מצבה דיגיטלית: טרגדיה של שתי נשים הובילה למיזם הנצחה ייחודי

אמה של טובית נייזר נפטרה במפתיע, נועה זהבי-רז נאנסה בילדותה. יחד הן הקימו מיזם המאפשר למי שאיבדו את יקיריהם ליצור אלבום זיכרון דיגיטלי ודינמי

טובית נייזר (מימין) ונועה זהבי-רז. חיבור משותף לאבל (צילום: גילעד משיח)
טובית נייזר (מימין) ונועה זהבי-רז. חיבור משותף לאבל (צילום: גילעד משיח)

זה התחיל ממשחק של ילדה בת שנתיים וחצי. נעמי, בתה הבכורה של טובית נייזר, שיחקה בברווזי פלסטיק ונתנה להם שמות. לאחד מהם קראה "סבתא תילי", ונייזר לא האמינה למשמע אוזניה, כי סבתא תילי, אמה, נפטרה עוד לפני שנעמי נולדה. "הבנתי שזה הזמן להפגיש ביניהן בסיפורים שלי‭,"‬ משחזרת נייזר. אבל כשהתיישבה מול אלבום התמונות ורצתה לתאר לבתה את דמותה של סבתא, הרגישה שמשהו חסר לה.

 

כך נולד מיזם "ממונטז'", פלטפורמה להנצחה דיגיטלית המאפשרת למי שאיבדו את יקיריהם לבנות אלבום דינמי. "כל אחד יכול לפתוח אלבום כזה", מסבירה נייזר, "ובניגוד לאלבום סטטי, אפשר תמיד להוסיף לו עוד ועוד תמונות, לינקים, שירים אהובים, סרטונים, בדיחות ואפילו מתכונים".

 

המיזם יצא לדרך בספטמבר האחרון, סמוך ליום השנה לאסון התאומים, מתוך הנחה שבתאריך זה יתעורר בציבור האמריקאי, שאליו הן פונות, צורך בהנצחה. לנייזר הצטרפה כשותפה נועה

"לספר יש התחלה וסוף, הוא לא מתעדכן ואין בו סאונד. אם מחר תפגשי מישהו שיספר לך עוד דברים על האדם שמת – מה תעשי? תדפיסי מחדש את כל הספר? בפלטפורמה הזו אפשר כל הזמן להוסיף זיכרונות"

 זהבי־רז (37), תכף נגיע אליה, וכיום יש לו כבר משתמשים רבים מישראל ומהשוק האמריקאי. היעד הבא: מזרח אסיה.

 

כמה עולה אלבום דיגיטלי כזה?

"חינם. לא ניקח כסף על האבל שלך, זה בסיסי. למי שמעוניין, אנחנו מציעות שירות בניית אלבום בתשלום. זה נקרא Tailor Made Memontage וכולל שיחת רקע, איסוף חומרים, פגישה לבניית האלבום והדרכה לטובת המשך תיעוד עצמאי".

 

למה אלבום דיגיטלי? מה רע בספר?

"כי לספר יש התחלה וסוף, הוא לא מתעדכן ואין בו סאונד. אם מחר תפגשי מישהו שיספר לך עוד דברים על האדם שמת – מה תעשי? תדפיסי מחדש את כל הספר? בפלטפורמה הזו אפשר כל הזמן להוסיף זיכרונות. זו מצבה דיגיטלית, שהיא גם למען הדורות הבאים".

 

אז למה לא פייסבוק?

נועה זהבי־רז: "פייסבוק זה כתובת שמחה. אצלנו יש מקום לעוד רגשות".

 

לאו דווקא, בפייסבוק יש הכל.

"בפייס יש כללים אחרים. אנשים לא רוצים שיבאסו להם את הפיד, הם רוצים בעיקר תמונות של חתולים ותמהיל של חדשות, תרבות והומור. זה נכון שהם מצפים לקרוא בפייס גם על אמא של טובית שמתה, אבל אם טובית תתחיל לדבר עכשיו רק על האבל שלה, מהר מאוד אנשים יפסיקו להגיב".

 

לא מפסיקה להתגעגע לאמא

טובית נייזר (36) מתל־אביב נולדה וגדלה ברעננה, הבת הצעירה במשפחה של שתי בנות. אביה עבד באל על, אמה בעיריית רעננה. הקשר שלה עם אמה, תילי (תהילה), היה חם במיוחד. "עשינו דברים שמעט בנות עושות עם האמהות שלהן. פעם יצאנו יחד לבר, מישהו התחיל איתי ואמא פינתה לו מקום. כשהיא מתה איבדתי את החברה הכי טובה שלי".

 

טובית נייזר. לאפשר לבנות להכיר את הסבתא שהלכה לעולמה (צילום: גילעד משיח)
    טובית נייזר. לאפשר לבנות להכיר את הסבתא שהלכה לעולמה(צילום: גילעד משיח)
     

     

    מה קרה לה?

    "לפני 12 וחצי שנה, ביולי 2004, ההורים שלי טסו לחגוג יום הולדת 50 לאמא בתאילנד. הייתי אז בת 24 וגרתי בדירה שכורה בתל־אביב. במטוס אמא הרגישה ממש לא טוב, וכשירדו מהמטוס כבר לא הייתה בין החיים. אולי היה לה קריש דם – לא עשינו נתיחה אחרי המוות, אז אני לא יודעת. מה שאני יודעת זה שהיא הייתה אישה בריאה. בזמנו גיל 50 נראה לי רחוק, היום אני מבינה שהיא הייתה ממש צעירה.

     

    "כשאבא חזר מתאילנד, אחותי ואני המתנו לו בשטח הנחיתה של המטוס, ואני לא מאחלת לאף אחד אף פעם להיות שם מסיבה כזו. אתה עומד מול המטוס וממנו יורד רק אדם אחד

    טובית: "אמא נקברה ממש סמוך ליום ההולדת שלה. במקום לחגוג לה 50 היינו בלוויה. בשבעה הבית היה מלא, במצב כזה את מבינה כמה אדוות יש לאדם אחד, כמה מעגלים"

     ולא שניים. זה רגע קורע. אמא נקברה ממש סמוך ליום ההולדת שלה, שחל ב־21 ביולי. במקום לחגוג לה 50 היינו בלוויה. בשבעה הבית היה מלא, במצב כזה את מבינה כמה אדוות יש לאדם אחד, כמה מעגלים".

     

    שלוש שנים אחרי מות אמה הכירה את מי שהפך לבעלה, עומר הרץ (37), עובד בסטרט־אפ בתחום המשפטי. חתונתה הייתה עוד צומת בחיים שבו הרגישה ביתר שאת בחסרונה של אמה. "אמא שלי בחרה את שמלת החתונה שלה לבד, כי אמא שלה, שאני קרויה על שמה, חלתה באלצהיימר. החיים הם כנראה גלגל, כי גם בחתונה שלי מצאתי את עצמי בוחרת שמלה לבד. זה היה קצת מפחיד שזה חזר על עצמו.

     

    "כשנולדו הבנות שלי, נעמי (4.5) ורות (שנה ושלושה חודשים), חיפשתי שורשים ומידע. זה מגיע ברגעים הקטנים: כשעולה לילדה החום בפעם הראשונה את רוצה להתקשר לאמא והיא איננה ואת אומרת בלב: 'די, אמא, תעזרי לי', ובא לך לצעוק: 'גם לי הייתה אמא, איפה את'. או למשל, לקח זמן עד שהשיער של הבת שלי צמח. רק אחרי שביררתי עם הדודות הבנתי שגם לי השיער צמח לאט". 

     

    טובית נייזר ואמה תילי (תהילה) ז"ל. "איבדתי את החברה הכי טובה שלי" (צילום: מתוך אלבום פרטי )
      טובית נייזר ואמה תילי (תהילה) ז"ל. "איבדתי את החברה הכי טובה שלי"(צילום: מתוך אלבום פרטי )

       

        

      משהו מת מבפנים

      לפני כשנה פגשה טובית נייזר בגוגל קמפוס לאמהות אחרי לידה את נועה זהבי־רז (37) שהפכה לשותפתה למיזם.

       

      זהבי־רז נולדה בנתניה וגדלה בראשון־לציון, בת בכורה במשפחה של שני ילדים. "אמא שלי עבדה בעבר באל על, וגם סבא שלי, שמכיר משם את אבא של טובית. כשהתחלנו את השותפות גילינו את זה".

       

      כשהייתה בכיתה ו' התגרשו הוריה. בחופשת הקיץ של אותה השנה, היא מספרת, עברה אונס קבוצתי. "ביליתי עם החבר'ה בשכונה, נהגנו ללכת יחד לחולות בראשון. אחד מהחבר'ה קרא לי לבוא איתו, לא הייתה לי סיבה לחשוש כי זה היה משהו שגרתי. אבל אז מצאתי את עצמי עם עוד שלושה אנשים שלא הכרתי. תוך שניות הייתי בסרט אימה. הוא נכח שם, צפה, והם עשו את מה שעשו. מהרגע הראשון זה היה מאוד אלים. פחדתי שאולי אמצא שם את מותי. אני לא יודעת להגיד בוודאות כמה זמן זה נמשך".

       

      איך זה נפסק?

      "אחד מהם אמר: 'עזבו אותה, היא גמורה' והם הלכו. נשארתי לבד בחולות, קמתי, התלבשתי והלכתי כמו מכונה. הגעתי הביתה קצת לפני עשר בערב. לא היה אף אחד בבית וקרסתי למיטה. הייתי כולי חבולה, וכשהתעוררתי היה לי חום גבוה".

       

      מה סיפרת לאמא שלך?

      "סימני החבלה לא היו במקומות שרואים, וזה שהיה לי חום סיפק לי תירוץ לא לספר. לא היה לה שום סיכוי לדעת".

       

      יצא לך לפגוש שוב את אותו בחור?

      "ראיתי אותו מאז ברחוב, אבל לא במפגש חברתי. אני לא רוצה להיכנס לזה. כיום הוא לא בחיים. המשכתי ללמוד, את הכאב פרקתי בריצה, ומשהו מת בי מבפנים. הרגשתי ניתוק רגשי עמוק בכל דבר".

       

      היא לא סיפרה לאיש על מה שעבר עליה, עד שבגיל 18 הרגישה שאינה יכולה לשאת את המשא הכבד והלכה לטיפול. "גם שם לקח לי המון זמן לספר, ובסוף סיפרתי הכל. זה עזר לי לא להתפרק ולנהל חיים נורמליים".

       

      בגיל 17 הגיעה למסקנה שהיא מעדיפה בנות. "עד אז שיחקתי את המשחק", היא מספרת. "כשכל הבנות היו דלוקות על מישהו, גם אני הייתי שם. זה היה תהליך: בגיל 15-16 שמתי לב שבנות יותר מעניינות אותי, ובגיל 17 הבנתי שבנים לא באמת מעניינים אותי".

        

      נועה זהבי-רז (צילום: גילעד משיח)
        נועה זהבי-רז(צילום: גילעד משיח)

         

        כשעבדה במרכז הנוער הגאה, הכירה את הבחור שאיתו התחתנה (ושאת זהותו היא מבקשת לא לחשוף). "השתעממתי, אז נכנסתי לאתר היכרויות", היא מספרת. "והוא היה שם במקרה".

         

        שנייה, איך פתאום התעניינת בבחור?

        (צוחקת) "התכתבנו המון, גילינו שאנחנו חיים שנים באותם מעגלים ומעולם לא הכרנו והתאהבתי בו בשניות".

         

        לא עצרת לשאול איך את מתאהבת בגבר?

        "לא. זה היה כל כך עוצמתי מההתחלה, שלא ראיתי שום סיבה. שיחת הטלפון הראשונה שלנו נמשכה שבע שעות".

         

        והוא הכיר את ההיסטוריה שלך?

        "כן, ולמרות שהוא סטרייט זה לא הפריע לו. ביום השנה שלנו הוא הציע לי נישואים ושנתיים אחרי התחתנו".

         

        כיום גרים השניים בחנתון שבגליל התחתון. "זה יישוב יהודי ליברלי, קיבוץ ולצדו הרחבה קהילתית", היא אומרת. "הגענו לכאן כשהייתי בחודש שישי עם הבת הגדולה, שהיום בת שלוש. הבת הקטנה שלנו, בת שנה וארבעה חודשים, ובן הזוג שלי עובד כרופא באזור".

         

        חיבור משותף לאבל

        שיתוף הפעולה של נייזר וזהבי־רז, שהוביל למיזם המשותף, לא היה מיידי. "כשנפגשנו, אני כבר הייתי מגובשת ונפגשתי עם משקיעים", מסבירה נייזר, שזה לא המיזם הראשון שלה ("אוטוטו דיסק", דיסק שיצרה לילדים עם הפעלות לנסיעות, נמכר באלפי עותקים). "נועה הגיעה לקורס עם רעיון אחר לחלוטין. אני סוליסטית בעבודה, ובקורס של גוגל זה התערער. עצבן אותי שהמרצות אמרו: 'זה לא עובד לבד', בלב חשבתי: זה יעבוד, אראה להן

        נועה: "לי היה בהתחלה רעיון למיזם אחר לגמרי, רחוק שנות אור ממוות. אחרי חודש־חודשיים הבנתי שכנפגעת אונס גם אצלי יש חיבור לאבל. זה סוג של מוות שהיה קיים בתוכי"

        שאפשר גם אחרת. בהמשך התרככתי. למרות שהיה לי קשה לחלוק את המיזם הזה, התחלתי להקשיב ולהיפתח. כשהחברות ביני ובין נועה התחזקה היא העזה להגיד לי: 'נראה לי שתקרסי מכמות העבודה, בטוח יהיה לך יותר טוב אם תמצאי מישהו לעבוד איתו'".

         

        נועה: "כתבתי לה מייל ארוך, שיש פיל בחדר והגיע הזמן שנדבר עליו".

        טובית: "נפגשנו, דיברנו והחלטנו לעבוד ביחד. מה שמדהים זה השותפות. רעיון בא ונופל, אבל מה שנשאר זה צוות חזק, ואם יש תקשורת מדהימה, זה שווה הכל. היום נועה היא אחד האנשים הכי משמעותיים בחיי".

        נועה: "לי היה בהתחלה רעיון למיזם אחר לגמרי, רחוק שנות אור ממוות. אחרי חודש־חודשיים הבנתי שכנפגעת אונס גם אצלי יש חיבור לאבל. זה סוג של מוות שהיה קיים בתוכי".

         

        ועדיין קיים?

        "כן, אבל אני לא הולכת ברחוב ומתפרקת, ולכן התחברתי למיזם הזה".

         

        איך הגעתן לאנשים שהעלו את האלבומים הראשונים?

        "דרך קבוצות פייסבוק ייעודיות, אתרים, פורומים. בכל המקומות האלה עלה הרעיון שחסר מקום להביע את הזיכרון. כשזיהינו שאנחנו מכוונות נכון שלחתי מאות – אם לא אלפי – הודעות לאנשים שלא הכרנו ולתדהמתי המענה היה מטורף. קיבלתי מגילות, אנשים חיפשו מישהו לדבר איתו, שלחו לי מיילים בלילה עם סיפורים קורעי לב: הורים לילדים שנפטרו מסרטן, הורים לילדים שנהרגו באסון התאומים ועוד. מה שמחבר בין כולם זה החיפוש אחר קשר אנושי וההתרפקות על הזיכרון".

         

        טובית: "המטרה היא עבודה בשני כובעים: אלבום

        "בניגוד לשבעה, שיום אחריה האדם נשאר עם עצמו, בפלטפורמה שלנו האדם מוסיף להיות מחובק גם בהמשך"

        וקהילה. אפשר לדבר עם אנשים קרובים או עם אנשים שחוו משהו דומה, זה מענה הוליסטי שהאלבום הוא נקודת העוגן שלו.

         

        "הרעיון באלבום הוא לא רק: 'בוא תכתוב כמה מילים ותשים תמונה', אלא ייצוג של האדם בדרכים שונות. למשל, אם מישהי נפטרה ואת זוכרת שהיא סיפרה לך על שיר ששרו לה בילדותה בעיירה, את יכולה להכניס את השיר לאלבום.

         

        "הרבה אנשים אומרים: 'סבא לא היה בפייסבוק וכלום לא נשאר', ואני אומרת שזיכרון הוא שריר. אם לא ננגיש את הדברים, הם ייעלמו. באלבום את אומרת לקהילה: 'חבר'ה, תוסיפו זיכרונות', ואת מקבלת תמיכה – את לא לבד באבל. אנחנו קוראות לזה 'שבעה דיגיטלית'".

         

        נועה: "רק שבניגוד לשבעה, שיום אחריה האדם נשאר עם עצמו, בפלטפורמה שלנו האדם מוסיף להיות מחובק גם בהמשך".

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד