בשנים האחרונות הפכו החיים של רועי מייקל שפי לבליל של סקס, סמים וכתיבה יוצרת. נכון, השילוב נשמע מפתיע, אבל בפועל הוא עובד היטב: ספר ראשון של שפי כבר ראה אור; השני נמצא בימים אלה בתהליכי עריכה, ומכיוון שהסופר עצמו כבר סיים את העבודה עליו, יש לו זמן לעשות סמים ולהרים במסיבות.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
ולטובת הקוראים שלא יודעים מה זה "להרים", שפי מסביר: "אני מארח במועדון; זה השם המקצועי, אבל השם היותר תל-אביבי זה 'מרים'. בפועל אני רוקד, נהנה, מחלק צ'ייסרים חינם ומקבל על זה כסף. בדרך כלל יש בתפקיד הזה כּוּסיוֹת. הן גם מרוויחות יותר ממני".
וגם על הסמים הוא ידבר, לא לדאוג.
צפו בשפי מספר על הפרעת הקשב והריכוז שלו:
אם אני אמור להשתגע, אני אשתגע
שפי (27), שגדל בהוד השרון וסיים תיכון בלי תעודת בגרות, מתפרנס כעת בעיקר מתמלוגים מספרו הראשון, "הדרך של יובל ואמא'שך". "תכלס, הספר מכניס לי מספיק כסף בינתיים, ככה שאני לא ממש צריך לעבוד, אבל בגלל שאני מפגר ולא יודע להשתלט על ההוצאות שלי, איכשהו אני תמיד מצליח להכניס מישהי להיריון, לשלם על הפלה וללכת מלא צעדים אחורה".
הרעיון לכתוב ספר הגיע בגיל 22, במהלך טיול באוסטרליה שערך אחרי הצבא. "עבדתי עם חברים במכירה של ציורי שמן, וזה היה נורא ואיום; שנאתי כל רגע. עשינו שם כסף, וגם היו סמים. אני חוויתי חוויה לא טובה עם סמים בגיל 14, בתקופה שהוריי התגרשו, ונורא פחדתי לנסות שוב. הייתי נגד, אבל לקראת סוף הטיול החברים שכנעו אותי לנסות לשמור על ראש פתוח למרות מה שחוויתי. החלטתי לא לחיות בפחד, אלא לפתוח את הראש ולהתמודד עם החששות. הרי אם אני אמור להשתגע, אני אשתגע. אז ניסיתי אסיד, ולא רק שזה פתח אותי, כמו שהם אמרו, אלא שחזרתי לגיל 14 ופתרתי בשנייה את מה שחוויתי אז".
לצד ההתעלות הרגשית שחווה, החל לתהות בינו לבין עצמו על החיים שאחרי השחרור.
"רציתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה, אבל אחרי כמה התנסויות שמעתי קול בראש – קול נורא מוזר אבל מלא ביטחון - שאמר לי: 'תעזוב את הלימודים, את הפסיכומטרי ואת הבגרויות. קודם תכתוב את הספר שלך. הוא יתפוצץ ויסלול את המשך החיים שלך'. אבל כשחזרתי לארץ, פעלתי לפי התוכנית המקורית. עזבתי את האסיד והתחלתי להשלים בגרויות במתמטיקה בעזרת ריטלין, שעשה לי שואה גרעינית: מין הרגשה ששכחת משהו מאוד חשוב, אתה לא יודע מהו, אבל חייב להיזכר בו, למרות שהוא בכלל לא קיים. הייתי בדאון, הייתה חוויה נוראית, אז החלפתי את הריטלין בגת. הגת לא נתנה לי לישון בלילה: היא החזיקה אותי ער עד חמש בבוקר, אז מתוך שעמום התחלתי לכתוב, עשרות עמודים כל פעם. בבוקר לומד מתמטיקה, בערב כותב את הספר בתחתונים, מול המחשב, עם כוס יין".
תוך שלושה חודשים סיים לכתוב את הספר והתחיל לחשוב איך להפיץ אותו. "זה ספר שמיועד לאנשים כמוני, שאוהבים לצחוק, לעשן, לעוף - ולא אוהבים לקרוא. חיפשתי אותם בכל מיני מקומות לא שגרתיים, מחוץ לחנויות הספרים. שלחתי כמה טיוטות של הספר להודו; הוא התחיל לעבור שם ממטייל אחד לשני וקיבלתי המון תגובות טובות. מכרתי אותו גם בדוכן גלידה בפלורנטין, בשוק הכרמל, בחוף גאולה. ניגשתי לאנשים ואמרתי להם: 'תפתחו עמוד רנדומלי ותראו אם זה מצחיק אתכם'. מרוב שלא היה להם נעים, הם הסכימו, ואחרי שהתחברו אליו, קנו אותו. עד היום מוכרים את הספר במסיבות טבע ובפסטיבלים של טראנסים וסמים. באחד מהם יצא שהדוכן הכי מגניב היה של ספרים".
הספר נמכר גם בחנויות ספרים ממוסדות, וזוכה בהן, לדברי מחברו, להצלחה גדולה. "הקהל שלי כולל גם פריקיות מרעננה וגם ערסים מבת ים. יש אמת גלובלית מתחת למראה ולפחדים של כולנו, והיא זו שמחברת אותנו. בגלל זה הספר עובד".
אבל הספר עובד כנראה לא רק בגלל האמת הגלובלית אלא גם משום שהוא מתובל בהומור ובקללות, וכל אחד יכול להבין את השפה שבה הוא כתוב. שפי לא מכחיש. "אני רוצה שתהיה לקורא חוויה כיפית ובידורית, ככה שאם יש מסר, יבינו אותו תוך כדי קריאה ולא במכוון. אני רוצה שיהיה לך כיף לקרוא את הספר כמו שכיף לך לקרוא פוסטים בפייסבוק. בספר, כמו בחיים, אני מקלל הרבה; זה יכול להתפרש כאילו שאני שוביניסט, אבל זה הומור שחור. הכוונה שלי היא לא להעליב באמת: צריך לקחת את הדברים בצחוק. כולנו מוזרים, ולא צריך לעשות ביג דיל מכל דבר".
נתקלת בתגובות מזלזלות על סגנון הכתיבה שלך?
"כן, אבל זה בסדר, כי האנשים שמזלזלים בי הם לא הקהל שלי. מספיק לי שיש מישהו שרשם לי בפייסבוק: 'תודה, בזכותך אני אוהב את עצמי יותר', ועשיתי את שלי'".
לצאת עם בחורה זה כמו להפוך גרב
ברוב התמונות שלו הוא חושף את שריריו ואת קוביותיו, שעליהם הוא עובד קשה. "כשהייתי קטן הייתי שמן יותר", הוא מספר. "בגיל 20, אחרי הפרידה מהאקסית המיתולוגית, הורדתי עשרה קילו והתחלתי להתאמן ולהשקיע בעצמי. בדרך כלל אני מתאמן ארבע פעמים בשבוע - רץ על הטיילת לחדר כושר ובחזרה ממנו. אבל אני ממש גרוע בספורט: יש לי בעיית קואורדינציה ומהירות תגובה, אז אני ממש חרא בכדורגל ובכדורסל. מצד שני, אני מעולה ביריקת מסטיקים לרוחק".
לדבריו, התמונות שמבליטות את חיטוביו מנסות להגיד משהו על עולם הספרות. "המטרה היא להעביר מסר שכל אחד יכול לכתוב, גם מישהו שנראה כמוני. כל כך הרבה אנשים יכולים לכתוב ספרים שאני ארצה לקרוא, אבל הם לא עושים את זה כי הם חושבים שזה מוזר. אני מנסה לעודד אנשים לא להיות מקובעים. העניין הוא לא המראה, אלא מה שאתה עושה: אתה יכול להיות רוק סטאר גם אם אתה מוכר שקדים".
והוא ממשיך לעשות. לפני שנה וחצי עבר מהוד השרון לתל אביב, שם כתב את ספרו השני, "אפשר הכל". "תמיד רציתי לקרוא ספרי פנטזיה, אבל הם מאוד שיעממו אותי, אז רציתי לכתוב ספר פנטזיה שאני ארצה לקרוא. יצא מין שילוב של הספר הראשון עם 'שר הטבעות'". בתקופת הכתיבה אפשר היה למצוא אותו יושב בקפה יום טוב או בליבר בר בכרם התימנים ומזיז את הרגל לפי קצב המוזיקה ששמע באוזניות. "הייתי יושב שש-שבע שעות וכותב. אם הייתי כותב קטע רומנטי, הייתי שומע בלופים את 'Crazy Love' של רד בנד, ואם הייתי מתאר מלחמה, הייתי שומע דאבסטפ. המוזיקה הניעה אותי ועזרה לי מאוד להתרכז, כמו סוג של מדיטציה".
בשבוע שעבר פתח קמפיין בהדסטראט כדי לגייס כסף להוצאת הספר:
עד שפרי עטו יראה אור, הוא בעיקר ממתין. "יש לי קשרים עם הרבה בנות בקטע כפייתי, שנובע הרבה מבדידות. השבוע התחלתי להוריד מינון של בנות ועישון: בשני המקרים זו הסחת דעת נעימה שמונעת ממך להתכנס לתוך עצמך ולחשוב מה לעשות עם החיים שלך. לצאת עם בחורה זה כמו להפוך גרב - אתה יוצא כולך החוצה, ואז, כדי להיכנס חזרה, צריך להפוך אותו שוב".
אתה רוצה להיות סופר כשתהיה גדול?
"אני מרגיש שזה הייעוד שלי. לא הספרים עצמם, כמו מה שהם יעבירו לעולם. אני חייב להשפיע על הזרם, להשאיר משהו בעולם כדי שארגיש מסופק עם עצמי. הייתי רוצה שהספרים שלי ייתנו מן חיזוק כזה שכולנו צריכים, שידברו על הגורל והייעוד שלנו, שיגידו לך לצאת החוצה ולא לשבת בבית ולעשן באנגים".
אי אפשר לכבוש את העולם על באנגים?
"אולי אפשר, אבל אני יודע שאני לא יכול. קשה להעלות להילוך חמישי כשאתה על באנגים. הסמים עושים טוב עד רמה מסוימת. אני מאוד בעד, אבל לא כשאתה צריך לכבוש משהו כמו להוציא ספר".
______________________________________________________
גם היא סופרת, והיא מכרה הרבה יותר מרועי מייקל שפי. הקליקו על התמונה:
