאים כמו מגוון ביולוגי והקשר בין התאמת מבנה לתפקוד של בעל חיים. במסגרת זו יוצג, לדוגמה, פתרון הכנפיים שמצוי אצל מגוון בעלי חיים כמו עטלף, ציפורים וזוחלים, כשלכל בעל חיים כנפיים שונות. במוזיאון מבטיחים כי התצוגה תחשוף את הפריטים המלהיבים ביותר באוסף. חמש חברות עיצוב עמלות תקופה ארוכה על תכנון התצוגה, שתהיה ברובה תצוגת קבע, עם חלק קטן בלבד (200 מ"ר) שיוקדש לתצוגות מתחלפות. התצוגה התלת-לשונית (עברית, ערבית ואנגלית) תכלול אמצעי מולטימדיה ומוצגים אינטראקטיביים.

               

              מלבד המוזיאון ומחסני האוסף, בבניין יהיו חדרי מעבדות ומחקר שבהם יעבדו כ-250 אנשי צוות ותלמידי במחקר, כשכ-450 מדענים נוספים אמורים לעבוד כאן זמנית במהלך שנת עבודה. "המורכבות של הפרויקט, בראש ובראשונה, היא בתכנון של שתי מערכות תנועה המתנהלות בנפרד ונפגשות רק במקום אחד – באגף האוספים - וגם זה רק במבט", מסבירה קימל-אשכולות.

               

              בניין עם שתי מערכות תנועה מקבילות - לחוקרים ולמבקרים - ומפגש יחיד ביניהם (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)
                בניין עם שתי מערכות תנועה מקבילות - לחוקרים ולמבקרים - ומפגש יחיד ביניהם(תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)

                 

                ההשראה למפגש הזה, המתקיים בשיאו של מסלול הביקור במוזיאון, התקבלה מ"מרכז דארווין", שהוא אגף חדש יחסית במוזיאון הטבע ההיסטורי בלונדון, שם יכולים המבקרים להשקיף על מעבדות המחקר. "היה רעיון שהקהל יוכל לצפות גם כאן בעבודת החוקרים", מספרת האדריכלית, "אבל הרעיון ירד מהפרק כי החוקרים לא רצו להרגיש כמו באקווריום". עדיין, המוזיאון בוחן את מידת המפגש בין המבקרים לבין "אחורי הקלעים" של האוספים, וייתכן כי בעתיד ההחלטה תשתנה.

                 

                נסעתם ללמוד ממוזיאונים דומים בעולם לקראת התכנון?

                 

                "לא היינו צריכים, כי כל החיים שלנו אנחנו מטיילים ורואים אדריכלות, ובין השאר הרבה מוזיאונים. בגלל שמרכז דארווין היווה השראה לכותבי הפרוגרמה של המוזיאון, בעיקר, נסענו לראות אותו".

                 

                חדרי המעבדות והחוקרים תופסים את מרבית שטח הבניין (שמכיל בסך הכל כ-10 אלף מ"ר שטח בנוי מעל הקרקע, ועוד כ-15 אלף מ"ר בחניון התת-קרקעי), וכאשר נכנסים לעומק הבניין מגלים כי הוא מפוצל לשני חלקים המופרדים באטריום. התווך הזה מתנשא לגובה כל הבניין, והוא מואר ומאוורר בזכות שורה של פתחי חלונות בחלקו העליון. כאן יוצג שלד לווייתן באורך של 7 מטרים, העושה כעת את דרכו מארצות הברית (שלד הלווייתן המצוי באוסף הישראלי גדול מדי לשטח הקיים).

                 

                גשר בין שני חלקי הבניין (צילום: גדעון לוין)
                  גשר בין שני חלקי הבניין(צילום: גדעון לוין)

                  האדריכלית מיכל קימל-אשכולות (משמאל) עם האדריכלית האחראית במשרד על הפרויקט, לימור עמרני (צילום: גדעון לוין)
                    האדריכלית מיכל קימל-אשכולות (משמאל) עם האדריכלית האחראית במשרד על הפרויקט, לימור עמרני(צילום: גדעון לוין)

                     

                    בעוד שהחזית המערבית והראשית אטומה, הרי שהחזית המזרחית עתירת חלונות. כך ייהנו העובדים והחוקרים מנוף גוש דן בכלל, ומנוף מרהיב של הגנים הבוטניים בפרט. החלונות המרובים סודרו על פני החזית במקצב שמזכיר ברקוד, ובהתאם לחלוקת חדרי החוקרים שאותם הם משרתים; לכל חדר יש מידת רוחב קבועה (מודול) של 2.70 מטרים.

                     

                     

                    תוך כדי סיור בבניין, סיפרה מנהלת השיווק של המוזיאון, תמר צדוק, כי יש תכנון לשלב תצוגה גם ברמפות בין המפלסים. קימל-אשכולות שמעה את הדברים ונרתעה: האדריכלים ייעדו את כל שטח הרמפות למעבר בלבד. היא הסבירה לצדוק, כי מתקני תצוגה עלולים לפגוע ברושם הכללי והייצוגי של המוזיאון, וגם בחוויית המבקרים; ספק אם היא הצליחה לשכנע.

                     

                    שטיינהרדט שילם

                     

                    תקציב הפרויקט, שהקמתו החלה בינואר 2013, אמורה להגיע לכ-175 מיליון שקל (כולל תצוגה). כ-40 מיליון שקל מתוך הסכום הושקעו בחניון התת-קרקעי, המציע יותר מ-500 מקומות חניה, אך בעוד שהחניון מומן מכספי "חברת אתרים", מימון בניין המוזיאון הגיע ממשרדי ממשלה (הגנת הסביבה, חקלאות, תיירות, מדע, ראש הממשלה), מהמועצה להשכלה גבוהה, ומהקרנות הפילנתרופיות יד הנדיב, דן דוד ואריסון. התורם הראשי ואחד מיוזמי הפרויקט הוא מייקל שטיינהרדט, מי שמגזין "פורבס" הגדיר בשעתו כ"גדול סוחרי וול סטריט". בעלי הון נוספים שתרמו לפרויקט הם מילי פיליפס מאוסטרליה ונטלי קרבר מצרפת.

                    כאן יגורו בכיף: פרפרים (צילום: מוזיאון הטבע עש שטיינהרדט)
                      כאן יגורו בכיף: פרפרים(צילום: מוזיאון הטבע עש שטיינהרדט)

                      פוחלצים של טורפים ועופות דורסים (ועוד ועוד) (צילום: מוזיאון הטבע עש שטיינהרדט)
                        פוחלצים של טורפים ועופות דורסים (ועוד ועוד)(צילום: מוזיאון הטבע עש שטיינהרדט)

                        מחכים לחדרים שלהם. השבוע באתר הבנייה (צילום: גדעון לוין)
                          מחכים לחדרים שלהם. השבוע באתר הבנייה(צילום: גדעון לוין)

                            

                          הדמות המרכזית במוזיאון היא פרופ' תמר דיין, מבכירות הזואולוגיות בישראל וחברת סגל באוניברסיטת תל אביב, שיזמה את הקמת המוזיאון ומכהנת כיושבת הראש שלו. "האתגר הכי גדול העומד בפני האנושות בפתחה של המאה ה-21 הוא האתגר הסביבתי", מסבירה דיין כשאנחנו מבקרים באחד מאולמות האוסף הנוכחיים, שבו שמורים פוחלצים ושלדים של בעלי חיים שחלקם הגדול נכחד מהאזור, כמו התנין האחרון שנמצא בנחל תנינים. התנין הוא חלק מ"אוסף האב שמיץ", שהוא תיעוד מרהיב לטבע של ארץ ישראל בתחילת המאה ה-20. לבד מהתנין, כולל האוסף פוחלצים של הצ'יטה היחידה שהתגלתה בערבה, נמר מבית חורון, הפרס המקומי האחרון, הראם האחרון, קטופה (סוג של ינשוף) שנכחד, ועזנייה שאף היא נכחדה ומרשימה בשל גודלה. ולא רק הם: האוספים כוללים פוחלצים של הדב האחרון שהתגלה בחרמון, האלבטרוס (עוף ימי עצום) היחיד שהגיע בטעות לאזור אילת, דב נמלים גדול מידות, וגולגלות ענק של פילים.

                           

                          "האוכלוסייה גדלה והלחץ על משאבי הטבע עצום", ממשיכה דיין. "התוצאה היא פגיעה קשה במערכת האקולוגית, וקצב אובדן המינים גבוה פי כמה מבעבר. כעת מבינים שאנחנו חלק ממערכת אקולוגית ואנחנו תלויים בה". מאחר שהאתגר הקשה ביותר הוא ההתמודדות עם הפגיעה ואובדן המינים, היא אומרת, עולה חשיבות חיוניותה של תשתית למחקר יישומי ולמחקר התומך בהחלטות מדיניות הנוגעות למגוון הביולוגי - וזו הסיבה שמוזיאוני טבע מצויים בפריחה. לא רק בגלל הצורך במחקר יישומי, היא מדגישה, אלא משום שהציבור מתעניין בסוגייה.

                           

                          כיצד תורם המחקר היישומי למשק?

                           

                          "למשל, משרד החקלאות שולח אלינו יצורים חיים שהתגלו בחבילות שהגיעו בייבוא. אם לא עוצרים בזמן, אותם יצורים עלולים להיות מינים פולשים, ולכן צריך לזהות את המין ואת הסיכון. כאן נכנסים המומחים לזיהוי מינים ונותנים תמיכה למשרד החקלאות". לשם המחשה, היא מספרת כי הממשל האמריקאי סיכם את הנזק הכלכלי של אותם מינים פולשים בכ-120 מיליארד דולר. הנזק בישראל הולם את אותו מספר, בהקטנה יחסית לגודל הארץ והאוכלוסייה, היא אומרת.

                           

                          עוד נדבך בשרשרת אדריכלית

                           

                          חזותו הבולטת של בניין מוזיאון הטבע מצטרפת לשרשרת מבנים ייחודיים שהוקמו לאורך רחוב קלאוזנר או בקרבתו, ומוסיפה לו רובד חדש. השכנים מימין ומשמאל הם מתחם הטלוויזיה החינוכית ובניין בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר. בצד השני של הרחוב, מעבר לגדר הקמפוס, מצויים בית התפוצות, בית הספר לרפואה ומרכז האנרגיה של האוניברסיטה – שלושה מבנים ברוטליסטיים מובהקים. רק בתי הכפר הפלסטיני שייח מוניס, ששכן כאן עד 1948, נמחקו ולא נותר להם כמעט כל זכר. שני שרידים שהצליחו להינצל הם בית הקברות הממוקם דרומית לקמפוס, ווילה גדולה המשמשת כיום כבניין המרכז למרשם של האוניברסיטה בסמוך לקצה הצפוני של הקמפוס.

                           

                          מבנה דומיננטי מול אוניברסיטת ת''א ועל שפת המצוק שמשקיף על נתיבי איילון. מוזיאון הטבע ע''ש שטיינהרדט, השבוע, עדיין לא מוכן (צילום: גדעון לוין)
                            מבנה דומיננטי מול אוניברסיטת ת''א ועל שפת המצוק שמשקיף על נתיבי איילון. מוזיאון הטבע ע''ש שטיינהרדט, השבוע, עדיין לא מוכן(צילום: גדעון לוין)

                            מניחים את דק העץ. נוף מרהיב של גוש דן (צילום: גדעון לוין)
                              מניחים את דק העץ. נוף מרהיב של גוש דן(צילום: גדעון לוין)

                              מחיצה, אחת מני רבות, שעליהן ייתלו עבודות אמנות ועיצוב ביריד צבע טרי 2017 (צילום: גדעון לוין)
                                מחיצה, אחת מני רבות, שעליהן ייתלו עבודות אמנות ועיצוב ביריד צבע טרי 2017(צילום: גדעון לוין)

                                 (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)
                                  (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)

                                   (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)
                                    (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)

                                     (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)
                                      (תוכנית: קימל אשכולות אדריכלים)

                                       

                                      משרד קימל-אשכולות (הוקם ב-1986) של בני הזוג מיכל אשכולות ואיתן קימל זכה בפרס רוקח על תכנון מתחם מגורים בשכונת נווה צדק, ובפרס רכטר על תכנון בית הלוחם בבאר שבע. בתחום המוזיאלי צבר המשרד ניסיון כשתכנן את המוזיאון הארכיאולוגי "מרכז דוידסון" הסמוך לכותל המערבי, ובהצעה לתחרות אדריכלים בינלאומית לתכנון מוזיאון גוגנהיים בהלסינקי. לאחרונה זכה המשרד בתחרות סגורה לתכנון מרכז מורשת והנצחה של מערך ההגנה האווירית של צה"ל. באוניברסיטת תל אביב בונה בימים אלה המשרד את בניין בית הספר למדעי המחשב ונוער שוחר מדע.

                                       

                                      עוד השתתפו בפרויקט מוזיאון הטבע: משרד אדריכלי הנוף ברוידא-מעוז, היועצים לבנייה ירוקה מחברת לשם-שפר, המעצבים הגרפיים אמיר זהבי וניב כשר; האחרון הספיק לשלט את מוזיאון ישראל ואת מוזיאון תל אביב לאמנות, ובמוזיאון הטבע כבר שילב הטבעות דמויות מאובנים בקירות הבטון שבכניסה לחניון.

                                       

                                      אדריכלות: קימל-אשכולות

                                      צוות התכנון: איתן קימל, מיכל קימל-אשכולות, אילן כרמי, לימור עמרני

                                      השתתף בתכנון הראשוני: אריאל גושן

                                      מנהל הפרויקט: דני רהט

                                       

                                       
                                      הצג:
                                      כל התגובות לכתבה "תיבת נח עומדת להיפתח: מוזיאון הטבע ע''ש שטיינהרדט בתל אביב"
                                      אזהרה:
                                      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד