הקשישים שבינינו זוכרים, עדיין, את המונית המיתולוגית של שנות ה-60 של המאה שעברה - הפיג'ו 404 סטיישן. היא הייתה ארוכה ומרווחת, היה לה תא מטען גדול וידית הילוכים על מוט ההגה, והיא הייתה שימושית ויעילה להפליא. כמה מאותן 404 עדיין נוסעות גם כיום, בערי הגדה המערבית וברצועת עזה.
תצורת הסטיישן נפוצה מאוד באירופה, שם שמים הנהגים דגש על יעילות, שימושיות וחיסכון (זו גם הסיבה שהם אוהבים לנהוג ברכב ידני וחסכוני, ולא באוטומטי). אצלנו בישראל, הכיוון היה אחר. מכוניות בתצורת סטיישן הפכו לנדירות וניתן היה למצוא אותן בעיקר אצל משפחות ברוכות ילדים וסירי אוכל לשבת, במגזרי החרדים והמתנחלים.
עד שהופיעה סטיישן נאה ומעוצבת, פורד פוקוס שמה, שהפנתה מחדש את תשומת הלב למכוניות עם תא המטען המגודל מאחור. פתאום התברר לרבים, שלתצורה הזאת יש המון יתרונות. הצלחת הפוקוס הביאה אלינו סטיישנים רבים: שברולט קרוז והונדה סיוויק, טויוטה אוריס וקיה סיד, פיג'ו 308 ויונדאי i30, רנו מגאן וסובארו B4 וסיאט ליאון ואחרות, כולל מכוניות סופר-מיני בתצורה כזאת, בהן סיאט איביזה (Flow) וסקודה פאביה ("ספייס") - וגם קליאו אסטייט. למעשה היא כבר כאן כשנתיים-שלוש, אבל עכשיו צוידה במנוע טורבו-דיזל ובתיבת הילוכים אוטומטית, שיחד עם עיצוב נאה ומלוטש הופכים אותה למסקרנת במיוחד.
אז מה יש בה?
מבחוץ שומרת ה"אסטייט" על העיצוב הנאה של הקליאו הרגילה, שגם כיום, כארבע שנים לאחר שעוצבה, עדיין נחשבת לאחת המכוניות היפות על הכבישים. למידת האורך של ה"אסטייט" נוספו כ-20 ס"מ (לעומת הקליאו הרגילה) לטובת תא המטען המגודל (445 ליטר נפחו), אבל בניגוד לדגמי סטיישן אחרים, תוספת האורך לא פגמה במראה הרכב ולא הפכה אותו למסורבל למראה.
מתחת למעטה הפח תמצאו מנוע דיזל בנפח 1.5 ליטר, שמספק 90 כ"ס ומומנט מצוין של 22.4 קג"מ; תיבת ההילוכים היא אוטומטית-רובוטית כפולת מצמדים, שמוכרת מרנו פלואנס הפופולארית. הצירוף הזה הופך את ה"אסטייט" לחסכונית מאוד: 19-18 ק"מ לליטר יכול להשיג איתה גם נהג ממוצע, וזה נתון שמוצמד בדרך כלל למכוניות היברידיות יקרות בהרבה, מורכבות ומתוחכמות יותר. ה"אסטייט" עושה את החיסכון הזה בפשטות, בלי להתחכם ולהסתבך.
ומה עוד יש בה?
מרחב הפנים מספק לארבעה ואפילו לחמישה מבוגרים; מערכת המולטימדיה דוברת עברית מלאה וכוללת מערכת ניווט (של iGo); תא המטען נגיש ורחב; ויש פינוקים כמו התנעה ללא מפתח, פנסי Led ומראות מתקפלות.
ומה טוב פחות?
תיבת ההילוכים איטית יחסית בתגובותיה, בעיקר במהירויות נמוכות; מערכת ה"עצור וסע" (המדוממת את המנוע כשהרכב עוצר) מתעוררת לחיים באיטיות מה; מיכל הדלק קטן יחסית בנפחו, רק 45 ליטר; ובאבזור הבטיחות חסרים כמה מרכיבים שהופכים כיום לסטנדרט, כמו התראה מפני תאונה והולכי רגל, בלימה אוטונומית או מניעת סטייה מנתיב.
ובכל זאת, ה"אסטייט" מצליחה לעשות בזול (רק ב-113 אלף שקל), את מה שעושות מכוניות יקרות בהרבה: להסיע אותנו בנוחות ולחסוך בדלק. וכשהיברידיות (אמנם גדולות קצת יותר) כמו טויוטה אוריס סטיישן או יונדאי איוניק עולות 30-25 אלף שקל יותר – ה"אסטייט" בהחלט שווה בדיקה.
פלוס: מעוצבת, חסכונית, מרווחת.
מינוס: אבזרי בטיחות מתקדמים.
