לפני חודש החליט פבלו רוזנברג שדי לו עם הג'יפים המפוארים שעליהם הוא דוהר כבר עשר שנים, וקנה לעצמו מכונית ספורט קטנה יותר ומפוארת לא פחות – אלפא רומיאו ג'ולייטה אדומה. כשאשתו, מירי, המתנשאת לגובה של 1.82 מטר, נכנסה לסיבוב היכרות, היא חטפה מכה בראש - המכונית הזאת פשוט קטנה למידותיה. לאחר הנסיעה היא פסקה שאין על מה לדבר, והג'יפ חוזר הביתה. "היא לא מוכנה לנסוע על האוטו הגמד הזה, אז כנראה לא תהיה ברירה, נחזור לג'יפ", הוא אומר בצער.
את מירי לוי (34), נערת ישראל לשנת 2003, שהיום מנהלת חוות סוסים ומטפלת ברכיבה, הוא הכיר לפני 12 שנה, שלושה חודשים בלבד לאחר שנפרד מנעמי אלשייך, אם שני ילדיו
התאומים, עמליה ומיכאל (18 וחצי), שהייתה בת זוגו במשך 15 שנה. "אני גבר של אישה אחת, אני לא אוהב סטוצים ולא אוהב להיות לבד".
היא קוראת לו פיצי, כי לידה הוא ממש פיצי, נמוך ממנה כמעט בראש. "בחתונה שמתי כובע כדי לטשטש את זה", הוא צוחק.
זה לא מאיים על הגבריות שלך?
"ממש לא. אני לטיני, גבר גבר, מה יאיים עליי? כשאני רוצה להירגע אני מנקה את הבית, והכי מצחיק שאומרים לי 'מה, אתה מחתל?' בעיניי הכי פשוט לחתל, להאכיל, להלביש, יותר קשה לחנך ולשמש דוגמה".
כשהכירו, מירי הייתה בת 22, דוגמנית מצליחה ומפורסמת, שראתה אותו בהופעה ונדלקה. "היא התחילה איתי, אבל היא טוענת שאני. עוד לא סגרנו את העניין הזה".
תן לי לשפוט.
"חבר שעבד ב'דיזל' הזמין אותי לתצוגת אופנה והלכתי, חשבתי שאולי נמצא שם משהו בשבילי. גיליתי שזו תצוגת בגדי ים לנשים, ופתאום מירי, שדגמנה שם, הופיעה מולי ואמרה: 'זוכר אותי מההופעה?' האמת היא שלא זכרתי, חשבתי שזו איזו מתיחה של יגאל שילון. ילדונת יפה כזו מתחילה איתי? אבל כשהתצוגה הסתיימה היא באה ואמרה: 'לאן שאתה הולך - אני הולכת'. יצאנו משם ביחד ומאז לא נפרדנו".
לא חששת מהפרש הגילים?
"כשהבנתי שזה מתפתח, אמרתי לה: 'מה את צריכה
את זה? אני בן 40, גרוש עם שני ילדים, את רק בת 22. את נכנסת פה לחיים שכבר קרו'. אבל היא ענתה: 'אני אוהבת אותך', אז זרמתי, ומאז לא דיברנו על זה. אני לא מחזיק אותה באזיקון. יש בינינו אהבה ענקית וחברות מאוד גדולה".
יש מקומות שמרגישים בפער הדורות?
"הורג אותי שהיא לא מכירה סרטים או שירים מהסבנטיז, כאלה שגדלתי עליהם. אני מודה, קשה לי עם זה, אבל היא לא אשמה. היא רק נולדה ב־1983'".
עמליה ומיכאל, התאומים של רוזנברג מהזוגיות לאלשייך, הם בני 18 וחצי היום. לפני ארבע שנים נולדה בר, הבת שלו ושל מירי, שנקראת על שם אביו של פבלו, ברנרדו. על אחים לבר הם לא חושבים כרגע. "יש לה אח ואחות וזה מספיק, אבל אם מירי תרצה, אני לא אעצור בעדה", הוא אומר.
נו, והיא רוצה?
"גם את בר לא היה קל להביא לעולם, שנה וחצי ניסינו, ורגע לפני שהתחלנו טיפולים נסענו למדריד, ושם היא נוצרה".
איך הילדים קיבלו את מירי?
"באהבה גדולה, יש שם חיבור אמהי. לא יודע איך היא עשתה את זה, בעיניי זו גדוּלה. מובן שבגיל ההתבגרות היו הוויכוחים הרגילים, פה ושם הם זרקו לה: 'את לא אמא שלי', אבל הם
הציעו שהיא תעבור לגור איתנו, בעידוד נעמי".
בעידודה של נעמי?
"מירי ונעמי בקשר מטורף, אנחנו חמולה ואני מת על זה. יומיים לפני הלידה של בר, נעמי הייתה מאוד חולה, ומירי ואני ישנו אצלה כדי לטפל בה. בחודש הראשון אחרי הלידה, נעמי ישנה אצלנו ועזרה, כי היו לי מלא הופעות".
אני לא נציג הקהילה
מעט מאוד דברים מצליחים למחוק מרוזנברג, אוטוטו בן 52, את החיוך של הילד הנצחי, למעט היחס אל הקהילה הלהט"בית. הוא דווקא איש של נשים, מגדיר את עצמו מאהב לטיני במלוא מובן המילה ("אין יום שאני לא מתאהב במישהי אחרת ברחוב, ומירי נקרעת מצחוק"), אבל מאז שאחותו אריאלה יצאה מהארון, ובעיקר מאז שבתו עמליה הצהירה שהיא לסבית, הוא הפך לרגיש לנושא.
ביום שבו התקבל בארצות־הברית חוק המתיר נישואים חד־מיניים, הוא פרסם בספונטניות בפייסבוק את הפוסט הבא: "אני אב גאה לעמליה בת 17, שהיא לסבית. אני אח גאה לאחותי
הצעירה אריאלה, שהיא לסבית, ואני רוצה לברך את כל החברים מהקהילה הלהט"בית. מחכה איתכם שגם בארצנו הקטנטונת יביאו את הבשורה במהרה וייתנו גושפנקה חוקית לנישואים חד־מיניים. רק אהבה תנצח!" כך כתב בעמוד שלו, ולא תיאר לעצמו כמה רעש יעשה הפוסט הקצרצר: יותר מ־100 אלף כניסות, 10,000 לייקים, 300 תגובות ו־225 שיתופים.
"לא ציפיתי לבלגן כזה", הוא אומר. "רוב התגובות היו אוהדות ותומכות, חלקן חשוכות ופרימיטיביות, אבל זה לא מפריע לי, זה המחיר שאני משלם על כך שאני מפורסם. אני לא מתיימר להיות נושא הלפיד של הקהילה, אני בסך הכל אבא שאוהב ותומך בילדה שלו, שהבינה שהיא לסבית ויצאה מהארון בגיל צעיר".
איך גילית שהיא לסבית?
"נעמי סיפרה לי. הרי יותר קל לדבר עם אמא. סגרתי את הטלפון וישר נסעתי אליה. אמרתי לה שאני חולה עליה, שהיא כפרה שלי ושאני תומך בה. קצת לפני כן הייתה לה תקופה לא קלה, היא הייתה קצת עצובה, מכונסת בעצמה. הלכנו לפסיכולוגית, אמרנו לה שהפנינה הזאת מסתירה משהו בתוך הצדפה. הרגשתי שמשהו לא נוח לה, ניחשתי ולא שאלתי. נתתי לה להתבשל".
איך הרגשת כששמעת?
"הקלה. ידעתי שעובר עליה משהו, וסוף־סוף זה יצא.
אני שמח שהיא שלמה עם עצמה, כי מפה הכל יותר קל. דיברתי עם אריאלה והתברר שעמליה כבר שיתפה אותה. אחוות נשים".
ואיך נודע לך שאריאלה לסבית?
"אחותי מריאנה התקשרה ואמרה לי: 'תדע לך שאחותנו הקטנה לסבית'. ההורים שלי לא עשו מזה עניין. הורים אוהבים את הילד שלהם, מה שלא יהיה".
בתו עמליה ויתרה על השירות הצבאי והיא עומדת להתחיל שירות לאומי. אחיה התאום מיכאל התגייס לאחרונה למשטרה הצבאית ויש לו חלומות להיות זמר. "הוא רצה ללכת ללהקה צבאית, אבל יש לו פרופיל גבוה. עמליה לא בקטע, היא ביישנית".
כשהתאומים היו בני שבע, רוזנברג ואלשייך נפרדו. הוא עבר לדירה ממול, והם המשיכו לקיים חיי משפחה הדוקים, עם משמורת משותפת, ממש כמו שהוא אוהב. "נעמי היא אישה מוארת, גדולה מהחיים, וגם אחרי שנפרדנו היא המשיכה להיות חלק חשוב מהחיים שלי. בתעודת הזהות אני רווק עם שלושה ילדים, כי עם נעמי לא התחתנתי, ועם מירי התחתנתי בחתונה רפורמית".
למה בעצם לא התחתנת באופן רשמי?
"כי נעמי כבר הייתה נשואה פעמיים לפניי, וגם אני לא ממש רציתי רבנות. אמא שלי הייתה קתולית והתגיירה למען אבא שלי, וכשאחי אילן רצה להתחתן פקפקו ביהדות שלו ועשו לו בעיות, עד שהתקשרתי אליהם ואמרתי: 'אין בעיה, מחר זה בערוץ 2', ורק אז הם ויתרו.
"השליטה הרבנית בארץ זה גועל נפש. אני זוכר שבארגנטינה חגגנו את כריסמס וחנוכה ביחד, היה לנו עץ אשוח ולידו חנוכייה, והכל היה בסדר גמור, זו בסך הכל מסורת יפה. אז אמרתי לנעמי: 'לא חשוב לי חתונה, אבל אני רוצה ילדים'. היא אמרה, 'אתה רוקסטאר, אני אעשה ילדים ואתה תברח', אבל שכנעתי אותה, אמרתי שאני לטיני, מאהב מושלם".
אז מי היה הרוקיסט הבועט ומגודל השיער בסטלה מאריס?
"הכל פוזה. במוזיקה אני אולי רוקיסט, אבל כל השאר זה עבודה של תדמיתנים ואנשי שיווק".
ואת זה גילית ברגע שהורדת את השיער הארוך?
"נגעת בנקודה כואבת. היה לי קשה הסיפור של השיער, אמרתי: 'לא יכול להיות שזה קורה לי'. אבא שלי לא קירח, אז למה דווקא אני? הייתי בלחץ, כמעט התפתיתי לכל מיני פתרונות קסם, אבל בסוף אמרתי 'זה מה שיש', לקחתי מכונה והורדתי את השאריות. זה היה סימבולי, ברגע שהורדתי את השיער השתנתה המוזיקה".
תפנית בקריירה
את יום הולדתו ה־52 יחגוג רוזנברג בהודו ובתאילנד, לשם ייסע בקרוב עם השחקן והזמר גל תורן, במסגרת סדרה חדשה של תאגיד השידור בשם "טיול אחרי צבא". "אני ממש מתרגש, לא עשיתי טיול אחרי צבא ואף פעם לא הייתי שם. פנו אליי מהרבה תוכניות, מ'גולסטאר', מ'האח הגדול', תמיד אמרתי 'לא', כי אני לא עושה ריאליטי, אבל זה מסוג ההצעות שאי־אפשר להגיד להן לא".
אבל השתתפת בריאליטי "רוקדים עם כוכבים".
"בדיוק נפרדתי מנעמי, אבא שלי נהרג בתאונת דרכים, עזבתי את חברת הליקון, הייתי במשבר גיל 40, מבואס מהכל, ואני בעיקרון אופטימיסט ללא תקנה, אז אמרתי לשמוליק (אחיו והמנהל שלו. ד"ח): 'תמצא לי משהו שיעזור לי לעבור את התקופה הזו', וזה מה שהוא מצא".
החודש אמור היה לצאת אלבומו ה־13 ("מהצד היהודי זה מספר מזל, מהצד הנוצרי זה מנחוס. לך תדע"), אבל הוא החליט לדחות בינתיים את שחרורו, כי "לאן אנחנו ממהרים?". בכל מקרה,
מופע ההשקה של האלבום ייערך בחודש יולי באמפי שוני, ורוזנברג יארח בו את סטלה מאריס לרגל 25 שנים ללהקה, וגם את אנטוניו קרמונה, זמר ספרדי שנחשב לאבי הפלמנקו המודרני ולאחד המוזיקאים הבולטים בספרד, שאותו הוא מעריץ כבר שנים. השניים נפגשו במדריד, הפכו לחברים, רוזנברג תרגם והקליט שניים משיריו, ותרם לקרמונה כמה שירים לאלבומו האחרון.
סביב הפגישה הזאת, מתברר, יש סיפור נחמד. "בכל פעם שנסעתי למדריד – ואני נוסע לשם כמה פעמים בשנה – ניסיתי ולא הצלחתי להגיע אליו", הוא מספר. "ואז חבר הזמין לוויקנד מוזיקלי במלון במצפה־רמון. שאלתי כמה, אמרו 9,000 שקל, אבל בשבילך 7,500. אמרתי תודה, נכנסתי לאינטרנט ובתוך דקה מצאתי דיל למדריד, טיסה לזוג פלוס שמונה לילות במלון מעולה ב־7,000 שקל, בלי הנחה ובלי טובות. נסעתי ספונטנית ודווקא אז, בשיא המקריות, הצלחתי להיפגש עם קרמונה והתחיל שיתוף פעולה מאוד טוב".
אתה מרוצה מהמקום שבו נמצאת הקריירה שלך?
"אני נמצא איפה שאני צריך להיות, אני לא רוצה יותר ולא פחות. יש פרנסה, הופעות, פרסומות, טלוויזיה. יש לי תוכנית בערוץ 24, 'פבלו, אוכל וחברים', שרצה כבר ארבע שנים, אני פרזנטור של זוגלובק, עשיתי אל על, בנק דיסקונט. הכל הולך מדהים ואני לא מתלונן. אני עוד נדהם מזה שמשלמים לי, וגם אם לא משמיעים אותי מספיק בגלגלצ, בנקודה שבה אני נמצא אני לא תלוי בהם".
הוא מודה שלא יצליח למלא כיום את קיסריה, אבל היו ימים שמילא – יחד עם חברו הטוב לשעבר, שלומי שבת – תשע פעמים את קיסריה וחמש פעמים את היכל התרבות. אחרי ששבת קטע את סיבוב ההופעות הזוגי ("ההצלחה הגדולה חיסלה לנו את החברות"), הוא הפך לשופט ב"כוכב נולד 2010", שממנה פוטר אחרי שנה ("אני לא מתבייש להגיד שהייתי מבואס תחת. מאוד נהניתי שם").
דווקא השנה קיבלה הקריירה שלו תפנית מרנינה, כשלוהק לראשונה בחייו לסדרה, "אורי ואלה" (בהוט), והוכתר בביקורות כמי שגנב את ההצגה. בסדרה שיחק את צוקי, שף שובה לב, שמנהל רומן עם אלה (דינה סנדרסון, יוצרת הסדרה). עכשיו הוא מגלה שכמעט פספס את התפקיד, רק בגלל ששמוליק אחיו נוהג לא להטריד אותו בדברים שנראים לו לא חשובים.
"יש המון הצעות שלא מתרוממות, לרוב זה לא מגיע אליי, אלא נסגר מול שמוליק. יום אחד שאלתי אותו: 'מה חדש?' והוא אמר: 'שום דבר מעניין'. אמרתי לו: 'לא יכול להיות, מה לא מעניין?' אז הוא שלף את הנייד, חיפש בהודעות ואמר: 'הנה, לדוגמה, רצו להזמין אותך לאודישן לסדרה בהוט, אבל אמרתי 'לא, תודה, פבלו לא עושה דברים כאלה'. אז אמרתי לו: 'רגע, תן לקרוא את התסריט', ופתאום ראיתי שזה מעניין. אם לא הייתי שואל במקרה באותו יום מה קורה, לא הייתי יודע על זה".
איזה מזל.
"בחיים לא שיחקתי, וכששאלתי למה הציעו את זה דווקא לי, אמרו לי: 'מישהו זרק רעיון'. באתי לתפקיד כמו שאני, לא התכוננתי באופן מיוחד, רק ביקשתי מדינה סנדרסון ומהבמאי יובל שפרמן שישמרו עליי. שלמה בראבא, שהוא אורי בסדרה, נתן לי הרבה ביטחון. הוא אמר שאני גונב את הפוקוס ושכשאני נכנס לסצנה יש אור. זה משהו שלא קונים, או שיש או שאין".
ההצלחה בסדרה הפתיעה אותך?
"ברור, אבל אני לא הולך להחליף מקצוע. אשמח אם תהיה עוד עונה וצוקי ימשיך לתת בראש, אבל לא נראה לי שזו תחילתה של קריירה חדשה. מרלון ברנדו יכול להמשיך לנוח על משכבו בשלום".
הראיון המלא עם פבלו רוזנברג במוסף "לגבר" של גליון "לאשה"
