מי אתם מלבישני דה וויס והכוכב הבא, ולמה צריך אתכם בעצם?
ארז עמירן רותח על הפיאסקו האופנתי המתחולל על הבמה: במלחמה על הטעם הטוב כבר הפסדנו, אז לפחות תנו לנו שואו שישכיח מאיתנו לרגע את חוק ההסדרה ומירי רגב
זוכרים איך הכל התחיל? תחרות שירה מרעננת ועתירת באזזז ונינט טייב. ואז היא הזדקנה (לא נינט, התחרות), ואיבדה סידן ועצם. במקום לשחרר אותה לקבורה מכובדת, הפכו אותה ל"כוכב הבא" והוסיפו לה גם הבטחה שלא מעניינת איש – "לאירוויזיון". לצדה מככבת האחות התאומה והקצת יותר בינלאומית שלה, "דה וויס". ההבדלים זעירים, ובשתיהן ניכרת העובדה שכל מי שיודע לשיר כבר עשה את הסיבוב הטלוויזיוני שלו באחת מתוכניות הזמר הקודמות. כך שמי שהגיעו לעונה ה-700 (בערך) הם באמת החרצנים והקליפות של פירות השוק שכבר כמשו.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- מירי בוהדנה: "אורח חיי הוא לגמרי עמך"
- שבוע האופנה ניו יורק בסימן אנטי טראמפ
- הרזון של ג'יג'י והבטן של אשלי: מאחורי השער של ווג
השירים והשרים, מותר להודות, לא ממש מעניינים. אז בואו נדבר על הבגדים. נתחיל בנערים שבחבורה, שנראים כולם כמו שכפול עצוב של עומר אדם-השנים המוקדמות. בבנות, לעומת זאת, "משקיעים", ולכן מנדבים להן שתי אופציות – מאיה בוסקילה או אפרת גוש. בייקום המקביל בו חיים מלבישני הטלוויזיה, למושג "גיוון" יש משמעות אחרת מזו המוכרת לנו – היחנקי בתוך קונדום מלייקרה, או לכי לאיבוד בתוך אוהל אוריינטלי. זהו.
ג'ולייטה: לבושה במיני, פאייטים, וסטריאוטיפים (מתוך הכוכב הבא לאירוויזיון, קשת)
מתברר שאם אתה רוצה לשיר מול קהל, לא מספיק שתעלה לבמה עם הג'ינס והטריקו שהבאת מהבית - עליך להצטייד במלביש שיעלה אותך לבמה לבוש בג'ינס וטריקו, שהוא הביא מהבית. אז הלבשה גנרית בטעם פריפריה יש בשביל כו-לם. מה שאין, אפילו טיפה, זה זוהר.
שלישיית תלאתה: הלבשה גנרית בטעם פריפריה
אני כבר לא מדבר על טעם טוב, במלחמה הזו כבר הפסדנו מזמן, אבל לפחות תנו לנו משהו שאפשר לברוח אליו - אסתטיקה, אפילו מופרזת, שתדליק את החושים ותשכיח מאיתנו לדקותיים את חוק ההסדרה, ואת מירי רגב, ואת התחזית שמבשרת שמחר יהיה שוב קר נורא. התחרויות המקבילות מחו"ל מדוושות את דרכן באווירת ה-ביוקר: קולות ענקיים, תפאורות נוצצות, שמלות שנראות כמו שנדלירים, וז'קטים מצופים יהלומים. זה מוגזם, טרחני אפילו, אבל מרחיב את הלב. מה שיש לבמות המזמרות המקומיות להציע לנו זה קולות בינוניים, סיפורים אישיים מרגשים-בכאילו, ושממון ויזואלי. שתי תחרויות השירה המיותרות במידה שווה מאגפות, מימין ומשמאל, את הקושייה "סגנון ישראלי מהו?" בכוכב הבא הלכו על משחקי תפקידים, והתוצאה היא קלישאה מביכה: רוקרית? לבשי מכנסי עור, זמרת מזרחית, עלי על מדי פאייטים! להקת חתונות תתקמבן על חליפות חתן, ואתה, החתיך נטול הסגנון, בוא נגזור לך את השרוולים. יאללה, הלכנו הביתה, החשבונית בדואר.
בניגוד לאחות שמרימה ידיים ומשאירה את כל השבנג האופנתי לסטטיק ובן אל, ל"דה וויס" יש יומרות אופנתיות נרחבות יותר. לחברת "אמריקן איגל' שהתלבשה על הלבשת המתמודדים יש אג'נדה, לא פחות - היא מספקת לוקים מותאמי מנטור, כפי שציינה ליאת, "כתבת האופנה" של הרשת בקשת, הנה "לוק בלדה" מכוון מירי, והנה "לוק כפיים" שנועד לכבוש את שלומי. אל ליאת הכתבת מצטרף "סטייליסט הבית", שגוזל זמן מסך נרחב כדי ללהג באוחצ'ית מדוברת על טרנדים ומעצבי על. אבל, אבוי, כגובה היומרות, כך דלות הביצוע. את המתמודדים הוא שולח לזירה מצוידים במדי מלצרים בקפולסקי שנות ה-80: חולצות שחורות מכופתרות עד גרגרת, שאותן שמים (לא "לובשים", חלילה) עם מכנס ג'ינס הורס (תמיד ביחיד, כמובן) ומקשטים בשרשרת מזן המה-זה-זה?? וזה עוד לפני ששמענו על הספיישלים.
אלי חולי. המלצר המזמר געגועים לקפולסקי (מתוך דה וויס, רשת)
לפיאסקו האופנתי הזה יש שני אשמים ראשיים: הפקה חסכנית, וסטייליסטים שמאמינים בעצמם יתר על המידה. מה שמתקבל מהשידוך הזה הוא מה שאנחנו רואים על המרקע - מצעד הסתם פוגש את שיירת העולב.
ואם חשבתם שהמצב משתפר כשמדובר במנחים ובשופטים, חשבו שנית. לא נעים לי להצטרף למסדר החובטים בשלומית מלכה על כישורי ההנחיה הלא-קיימים שלה, הטון הרובוטי, והעובדה שהיא העבירה ארבע תוכניות ברצף לבושה בשקית ניילון על תקן חצאית (משהו שקשור למחאת חוק השקיות, כנראה), אבל גם חבריה להפקה כושלים אופנתית לא פחות.
על הסקאלה שבין הצפוי לבדיחה: בנות במחשופים, גברים בחליפות בר מצווה
כל השופטים-מנטורים-מנחים מסודרים על הסקאלה שבין הצפוי לבדיחה, כשהחלוקה היא: בנות במחשופים, גברים בחליפות בר מצווה. ה"סטטיאל" אומנם מספקים את הפן הפאשניסטי עם מה שניתן לכנות "פיג'מה-בלינג-שיק", וזה באמת משמח, אבל משהו בהלבשה שלהם משתדל מדי, ואין דבר פחות מגניב מזיעת מאמץ.
אסי עזר ורותם סלע: ממתקים לעיניים
אז מה נשאר לנו? רק אסי ורותם. יש ביניהם אחוות לוחמים ותיקים שמצטלמת מצוין, והם מצליחים לייצר רגעים שהם כיף טהור. הם עוקצים, משתטים, מבקרים את החלטות השופטים, ובעיקר מסרבים לקחת ברצינות אף אחד ושום דבר. אז נכון, אסי מעיק וטרחן, ורותם, טוב נו, היא נורא רזה... אבל על רקע הסביבה וגם בלעדיה, השניים מהווים ממתקים לעיניים, והסיבה היחידה לצפות באחת מהשתיים.
