אדריכלות

    וילה פסטורלית במחיר דירה קטנה בעיר: בית משפחתי צעיר בעין דור

    המגרש הפונה לבקעת יבנאל נקנה ב-600 אלף שקלים, ועלות הבנייה, כולל כל הרהיטים ומכשירי החשמל, הסתכמה במיליון נוסף. מה היה חשוב, ועל מה התפשרו?

    גיא נרדי

    |

    16.02.17 | 07:02

    הבית, בן 150 מטרים רבועים, ממוקם על צלע גבעה מתונה. בגלל תכתיבי תוכנית בניין העיר, הוא חולק לשני מפלסים (צילום: אורית ארנון)
    הבית, בן 150 מטרים רבועים, ממוקם על צלע גבעה מתונה. בגלל תכתיבי תוכנית בניין העיר, הוא חולק לשני מפלסים (צילום: אורית ארנון)
    במפלס התחתון מבואה, סלון, פינת אוכל ומטבח, ובעליון חדרי השינה. הריצוף מדגיש את המעבר: למטה אריחים גדולים, למעלה פרקט למיניציה (צילום: אורית ארנון)
    משמאל המבואה. על דלת הכניסה התפשרו כדי לחסוך, והחליטו להוציא כמה מאות שקלים על מתלה לכניסה, ספסל עץ ולוח בטון מגנטי (צילום: אורית ארנון)
    הספה וכורסאות הסלון נקנו ברחוב הרצל בדרום תל אביב, ופרגולה קטנה ופשוטה נבחרה למרפסת הגינה (צילום: אורית ארנון)
    בשכונה ההרחבה של עין דור - קיבוץ שעבר הפרטה מלאה ב-2003 - גרות 82 משפחות. היא נפרדת ושונה בצורת תכנונה מבתי הקיבוץ הוותיקים (צילום: אורית ארנון)
    לדברי המעצבת, ''הסגנון הוא חם, אבל נקי''. המטבח שנבחר הוא מהזולים של חברה מוכרת, ועלה 43 אלף שקלים (צילום: אורית ארנון)
    הרהיטים הבנויים (ארונות, מדפים ושידת מדיה) הוזמנו אצל הנגר זוהייר משפרעם, ועלותם הסתכמה ב-34 אלף שקלים (צילום: אורית ארנון)
    חדר ההורים נמצא בקצה השני של הבית. הקיר שבגב המיטה הודגש באפור בהיר, והחלון ''נדחף'' החוצה, כדי ליצור ספסל נעים (צילום: אורית ארנון)
    ההורים שניהם גדלו בצפון הארץ וחיפשו מקום שיהיה קרוב לנוף ילדותם. בנוסף קסמה להם העובדה שההרחבה שווקה כ''ירוקה'', עם מערכות מים אפורים וקולטי שמש לייצור חשמל (צילום: אורית ארנון)

    רותם וגולן נפתלי הגיעו לקיבוץ עין דור לאחר שסיימו את לימודיהם. גולן רצה לגור במקום קרוב ככל הניתן אל נוף ילדותו ברמת הגולן, ורותם ביקשה לשוב לסביבת כפר תבור, בו היא גדלה. מבחינתם, עין דור הוא מענה מצוין לשני הרצונות. גולן, עורך דין העוסק בדיני איכות הסביבה, מספר שקסמה להם העובדה שהקיבוץ מרוחק מכבישים ראשיים, מוקף בטבע, ושהשכונה החדש שווקה כהרחבה "ירוקה", עם מערכות מים אפורים וקולטי שמש לייצור חשמל.

     

    קיבוץ עין דור נמצא בגליל התחתון, מזרחית לכביש 65 המוביל מוואדי ערה לכיוון הכינרת. כבר בשנת 2003 הוא עבר הפרטה מלאה, שאחת מתוצאותיה היתה בנייה של הרחבה קהילתית. 82 המשפחות החיות בהרחבה הן חלק מאגודה קהילתית משותפת, אך מדובר בשכונה נפרדת, מנותקת ושונה מאוד בצורת תכנונה ובאופי הבנייה מהקיבוץ הוותיק. "יש בקיבוץ את כל השירותים הדרושים – מכבסה, חדר אוכל, רופא שיניים, פאב ועוד", אומר גולן, "והתשלום קל, באמצעות מספר, אך כל משפחה היא יחידה כלכלית עצמאית בפני עצמה". ביקור בבית נפתלי הוא הצצה לביתה של משפחה צעירה, שחיפשה ביטחון אישי, חינוך איכותי לילדים, שכנים שדומים לה ובית חמוד עם גינה, בזול יחסית.

     

    הכניסה לבית (צילום: אורית ארנון)
      הכניסה לבית(צילום: אורית ארנון)

       

      כמו מרבית הבתים בשכונה, גגו שטוח והוא טויח בטיח פיגמנטי (צילום: אורית ארנון)
        כמו מרבית הבתים בשכונה, גגו שטוח והוא טויח בטיח פיגמנטי(צילום: אורית ארנון)

         

        מעצבת הבית היא מיכל מטלון, שמגדירה את עצמה כ"home maker''. בהכשרתה היא מהנדסת תעשייה וניהול שעבדה בהייטק, החליטה לעשות הסבה מקצועית ולמדה במשך כמה חודשים קורס עיצוב פנים אצל ברברה ברזין. כשהחליטה על שינוי, לפני כעשור, היא לא חיפשה תואר ובעיקר רצתה לעבוד בתחום. לדבריה, ממקצועה הקודם היא מביאה איתה יכולות שלא לומדים בפקולטה לאדריכלות, כמו ניהול תקציב ושיווק. אחרי בתים רבים ששיפצה, זהו הבית הראשון "שתכננתי מאפס", ולדבריה, "אני לא רואה הרבה הבדל בין שיפוץ ובניית וילות". יש לציין שמטלון תכננה את המבנה כולו, אך מי שחתום על תוכניות ההגשה הוא אדריכל, שלדבריה לא היה מעורב בדבר.

         

        היא מאמינה בתהליך מובנה: "כשאני מקבלת פרויקט אני עושה היכרות עם הלקוחות, עד כדי כך שיש לי טבלאות אקסל עם שאלות הנוגעות לאזורים בבית. יש כאלה שאוהבים לארח ואחרים שאוהבים לשמוע מוסיקה, או לקרוא. יש משפחה שמרכז החיים שלה במרפסת ואחרת שמתרכזת במטבח".

         

        מבט אל המבואה והמסדרון (צילום: אורית ארנון)
          מבט אל המבואה והמסדרון(צילום: אורית ארנון)

           

          הבית בעין דור ממוקם על צלע גבעה מתונה הפונה לכיוון צפון-מזרח, אך לא נהנה מהנוף החקלאי המרהיב של בקעת יבנאל כי מולו עומדת שורת בתים. המגרש צר ומאורך, ולכן המבנה הוא מעין תיבה בגודל של 150 מטרים רבועים, הממוקמת במרחק שווה של שלושה מטרים מגבולות המגרש. כמו במרבית הבתים בהרחבה של עין דור, גגו שטוח והוא מחופה בטיח פיגמנטי אפור בהיר. הוא חולק למפלס תחתון, שבו סלון ומטבח מרווחים הפונים למרפסת מקורה בפרגולה, ומפלס גבוה יותר, ובו חדרי השינה והממ"ד, שממוקמים לאורך מסדרון רחב וארוך.

           

          לדברי מטלון, החלוקה המפלסית היא כורח שהוגדר בתכנית בניין העיר למגרש, כנראה במטרה לשמור על הטופוגרפיה הקמורה. ההבחנה בין המפלסים ובין הפונקציות מתבטאת בריצוף המפלס התחתון באריחי גרניט-פורצלן גדולים (80X80 ס"מ) ואפורים, לעומת פרקט למינציה אלון במפלס חדרי השינה. כל הקירות צבועים בגוון בהיר, למעט נגיעות של אפורים בחדרי השינה. בני הבית לא רצו לשמוע על הכנסת גוונים נועזים קצת יותר, אפילו לחדרי השירותים.

           

          חדר ההורים (צילום: אורית ארנון)
            חדר ההורים(צילום: אורית ארנון)

             

            גוונים מאופקים גם בחדר הילדים הקטנים (צילום: אורית ארנון)
              גוונים מאופקים גם בחדר הילדים הקטנים(צילום: אורית ארנון)

               

              חדר משחקים, עם מדבקות קיר של רוני רפפורט ב-120 שקלים (צילום: אורית ארנון)
                חדר משחקים, עם מדבקות קיר של רוני רפפורט ב-120 שקלים(צילום: אורית ארנון)

                 

                אחד מחדרי הרחצה (צילום: אורית ארנון)
                  אחד מחדרי הרחצה(צילום: אורית ארנון)

                   

                  מאחר שמדובר במשפחה בראשית דרכה, סוגיית התקציב היתה מאוד משמעותית, בייחוד מאחר שכל הרהיטים תוכננו או נקנו במיוחד לבית החדש. לכן נבחרו חנויות וספקים שידועים כלא יקרים. את הנגרות (ארון מעילים, כוננית טלוויזיה, ארונות בגדים וארונות בחדרי הרחצה) עשה הנגר זוהייר משפרעם, המטבח שנבחר הוא מהזולים של "רגבה", שולחן האוכל והכיסאות נרכשו ב"ביתילי", הספות וכיסאות הבר נרכשו בחנויות ברחוב הרצל בדרום תל אביב ופריטי הנוי (כריות ותמונות) הם מ"איקאה", עדיקה ו-Collectie (מתלה, שולחן קפה, ספסל ולוחות שעם). הכלים הסניטריים מהקולקציות הפחות יקרות של "אלוני" והמנורות מחנות בשם "שיינגוט" בחיפה. לדברי מטלון, "הסגנון הוא חם, אבל נקי. לא עמוס מדי".

                   

                  בני הבית רצו צבעים בהירים ושקטים (צילום: אורית ארנון)
                    בני הבית רצו צבעים בהירים ושקטים(צילום: אורית ארנון)

                     

                    היו לדיירים הרבה חלומות, אך הם נאלצו להתפשר, היא מספרת. למשל, על דלת כניסה קבלנית סטנדרטית, פרגולה קטנה ופשוטה, או ארון פורמייקה בחדר הרחצה של הילדים. המגרש עלה כ-600 אלף שקלים, הבנייה הסתכמה במיליון שקלים, שמתוכם עלה המטבח 43 אלף, הריהוט הבנוי (ארונות, מדפים וכוננית מדיה) 34 אלף, והרהיטים שנרכשו לאחר סיום הבנייה כ-20 אלף שקלים נוספים. בעיניה, סיום של פרויקט מעין זה במסגרת תקציב של 1.6 מליון שקלים הוא הישג, כי הוא מלמד שעם נכונות "לצאת מבועת המחירים הגבוהים וקצת צניעות, ניתן לגור, במחיר של דירה קטנה בתל אביב, בווילה במקום פסטורלי ומקסים".

                     

                    תוכנית הבית (תוכנית: מיכל מטלון)
                      תוכנית הבית(תוכנית: מיכל מטלון)

                       

                      ובצידה השני של הכינרת, בית במבוא חמה. לחצו על התמונה לכתבה המלאה: 

                      עם נוף לכינרת. לחצו לכתבה המלאה (צילום: שירן כרמל)

                       

                       

                       
                      הצג:
                      כל התגובות לכתבה "וילה פסטורלית במחיר דירה קטנה בעיר: בית משפחתי צעיר בעין דור"
                      אזהרה:
                      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד