עיצוב

    מעוצב ירושלמי: מלון הבוטיק החדש ''בצלאל'' נושא את שמו בכבוד

    ביקור ראשון במלון החדש במרכז ירושלים: קרמיקה ארמנית מהעיר העתיקה מככבת לצד מנורות עכשוויות של נעמה הופמן, ואפילו המצעים מעוטרים במוטיבים מקומיים

    אביטל ברוידא

    |

    08.01.17 | 14:30

    בקומת הכניסה - מהלובי הקטן עד חדר האוכל - בולט קיר אריחים בסגנון ארמני, שייצרה בעבודת יד משפחת בליאן מהעיר העתיקה. דוגמה של אריח בודד הוגדלה לגודל של מטר על מטר, מעין שטיח קרמיקה המורכב מאריחים קטנים. רצפת הטראצו נוצקה במקום (צילום: סיוון אסקיו)
    בקומת הכניסה - מהלובי הקטן עד חדר האוכל - בולט קיר אריחים בסגנון ארמני, שייצרה בעבודת יד משפחת בליאן מהעיר העתיקה. דוגמה של אריח בודד הוגדלה לגודל של מטר על מטר, מעין שטיח קרמיקה המורכב מאריחים קטנים. רצפת הטראצו נוצקה במקום (צילום: סיוון אסקיו)
    השפה הגרפית (בעיצוב עדה רוטנברג) הושפעה מהכתב העברי הראשון. בעבר עמד כאן מבנה אבן פינתי בן שתי קומות, שיועד לשימור וקיבל היתר לתוספת של 6 קומות. הוא נמצא בצומת מרכזי בעיר - בין מדרחוב בן יהודה ההומה לנחלאות, בין שוק מחנה יהודה למבנה ההיסטורי של ''בצלאל'' (צילום: סיוון אסקיו)
    בחדר האוכל האינטימי ספות תכולות, כיסאות ראטן בעיצוב סטודיו ''גאגא'' ומנורות של אילן מלכה (צילום: סיוון אסקיו)
    ספריית ברזל גדולה עם ספרות עברית, בקבוקי משקה וגם פריטי עיצוב ואמנות ישראליים, כמו המסיכות של צחי נבו ומנורת האייל של חן ביקובסקי (צילום: סיוון אסקיו)
    החדרים עוצבו בצבעים נייטרליים, והפוקוס ניתן להדפסים חתומים שנתלו על הקירות, למצעים עם פרשנויות למוטיבים מקומיים ומנורות שעוצבו למלון במיוחד. על הרצפה שטיח מקיר לקיר, בדוגמה שמבוססת על מוטיבים מאריחי בטון מצוירים, רק בתרגום לחומריות הרכה שמתבקשת בחדר מלון (צילום: סיוון אסקיו)
    החצר הפנימית נמצאת בין הרחוב לבתים הוותיקים של שכונת נחלאות (צילום: סיוון אסקיו)

    "בצלאל" הוא מלון בוטיק חדש, שנחנך החודש בפאתיה של שכונת נחלאות בירושלים, על פינת הרחובות בצלאל ומסילת ישרים. בעבר עמד כאן מבנה אבן פינתי בן שתי קומות, שבו שכנה חברה קדישא לצד  "בני דגים", המסעדה הירושלמית המיתולוגית. לפני כמה שנים קיבל המבנה, שיועד לשימור, היתר לתוספת של שש קומות. ייעודו שונה למלון והוא הושכר לרשת "אטלס". את השימור ותכנון התוספת עשה משרד האדריכלים ביטמן-בן צור.

     

    החזית הצרה של המלון (צילום: סיוון אסקיו)
      החזית הצרה של המלון(צילום: סיוון אסקיו)

       

      כשביקרנו בו לפני שבוע, השילוב בין יום חורפי במיוחד והאווירה השקטה בשכונה הוותיקה גרם לנו להרגיש כאילו קפצנו לאירופה הקרה והאפורה. מלבד רוח מקפיאה מנקז אליו הצומת שעליו משקיף המלון כמה ממרכיביה השונים והדומיננטיים של העיר: מצד אחד מרכז העיר ומדרחוב בן יהודה הומה התיירים, מצד שני שכונת נחלאות על סמטאותיה הצרות וגגותיה האדומים, מצפון שוק מחנה יהודה ומדרום מבנהו ההיסטורי של בית הספר בצלאל, שמשמש היום את הפקולטה לאדריכלות.

       

      התערובת העירונית השפיעה על אופיו של המלון: "הקרבה למבנה בצלאל הישן, עם מעמדו המיתולוגי ותרומתו לעולם העיצוב והאמנות הישראלי, היה למקור השראה מרכזי", מסביר האדריכל מיכאל אנקווה מסטודיו MU, שיחד עם שותפו אורי בן דרור עיצבו את המלון החדש.

       

       

      החל בשמו, דרך עיצוב הפנים ועד הלוגו והשפה הגרפית של המלון – המושפעת מהכתב העברי הראשון ושעליה אחראית המעצבת עדה רוטנברג – המלון עוצב ומותג תחת הקונספט של "אכסנייה לעיצוב ואמנות ישראלית". אך לא אכסנייה מובן של גלריה לתצוגה, אלה במובן זה שהמורשת הוויזואלית והחומריות המקומית שימשו כאבני הבניין.

       

      על מנת לתת ביטוי לתקופות שונות ולשלב בין אסכולות בעיצוב המקומי, חזרו מתכנני המלון לימים שלפני קום המדינה, למעצבים העבריים, שניסו לשלב בין האסכולה האירופית המערבית וההשראות המקומיות. משם המשיכו ובנו קטלוג שכולל אמנים, מעצבים, בעלי מלאכה וחומרים מאז הקמת בצלאל ועד היום. מתוך הקטלוג הזה נוצרה השפה הוויזואלית שאיתה עבדו.

       

      את הרבדים השונים אפשר לראות דרך שש הקומות, וגם מי שאינו מגיע מתחום העיצוב יוכל לזהות אותם, שכן רוב המוטיבים מוכרים ושכיחים בעשייה הישראלית. בלובי הכניסה מקבל את פני האורחים הרובד הראשון – קיר אריחים בסגנון ארמני, שאמני בצלאל הושפעו ממנו בתחילת הדרך ושמהווה חלק מהנוף הירושלמי עד היום.

       

      קיר הקרמיקה הארמנית. פרשנות עכשווית למוטיב מסורתי (צילום: סיוון אסקיו)
        קיר הקרמיקה הארמנית. פרשנות עכשווית למוטיב מסורתי(צילום: סיוון אסקיו)

         

        הקרמיקה הארמנית קיבלה כאן פרשנות חדשה: דוגמה של אריח בודד הוגדלה לגודל של מטר על מטר, מעין שטיח קרמיקה המורכב מאריחי 20X20 סנטימטרים. השטיח שוכפל ויוצר דפוס שנמשך מהלובי לאורך המסדרון, ולתוך חדר האוכל. הקיר המאויר הוא האלמנט המרכזי בקומת הכניסה, והוא עוטף קובייה מבנית, המסתירה בתוכה את גרעין הבניין והמעליות. את האריחים ייצרו בעבודת יד מסורתית בני משפחת בליאן, אומנים ארמניים רבי מוניטין מהעיר העתיקה.

         

        אלמנט חומרי שני, שמייצג תקופה אחרת, היא רצפת הטראצו האפורה בקומת הכניסה, שנוצקה במקום וצפויה להיסדק באופן טבעי במשך הזמן, כחלק מהאסתטיקה של החומר. את הרובד העכשווי מוסיפים גופי התאורה של המעצבת נעמה הופמן, שעשויים מיריעה פולימרית והדפסת משי בעבודת יד. גופי התאורה האלה חוזרים ומופיעים לאורך המסדרונות בששת קומות החדרים, ומאפיינים כל קומה בצבע שונה.

         

        רפפות העץ בחדר האוכל מזכירות תריסים משנות ה-50 (צילום: סיוון אסקיו)
          רפפות העץ בחדר האוכל מזכירות תריסים משנות ה-50(צילום: סיוון אסקיו)

           

          חדר האוכל האינטימי ספון בקצה הקומה, וחזיתו פונה לרחוב. ספריית ברזל גדולה על הקיר האחורי מכילה, לצד לצד ספרים רבים, תצוגה של פריטי עיצוב ואמנות ישראליים, שבעתיד יוצעו גם למכירה. במרכז החלל שולחנות עם ספות קלילות בגוונים כחולים, וכיסאות מחוט סינתטי בעיצוב "סטודיו גאגא". לצידם עומדות מנורות בעיצוב אילן מלכה. רפפות עץ ממסכות וחוצצות בין הפנים החמים והצומת הסואן שבחוץ, ומזכירות את תריסי הרפפה של שנות ה-50.

           

          בקבוקי יין לצד חפצי חן ועבודות, כולם מקומיים (צילום: סיוון אסקיו)
            בקבוקי יין לצד חפצי חן ועבודות, כולם מקומיים(צילום: סיוון אסקיו)

             

            הברזל השחור משמש גם בעמדות הבופה הפתוחות לאורך הקירות, שכלי האוכל בתוכן עשויים קרמיקה בעבודת יד. ארוחות הבוקר מתבססות על מוצרים ומנות משוק מחנה יהודה הסמוך. תפריט אחר הצהריים הוא בסגנון טאפאס ומלווה ביין חופשי לאורחי המלון. בקיץ תשמש אותם החצר הפנימית, שמשיקה לרחוב ולבתי השכונה הוותיקים.

             

            כל קומת חדרים מאופיינת בצבע שונה של המנורות של נעמה הופמן (צילום: סיוון אסקיו)
              כל קומת חדרים מאופיינת בצבע שונה של המנורות של נעמה הופמן(צילום: סיוון אסקיו)

               

              בשש הקומות 37 חדרים, בגודל ממוצע של 18 מטרים רבועים. לחמישה מהם מרפסת דק פרטית, ושני חדרי גן נמצאים בבניין קטן מעברה השני של החצר הפנימית. ביציאה מהמעלית נפרש שטיח מקיר לקיר, שקיבל טוויסט: הדוגמה מתבססת על מוטיבים מבלטות בטון מצוירות, שנעשו בעבודת יד. האדריכלים נתנו למוטיבים האותנטיים פרשנות עכשווית, והעבירו אותם לחומריות המתאימה למסדרונות של בתי המלון. השטיח, בדוגמה גרפית בגוונים של כחול, אפור ושחור, יוצר ב"שטיחי כרמל", והוא מלווה את המסדרונות ונכנס לחדרים.

               

              ניגוד לרכות נותנים משקופי הדלתות של החדרים – מסגרות בולטות ומחוספסות של פלדה שחורה. פרט לשטיח, שנותן רקע תכלכל, מתאפיינים החדרים בגוונים אפורים ולבנים. "העיצוב לא מתחנף. זה מלון למיטיבי לכת, שהנושא שלו הוא עיצוב ישראלי והוא טיפה נוקשה בצבעוניות שלו", מסביר אנקווה. הצבעוניות הנייטרלית מאפשרת להמשיך להתמקד ברעיון: מלבד המיטה כל הפריטים בחדר הם עבודות עיצוב ואמנות מקומיות, שבחרו האדריכלים יחד עם האוצרת דינה יקרסון.

               

              מנורת הברונזה של ''אקווה קריאיישנס'' עוצבה במיוחד (צילום: סיוון אסקיו)
                מנורת הברונזה של ''אקווה קריאיישנס'' עוצבה במיוחד(צילום: סיוון אסקיו)

                 

                בכל חדר יש שולחן ברזל שחור וצר, ועליו מנורת ברונזה של "אקווה קריאיישנס", שעוצבה במיוחד למלון. לצד השידה שרפרף וכורסה מראטן ארוג של סטודיו "גאגא" ומנורה עומדת מברזל וראטן בעיצוב אילן מלכה. לצד המיטה שולחנות עץ גושני של נגריית Next door, ומעליהן מנורות קריאה שחורות בעיצוב סטודיו MU. אפילו הכריות והראנר על המיטה מתייחסים להיסטוריה המקומית, עם הדפסים שהם "טייק אוף" למוטיבים באמנות ישראלית מוקדמת.

                 

                העיר מציצה פנימה כשהווילונות מוסטים (צילום: סיוון אסקיו)
                  העיר מציצה פנימה כשהווילונות מוסטים(צילום: סיוון אסקיו)

                   

                  מצעים עם מוטיבים מוכרים (צילום: סיוון אסקיו)
                    מצעים עם מוטיבים מוכרים(צילום: סיוון אסקיו)

                     

                    והדפסים חתומים על הקירות (צילום: סיוון אסקיו)
                      והדפסים חתומים על הקירות(צילום: סיוון אסקיו)

                       

                      הדפסים חתומים תלויים על הקירות – שיתוף פעולה בין המלון לבין סדנת ההדפס בירושלים, מוסד בן יותר מ-40 שנה. בין ההדפסים: עבודות של לארי אברמסון, משה גרשוני, הילה בן ארי, נלי אגסי ומידד אליהו. שובכי היונים של האמן דני בק מוסיפות נקודת צבע לחדרים. החלונות הגדולים מכוסים בווילונות בהירים, וכשפותחים אותם נכנסת פנימה פיסה מהעיר.

                       

                      טראצו וכיור בטון בחדרי הרחצה (צילום: סיוון אסקיו)
                        טראצו וכיור בטון בחדרי הרחצה(צילום: סיוון אסקיו)

                         

                        בחדרי הרחצה, קטנים אך מושקעים, באה החומריות המקומית לידי ביטוי בריצוף ובחיפוי הקירות באריחי טראצו אפורים, במראה דומה לרצפה שנוצקה שבלובי. מעליהם אריחים רבועים, לבנים ופשוטים, שהיו שכיחים כאן פעם כמעט בכל בית. על הרקע הזה עומד על רגלי ברזל תכולות כיור בטון ריבועי ומאסיבי, של "סטודיו קראפט".

                         

                        הרבדים במלון נחשפים לאט, קצת כמו בעיר שבה הוא שוכן. כל רובד מוסיף משהו חדש לקודמו. המעטפת נשענת על מורשת תרבותית מקומית, ומקבלת לתוכה היטב את הפרק הבא בסיפור, זה של העיצוב הישראלי העכשווי.

                         

                        • איפה: מסילת ישרים 1, ירושלים.
                        • כמה: מחירי הרצה של 650-800 שקל ללילה בחדר זוגי (וארוחת בוקר).

                         

                        • אדריכלות: ביטמן בן צור
                        • עיצוב פנים: סטודיו MU
                        • יעוץ מלונאי: מיכאל חי
                        • גרפיקאית: עדה רוטנברג
                        • אוצרת אמנות: דינה יקרסון

                         

                        איך נראה מלון הבוטיק שנפתח בווילה עירונית ליד הבימה? לחצו על התמונה: 

                        הווילה הלבנה ליד הבימה הפכה למלון בוטיק. לחצו לכתבה המלאה (צילום: באדיבות וייט וילה)

                         

                         

                         
                        הצג:
                        כל התגובות לכתבה "מעוצב ירושלמי: מלון הבוטיק החדש ''בצלאל'' נושא את שמו בכבוד"
                        אזהרה:
                        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד