טל חן שם לב שהוא מוקף באבות רק כאשר אשתו, שירי, נכנסה להיריון ראשון. "עבדתי כסמנכ"ל אסטרטגיה במשרד פרסום גדול, והתחלתי לדבר לראשונה עם גברים סביבי על אבהות", הוא נזכר. "ראיתי ניצנים של שינוי חברתי: הרבה אבות החליטו להיות מעורבים באופן משמעותי בחיי ילדיהם, להיות יותר בבית. הבנתי שיש דמות של גבר חדש, 'אלפא דד', גבר שרואה באבהות שלו מקור כוח ולא מעמסה. זה לא הופך אותו לאמא, הוא שומר על גבריותו. הגבר החדש לא משלב בין קריירה לחיי משפחה מתוך ויתור והתנצלות, אלא משאיפה להיות חלק משמעותי מחיי ילדיו".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
היום חן (38) ממודיעין הוא כבר אב לשני בנים: רועי (4.5) ועופר (שנתיים). ההיריון והלידה של רועי שינו את התפיסה המקצועית שלו. "כאיש אסטרטגיה חשבתי שפרסומות לחיתולים, תמ"ל, אבקות כביסה ומוצרי מזון צריכות לפנות לאמהות. פרסומות לגברים היו בעיקר בנושאי רכב והשקעות, והן לא פנו לגבר כאל אבא, אלא כאל מנהל או אתלט מסוקס. בפרסומות מציגים אנשים יפים ונחשקים. המוסכמה הייתה שגברים לא יעריצו דמות של אבא.
"בעקבות ההיריון ראיינתי אבות שמעורבים בחיי ילדיהם וגם כאלה שרצו להיות מעורבים יותר ולא הצליחו. בניתי מודל פרסומי שנקרא 'דדוורטייזינג' והצגתי אותו ללקוחות. אמרתי להם: 'תראו, יותר ויותר פרסומות מנכיחות את האבא במשפחה'", הוא אומר. חלק מהלקוחות השתכנעו ונרתמו לקמפיינים פמיניסטיים יותר.
הלידה של רועי הובילה את חן גם לכיוונים יצירתיים חדשים. בספטמבר הוא הוציא את ספר הילדים המלבב "סיפור על מילה שחסרה לה התחלה" (הוצאת כנרת) – סיפור על אבא וילדה שעוד לא יודעת לדבר. בהתחלה, מגלה חן, בסיפור היו אמא ובן, אבל כשבהוצאה שאלו, "למה אתה כותב על אמא?" חן הבין שגם הוא נלכד בסטריאוטיפים ושינה את הדמויות.
ארוחת ערב משפחתית
למרות השינויים שעבר, חן המשיך לעבוד שעות ארוכות במשרד ולהיות "אבא של סופי שבוע". בסופו של דבר הבין שהמודל הזה לא מתאים לו יותר: "התחלתי לחשוש שאפספס דברים: את הצעד הראשון של רועי, את המילה הראשונה. הבנתי שאני חייב להתחיל לאזן את חיי", הוא אומר. בינתיים נולד גם עופר וחן החליט לעבור לעבוד בבית. "היו לי חששות. למשל, האם אצליח להמשיך להיות המפרנס הראשי, האם האגו שלי ייפגע אם אתן לאשתי את המקום של המפרנסת הראשית", הוא מודה. "היום אני לומד לתואר שני בתרבות הנוער והילד באוניברסיטת תל־אביב ועובד כיועץ שיווקי, בעיקר מהבית. אני לוקח את הילדים לגן ובחזרה, אוכל עם המשפחה ארוחת ערב. במקביל, אשתי הגדילה את שעות העבודה שלה כפסיכותרפיסטית.
"בהדרגה הבנתי שמה שדיברתי עליו עם המפרסמים נכון גם להרבה אנשים אחרים: למעסיקים, לצוותים החינוכיים – מורות וגננות שלפעמים אומרות לאבא: 'תמסור לאשתך...'. חלק מהמחסום נמצא אצל האמהות עצמן. קשה להן לשחרר את האחריות, הסמכות והתפיסה שזה המקום 'שלהן', ולסמוך על האבא. גם לאישה לא פשוט לומר: 'אני אשחרר את הבית ואהיה המפרנסת הראשית'. קרייריסטיות נתפסות לא פעם כאנוכיות ואפילו כמזניחות, בעוד שקרייריסט ייתפס כמצליחן".
גם גברים רוצים לחתל
הרבה שעות שיחה עם אבות אחרים הולידו את ההרצאה "כשמיסטר מאם פגש את אלפא דד", שאותה חן מעלה מעל מגוון במות, למשל באירוע "הורים על הבר", ביוזמת לייף בייביז (סופר־פארם). את ההשראה שאב מקומדיה משנות ה־80, "מיסטר אמא", שבה מייקל קיטון מגלם מאצ'ו טיפוסי שנאלץ להישאר בבית ולגדל את ילדיו.
"גם סדרות מהשנים האלה, כמו 'מי הבוס', הציגו 'אחלה גבר' שנקלע לתפקיד ה'נשי' בגלל סיטואציה לא טבעית. כילד אתה מתחנך שזה לא המקום הטבעי שלך. זו הייתה הפרדיגמה הקלאסית", הוא אומר. "האבות החדשים זקוקים להכוונה: 'שמישהו ייתן לנו מפה והוראות הפעלה'. האבות שלנו לא היו כמונו ואנחנו צריכים לפתח אינסטינקטים אמהיים".
איך עושים את זה?
"אני מציע לשנות את ההגדרות. במקום מאבק נדבר על רווח והפסד. איזה עולם נפלא זה יהיה כשגם גברים יצאו לחופשת לידה ואי־אפשר יהיה לפטר אותם בתקופה הזו. כמה נפלא יהיה כשמעסיק שיקבל גבר לעבודה, יצטרך להביא בחשבון אותם שיקולים כמו שהוא לוקח מול אישה: הוא בדיוק התחתן, הוא ירצה להביא ילדים לעולם, לקחת חופשת לידה ולהיות נוכח יותר בבית".
למה זה לא קורה מספיק בפועל?
"אבות רוצים להיות מעורבים יותר בבית והקריירה לא מאפשרת להם. ובואי לא נשכח את יוקר המחיה, צריך עבודה שמכניסה מספיק כסף. מנגד, הדימוי החברתי משחק תפקיד. פעם גבר עם תינוק לא נחשב סקסי, והיום אין דבר סקסי מזה. המוטיבציות הפנימיות והפרוידיאניות של כולנו משתנות. גברים מרגישים יותר בנוח להיות עם הילדים ולהיראות איתם".
מי האבטיפוס של ה"אלפא דד" החדש?
"השחקן אשטון קוצ'ר – גבר סקסי ומצליח מאוד, שניהל לאחרונה מאבק מתוקשר למען אבות מעורבים בנושא שגם אני מזדהה איתו מאוד, הפרדת פינות ההחתלה במקומות ציבוריים מפינות ההנקה. לא פעם הייתי עם הבן שלי בקניון והיה צורך להחליף לו חיתול. יש פינת החתלה מסודרת, אבל היא נמצאת בחדרי ההנקה, ואני לא יכול להיכנס לשם כי זה יפגע בפרטיות של המיניקות. מצאתי את עצמי מחליף חיתול באוטו או על כיסא בבית קפה. קוצ'ר פנה לרשתות גדולות כמו טרגט ואמר: 'עד שלא תשימו פינות החתלה גם בשירותי הגברים, אני לא נכנס אליכן'. זה עבד. וזו בדיוק ההתקדמות. איכשהו, לא נראה לי ששחקן כמו ברוס ויליס היה מנהל מאבק כזה לפני 20 שנה".
