את אלפא האיטלקית חובבי הרכב אוהבים ושונאים. מצד אחד – מדובר במותג שהביטוי "אגדה" מיטיב לתאר אותו ואת ההיסטוריה המפוארת שלו. מצד שני – בעשורים האחרונים, מאז הפכה להיות חטיבה בתאגיד "פיאט" (כיום FCA – "פיאט-קרייזלר") – מנפקת היצרנית הזו לסירוגין מכוניות טובות לצד גרועות או כאלה שעמוסות בפשרות, בקיצורי דרך ובפספוסים, אות למצב הרוח (ובעיקר הכיס) אצל בעלת הבית. אז הייתה ה"אלפא סוד" הקטנה - שבשנות ה-80 הייתה מושא חלומותיהם של צעירים חובבי נהיגה, אבל החליפה אותה ה-"33" שכולם רוצים לשכוח; והיו ה"ספיידר" וה"בררה" שעלו הון אבל לא החזירו תמורה שהייתה שווה לכסף, והיו כמובן ה-156 הנהדרת ומחליפתה, ה-159, שאותה אפשר היה להגדיר כ"בסדר" אם כי כיוונה לשוק סולידי קצת יותר, "אלפיסטי" קצת פחות, והיו ה-8C וה-4C – מכוניות על שאי אפשר להחזיק איתן מותג. בסך הכל - רובן לא הצליחו להחזיר לכביש את הקסם של אלפא משנות ה-50 וה-60, זו שזכתה, שנה אחר שנה, במרוצים ובכתרים.
קצת היסטוריה
הקומפקטית האחרונה של אלפא, ה-159, ירדה מפס היצור בשנת 2011, למרות שנמכרה היטב יחסית אפילו באותה שנה. באלפא תכננו, שמחליפתה, לה קראו "ג'וליה" (על-שם דגמי עבר של המותג), תהיה מוכנה בתוך זמן קצר ובינתיים העדיפו בעלי הבית מ"פיאט" (FCA) להשתמש במפעל הפנוי כדי לייצר מכוניות רווחיות יותר לקונצרן מאשר ה-159. אבל רגע לפני ההשקה המתוכננת ואחרי שתמונות של הקומפקטית-פרימיום החדשה כבר דלפו לרשת, החליט הבוס הגדול של FCA – סרג'יו מרקיונה – לזרוק את המכונית הזו לפח. לפי החזון שלו, ה"ג'וליה" אמורה הייתה להתייצב ראש בראש מול מובילות השוק בתחום חוויית הנהיגה – בעיקר ב.מ.וו, מרצדס ואאודי, ולעשות זאת גם בשוק האמריקאי התובעני והרווחי. למרקיונה היה ברור, שממשיכה שגרתית ל-159 לא תעשה את העבודה, וש"אלפא" חייבת מכונית שונה לחלוטין. זה לקח להם עוד כשלוש שנים של עבודה עד ש"ג'וליה" אחרת לגמרי יצאה מפס הייצור.
במה שונה הג'וליה מקודמתה, ה-159? בעיקר בצורת ההנעה. ל"ג'וליה" הנעה אחורית (כלומר, המנוע מחובר בגל הינע לצמד הגלגלים מאחור, שדוחפים את הרכב קדימה), בניגוד להנעה הקדמית של ה-159 ולמעשה של רוב כלי הרכב המוכרים בימינו - בה המנוע מחובר לצמד הגלגלים מלפנים, שלמעשה מושכים את המכונית.
מה ההבדל בין שתי צורות ההנעה? הקדמית בטוחה יותר אבל סולידית. האחורית ספורטיבית יותר, אבל נהג בלתי מיומן עלול לאבד שליטה אם ידחק במנוע וברכב באופן קיצוני מדי. כמובן, שבשביל אלפא אמיתית ובכדי להתחרות בב.מ.וו ובמרצדס – ההנעה האחורית נכונה יותר.
אז תכירו: ג'וליה
מבחוץ: ברור לעין, שמדובר כאן במחווה ל-156 המיתולוגית, שהעיצוב הקלאסי שלה תקף גם כיום. בקווים כלליים נראית הג'וליה כמו שדרוג והמשך ל-156 ול-159, וזה טוב, כי שתיהן נראו נהדר. ויש אפילו מי שמוצאים קווי דמיון בינה לבין אחותה החורגת היוקרתית – מזראטי גיבלי.
מבפנים – חגיגה: דגם ה"מילאנו Launch Edition" בו נהגנו מצויד במושבים המשלבים עוד ובד בצבעי אדום-אלפא ושחור, עם נגיעות קטנות של אלומיניום מוברש.
תנוחת הישיבה נמוכה מאוד, כמקובל במכוניות ספורטיביות, אבל המושבים נוחים ותומכים, וגם אחרי שעות ארוכות של נהיגה רצופה לא מעייפים ומציקים. סביבת הנהג, פאנל המחוונים וצג המולטימדיה (6.5 אינץ') מעוצבים וארגונומיים, מערכת הסאונד משובחת, ומשני צדי ההגה משתרעים (ואין מילה אחרת לתאר זאת) שני פקדי הילוכים ענקיים: השמאלי מוריד, הימני מעלה. אתם עוד תשתמשו בהם המון.
מתג ההתנעה לא פחות ממלהיב: כפתור עגול על ההגה. רגל על הבלם, אצבע בכפתור והמנוע מתעורר בנהמה מגרגרת.
ועכשיו לטכנולוגיה:
כאמור, לג'וליה מגוון מנועים, כולל אחד המפיק 510 כ"ס ומומנט מטורף של 61 קג"מ, אבל ה"מילאנו" שלנו צוידה במנוע ה"מולטיאייר" של קונצרן פיאט המפיק "רק" 200 כ"ס ומומנט של 33.6 קג"מ (המושג ב-1,750 סל"ד – אם הנתון הזה מעניין אתכם. והוא צריך לעניין). זה אולי לא נשמע הרבה לעומת דגמים ספורטיביים מתחרים, אבל זה לגמרי מספיק, כי אין כמעט דבר שאפשר לעשות עם מכונית על כבישי ישראל – שהג'וליה הזאת לא תוכל לעשות ובאופן מוצלח, בין היתר, בזכות כפתור ה-DNA האופייני ל"אלפא", המותקן לצד הנהג. מה הכפתור הזה יודע לעשות? להתאים את התנהגות וביצועי המנוע ותיבת ההילוכים לאופי הנהיגה המתבקשת באותו רגע: חסכונית וסולידית, רגילה או ספורטיבית. גם החסכונית תשאיר צינור מפלט עשן לרוב כלי הרכב סביבכם, אבל ה"רגילה" תעשה את זה טוב עוד יותר, והספורטיבית – פשוט תטיס אתכם.
יוצאים לכביש?
לא נפרט, פשוט תיהנו מכל קילומטר ומכל רגע. נקודות שכדאי לזכור:
• לג'וליה הנעה אחורית, כלומר – הגלגלים האחוריים דוחפים אותה, ולמרות האלקטרוניקה הבטיחותית – די קל להכניס אותה בעיקולים ובסיבובים להיגוי יתר ולזריקת זנב. ואגב אלקטרוניקה: אמצעי הבטיחות כוללים התראת סטייה מנתיב ובלימה אוטונומית במהירות עירונית. בקרת שטחים מתים, מצלמת רוורס או אמצעי בטיחות נוספים כלולים בחבילות אבזור יקרות יותר.
• יש אפשרות שהיא תהיה חסכונית, גם בעזרת מערכת "עצור וסע", שניתנת לניתוק למי שהעסק מעצבן אותו. כמה חסכונית? בנהיגה בינעירונית שפויה הצלחנו להגיע לכ-13 ק"מ לליטר. אבל הגיוני יותר לצפות לנתון של 11-10.5 ק"מ לליטר.
• היא יכולה לנסוע מהר. מאוד מהר. מומלץ בחום להישאר בגבולות החוק ולשמור על רישיון הנהיגה.
• אם אתם רוצים לאתגר אותה ואת עצמכם – סעו מוקדם מאוד בבוקר, רצוי בסוף שבוע רגוע, לאחד הכבישים הנידחים והמפותלים בהר הנגב, וקוו שאף שוטר לא ימתין לכם שם.
• וזכרו: היא יכולה להיות גם "סתם" מכונית משפחתית או "מנהלים" שימושית, איכותית ויפהפייה, ולא רק לשמש כבת לוויה לחובבי הגה. נפח תא המטען שלה, למשל, הוא 480 ליטר. לא רע.
שלב הסכומים:
פלוס: עיצוב, מנוע, ביצועים, הנאה מנהיגה.
מינוס: מרחב לנוסעים, דלתות מאחור, אבזור, מחיר.
שורה תחתונה: אוהבים לנהוג? תאהבו אותה; והיא כולה שלכם, תמורת 287 אלף שקל (לדגם ה"מילאנו Launch").
קצת סטטיסטיקה:
לא פחות מ-5,507 קומפקטיות-פרימיום נמכרו בישראל ב-2016 (וכללנו את כל האפשרויות, גם מתחת ומעל הרף). מי וכמה?
