רחלי רזמוביץ־אדרי: "אנשים מסתכלים מהצד ואומרים: 'בחייאת, זה מה שמעניין אותך? העוגה?' זה לא העניין של העוגה, זה העניין של להיות כמו כולם"
שי תשובה ובתו. הרצון לאפשר לבתו ליהנות מארוחת שבת היה אחד הדברים שעמד לנגד עיניו כשהחליט לפצח את סוד הבישול ללא גלוטן
אצל רחלי רזמוביץ־אדרי זאת הייתה העוגה של בוב הבנאי שהתחילה את הכל. בנה, בן 11 היום ואז ילד בגן, ביקש לאכול מהעוגה המושקעת שהביאה אחת האמהות ליום ההולדת בגן. אלא שבנה של רחלי אובחן כבעל אלרגיה חמורה לחלב כבר בגיל חצי שנה.
עד אז רחלי תמיד הצליחה לנחם אותו בעוגה מיוחדת שהייתה מכינה עבורו, אבל באותו היום הוא התעקש לטעום מעוגת בוב הבנאי כמו כל הילדים. המצב החמיר כשזמן לא רב אחר כך התקשרה אמא אחרת מהגן לדווח שהיא מתכוונת להביא ביום המחרת עוגה יפה מאוד, ולכן אולי עדיף שרחלי ובנה לא יגיעו לגן. "איפשהו בין שני המקרים האלה החלטתי שלילד שלי יהיו העוגות הכי יפות בגן", היא מספרת, "וכולם יקנאו בו".
עוד במנטה:
- הכירו את ה"הוגה", טרנד החיים הפשוטים והמענגים שמשגע את העולם
- הצלחה מובטחת: משפרים את הכושר ב-100% תוך 11 שבועות
- כוכבי הצלחת החדשים: אטריות מאצות, אורז סגול ופירה שום שחור
רחלי (43, נשואה ואם לארבעה) מודה שבוב הבנאי הראשון שלה יצא די עקום, אבל נזכרת שרגע הסיפוק הגדול היה ביום הולדתו החמישי של בנה: "הגעתי לגן עם עוגת בוב הבנאי. העוגה שאפיתי עלתה על זו המקורית". מאז החלה רחלי למכור עוגות לימי הולדת ולאנשים פרטיים ובהמשך גם להעביר סדנאות אפייה לילדים אלרגיים, וגם לילדים שאינם אלרגיים. "אנשים מסתכלים מהצד ואומרים: 'בחייאת, זה מה שמעניין אותך? העוגה?', מספרת רחלי. "כן. אלה הדברים הקטנים. זה לא העניין של העוגה או של הנוטלה, זה העניין של להיות כמו כולם".
רחלי אומרת מה שהורים רבים לילדים אלרגיים מרגישים: גם אם הם הצליחו להשיג שליטה על התזונה של הילד ולמנוע ממנו את המזון שמסכן אותו, העניין מגיע עם מחיר כבד אחד: תחושת חריגות תמידית. "אחת הסיבות שבגללה הורים עושים כל כך הרבה מאמצים היא כדי לאפשר לילדים שלהם להשתלב בחברה", אומרת ד"ר דניה גלאבאו, סוציולוגית ואנתרופולוגית של הרפואה מאוניברסיטת קורנל. "יש להם גם רצון לספק לילד זיכרונות מאושרים, ואלה מוגדרים לא פעם על סמך הזיכרונות של ההורים עצמם, שקשורים לטיולים, לאוכל, ליחסים במשפחה ולתחביבים"
רבים מההורים האלה מחליטים לקחת את הנושא צעד אחד קדימה: לעשות כל מה שהם יכולים כדי להפוך את העולם למקום בטוח יותר עבור ילדיהם ולדאוג להם להיצע עשיר של מזונות לא פחות מכל הילדים האחרים. חלקם אפילו מקימים עסקים המוקדשים למטרה הזאת.
בארצות הברית כבר אפשר למצוא כמה חברות מזון שהוקמו על ידי הורים לילדים אלרגיים. ד"ר גלאבאו, שחקרה את הנושא, מספקת כמה דוגמאות: Vermont Nut Free Chocolates היא חברה שהוקמה על ידי הורים לילד אלרגי לבוטנים מוורמונט אחרי שהתקשו לספק את תאוותו לשוקולד (מאחר שרוב השוקולדים אינם מיוצרים בסביבה נטולת בוטנים). הורים אחרים ממדינת ניו יורק, שבנם אלרגי לחלב, בוטנים וביצים, הקימו את Divvies, חברה לייצור ממתקים וחטיפים. שני אבות מפלורידה שילדיהם אלרגיים לבוטנים, הקימו יחד חברה לעוגיות בשם Skeeter Nut Free.
בישראל, מטבע הדברים, המיזמים קטנים יותר וממוסדים פחות, אבל גם כאן יש הורים לילדים אלרגיים שמוצאים את עצמם מקימים עסק - מאפייה, סדנאות בישול ואפילו ייצור קמח, הכל בשל הדאגה לילד האהוב.
לפצח את סוד הבישול ללא גלוטן
במקרה של שי תשובה, בן 45 ואב לשלושה, זה היה כשבתו (כיום בת 12) אובחנה כחולת צליאק בגיל שש. "בהתחלה אתה חושב שהשמים נופלים", הוא מספר. "אתה חסר אונים ויש לך המון שאלות: האם כל הבית יעבור לאוכל ללא גלוטן או רק היא? מה מותר ומה אסור? איך משלמים על כל המוצרים האלה? מה עושים במסעדות? איך שולחים לטיולים שנתיים? מה עושים בימי הולדת? רק להבין מה מותר ומה אסור לוקח זמן".
דבר נוסף שהורים לצליאקים מתמודדים איתו הוא העלייה בתקציב המזון. מוצרים נטולי גלוטן יקרים יותר. גם במסעדות המנות הנטולות עולות יותר, ומובן שכל עניין האוכל גוזל גם יותר זמן. "היום אפשר לקנות שפע של מוצרים נטולי גלוטן, אבל הם לא מספיק בריאים ולרוב שופעי עמילן, אז אני בעצם מכין הרבה מאוד מהאוכל בבית. אני אופה בבית פיתות, מכין לחם. הרבה מאוד דברים מתוצרת עצמית, וזה לוקח זמן", אומר שי. הרצון לאפשר לבתו ליהנות מארוחת שבת היה אחד הדברים שעמד לנגד עיניו כשהחליט לפצח את סוד הבישול ללא גלוטן.
בתור איש מחשבים הוא הביא איתו לעולם נטול הגלוטן את השיטתיות ואת היסודיות: "הרגשתי שאם אני רוצה לעקוף את השימוש בגלוטן, אני צריך קודם להבין טוב מה תפקידו ואיך הוא מתנהג, אז הלכתי ללמוד בבית הספר לקונדיטוריה 'אסטלה'", הוא מספר. "בקורס למדתי איך לעבוד עם חומרים, איך לחוש אותם בידיים, להבין כמה נוזלים הם צריכים, באילו טמפרטורות הם נאפים וכן הלאה. במקביל לקחתי גם קורס לטכנולוגיות מזון בפקולטה לחקלאות ביחידה ללימודי חוץ. התעמקתי בערכים התזונתיים של הקמחים מתוך מטרה לעבוד עם קמח שיתבסס יותר על שעועית, חומוס, דוחן, עדשים אדומות וכן הלאה".
היום יש לשי סדרת קמחים תחת השם "שי ללא גלוטן", שניתן להשיג בחנויות טבע ובריאות. שי מודה שעד להצלחות היו הרבה גרסאות וחומרים שנזרקו לפח.
לילדה שלי לא יחסר דבר
הורים לילדים אלרגיים מתחילים את המסע אל הילדות הנורמלית מביקור בסופר, במאפייה ובחנויות הטבע. עד לפני שנים ספורות העולם לא היה מקום ידידותי במיוחד לילדים אלרגיים. חברות ייצור המזון, הקונדיטוריות, הקפיטריות בבתי הספר, התפריטים במסעדות ובמסיבות כמעט תמיד התעלמו מקיומם.
הצורך לספק חוויות ילדות נורמליות הוא גם מה שהניע את הדר קפח. "אמרתי שלילדה שלי לא יחסר דבר", מספרת הדר, אדריכלית לשעבר, בת 45, נשואה ואמא לארבעה. בתה, כיום בת 15, אובחנה כצליאקית בגיל שבע. "החלטתי שיהיה לה כל מה שיש לילדים אחרים, אם זה קרמבו בקיוסק בחורף, פיצה במסיבת כיתה, פלאפל או עוגת יום הולדת בחגיגות ימי הולדת. אני אדאג לכך שלא יחסר לה דבר. היא לא תרגיש שונה".
"אצלי אחד האתגרים היה לאפות פיתות על אסד (שעושים בקומזיצים) ובורקס", מספרת הדר. המטרה שלה לא הייתה להצליח לאפות את כל המאפים שבספרי האפייה והבישול. האתגר האמיתי היה להכין לילדים אוכל בדיוק כמו של כולם. "בכל פעם שהיא צריכה ללכת לאירוע משפחתי, יום הולדת, מה לא, אני מתקשרת קודם לשאול מה יגישו לכולם, מכינה לה את האוכל שיוגש שם ושולחת לה בקופסה. לא רק את המאפים, גם את האוכל כולו, כי ברור שיש חשש לזיהום משני, אז אני שולחת לה הכל מהבית", אומרת הדר.
ההורים האלה משקיעים כל כך הרבה מאמצים בהכנת המזונות עבור ילדיהם האלרגיים, שבאיזשהו שלב מתחילות להגיע גם הזמנות מבחוץ, מהורים לילדים אלרגיים אחרים. הדר, למשל, הכינה סופגנייה נטולת גלוטן כה מוצלחת, שהשמועה פשטה בכל האזור והיא החלה לקבל הזמנות. היום היא גם מנחה סדנאות בישול בריא ונטול גלוטן.
המסע שעובר בפח
הרצון לאפשר לילדים להיות שותפים מלאים בחיים החברתיים כרוך גם בלא מעט ניסוי וטעייה. בעיקר טעייה. "הפח היה הפרופסור הכי גדול שלי. יש מי שקונה פח גדול בשביל טיטולים, אני קניתי פח שיוכל להכיל תבניות שלמות של מאפים", מספרת תמי בן דוד, כיום היצרנית של "קמח תמי", קמח המתאים לסובלים משמונה סוגים של אלרגיות. תמי גילתה את הבעיה שניצבת בפני צליאקים בעקבות מפגש עם צעירה חולת צליאק לפני כעשור, ומהר מאוד הפך המטבח הפרטי שלה למעבדת ניסויים.
"הבחורה הצטרפה כדי לרכוב איתנו בקבוצת רכיבה שבה אני הייתי המארגנת וגם האחראית על הארוחה של אחרי הרכיבה", תמי מספרת. "כשהסבירה לי שהיא לא יכולה לגעת באוכל מכיוון שיש לה צליאק, אמרתי לה: 'בשבוע הבא אל תביאי כלום. אני אעשה שיעורי בית ואביא אוכל שמתאים לך'". בתמימותה האמינה תמי שטיול קצר לסופר הקרוב יפתור את הבעיה. "חשבתי שאמצא שפע של מוצרים לצליאקים, אבל מצאתי רק קמח אחד. חשבתי שמהקמח הזה אצליח לעשות אינספור מאפים, ואכן הוצאתי מתכון ללחמניות והתחלתי לאפות. הלחמניות יצאו מן התנור תפוחות, זהובות ומחייכות. אחרי שלוש דקות הן התכווצו ונהיו קשות כמו אבן".
תעשי לי קמח קסמים
תמי החלה לפרסם מתכונים לצליאקים בבלוג שפתחה, ועם הזמן התוודעה לקמחים השונים (אורז, סויה, חומוס ותפוחי אדמה). "מישהו שאל אותי: 'את יכולה לייצר קמח שיחליף אחד לאחד את הקמח הרגיל, ככה שיהיה אפשר לקחת כל מתכון שבעולם ולעשות אותו באמצעות הקמח הזה?'", היא מספרת. כך הפך המטבח שלה למעבדה שבה מודדים תערובות של קמחים שונים ואופים מהם מוצרים, מסכמים תוצאות ומשווים טעמים. תמי מוכרת את הקמח שלה מאז 2012, ולאחרונה גם החלה לשווק אותו לחנויות.
"מה שהרבה משפחות לאלרגים היו רוצות, זה בעצם להגביר את הערנות למזונות שמוגשים ונאכלים במקומות ציבוריים", מסכמת ד"ר גלאבאו, "כך שלא יהיו בוטנים בגני ילדים מכיוון שכל כך הרבה ילדים רגישים אליהם, כך שתהליך הייצור בבתי החרושת יהיה זהיר יותר ויפריד בין מזונות שונים כדי לא ליצור זיהום משני ולמנוע מצב שבו שיירים של מזון אלרגי זולגים בלי משים למזון אחר ועוד".
