דיוויד אדאג'יה (David Adjaye) התברג בשנים האחרונות לרשימת ה"סטארקיטקטס" (אדריכלים-כוכבים). בגיל 50, מעמדו זכה רק לאחרונה לחיזוק נוסף, עם חנוכתו של אייקון בתכנונו בבירת ארצות הברית: המוזיאון הלאומי לתרבות והיסטוריה אפריקאית-אמריקאית (NMAAHC) בשדרה הלאומית (ה"מול") בוושינגטון, שנפתח במעמד נשיא ארצות הברית היוצא, ברק אובמה.
אדאג'יה (50) נולד בטנזניה להורים ממוצא גנאי, עבר ללונדון ובה הוא מתגורר. את המשרד שלו פתח בשנת 2000, וההצלחה לא איחרה להגיע, בדמות פרויקטים בולטים בבריטניה ומחוצה לה, ובשנים האחרונות גם בעיצוב רהיטים, כפי שעשו לפניו אדריכלים בולטים כמו רם קולהאס וזאהה חדיד. אדאג'יה נחשב כעת לאחד המועמדים המובילים לזכות בתכנון אנדרטת השואה בלונדון, בהצעה שבה משתתף המעצב הבריטי-ישראלי, רון ארד.
מתחת לרדאר התקשורתי, שוקד האדריכל המצליח על פרויקט ראשון בישראל. מדובר במשכן חדש ללהקת המחול "בת שבע", שמתכוננת לעזוב את ביתה הוותיק במרכז "סוזן דלל" בשכונת נווה צדק, ולעקור למתחם התחנה המרכזית הישנה של תל אביב. הרציפים הישנים נמחקו בינתיים מהשטח, ועבודות תשתית כבר מתנהלות במגרש המושטח, שהשינוי המיוחל בו אמור לשנות מהיסוד את מעמדה של השכונה הפצועה – מהחצר האחורית והפלילית של תל אביב למקום נעים, לגיטימי ובטוח.
אדאג'יה מתכנן את הבניין החדש של "בת שבע" בשיתוף המשרד הישראלי GAB (גולדשמיט-ארדיטי-בן נעים), שידוע יותר בתכנון אצטדיונים חדישים בכל רחבי הארץ. ב"בת שבע" שואפים לעבור למשכן החדש בעוד שלוש שנים, אך השאיפה הזו מותנית בגיוס התקציבים: 40 מיליון דולר נדרשים לכך, מחציתם מתורמים פרטיים, ואלה טרם נאספו. מי שעלול להיפגע מהמעבר של "בת שבע" הוא מרכז סוזן דלל, זוכה פרס ישראל, שהלהקה המובילה בארץ היא העוגן המרכזי של פעילותו.
משמעות הבחירה באדריכל אפריקאי כדי שיתכנן מבנה חשוב בשכונה שמזוהה עם מהגרים אפריקאים, לא נעלמה בוודאי מעיניהם של אוהד נהרין, המנהל האמנותי של "בת שבע", רקדניו והנהלת הלהקה. אדאג'יה, מהגר שחור שהצליח להתמקם בתודעה הקולקטיבית ולזכות באהדת הקהל, אמון על פרויקטים בעלי אופי חברתי שנשענים על מושגים תרבותיים.
"אני שואף ליצור אדריכלות שהיא תגובה", מצוטט אדאג'יה באתר גיוס הכספים של "בת שבע", "אדריכלות שמדברת לצרכים של הקהילות המקומיות, שמרגישה מעצימה ושהיא חלק מהנרטיב התרבותי של המקום (...) זה כרוך במחויבות רצינית, הן באופן ישיר עם הקהילות שאני משרת והן בהקשרים התרבותיים, ההיסטוריים והגיאוגרפיים של הסביבה. נקודת המוצא מבחינתי היא להשיג הבנה של האיכויות האלה - ה-DNA התרבותי של מקום".
פרויקטים בולטים של אדאג'יה
מרכז Stephen Lawrence בלונדון (2007) מנציח קורבן של פשע שנאה. 14 שנה קודם לכן, המתינה חבורת סטודנטים בתחנת אוטובוס בדרום לונדון. סטיבן לורנס, שחור בן 19 וסטודנט לאדריכלות, היה אחד מהם. חמישה נערים לבנים החלו להקניט אותו בקריאות גזעניות, ומיד לאחר מכן התנפלו עליו ודקרו אותו למוות.
הפרשה לא הסתיימה ברצח עצמו: תחילה נסגר התיק ללא מורשעים, ואחרי ביקורת ציבורית על המשטרה, הוא נפתח מחדש והסתיים בהרשעתם של הרוצחים רק כעבור כעשרים שנה, ומאסר עולם לאחד מהם. מרכז החינוך לזכר לורנס מוקדש לתוכנית חונכות, שמשפרת את סיכוייהם של בני נוער שחורים מדרום לונדון להזדמנויות שוות. יש בו כיתות, סטודיות וחלל תערוכות, מעבדות, חדרי ישיבות וחדרי עריכה של וידאו וסאונד.
אדאג'יה מקדיש תשומת לב יתרה לחזיתות ולחיפויים. כאן, למשל, החזיתות העליונות מחופות ביחידות של רשת ברזל צפופה בשילוב חלונות זכוכית רפלקטיבית, שמשקפים את הנהר הסמוך, מבני המגורים והצמחייה הגבוהה. חזיתות הקומות התחתונות מחופות בזכוכית, שעליה מודפס ציור של האמן Chris Ofili.
Studio Museum, שאותו מתכנן אדאג'יה בהארלם, ניו יורק, יוקדש לקידום עבודתם של אמנים ממוצא אפריקאי ולתרבות שחורה, החל מהמאה ה-19 ועד היום. 2,000 פריטים מהאוסף של המוזיאון יוצגו בחמש קומות המבנה, והעוברים והשבים יוכלו להציץ בהם מהרחוב, מבעד לחזיתות זכוכית וקירות מסך גדולים. המוזיאון אמור להיחנך בעוד כשנתיים.
לא רחוק ממנו, באזור ההיסטורי של הארלם, נחנך לפני שלוש שנים פרויקט משולב של דיור ציבורי ומוזיאון: Sugar Hill מתבלט ברחוב עם משחק גיאומטרי וחזיתות לא שגרתיות. אלה שני בניינים צמודים של 13 קומות, כשבקומה התשיעית נסוג הנפח העליון, תוך יצירת מרפסת-גג ארוכה בחזית אחת – וזיז מרשים בצד השני. בפנים יש 124 יחידות דיור, גן ילדים, מתקני חינוך ומוזיאון ילדים, ומבחוץ הם מחופים בלוחות מעוטרים בדוגמת שושנים. הבחירה בצבע כהה ובדוגמה לא ברורה בפועל משוות לפרויקט מראה מלנכולי ומעט מאיים, שבצילומים נראה פחות כמו שושנים ויותר כמו פטריות משגשגות בצלחת פטרי.
מעשה מלוכלך מוצהר של האדריכל נעשה ב--Dirty house. ב-2002 שיפץ אדאג'יה מחסן ישן בלונדון והפך אותו לבית דירות, כשהוא צובע את כל החזיתות בשחור כהה. התוצאה נראית כמו מפעל שרוף, אטום ונטוש, גם משום שהחלונות שוקעו פנימה וזוגגו בזכוכית כהה מאוד. לולא הגג הלבן הבוהק, נדמה היה כי מדובר במבנה להריסה.
מלבד האמירה החברתית, הפרויקטים של אדאג'יה חולקים מכנה משותף עיצובי. רובם מתהדרים במשחק נפחים ובחזיתות ייחודיות. במוזיאון NMAAHC שנחנך לא מכבר בבירת ארצות הברית, המבנה אמנם מוזהב ונוצץ – ולא מושחר וקודר - אך עיצוב החזיתות והחיפויים מקנה גם לו את תשומת הלב.
המבנה התלת-שכבתי מחופה לוחות ברונזה שמזכירות רקמת חוטי זהב, בהשראת אמנות אפריקאית. הייתה זו זכייה חשובה של אדאג'יה במעמד חשוב בארה"ב, לאחר שהתמודד בתחרות על תכנון המוזיאון וגבר על משרדים ידועי-שם כמו נורמן פוסטר, איי.אם.פיי, דילר-סקופידיו-רנפרו (טיילת היי-ליין במנהטן) ומשה ספדיה.
איך ייראה קמפוס בת שבע
יצירת הבכורה הישראלית ממשיכה את הקו של אדאג'יה. הקמפוס של להקת המחול יורכב משני מבנים מרכזיים ומקבילים, כשביניהם חלל ציבורי פתוח ומרוצף בחלקו. הקופסאות שמרכיבות את שני המבנים מונחות בהסטה, מדי כמה קומות, ופונות לכיוונים שונים. קומות הקרקע יחופו בחזיתות זכוכית, והקומות העליונות יחופו בדוגמה אחידה של משולשים ומעוינים. מדי פעם המעטפת תחורר, ותחשוף קיר זכוכית: אלה יהיו הפתחים של החזיתות.
הקמפוס של "בת שבע" אמור להשתרע על פני 10.5 דונם, במגרש ששימש בעבר את רציפי "אגד", ואלה המרכיבים הבולטים בו: הלהקה תופיע באולם הגדול, שישתרע על פני כ-4000 מ"ר במבנה המרכזי; תיאטרון "הקופסה השחורה" בקדמת הקמפוס יציג מופעים קאמריים יותר, ושטחו כ-1,000 מ"ר; סטודיות, חדרי חזרות וחללי הפקה יתפסו עוד 3,800 מ"ר; 1,600 מ"ר יוקדשו למרחבים ציבורים (לרבות אמפיתיאטרון פתוח), ולא פחות מ-7 דונם יהפכו לשטח ציבורי פתוח בין המבנים ומסביבם.
כניסתה של "בת שבע" לאזור המוזנח יכולה להזניק אותו, כעוגן תרבותי תוסס ביום ובערב. בעשור האחרון יש ציפייה ארוכה לכניסתה של מכללת "מנשר" למתחם, בפרויקט שמתכנן האדריכל ארז אלה, אך הפרויקט המובטח הזה אינו מתממש עדיין. בלהקת "בת שבע" ובעיריית תל אביב-יפו, שאמורה לממן חלק נכבד מהפרויקט, מבטיחים שזה לא יהיה רק מוקד תרבות לקהל מצומצם, אלא חלק מ"תוכנית למצוינות אמנותיות, חינוכיות וקהילתיות לקהלים מגוונים".
בדף גיוס התרומות של הלהקה נכתב, כי "הקמפוס יעביר את המרחב העירוני טרנספורמציה נרחבת, שתתרום לכלכלת השכונה ושתוביל בסופו של דבר לעליית איכות המגורים, המסחר, ושימושים תרבותיים נוספים". בלהקה ובעירייה מעריכים שהמשכן החדש ייפתח בשנת 2020 או 2021, אך הדבר מותנה בגיוס התרומות.
בינתיים, למרות הקושי לגייס את התרומות שיאפשרו להבטיח את היתכנות הפרויקט, התכנון במשרד המקומי GAB נמשך. כ-40 מיליון דולר דרושים למימון המהלך, מחציתם מהמדינה ומהעירייה ומחציתם מתורמים. על כך שוקדת הלהקה, בין השאר באמצעות אתר אינטרנט שפונה לתורמים פוטנציאליים כדי שישתתפו במימון. העירייה אישרה, בתשובה לשאלת Xnet, כי היא "תומכת ברעיון מעבר להקת בת שבע למשכן חדש במתחם התחנה המרכזית הישנה, ואף רואה בו מנוף תרבותי חשוב לאזור. עם זאת, טרם אושרה הקצאת הקרקע ללהקה וטרם הוסדרו נושאי תקציב ותכנון".
מה קורה בינתיים במתחם
להקת "בת שבע" סירבה להגיב לכתבה או להעביר הדמיות ותוכניות של המתחם, שמחציתו אמורה להגיע מכספי משלמי המסים; היא מעדיפה לשמור על עמימות. לפני כארבעה חודשים באו נציגיה, יחד עם מגייסי תרומות, כדי לפגוש את נציגי שכונת נוה שאנן. "הציגו לנו את הפרויקט", מספר מוטי כ"ץ, תושב וחבר ועד השכונה, "ונאמר לנו שבתקווה, עוד שנתיים-שלוש 'בת שבע' מגיעה לשכונה. הסתובבנו עם מגייסי התרומות והסברנו להם על השכונה ועל האתר".
ככלל, משכן המחול אמור להיות נדבך מרכזי בתוכנית "מתחם שומרון" להתחדשות התחנה הישנה. גבולות המתחם בן 78 הדונם הם רחוב הנגב מצפון, רחוב סלומון ושדרות הר ציון ממזרח, רחוב הגדוד העברי מדרום ודרך מנחם בגין ממערב. התוכנית, שמתוכננת במשרד "קייזר אדריכלים" (בבעלות דני קייזר, שהיה מהנדס העיר), תביא תושבים רבים למתחם (כאלף יחידות דיור חדשות) ועוד הרבה משרדים לאורך דרך בגין: מגדלים בני עד 30 קומות, שבחלקם תהיה הקצאה למגורים (עד 25%) עם חזית מסחרית. הבניינים שיפנו לרחובות השומרון, הגדוד והעברי והגליל ידגישו את הבנייה למגורים, עם קומות מסחריות וציבוריות.
בינתיים נערכות עבודות תשתית ברציפים המנוחים. "כפי שהובטח לנו", מוסיף כ"ץ, "בונים שם כרגע גינת כלבים, מגרש כדורסל וגינה קטנה, ויהיה חניון של כ-70 מ"ר בצמוד לדופן שפונה לרחוב השומרון. אז אני לא יודע כמה מהר זה יקרה, אבל נראה שכוונות העירייה רציניות".
בחזרה לאדאג'יה
"אני מרגיש כבוד וענווה", אמר אדאג'יה בערב השנה האזרחית החדשה, כשהתבשר על תואר האבירות שהוא עתיד לקבל מהמלכה אליזבת השנייה. "אני לא רואה בזה חגיגה אישית", הצטנע, "אלא חגיגה של הפוטנציאל האדיר והאחריות של אדריכלות להשפיע ולחולל שינוי חברתי חיובי. אנחנו כאדריכלים מחויבים להביא משהו חיובי לעולם".
התואר יצטרף לשלל כיבודים שהועתרו עליו עוד קודם: ב-2007 קיבל מהמלכה את תואר "קצין מסדר של האימפריה הבריטית"; אשתקד זכה במדליית העיצוב הלונדונית (Panerai London Design Medal); הספיק להציג כבר פעמיים בביאנלה לאדריכלות בוונציה (2003 ו-2005), ואף היה מעצב שותף בביאנלה של 2015; ומרצה במוסדות מובילים להוראת אדריכלות, בהם AA בלונדון, Royal College of Art, Yale ופרינסטון. כיום מתכנן משרדו מוזיאונים לאמנות בלטביה ובטקסס, ספריות ציבוריות, שיכוני דיור ציבורי, בתים פרטיים, וגם עיצוב רהיטים (Knoll) והלבשה תחתונה (המותג המקוון Pact, תוך הבטחה לנטוע 20 עצים על כל פריט שיימכר).
לפני כשנתיים זכה אדאג'יה לכבוד שמעטים זוכים לו בחייהם, ובפרט בגיל כה צעיר: תערוכת רטרוספקטיבה. Making Place הוצגה לראשונה בArt Institute of Chicago- במסגרת הביאנלה שהתקיימה בעיר, וכעבור שנה נדדה ל- Haus der Kunstבמינכן. רישומים, צילומי מודלים, עבודות וידאו, סקיצות ומוצרים שפותחו במשרדו של האדריכל הדגימו את האג'נדה שלו, שמחפשת הקשרים תרבותיים, היסטוריים ואקלימיים של המשתמשים העתידיים בפרויקט.
סוזן דלל יאבד את בת שבע, אך מתכונן דווקא להתרחב: לחצו על ההדמיה
צילומי קולאז' הפרויקטים בראש הכתבה: Gettyimages, Nikolay Sachkov/Shutterstock, GiuseppeCrimeni/Shutterstock, rex/asap creative, Eric Fidler cc
