עיצוב
ערוצים

הנדוניה של אמא: תיק ציורים נשכח הניע מהפך בדירה שכורה ברעננה

לאחר מות הוריה החליטה מעצבת הטקסטיל אלה אגמון לעבור להלבשת בתים, ולפתוח בדירתה המשפחתית. הצבעוניות נגזרה מציורי אמה, ואת היתר השלימה במו ידיה

לשדרוג הוקצבו 20 אלף שקלים, שהושקעו במרחב הציבורי על פינותיו השונות - המבואה, פינת האוכל והסלון. חוט סגנוני ברור מקשר ביניהן  (צילום: שירן כרמל)
לשדרוג הוקצבו 20 אלף שקלים, שהושקעו במרחב הציבורי על פינותיו השונות - המבואה, פינת האוכל והסלון. חוט סגנוני ברור מקשר ביניהן (צילום: שירן כרמל)
הסלון לפני השינוי. אגמון לא אהבה את הדירה השכורה, שהייתה חסרת ייחוד ושמחה בעיניה. לתהליך השינוי נרתמו כל בני המשפחה
השינוי נעשה סביב הרהיטים הקיימים, שעברו במשפחה: שתי כורסאות רופדו מחדש, מעל הספה נתלו ציוריה של האם, שנשלפו מתיקיית פוליגל ישנה (יחד עם ציור של ליאו רוט, אמן מקיבוץ אפיקים), ולמבואה הועברה שידת עץ, שהגיעה מבית סבתא (צילום: שירן כרמל)
מימין: מגירה שהוצאה מהשידה של סבתא הפכה למדף במבואה. בזמן הצילום הוצבו עליו ניסיונות שעשתה בטקסטיל, ותחתיו שלוש ידיות צבעוניות שנוצרו במדפסת תלת ממד ומשמשות כמתלים. משמאל: כורסה שרופדה מחדש. בחירת הבדים משקפת את ניסיונה המקצועי של אגמון (צילום: שירן כרמל)
פינת הישיבה. הצבעים בציורי האם השפיעו על הבחירות, ואגרטל הפרחים גם הוא מנהג שירשה מאמה, שלמדה שזירת פרחים. ''אלה היו נוכחים אצלה תמיד במטבח, בפינת האוכל ובסלון'', מספרת הבת (צילום: שירן כרמל)
שידת העץ הקטנה נמצאה ברחוב, שופצה, נצבעה בתכול וקיבלה ידיות חדשות. מעליה מראה בקווים מפוסלים וחזקים, ותחתיה שרפרף שרופד מחדש (צילום: שירן כרמל)
אגמון רצתה להחליף את שולחן האוכל הישן והכיסאות הכבדים סביבו, אך בן זוגה התעקש עליהם. לכן טיפלה בהם בעזרת טקסטיל וצבע: את הכיסאות רפדה מחדש בעצמה, תחת השולחן פרשה שטיח קליל ואת פניו כיסתה במפה. מנורה צבעונית משלימה את הצבעים מעל (צילום: שירן כרמל)
הדירה מלאה בחפצי חן שיוצרת אגמון בעצמה, כמו מקבץ פריטים שמסגרה (בצילום מימין) או צלחת מאוירת ששודכה לבובת פלסטיק קטנה (משמאל) (צילום: שירן כרמל)

את פרויקט הגמר שלה בקורס להלבשת בתים, בחרה אלה אגמון, 42, להקדיש לביתה שלה – דירה שכורה בת 150 מטרים רבועים ברעננה. המהפך שחוללה בה משקף לא רק את דרכה המקצועית, אלא גם את סיפורה האישי. אגמון היא מעצבת טקסטיל בוגרת שנקר, נשואה לאלון ואם לשלושה (בת 15 ובני 11 ו-4). היא עברה לא מעט טלטלות ותחנות בחייה: בילדותה, כבת אמצעית לאב תעשיין ולאם יוצאת קיבוץ אפיקים, התגוררה המשפחה בשיכון הצנחנים ברמת גן. אביה, שחלם להקים מפעל שימורים בימית שבסיני, נאלץ להסתפק, אחרי פינוי ימית, במגרש חלופי בנתיבות.

 

ב-1981 עברה המשפחה להתגורר בבית טרומי קטן שרכשה בשדרות. "התאקלמנו טוב ואמא פרחה", מספרת אגמון, "היא החלה לעסוק בציור ובאמנות, והתחברה עם אנשים. הדלתות היו פתוחות והיה חום שלא הכרנו מרמת גן".

 

אלה אגמון. "בגיל 40, במקום אחר לגמרי בחיים, הרגשתי את ההתפרצות של כל מה שאגרתי כל השנים" (צילום: שירן כרמל)
    אלה אגמון. "בגיל 40, במקום אחר לגמרי בחיים, הרגשתי את ההתפרצות של כל מה שאגרתי כל השנים"(צילום: שירן כרמל)

     

    את לימודיה השלימה הבת, בעידודה של האם, בתיכון שער הנגב, שם התחברה עם בני הקיבוצים שבסביבה. עם גיוסה, אחרי 11 שנים בצפון הנגב, חזרה המשפחה, בעקבות עסקי האב, למרכז – לרעננה. מיד לאחר השחרור החלה אגמון ללמוד במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, ובסיום לימודיה נישאה ועברה עם בן זוגה לקיבוץ שלו. לאט לאט היא החלה להשתלב בעולם הטקסטיל, עבדה, בין השאר, בעיצוב חלונות ראווה בכיתן, ובתם הבכורה נולדה.

     

    אגרטל ויצירה דקורטיבית תוצרת בית, בפינה ששיפצה בעצמה (צילום: שירן כרמל)
      אגרטל ויצירה דקורטיבית תוצרת בית, בפינה ששיפצה בעצמה(צילום: שירן כרמל)

       

      הוריה נפרדו, וכעבור כמה שנים אמה נפטרה. אגמון עברה להתגורר עם משפחתה הצעירה בבית האם ברעננה. בינתיים נולד הילד השני, ותוך כדי כך, בעידודו

      ותמיכתו של אביה, היא הקימה עסק עצמאי לטקסטיל בשם LALKE, שם החיבה שסבתה נתנה לה, שבו עיצבה וייצרה כלי מיטה לתינוקות. נאמנה לחזונו של אביה, היא ייצרה הכל בארץ, מה שהפך עם הזמן לבלתי אפשרי מבחינה כלכלית. לאחר לידת הילד השלישי היא נאלצה לסגור את העסק. בינתיים גם אביה נפטר, ומשפחה אגמון עברה לדירה שכורה. כשהציגה את תמונותיה לחבריה לקורס, סיפרה להם שלא אהבה את הדירה, שהייתה קודרת וחסרת השראה בעיניה.

       

      אווירה קודרת ושילוב חסר השראה, בצילום מלפני השדרוג
        אווירה קודרת ושילוב חסר השראה, בצילום מלפני השדרוג

         

        לפני כשנתיים חשה שהנה נפתח דף חדש בחייה. "הרגשתי את ההתפרצות של כל מה שאגרתי כל השנים", היא מספרת. של המטען התרבותי שאמה הביאה מהקיבוץ והחוש האסתטי שיישמה בכל הבתים שבהם התגוררו; התרבות שספגה הבת בעיירת הפיתוח ובבית הספר הקיבוצי; הלימודים בשנקר; והאופי היזמי של אביה.

         

        בפרויקט הגמר שלה החליטה לבטא את כל אלה בדירה המשפחתית. "למרות שמדובר בדירה שכורה עם נתוני פתיחה לא מרשימים", היא אומרת, "ותקציב מוגבל של 20 אלף שקלים, ידעתי שאני צריכה לעשות משהו אישי, שאוכל להביע בו את עצמי עד הסוף". כל המשפחה נרתמה למשימה.

         

        אגמון התמקדה בחלל הציבורי - מבואה, סלון ופינת אוכל - ועל אף שמדובר במרחב אחד, היא טיפלה בפינות נפרדות, שכל אחת מהן מורכבת מהרבה פריטים שונים, שחוט רעיוני וקו עיצובי ברור מחבר ביניהן. 

         

        מבט מהמבואה אל הסלון. העיצוב משקף את תחנות חייה (צילום: שירן כרמל)
          מבט מהמבואה אל הסלון. העיצוב משקף את תחנות חייה(צילום: שירן כרמל)

            

          בדירה היו רהיטים משפחתיים עם סיפור והיסטוריה, ופריטים אישיים בעלי ערך סנטימנטלי. החידוש, מבחינתה של אגמון, היה בניפוי, בשיפוץ וריענון של פריטים יקרים ללבה, ובבחירת צבעים חדשה. "היה לי חשוב", היא מסבירה, "שישתמרו הטעם האישי שלי והאוספים, הנדוניה שקיבלתי מאמא". בחלל המחודש זה מורגש בכל פינה. את הצבעוניות שמאפיינת את הקורס שעברה לקחה אגמון למקום אישי. 

           

          פינות חמד עם חוט מקשר

           

          הקירות נצבעו בלבן, ולחלונות התווספו וילונות בהירים, מתקרה עד רצפה. במבואה ניצבת כוננית גדולה משנות ה-50, ירושה מבית סבתא, המשמשת גם לתצוגה של פריטים דקורטיביים קטנים. שתי מגירות של הכוננית הוצאו ממנה, והושמשו מחדש על הקיר ממול כמדפים לאוסף מטריושקות ולעבודות מלאכה של אגמון. לידן נתלו ידיות צבעוניות, שהודפסו בתלת ממד ומשמשות כמתלים.

           

          שתי מגירות מצאו שימוש חדש (צילום: שירן כרמל)
            שתי מגירות מצאו שימוש חדש(צילום: שירן כרמל)

             

            בין הסלון לפינת האוכל מפרידה פינה עם ארונית עץ מבית אמה, שנצבעה מחדש בצהוב. על הארונית עומדת מנורה שאגמון שדרגה, ומעליה, על הקיר, אוסף בובות יפניות שמסגרה כתמונה. בובות Kimmi Junior חוזרות וצצות גם על גבי צלחות חרסינה, שהפכו לפריט ייחודי תחת ידיה של אגמון.

             

            ארונית ישנה נצבעה בצהוב, האהיל שודרג בפס פונפונים ורוד, ובובות יפניות קטנות מוסגרו יחד כתמונה (צילום: שירן כרמל)
              ארונית ישנה נצבעה בצהוב, האהיל שודרג בפס פונפונים ורוד, ובובות יפניות קטנות מוסגרו יחד כתמונה(צילום: שירן כרמל)
               

               

              את שולחן האוכל והכיסאות הכבדים שסביבו היא קיוותה להחליף, אבל בן זוגה התעקש. לכן החליטה להוציא גם מהם את המיטב: היא ריפדה בעצמה את הכיסאות, פרשה מתחת לשולחן שטיח קליל, ומפה שמעדנת אותו מעליו. יחד עם מנורה צהובה שנתלתה מעל, שינתה פינת האוכל את מראיה המיושן.

               

              מעל פינת האוכל מנורה תלויה. כל המשפחה התגייסה לפרויקט (צילום: שירן כרמל)
                מעל פינת האוכל מנורה תלויה. כל המשפחה התגייסה לפרויקט(צילום: שירן כרמל)
                 

                 

                במרכז הסלון, על שטיח קילים גדול, שתי כורסאות ששופצו ורופדו מחדש. כעת הן מסודרות ליד שולחן וינטג' אובלי, שנרכש בשוק הפשפשים. על הקיר המרכזי שמעל הספה מוסגרו ונתלו ציורים של אמה, וציור של האמן ליאו רוט מאפיקים, הקיבוץ של אמה. "התהליך היה הדרגתי", מספרת אגמון. תוך כדי הפרויקט היא נזכרה בתיקיית הציורים הישנה של אמה - תיק פוליגל שנשכח בצד - והבינה שזו האמנות שהיא רוצה לתלות אצלה בבית. הציורים היוו אבן דרך בתהליך, והצבעוניות שלהם השפיעה על שאר הבחירות של הבת.

                 

                אגמון בילדותה, עם אמה, רינה צ'סקלה
                  אגמון בילדותה, עם אמה, רינה צ'סקלה

                   

                  פינה בבית שבו גדלה, בשדרות
                    פינה בבית שבו גדלה, בשדרות

                     

                    בקצה הסלון מתחבר אוסף נוסף של פריטים לפינה נעימה: עציץ גדול; מנורה עם אהיל רקום על רגל מוזהבת; עבודת מקרמה עם עציצי סוקולנטים התלויה מהתקרה; ושני מדפים צהובים על הקיר, שמשמשים לתצוגה.

                     

                    מימין: עבודת מקרמה שבה שולבו עציצי סוקולנטים. משמאל: התצוגה על שידת המבואה  (צילום: שירן כרמל)
                      מימין: עבודת מקרמה שבה שולבו עציצי סוקולנטים. משמאל: התצוגה על שידת המבואה (צילום: שירן כרמל)

                       

                      ליד קיר אחר פינת חמד נוספת: שידה קטנה שנמצאה ברחוב, שופצה ונצבעה בתכלת; לצדה שרפרף שרופד מחדש, ומעליו מראה מפוסלת (מ"ביתילי") ומנורת קיר בסגנון רומנטי. לכל פינה כזו הוסיפה אגרטל עם פרחים. "מאז השדרוג", היא מסכמת, "הפרחים נכנסו לכאן באופן קבוע". גם זה מנהג שירשה מאמה: "היא למדה שזירת פרחים, ואלו היו נוכחים אצלה תמיד במטבח, בפינת האוכל ובסלון".

                       

                       (צילום: שירן כרמל)
                        (צילום: שירן כרמל)

                         

                         
                        הצג:
                        כל התגובות לכתבה "הנדוניה של אמא: תיק ציורים נשכח הניע מהפך בדירה שכורה ברעננה"
                        אזהרה:
                        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
                        RUNY