אני יודעת את זה לא רק בגלל שבתוך כשעתיים נחטפו 300 יחידות ממנה במכירה אינטרנטית מוקדמת שנערכה בישראל, בלי להניח את הישבן על מושבי העור האופציונליים, בלי להתמכר למערכת הסראונד המרהיבה שהותקנה בתוכה, בלי נסיעת מבחן ואפילו מבלי ללטף את המתכת הקרה מבחוץ. אני יודעת את זה, כי ראיתי את המכונית, וכמו כולם אמרתי "ואוו!".
רק אחר כך ניסיתי להיזכר מתי לאחרונה אמרתי "ואוו" על חפץ או על מכונית, "וואו" שבאמת התכוונתי אליו. לא "וואו" או "מדהים" או "מהמםםם", שאנחנו מקשקשים מדי יום ברשתות החברתיות. שם, בגלל ריבוי המסכים, בגלל העיניים המרצדות ללא הרף על האטרקציות בצג האישי ומתוך רצון לריגוש ולסיפוק תמידי, ה"מדהים" או ה"מהמםםםם" לא באמת מרגש. החושים התקהו מול השפע. אבל ה-C-HR עשתה לי משהו אחר.
כי אם עברתם את הגיל שבו מתלהבים מכל העסק של נהיגה (ואצלי זה כבר היה ממש מזמן), אתם בוודאי כבר מבינים, שבאופן עקרוני, למעט כמה מכוניות מופלאות באמת שמעטים יכולים להרשות לעצמם, כמעט כל המכוניות דומות זו לזו. הן נראות פחות או יותר אותו הדבר, כולן נוסעות לא רע, ומציעות את אותן מערכות מתקדמות ואבזרי פינוק. ובכל זאת, הקרוסאובר החדש של טויוטה הצליח לרגש אותי. והקטע הוא, שזה קרה לאו דווקא בגלל שנהגתי בו. למעשה, טסתי עד לונדון, העיר המועדפת על עור הפנים שלי בשנים האחרונות, כדי להשתתף באירוע ההשקה שלו שלא כלל אפילו חמש דקות של לחיצה בריאה על הדוושה. כי זה הקטע החדש בתעשיית הרכב: להטיס עיתונאים ללוקיישן חביב, לפנק אותם בשמפניה (אפשר בהחלט ורודה), לארח אותם במסיבת השקה שבה הכוכב הוא הדגם החדש, ולקבל בדיוק את מה שאנשי השיווק טוענים שמכונית מעניקה: חוויה.
וזה בדיוק מה שהתבקשתי לעשות: לעלות על טיסה (במחלקת עסקים, כן?), להתארח במלון נחשב המשקיף לנהר התמזה, לגנוב שנת צהריים קצרה אחרי שופינג מוצלח, לפגוש כ-100 עיתונאים מכל רחבי העולם במסיבת קוקטייל, ולהמתין עד שנהגים בעלי עור ורדרד וגינונים בריטיים להפליא יסיעו אותנו בחיוך מסתורי ליעד בלתי ידוע בדרום העיר. The Night That Flows, כך בחרו בטויוטה לקרוא לאירוע.
האנשים בשחור
אז המתנו בפתח המלון ברוח מקפיאה, והיינו מוכנות להגיע לכל מקום שמספק אלכוהול טוב וחימום ראוי. הנהג פילס דרכו בשכונות הפחות ראויות של דרום לונדון ונעצר מול האנגר ענק שניצב בשטח פתוח לגמרי.
מאותו רגע הכל התרחש מהר, כאילו נחטפנו על ידי לוחמים של דאע"ש: הוציאו אותנו מהרכב, הובלנו למדרגות תלולות, כשסביבנו מתרוצצים אנשי ההפקה לבושים בשחור. ההיסטריה נבלמה רק כשהגענו ללובי קטן, חשוך ומעושן, ממתינים ללא נודע. רכב חדש? השקה? איפה?
"תיכף יקראו לכם", אמרה מישהי שנעלמה מיד אל מאחורי מסך שחור. הודיתי להגיון הבריא שלי, שרמז לי להשאיר את עקבי הסטילטו במלון. ממילא בחשיכה לא רואים דבר. קיוויתי גם שמשהו יתפתח בנושא האוכל והאלכוהול, שהרי הבטיחו מסיבת אפטר-פארטי עם הפתעות., וכאילו משום מקום, הגיחה בלונדינית קצוצת שיער וקשוחה בחליפת טוקסידו הדוקה, וסנוורה אותנו בעזרת פנס כיס קטן. "בואו אחריי", היא לחשה.
הבלונדינית הרכיבה משקפי שמש שחורים, ולא היה מושג כיצד היא מצליחה לראות דרכם במבוך המסדרונות הכהים, אבל ההצגה התחילה לשעשע אותי. היא הורידה אותנו דרך מדרגות ברזל, העלתה אותנו למפלס אחר, ונעצרנו, משקיפים על מכונית נוצצת שנכנסה לרחבה, ממש כמו כלה ביום חתונתה. היה נדמה לי, שיש מוזיקה ברקע, וקריינית בלתי נראית מדווחת מה רואים. וזה היה הרגע שבו כולם אמרו "וואו", לא רק בגלל העיצוב של ה-C-HR (הרכב שכיכב ברחבה, כן?), אלא גם משום שבשלב הזה, ואחרי כל כך הרבה הכנות גרנדיוזיות, אי אפשר היה שלא להתפעל.
ואז היא הופיעה
אין לי מושג איך צצה פתאום, ממש על ידי, מילה ג'ובוביץ'.
כבר ישבנו על הבר, רגועים, משוכנעים שהחוויה מאחורינו. הברמן דקלם את מילותיו האחרונות במחזה הכתוב מראש, והגיש לנו קוקטייל מושלם שקוביית קרח מעושנת צפה בתוכו. ובדיוק כשסיימתי את השלוק האחרון, הבליחה משמאל אישה גבוהה בחליפה אדומה צמודה, עם קארה שחור ועיני טורקיז, ואמרה לנו בלחש "היי". זו הייתה מילה ג'ובוביץ', כוכבת הסרט "האלמנט החמישי" וסדרת "האויב שבפנים" (שבקרוב ייצא לאקרנים פרק חדש שלה).
שתדעו: היא בת 42, נשואה בשלישית לפול ווס אנדרסון (שהוא במאי אנגלי ומפיק "האויב שבפנים"), ואם לשתי בנות, איבר בת העשר ודשיאל בת השנתיים. על הקמפיין שלה ל-C-HR של טויוטה היא קיבלה, לפי השמועות, מיליון דולר. בין דרישות התפקיד: לטוס מביתה בלוס-אנג'לס לאירוע ההשקה הזה בלונדון, ולקחת על עצמה תפקיד בהצגת התיאטרון הזו.
אז עשיתי חשבון: את הטקסט, שהיא למדה בעל פה, היא הציגה לפחות 30 פעם במהלך הערב, וזה אכן קצת מתיש. אבל ג'ובוביץ' גם הגיחה למסיבה, ועשתה רושם של אישה הגיונית לגמרי עם שתי רגליים על הקרקע וחוש הומור בריא, ובשתיים אחר חצות העלתה פוסט לאינסטגרם שלה, שסיכם את החוויות שלה בחברתנו. "הייתי חייבת לשתף במה שקרה כאן", היא הודתה במסיבת העיתונאים בבוקר שלמחרת. גם אנחנו, העיתונאים מישראל, השתתפנו, וקיבלנו במייל סרטון שבו כיכבנו יחד איתה בקמפיין. לרגע הרגשנו איך הוליווד נוגעת לנו בכתף (תוכלו לצפות בו באתר ערוץ הרכב של "לאשה").
מילה, עשית פעם אירוע כזה בעבר, שבו היית חלק מתיאטרון שחקנים?
"מיי גאד. מעולם לא עשיתי דבר כזה לפני כן. זו לגמרי חוויה ייחודית, שעברתי בפעם הראשונה. אני לא עושה השקות של מכוניות, אני יותר בתעשיית באופנה, ולגמרי לא ציפיתי להיות בחוויה כל כך אמנותית ומעורבת. כשקיבלתי את התסריט, שמונה עמודים, אמרתי לעצמי 'אלוהים, על מה חתמתי?' זה מטורף.
"אחת הסיבות שבחיים לא עשיתי קודם תיאטרון, היא שסביר שאחרי עשר הופעות אתחיל לעשות אימפרוביזציה ולשנות קצת את המחזה. אבל אתמול נכנסתי לחוויה הזו בעצמי וחשבתי, 'ואוו, זה מגניב'. אהבתי את הקונספט, הרבה מחשבה ותשוקה הוכנסו לתסריט של הערב הזה, חזרתי קצת להיות בת 27".
איזו נהגת את?
"אני לא מטורפת. החברה הכי טובה, כריס, דווקא כן. כאמא, כל ילד דורש לפחות שעה של הכנות, ולי יש שתיים, ולכן כל יציאה מהבית מתוכננת שעתיים מראש. וכאני יוצאת החוצה אני לא ממהרת. אני שמה לי מוזיקה, עולה על דרך מולהולנד, ולפעמים אפילו קצת צורחת עם המוזיקה. אני לא יכולה להכחיש את זה".
אילו הכנות את עושה לפני סרט אקשן שבו את משתתפת?
"אני מבלה את כל היום בחדר כושר. זה קרה בעיקר לפני הצילומים של הסרט האחרון שלי, כי הייתי אחרי לידה, והייתה שם הכנה ממש מטורפת. אז תמיד לפני סרט אני נונסטופ במכון כושר, ועושה דיאטה ממש משעממת. לצערי, אין קסמים כדי להיות טובה במשהו. פשוט חייבים לעבוד קשה לפני כן".
איזו עצה את יכולה לתת לגל גדות, הוונדרוומן מישראל?
צוחקת: "אם היא וונדרוומן, אולי היא יכולה לתת לי כמה טיפים. אבל הדבר היחידי שאני יכולה להגיד לנשים שעושות סרטי אקשן, זה להיות מלאות בתשוקה לדבר הזה. זה הסוד לכך שצילמתי כבר שישה סרטים של 'האויב שבפנים'. אנשים באמת יכולים לראות שם שאני אוהבת את מה שאני עושה. אם אין לך את האהבה לעבודה בז'אנר הזה, אנשים יכולים להרגיש את זה".
הכותבת הייתה אורחת "טויוטה" באירוע ההשקה בלונדון.
