אחרי עשר שנות מגורים בבית בן 120 מטרים רבועים, שנבנה ברמת אביב הישנה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, החליטו בני הזוג, אנשי הייטק והורים לשני ילדים, שהגיע הזמן לשפץ. בפגישה עם זוג האדריכלים ליחן ויובל אמיצי הם ביקשו שהבית יהיה מקום נעים לחיות ולהזדקן בו, שיהיו בו די מקומות אחסון, שאוסף הספרים הגדול שלהם יוצב במקום מרכזי ונגיש, ושניתן יהיה לארח בנוחות בחצר האחורית.
הבית המקורי, הבנוי כחלק מטור בן שישה בתים, הזכיר לאדריכלים מבוך. בקומת הכניסה היו ארבעה חדרים – סלון; חדר הורים שפנה לחצר האחורית עם חיבור לחדר ארונות; חדר ילדים ללא חלונות; ומטבח, שהיה בחדר סגור, סמוך לפינת כביסה ושירות. פינת האוכל והספרייה היו סמוכות לכניסה. בגלריה שהוסיפו לבית בעליו המקוריים, היה חדר עבודה.
האדריכלים הרסו את חלוקת הפנים של הבית והוסיפו ממ"ד. שטחו של הבית גדל ל-140 מטרים רבועים, אולם את השיפור הדרמטי באיכות החיים של הדיירים הם תולים בהחלטה לאחד את השיפועים של שני גגות הרעפים.
"כשאיחדנו את השיפוע של שני הגגות - זה המקורי וזה של התוספת", מסביר אדריכל יובל אמיצי, "נוצר חלל פתוח וגבוה. ניצלנו אותו לטובת אוורור ותאורה על ידי פתיחת חלונות עיליים, המחפים על העובדה שלבית יש רק שני כיווני אוויר. חלון אחד מוקם מעל דלת הכניסה, והשני בגג - מעל הכניסה לחדר ההורים, שעבר לקומת הגלריה".
כעת מעטרים חלונות סרט צרים את החזית הקדמית. החצר הקטנה שמובילה אל דלת הכניסה עברה מתיחת פנים באמצעות ריצוף באבן אפורה, שממשיכה אל תוך הבית. בצד החצר בריכת דגים קטנה שבנו אב המשפחה והילדים. כשדלת הכניסה נפתחת, נפרש המבט לאורך הבית עד לחצר האחורית.
קומת הכניסה מחולקת לשניים באמצעות קובייה שמסתירה את גרם המדרגות לקומה השנייה. בצד אחד של הקומה, מול החצר האחורית, הסלון והמטבח; ובצד שני – כלפי הרחוב – שני חדרי ילדים וחדר רחצה. את אגף הילדים ניתן לסגור בדלת, שתוכננה במחשבה עתידית על מתבגרים.
המטבח בנוי בצורת חי"ת. צלע אחת שלו היא אי שעליו אוכלים, על צלע שנייה ממוקמות הכיריים ועל השלישית - הכיור שפונה אל החצר. מעל הכיור חלון, שמצדו השני הורכב דלפק, כך שניתן להוציא בקלות כלים ואוכל לאירוח בחצר.
קיר ארוך בגב המטבח כולל את שירותי האורחים וארון גדול במיוחד. מעליו, עד הגג המשופע, יצרו האדריכלים משולש גבס בהשראת זאהה חדיד. בקיר התומך, שנותר מהבית המקורי ומפריד בין המטבח לסלון, פערו האדריכלים פתח מלבני, שמאפשר מבט בין שני החללים.
פינת האוכל ניצבת ליד הספרייה הגדולה. הספרייה צמודה לקיר שמפריד בין החלל הציבורי לחדרי הילדים. היא בנויה מ-MDF דחוס במיוחד, שמאפשר ליצור מדפים דקיקים (בעובי 8 מילימטרים). השטח שמעל הספרייה נוצל לטובת מערכות מיזוג האוויר.
בפינת הסלון, לצד הכניסה לאגף הילדים, שולחן זכוכית גבוה, המשמש כשולחן עבודה. השולחן נשען בצדו האחד על שידת מגירות, שבהן נשמרות יצירות של הילדים. על הקירות תלויים ציורים של לאו ריי, אמן שאהוב על בעלי הבית.
מרפסת שצופה אל הסלון
בקומה השנייה - יחידת ההורים. בקצה גרם המדרגות המוביל אליה יש מרפסת קטנה שצופה למטה, לסלון. מעל המרפסת נפתח בתקרה חלון, שמחדיר אוויר ואור לחלק הציבורי של הבית (שולחן העבודה בסלון ממוקם מתחת לחלון הזה).
בהתאם לבקשת בני הבית, לתכנן בית שיהיה קל ונעים לחיות בו, בחרו האדריכלים להשתמש בחומרים עמידים - רצפת אבן לחלל הציבורי, פרקט לחדרי השינה, פורמייקה לארונות וקרמיקה לבנה בחדרי הרחצה; אליה נוסף צבע ליצירת עניין – אצל הילדים צהוב ואצל ההורים והאורחים כחול כהה.
לא רחוק משם, שיפוץ שהעמיק לתוך האדמה. לחצו על התמונה לכתבה:
