משפחה

    נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק

    כמו בכל קיבוץ, יש בו צרכניה ומגרש ומזכירות ומועדון - רק שהקיבוץ של נעמי נמצא בתוך בניין בעיר. איך חיים כשהשכנים לבנין שותפים איתכם בכסף ובכביסות? מיד תגלו

    הילה יגאל-איזון

    |

    09.01.17 | 08:37

      (צילום: שרון צור)

    אחר הצהרים אני בדרך כלל מבלה עם החברים שלי מהבניין, שהוא הקיבוץ שלנו. אנחנו יכולים לצאת לאחד משני המגרשים למטה או לשחק באחד החדרים שיש לנו למטה - יש חדר משחקים לקטנטנים וחדר משחקים לילדים הגדולים יותר ויש חדר כושר וחורשה קטנה מאחורי הבניין וגם ספריה ויש את המרחב של הקבוצה שלנו – שהוא אצלנו בקומה. אני אוהבת שאנחנו חיים בקיבוץ, כי אני לא בן אדם שאוהב להיות לבד. אני אוהבת להיות כל הזמן עם אנשים.

     

    המשפחה שלי

    ----------------

     

    אני: נעמי-אליה נבון, בת 8, כיתה ג'.

     

    אמא: מורית נבון (34). אמא עובדת במוזיאון לוחמי הגיטאות של השואה. היא מדריכה נערים ונערות שבאים מכל המדינה. בקיבוץ היא בצוות ריכוז קיבוץ.

     

    אבא: תום נבון (34), לומד באוניברסיטת חיפה לתואר שני ודוקטורט בהיסטוריה והוא מדריך מסעות פולין לכיתות יב'. אפילו נסעתי איתו פעם אחת לשם. שני ההורים שלי עוסקים בנושאים שקשורים בשואה. יש לנו במשפחה די הרבה ניצולי שואה וגם אני מאוד מבינה בנושא הזה.

     


     

    אחים ואחיות: יש לי אח בדרך, שייוולד בקרוב. אני מתרגשת מאוד שיהיה לי אח. כשאמרו לי את זה לפני 4 חודשים, אז לא כל כך רציתי, כי התרגלתי להיות בת יחידה, אבל עכשיו אני חושבת שזו תהיה לי חוויה מאוד כיפית. כמו כשהביאו לי כלב.  זה מאוד מענג שיש מישהו באחריותך.

     

    משמעות השם שלי: ההורים שלי מאוד אוהבים את השם ואבא שלי ממש אוהב את הדמות מהתנ"ך שקוראים לה נעמי.

     

    ארוחה משפחתית: בכל יום כששני ההורים נמצאים אנחנו אוכלים יחד.

     

    המטלות שלי בבית: לסדר את החדר ולקחת את הכלב שלי לטיול. 

     

    "אני אוהבת לגור בקיבוץ כי כל הזמן יש מסביבי ילדים"
    נעמי-אליה נבון

      

    הבית שלי

    -----------

     

    הישוב: נצרת עילית. אני אוהבת לגור בנצרת עילית, בעיקר כי זו עיר מאוד קטנה ואני מכירה כמעט את כולם. בשנה הבאה אני אוכל לחצות כבישים ולהסתובב לבד בעיר.

     

    הקיבוץ: קיבוץ משעול הוא בניין ענק בן 9 קומות, שגרים בו 75 מבוגרים ו-60 ילדים, שהם כולם חברי הקיבוץ. חלקם משפחות וחלקם רווקים. קומה 2 זו הקומה המרכזית. יש בה משרדים ומועדון ומקום שעושים בו את כל הקייטנות כשהילדים בחופש. בקומה 1 יש מרכולית קטנה עם אוכל, שאפשר לקחת ולרשום במחשב על הקבוצה שלך. הקיבוץ שלנו מחולק לכמה קבוצות. כל קבוצה נותנת את כל המשכורות של כולם לקיבוץ והקיבוץ נותן לה תקציב-קבוצה ומזה קונים את מה שצריכים.

     

    המחנות העולים: הקיבוץ שלנו שייך לתנועת המחנות העולים, שרוצה לגייס עוד ועוד אנשים, כדי שנוכל לעשות בעולם דברים טובים. למשל, אצלנו כל הקיבוץ הוא קיבוץ של מחנכים. כולם עוסקים במקצועות שקשורים לחינוך והוראה.

     


     

    הקבוצה שלי: המשפחה שלי שייכת לקבוצת שיח – שיש בה 4 משפחות, אבל אחת בשליחות בחו"ל. כולנו גרים באותה קומה בבנין. קבוצה זה אומר שאנחנו שותפים בתקציב שאנחנו מקבלים מהקיבוץ ומחלקים בינינו את הכסף ובכל שבת אנחנו אוכלים ארוחת ערב ביחד.

     

    הבית: אני וההורים שלי גרים בדירה בבניין, בקומה של הקבוצה שלנו, שיש בה סלון, חדר הורים, מטבח והחדר שלי.

     

    החדר: יש לי חדר קטן ונוח, לבד.

     

    בית הספר שלי

    ------------------

     

    בית ספר נטופה. זה בית ספר למדעים. יש 24 ילדים בכיתה. עברתי לכאן רק בתחילת השנה ואני עדיין לומדת להכיר את בית הספר, אבל השתלבתי מאוד טוב.

     

    מה מיוחד בביה"ס שלי? אנחנו נחשבים הכיתה שלומדת הכי טוב בציונים ומתנהגת הכי יפה בבית הספר.

     

    המקצוע שאני הכי אוהבת: ספורט. יש מישהו שלא יענה ספורט?

     


     

    המורה האהובה עלי: רחלי, מלמדת מורשת, ספריה ועידוד קריאה, כי קודם כל השיעורים שלה מאוד כיפיים ומצחיקים. מציגים בהם כל מיני הצגות והיא גם מאוד נחמדה אלי.

     

    מה הכי חשוב שיהיה במורים? קודם כל שהם ילמדו טוב ושהם לא יהיו יותר מדי קשוחים.

     

    אוהבת ללמוד? מאוד.

     

    איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? היה יותר כיף אם המורות היו נותנות לעשות מה שאנחנו אוהבים ולא כל הזמן להעתיק מהלוח. למשל, כמו שבשיעור מדעים עושים כל מיני ניסויים ולא רק לומדים מהספר.

     

    שיעורי בית: נותנים לנו כמה שהילדים יכולים לעשות ביום. אני בדרך כלל מכינה לבד וגם עוזרת לפעמים לשני הבנים מהקיבוץ שהם איתי בשכבת גיל.

     

    הזמן הפרטי שלי

    -------------------

     

    אחר הצהרים: אני קודם כל מוציאה את הכלב שלי לטיול ומשחקת עם אבא או אמא משחק או ספורטיבי במגרשים למטה או במשחקים בחדר ואחר כך אני משחקת עם הילדים מהקיבוץ - בבניין או בחצר.

     

    הכי אוהבת לעשות בעולם: לקרוא. גם אמא שלי קראה מלא ספרים כשהיא היתה ילדה. אני מאוד מתחברת לספרים.

     

    מאכל אהוב: נבטים. ככה, בלי כלום. אבל אני ילדה מאוד בררנית. את רוב הדברים שנותנים לי לאכול אני לא אוהבת (למשל, מרק, אז רק בלי כלום). אם פעם הביאו לי שניצל שהיה פחות דק בתנור, אני לא אוכל אותו.

     

    טלוויזיה: אנחנו לא רואים הרבה טלוויזיה בבית. אם אני במסך, אז זה במחשב.

     

    הכי אוהבת לעשות עם אמא: רוב הזמן אני נמצאת עם אבא, כי אמא עובדת. כשאנחנו יחד אנחנו אוהבות לשחק רמי.

     

    הכי אוהבת לעשות עם אבא: טניס במגרש למטה.

     


     

    הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר מחנכים, כי אם הם יהיו כל הזמן חברים שלך ותבקש נגיד משהו לא טוב לאכול, אז יתנו לך לאכול את זה ובסוף החיים שלי יהיו פחות טובים ממה שהם עכשיו. בינתיים אין לי חורים בשיניים. מהבית אתה לומד איך מתנהגים.

     

    החברה הכי טובה: בבית הספר: מעיין ואורלי מהכיתה שלי. הן גרות בהר יונה בנצרת עילית. הן חברות הכי טובות שלי כי הן שונות ממני. אם היינו דומות היינו כל הזמן רבות. מעיין – ממש שונאת ספורט. אורלי – כי את כל השיעורים שאני לא אוהבת היא מאוד אוהבת ולהיפך. בקיבוץ: כינרת מכיתה ה'. יש גם שני בנים בשכבת הגיל שלי בקיבוץ – מעין ויונתן, שהם איתי בכיתה.

     

    החלום שלי: אני די מסתפקת במה שיש לי, אז אין לי כל כך.

     

    כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: שאני אוכל לעוף, כי פעם כשהייתי יותר קטנה, מאוד מאוד אהבתי סופרמן. ככה אם למישהו תהיה צרה או משהו, אני אוכל לבוא אליו מאוד מהר.

     

    כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות רקדנית וסופרת.

     

    מתי כועסים עלי? כשאני או פוגעת בעצמי (עושה משהו שבסוף הוא לא טוב לי) או פוגעת במישהו אחר.

     

    הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשנולדתי, כי ראיתי את העולם. אני לא זוכרת את זה, אבל אני חושבת שזה היה רגע מאוד טוב.

     

    חיות: יש לי כלב, שקוראים לו ברונו.

     

    חוגים: אקרובטיקה. אנחנו עושים שם גשר וספגט וכל מיני דברים.

     

    הייתי רוצה לחיות ב: פולין, כי באביב ביקרתי שם וזה מקום מאוד יפה ונקי. טסנו בעקבות השורשים שלנו, לשבועיים.

     

    לגדול או להישאר ילד לנצח? לגדול, כי אני זוכרת שהיתה לי יום הולדת 8, אז רציתי מסיבה של גדולים וגם אני זוכרת שהייתי בת 5 וכל הזמן הרחתי את הריח של המפעל של עלית וכל הזמן רציתי להיות בסיור שם, אבל עד גיל 5 אסור להיכנס.

     

    ההמלצה שלי לספר: יומנו של חנון – יומנו של סרט. בגלל שזה ספר שמלמד איך עושים סרט.

     

    טקס שינה: לא משכיבים אותי. אחרי ארוחת הערב אני נכנסת למקלחת ואז אני קוראת ספר ואז אני נרדמת.

     

    * * * * * * * * * *

     

    מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?

    ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

    שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.

     

     

     
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד