אדריכלות

    פירמידות נופלות: מחאה עולמית נגד הריסת מרכז הירידים של דלהי

    יצירת המופת של האדריכל ראג' רוואל והמהנדס מהנדרה ראג' הרשימה את עולם האדריכלות ב-1972, אך בהודו לא חושבים שצריך לשמר מבנים בני 45 שנה

    הילה שמר

    |

    15.03.17 | 23:12

    היכל האומות, היכל התעשיות וביתן נהרו נמצאים במרכז הירידים העצום של דלהי. שלושתם נבנו בהפרש של חודשים ספורים (צילום: panoramas ,cc)
    היכל האומות, היכל התעשיות וביתן נהרו נמצאים במרכז הירידים העצום של דלהי. שלושתם נבנו בהפרש של חודשים ספורים (צילום: panoramas ,cc)
    רשת של משולשים מרחביים פועלים הנדסית כמו מסבכים בכוחות מנוגדים של לחיצה ומתיחה, והם שיוצרים את עומק הדופן. מסגרות המשולשים מולאו לסירוגין במשטחי בטון (כדי לחזק את המבנה מבלי להעמיס עליו משקל רב) וזכוכית (צילום: nadir hashmi, cc)
    רשת של משולשים מרחביים פועלים הנדסית כמו מסבכים בכוחות מנוגדים של לחיצה ומתיחה, והם שיוצרים את עומק הדופן. מסגרות המשולשים מולאו לסירוגין במשטחי בטון (כדי לחזק את המבנה מבלי להעמיס עליו משקל רב) וזכוכית (צילום: nadir hashmi, cc)
    טיילת היקפית מגשרת בין הביתנים הייחודיים, ומשנה את שיפועה לאורך המסלול כך שהמבקרים נכנסים ממפלסים שונים. למטה: הסבר על ייחודו של הפרויקט (צילום: saad akhtar, cc)
    טיילת היקפית מגשרת בין הביתנים הייחודיים, ומשנה את שיפועה לאורך המסלול כך שהמבקרים נכנסים ממפלסים שונים. למטה: הסבר על ייחודו של הפרויקט (צילום: saad akhtar, cc)

    הם שיקפו, הן סימבולית והן ממשית, את עצמאותה של אומה צעירה. המבקרים הגדירו אותם כמעשה גאונות, וקולגות מהמערב הביטו מזרחה כדי לספוג מהם השראה. אך ארבעה עשורים בלבד מאז היווסדם, נידונים מבני הירידים של ניו דלהי (Pragati Maidan) להריסה כדי להקים על חורבותיהם ביתנים חדישים ומשופרים טכנולוגית ולוגיסטית. במערב שוב מגיבים, והפעם במחאה של אנשי מקצוע כדי להגן על הפירמידות הכתומות.

     

    ברשימת השימור הטנטטיבית של בירת הודו מופיעים 62 מבנים שהוקמו אחרי 1947, השנה שבה זכתה הודו בעצמאות. החבר הבכור ברשימה הוא מרכז כנסים שנחנך ב-1955, ואילו הצעיר ביותר הוא אצטדיון נהרו, רק בן 7. במקום טוב באמצע הרשימה נמצא קומפלקס שלם בחלקו הדרום-מזרחי של מרכז הירידים העצום של דלהי. היכל האומות (Hall of Nations), יחד עם היכל התעשיות (Hall of Industries) וביתן נהרו (Nehru Pavilion) תופסים את מקום 22 ו-23 בהתאמה. שלושתם נבנו בהפרש של חודשים ספורים ב-1972, בתכנונם של האדריכל ראג' רוואל (Raj Rewal) שזכה בפרויקט במסגרת תחרות, והמהנדס מהנדרה ראג' (Mahendra Raj). ההתפתחויות האחרונות מוכיחות שהרשימה אינה מחייבת.

     

    קליפת הביתנים נשאה על עצמה את תפקיד המעטפת ותפקיד השלד גם יחד (צילום: Shruti Gaonkar, cc)
      קליפת הביתנים נשאה על עצמה את תפקיד המעטפת ותפקיד השלד גם יחד(צילום: Shruti Gaonkar, cc)

       

      ביתני המתחם הוקמו לרגל חגיגות חצי יובל לעצמאות הודו. התכנון כלל מתחם מרובע, עם טיילת (פרומנדה) היקפית שמגשרת בין הביתנים. היכל האומות, הביתן הגדול במתחם, ממוקם בפינה המזרחית; בפינה הנגדית ניצבים שלושה ביתנים נוספים, זהים לו בעיצובם, שהתרחבו במרוצת השנים לכדי ארבעה. הטיילת משנה את שיפועה לאורך מסלול ההליכה, ומכניסה את המבקרים למבנים דרך מפלסים שונים. ממזרח למתחם זה ניצב ביתן נהרו, רובו שקוע מתחת לקרקע ומוקף בצמחייה פראית, כך שהוא מספק למבקרים חוויה אחרת.

       

      שיתוף הפעולה בין רוואל וראג' הוביל לסממן הבולט של המבנים במתחם המרובע: קליפות קונסטרוקטיביות עצומות, שמאפשרות מפתחים רחבי-ידיים וחללים נקיים מעמודים, כך שאפשר להציג בהם גם מטוסים, כלים כבדים ומכוניות גדולות. באותה תקופה, מתכננים בעולם ניצלו את הבטון כדי לשחרר את חזית המבנים מהתפקיד הקונסטרוקטיבי שלה; ואילו הקליפה של הביתנים במרכז הירידים בניו דלהי נשאה על עצמה הן את תפקיד המעטפת והן את תפקיד השלד. התעוזה ההנדסית והשפה האדריכלית הייחודית נהנו זו מזו.

       

       

       

      הקליפה מורכבת מרשת של משולשים מרחביים, שפועלים הנדסית כמו מסבכים בכוחות מנוגדים של לחיצה ומתיחה, והם שיוצרים את עומק הדופן. מסגרות המשולשים מולאו לסירוגין במשטחי בטון (כדי לחזק את המבנה מבלי להעמיס עליו משקל רב) וזכוכית. רוואל סיפר, כי במהלך הפרויקט הגיע אורח מפורסם לאתר הבנייה: האדריכל והמהנדס באקמינסטר פולר, מי שהקדיש את חייו לפיתוח הכיפה הגיאודזית, והוא הופתע מהשימוש בבטון ומעומק הקליפה התלת-ממדית, שבאותן שנים רק שאפה לצמצום של חומר ולמופע דו-ממדי.

       

      הודו הצעירה הייתה מוגבלת בחומרי גלם כגון פלדה, בנייה טרומית לא הייתה זמינה מאוד, וכוח העבודה המקצועי שעמד לרשות המתכננים היה מצומצם. על כל אלה הצליחו להתגבר רואל וראג', תוך מפגן של תעוזה הנדסית ואדריכלית פורצת דרך. את החזית יצרו פועלים ופועלות בעבודת יד, החל מכיפוף הזיון ועד יציקת הבטון. בתשומת לב רבה, הונחו תבניות העץ באלכסונים משתנים כך שיטבעו חותם מוקפד על הבטון, כטקסטורה עדינה שמספקת לחזית עניין עיצובי. החזית גם תוכננה לצמצם את החום בתוך הבניין, שהוקם בעיר לוהטת: בהשראת הג'אלי ((Jali, המקבילה ההודית למשרבייה, עומק החזית עזר לסנן את קרינת השמש הישירה תוך שהוא מאפשר זרימה טבעית של אוויר בתוך המבנה.

       

      רוואל עיצב שפה חדשה

       

      "הבניין הזה הוא אייקון של האדריכלות המודרנית בהודו. יש בו שילוב מעניין בין אדריכלות והנדסה, והמתכננים היו קשובים לרוח הזמן", סבור מהטה ארוינד, אדריכל ממוצא הודי שפועל בישראל. "רוואל, שנמנה על האדריכלים החשובים בהודו, הרכיב את הצורה על בסיס הג'אלי, אלמנט פופולרי באדריכלות המסורתית של הודו, והפך אותו לאלמנט מודרני. הוא למעשה עיצב שפה חדשה".

       

      המבנים מעוצבים כפירמידות קטומות-פינות וקטומות-קודקוד. לכן, במקום ארבע נקודות אחיזה פינתיות, לשלד יש שמונה פינות עגינה בקרקע, שתורמות לחוזקה הקונסטרוקטיבי של הקליפה. הפיתוח ההנדסי המופתי הביא את היכל האומות למפתח-שיא של 78 מטרים, עם גובה תקרה שנע בין שלושה ל-30 מטר. עד היום, זהו אחד המפתחים הגדולים ביותר שהושגו במבני בטון.

       

      מול ביתני הפירמידה הגדולים, תכנן רוואל את הפירמידה השקועה בקרקע שתשלים אותם. ביתן נהרו, על שמו של ראש הממשלה הראשון של הודו, מאופק יותר בעיצובו ובגודלו, ומאכלס מאז הקמתו תערוכה קבועה על חייו ופועלו של נהרו. על חלל התערוכה, האוצרות והמיצגים הופקדו זוג המעצבים הנודע צ'ארלס וריי אימס, מה שהקנה לביתן הכרה בינלאומית נוספת.  המתחם כולו הוא חגיגה גיאומטרית של תוכנית מרובעת, מבני פירמידה וחזית גיאודזית. האסתטיקה וההישג ההנדסי המרשים היו אמורים להספיק כדי לקבע את המתחם ברשימת אתרי המורשת של הודו, אם לא למעלה מכך, אבל הארגון לקידום הסחר בהודו (שבאופן פרדוקסלי ממוקם סמוך למתחם) לא מצא ערך בשימור המבנים, ומקדם מאז שלהי 2015 תוכנית דו-שלבית להקמת ביתנים חדישים תוך מחיקת הנוכחיים. ההריסה מתורצת בכך שלא ניתן לראות במתחם הנוכחי מורשת אדריכלית, כאשר המבנים הם רק בני 45 שנה.

       

      "אני לא חושב שכל מה שנבנה לפני 100 או 50 שנה הוא היסטורי וכל מה שמאוחר יותר הוא לא משהו ששווה לשמר", אומר מהטה, שלמד בבית הספר לתכנון בדלהי, שבו לימד רוואל במשך שנים,"כך שאני נגד הטענה שלפיה המתחם לא מצדיק שימור".

       

      ההזנחה מתמשכת

       

      סימני ההזנחה ניכרים בביתנים. בתצלומים עכשוויים ניכר כי הטיח מתקלף והקונסטרוקציה נחשפת בהדרגה, שהבטון החשוף נצבע בוורוד-חיוור שרק מבליט את הפגמים, ושהגינון מוזנח; אין סיבה לטפחו, משום שמרבית הירידים החשובים עקרו לאתרים חדישים יותר וממוזגים. אך נראה שבזכות ה-DNA של הביתנים כקליפות ריקות, הם יכולים להטמיע בקלות מערכות מיזוג מתקדמות. החזית העמוקה יכולה לשאת תעלות תשתית מבלי לפגוע במראה הגיאומטרי, ואת הגינון אפשר כמובן לשקם.

       

      האם הפגנת היכולת לשקם מבנים באופן ירוק ומקיים לא תעניק להודו יותר יוקרה מאשר כמה ביתנים עם רחבות תפעול נוחות וחזיתות אלומיניום וזכוכית? האם מוסרי להרוס את אחת הסנוניות הראשונות שנבנו בהודו העצמאית וסימלו את כניסת האדריכלות המודרנית המקומית, ולהחליפה באדריכלות נוצצת ואולי גם בינלאומית?

       

      בזכות התקרות הגבוהות במיוחד והיעדרם של עמודים תומכים, אפשר להכניס לכאן גם מטוסים (צילום: Kprateek88 ,cc)
        בזכות התקרות הגבוהות במיוחד והיעדרם של עמודים תומכים, אפשר להכניס לכאן גם מטוסים(צילום: Kprateek88 ,cc)

         

        שתי עתירות הוגשו נגד החלטת הארגון לקידום הסחר בהודו, שיזם את המהלך ללא שיתוף ציבור. מי שמוביל את ההתנגדות הוא יו"ר ועדת האמנות העירונית, שהוא לא אחר מאשר האדריכל רוואל, שגם דרש להיות האדריכל העתידי אם הביתנים הנוכחיים ייהרסו. אל המחאה הצטרפו מוסדות תרבות מובילים במערב, בהם מוזיאון "מומה" בניו יורק ומרכז פומפידו בפריז, שאירח רק לפני שנתיים תערוכה של האדריכל ההודי.

         

        "זו אבידה לחובבי ארכיטקטורה מודרנית בהודו", אומר האדריכל והתיאורטיקן שרון רוטברד, שלימד בשנים האחרונות בהודו, "אבל למרות הסימפטיה שלי לרוואל ולברוטליזם, אני לא סגור על זה שיש לשמר כל מבנה ברוטליסטי. לא בישראל, כל שכן בהודו. זה נטל עצום, ובניגוד אלינו ולהיסטוריה הקצרה שלנו (ברוטליזם זה כמעט כל מה שיש לנו), בהודו יש היסטוריה של אלפי שנים לשמר, בנוסף לכל האתגרים האחרים שלה.

         

        "היו ארכיטקטים הודים אחרים, בעיקר דושי והאסכולה שלו מאמדאבאד, שפיתחו זן מעודן יותר, מקומי מאוד של ברוטליזם, שמתבסס גם על תשתית רעיונית של גנדי - מעין ברוטליזם לא אלים שהצליח טוב יותר להתאקלם ולהשתלב במרקמים ובקני מידה קיימים, ובמקרים רבים גם להישאר רלוונטי ושימושי. אני חושב שאם היו מנסים להרוס את המכון לאינדולוגיה או את המכון לעבודה של דושי, הייתה קמה מהומה יותר משמעותית".

         

        ואיך משמרים את הברוטליזם של תל אביב? לחצו על התצלום

         

        הספרייה המרכזית של אוניברסיטת ת''א בפנים: רשימת השימור הברוטליסטית. לחצו על התצלום (צילום: עמרי טלמור)
        הספרייה המרכזית של אוניברסיטת ת''א בפנים: רשימת השימור הברוטליסטית. לחצו על התצלום (צילום: עמרי טלמור)

         

         
        הצג:
        כל התגובות לכתבה "פירמידות נופלות: מחאה עולמית נגד הריסת מרכז הירידים של דלהי"
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד