"אמרתי לו שאם לא הילדים, הייתי עוזבת אותו מזמן"
כשאורן פולק החליט לחזור בתשובה, אשתו קרן הרגישה ש"הכל נשבר." היום היא שומרת שבת יחד איתו
מבחינת קרן פולק, החזרה בתשובה של בעלה אורן הייתה אירוע בלתי צפוי לחלוטין. "אני באתי מבית מזרחי מסורתי. אורן, לעומתי, הגיע מבית חילוני למהדרין, ללא כל נגיעה למסורת וליהדות," היא מסבירה.
"הכרנו במהלך השירות הצבאי, ואחרי השחרור עשינו טיול גדול להודו. שם, זו הייתי אני שהתעקשתי שנהיה בקשר עם בית חב"ד המקומי, ואורן התנגד ולא הבין בכלל מה אני רוצה. באותו טיול, לקראת פסח, הוא התחבר לראשונה למקום היהודי שבו. הוא הניח תפילין, קרא הרבה, התחיל לשאול שאלות והגיע להחלטה שהוא רוצה לא לאכול חמץ בפסח ולגדל זקן בספירת העומר. שאלתי בצחוק - 'יש כל כך הרבה הלכות, ודווקא את שתי אלה אתה לוקח'? אבל לא התרגשתי."
קרן (36), עובדת סוציאלית, ואורן (37), מנהל מנהל פרויקט לנוער בסיכון, נשואים 11 שנה, הורים לארבעה (בני תשע, שמונה, שנתיים וחצי וארבעה חודשים) ומתגוררים במזכרת-בתיה. לדברי קרן, התהליך שאורן החל בו בהודו נמשך בשנים שלאחר מכן על אש קטנה.
"הוא למד במרכז לקבלה בתל-אביב, עשה מדיטציות. זה לא הדאיג אותי. הכל היה רוחני מאוד וחשבתי ששם זה יישאר. לפני שהתחתנו היו לנו שיחות על הנושא והבהרנו עמדות. אני אמרתי שאני לא מתכוונת לנהל אורח חיים דתי. הוא אמר שבסדר, וזהו."
נקודת המפנה אירעה לפני שש שנים. "אורן החליט שהוא לא יכול לאכול יותר במסעדות לא כשרות, שהוא לא רוצה יותר לאכול אצל ההורים שלנו ושהוא צריך ללכת עם כיפה. כל יומיים צץ משהו חדש, והכל בא לי בבת אחת. נכנסנו למשבר מטורף. היה כאן עניין של אמון - הרי דיברנו על זה והוא הבטיח שזה לא יקרה.
מעבר לזה, זה אורח חיים שלא בחרתי בו. אורן התרחק ממני ומכל מה שבנינו ביחד, והכל נשבר. אמרתי לו שאם לא הילדים, הייתי עוזבת אותו כבר מזמן."
איך הרגשת באותה תקופה?
"אורן ברח הרבה לבית הכנסת, ואני הרגשתי כל כך לבד - בזוגיות, בהורות, מול המשפחות שלנו. שתי המשפחות קיבלו את זה קשה מאוד, ואמרו לי דברים, כמו 'תרגיעי אותו', 'תילחמי עליו', עד שפשוט ביקשתי שלא יתערבו. לי ולאורן היו המון שיחות על הזוגיות שלנו. זה ויתור לא פשוט של כל אחד מאיתנו."
אורן: "התקופה הזו זכורה לי כגרועה ביותר בחיי. כולם היו כעוסים ופגועים - איך עשיתי דבר כזה למשפחה שלי. כולם התקוממו נגדי, ולא היה מי שיבין אותי ואת הקונפליקט הפנימי שבו הייתי – אדם שחוזר בתשובה, שרוצה להיות בעל טוב, אבא טוב ואדם טוב, ומתייחסים אליו כאל אדם רע, אגואיסט ולא מתחשב. היום אני מבין שזו באמת הייתה אגואיסטיות. התנהגתי כאילו שקיבלתי את הלוחות מהר סיני ועכשיו רק אני מבין מה נכון, וקרן מערערת את האמת הזו. בתוך כל הכאוס הזה, גם אצלי עברו מחשבות לפרק את הכל, אבל ידעתי בצורה מאוד ברורה עם מי התחתנתי, ושאני רוצה ואוהב את קרן. הדבר הנכון היה להתמודד, ולא לברוח מזה."
איך הגעתם בסופו של דבר לסטטוס קוו?
קרן: "חינוך הילדים היה ללא ספק הסוגיה המרכזית. בהתחלה הגדולים נשארו במסגרות החינוכיות שבהן הם היו. כשהגיע שלב הגן העירוני, אורן רצה חינוך דתי ואני לא הסכמתי. בשלב מסוים ראיתי כמה שהם מחוברים לבית הכנסת, ולא רציתי להתנגד לזה. לא רציתי שהם ירגישו צורך לבחור בין אמא ואבא ובין שני העולמות. היום הם לומדים בבית הספר 'קשת' במזכרת-בתיה, שמשותף לילדים ממשפחות דתיות וחילוניות."
מה לגבי שמירת שבת?
"בשלב הראשון החלטנו שאני כן יכולה לנסוע עם הילדים בשבת. במשך הזמן, הם התחילו ללכת איתו לבית הכנסת. שבת אחת אמרתי לבני יונתן, שהיה אז בן חמש, 'בוא ניסע', והוא אמר, 'אנחנו לא נוסעים בשבת, התבלבלת'. לא הכנתי את עצמי לאפשרות הזו ולא רציתי לערער לו את התחושות, אז אמרתי לו 'נכון', ומצאתי את עצמי בוכה. הרגשתי הכי לבד.
"היום הבית שומר שבת כהלכתה. גם אני שומרת, בשביל הביחד שלנו. כשאנשים רואים איך אנחנו חיים, לפעמים הם חושבים שאני ויתרתי, שנכנעתי, שהתפשרתי. אבל אני מבינה שזה מתוך מקום של חוזק, ולא חולשה. אנחנו כל הזמן בצמיחה ובעבודה על עצמנו, נמנעים ממלחמות שמבוססות על אגו ועושים מה שטוב לנו כמשפחה וכזוג. נעזרנו בעמותות והיינו בקבוצת תמיכה. זה קשה ומאתגר, ויש משברים ונפילות. זה כמו טנגו - שני צעדים קדימה ואחד אחורה."
אורן: "כשאני אומר לאנשים שאולי אם לא הייתי חוזר בתשובה, לא הייתי נשוי לקרן עד היום - הם מרימים גבה. ברור לי היום שקרן היא החצי השני שלי. יש קטע קצת חילוני בלפרק חבילה אם לא כל כך הולך. כשחזרתי בתשובה למדתי שיש דברים שמתאמצים בשבילם, שדברים הם לא מובנים מאליהם."
"כל העתיד התפרק לי מול העיניים"
כשעמית בראון החליטה לחזור בתשובה, בעלה אריק ראה רק פיתרון אחד: גירושים. היום הם ביחד יותר מתמיד
כשאריק בראון פגש לראשונה את אשתו עמית, במהלך השירות הצבאי של השניים, הדבר האחרון שהוא יכול היה להעלות בדעתו היה שהיא תפתח איזשהו קשר לדת היהודית. עמית, בת לשני חניכי "השומר הצעיר," אפילו לא רצתה שחתונתם תתקיים עם רב. יותר מזה - כשנולד בנם הבכור, עמרי, היא סירבה בתחילה שהוא יעבור ברית מילה.
"שנינו באים מבתים חילוניים," מספרת עמית, "אבל אריק הגיע מבית שעוד שמרו בו מעט על המסורת, ואצלנו התנגדו לכל מה שקשור ליהדות כדת. אכלנו טרף, לא צמנו בכיפור, אכלנו לחם בפסח. כשאני ואריק החלטנו להתחתן, חשבתי לטוס לקפריסין ולערוך שם טקס חילוני. בסוף התפשרתי, והתחתנו עם רב של '.'צוהר אני זוכרת שאפילו הלכתי להדרכה אצל רבנית, והקשבתי לה בהלם טוטאלי. מבחינתי זו הייתה חוויה הזויה. חשתי בוז עצום לכל מה שנאמר שם. כשנולד עמרי, רבתי עם כל העו- לם על מנת שלא יכפו עליי לעשות לו ברית. חשבתי שזה מעשה פגאני וברברי. ברוך השם, המשפחה הצליחה לשכנע אותי למול אותו".
עמית ,(46) יועצת ארגונית, מאמנת ומנהלת הדרכה בחברת נדל"ן, ואריק ,(45) מנהל קשרי לקוחות בבנק לאומי, נשואים 20 שנה, הורים לשניים (בן 17 ובת (13 ומתגוררים במודיעין. ההתקרבות של עמית לדת החלה לפני כשבע שנים. "זה החל כתהליך של חיפוש אחרי משמעות לחיים," היא משחזרת. "למדתי לתואר שני בפסיכולוגיה תעשייתית ונכנסתי לשאלות פילוסופיות על העולם. דרך הלימודים הבנתי את מוגבלות המוח האנושי והחשיבה הלוגית, והתחלתי להבין שמשהו ב'דת החילונית' לא מסתדר לי יותר. לקחתי קורס בקבלה, ובשלב מסוים היה לי ברור שאל עולם החושך שבו חייתי אני לא מוכנה לחזור."
איך אריק הגיב?
"הוא התחיל להראות סימני אי-נוחות."
לפני שש שנים, כשבני הזוג ביצעו רילוקיישן לעמק הסיליקון בארצות-הברית מטעם מקום עבודתו של אריק, ההתקרבות של עמית לדת תפסה תאוצה. "הצטרפתי לשיעורי יהדות בבית חב"ד המקומי, ונוצר קשר חם ביני ובין הרב ואשתו," היא משחזרת. "בשלב מסוים התנדבתי לסייע להם בניהול הבית, ושם התחלתי להבין שלא מדובר רק בידע תיאורטי.
"כאן התחיל להיווצר הפער ביני ובין אריק. ניסיתי לפקוח את עיניו לראות את מה שאני רואה, אבל לא הצלחתי. הרגשתי שאיבדתי את הכבוד שבעלי רחש לי. אם פעם הוא העריך אותי על היכולת השכלית שלי, עכשיו הוא מסתכל עליי כעל מי שנכשלה ביכולת שלה לזהות טמטום. בכיתי הרבה באותה תקופה. חשתי מצוקה איומה. אנחנו שני חצאים של אותו שלם. הקשר בינינו מעולה. הרגשתי אשמה נוראית על כך שאני מקלקלת זוגיות שעובדת כל כך טוב. היה לי ברור שאני אעשה הכל כדי לשמור על האושר של בעלי ועל הזוגיות שלנו, ומצד שני, זה חייב להתבצע בתוך מסגרת התורה.
"מצאתי את עצמי בקונפליקט אדיר. מצד אחד אני רועדת מפחד שבעלי האהוב לא יוכל לעכל את השינוי, ויעזוב. מצד שני, אני לא יכולה לחזור לאחור. ברגע שגיליתי עולם של צבעים, אי-אפשר לחזור לנקודה שבה לא קיימים צבעים בעולם. ראיתי אותם, הם שם."
ניסיתם להגיע לפתרון?
"היו לנו המון שיחות, והיה הרבה בכי בשיחות האלו. אריק דיבר על גירושים, ואני דיברתי על המחויבות שלי לאושר שלו ושל הילדים. הסוגיה המרכזית שעלתה היא הפחד שלו, וחוסר הוודאות לגבי כמה רחוק אני אלך. לא יכולתי לתת לו תשובה, כי בעצמי לא ידעתי. אריק אוהב מאוד לטייל, לראות עולם, והוא ראה איך כל החלומות שלו לעתיד מתפרקים בגללי. כל מה שיכולתי להגיד לו הוא שאני אוהבת אותו ורוצה שהוא יהיה מאושר, ושאני אחפש את הדרך להמשיך לעשות את הדברים שהוא אוהב, רק בתוך גבולות המותר. אמרתי לו שלהתגרש תמיד אפשר."
אריק: "הקושי המרכזי שלי היה ההבנה שכל מה שראיתי אותנו עושים בעתיד, התפרק לי מול העיניים. הילדים שלנו סוף סוף גדלו, ואנחנו יכולים לטייל בעולם, ליהנות ממסעדות טובות, לבלות. ופתאום היא טורפת את כל הקלפים. הפריע לי גם שאשתי תיראה דתייה. זה מוזר שבחור חילוני שפדחתו מנצנצת הולך עם אישה דתייה. אני לא אוהב שאנשים מסתכלים עלינו."
איך צלחתם את המשבר?
עמית: "אמרתי לאריק שמרגע החזרה לארץ, ייתן לי שנה אחת לחפש את הדרך שתהיה טובה לשנינו. אמרתי לו, 'אחרי שנה תבדוק ותחליט'. נדרשתי להרבה שיחות שכנוע עד שהוא הסכים להצעה."
אריק: "קודם כל, יש ילדים בתמונה, שהאושר שלהם חשוב לשנינו. בנוסף, אני אוהב את עמית. אנחנו כבר כל כך רגילים זה לזו וטוב לנו מאוד ביחד. אז כשהיא הציעה לנסות, הבנתי שכדאי. ראיתי את הנכונות שלה להתחשב בי בתהליך שהיא עושה."
עמית: "חזרנו לארץ, ומיד חיפשתי מישהו שינחה אותי בתהליך, שיעזור לי למצוא דרך להישאר בחיק היהדות ומצד שני לשמור על המשפחה שלי. הכרתי מדריכה מארגון 'ערכים' שסייעה לי, ונרשמנו גם לסדנה של 'התקשרות', ושם קיבלנו כלים להתמודדות עם המצב המורכב הזה, ועם התקשורת שממש התקלקלה לנו מול העיניים."
מה הסטטוס קוו אצלכם בבית היום?
עמית: "הבית שלנו מכיל את שני העולמות. הילדים שלי חופשיים לבחור את דרכם. הם חיים חיים חילוניים, אבל מקבלים ממני ידע על היהדות במטרה שיוכלו לבחור בעתיד מתוך הידע הזה, ולא מתוך בורות, כמוני. אריק ממשיך באורח חיים חילוני, אבל עושה כמיטב יכולתו לסייע לי לשמור על אורח החיים הדתי. הבית שלנו הוא כשר, ואריק והילדים מקפידים על החלוקה בין הכלים. אני שומרת שבת, וחוץ משבתות שבהן אריק נוסע עם הילדים לבקר את הוריו, הוא מוותר על טיולים בשבת, ונשאר לארח לי לחברה. הוא מול המחשב ואני לצדו, קוראת ספרי יהדות."
"בום בזוגיות"
עמי ואביטל ברעם , מנהלי עמותת "התקשרות," מסייעים לזוגות דתיים-חילוניים לצלוח את המשבר
את הרגע שבו עמי ברעם החליט לחזור בתשובה, מתארת אשתו אביטל כ"בום בזוגיות שלנו." אבל אצלם הדברים הסתיימו אחרת: שמונה שנים אחרי עמי, החליטה גם אביטל לחזור בתשובה. היום השניים מנהלים בצוותא את עמותת "התקשרות - מחברים קצוות בבית," המסייעת לזוגות שבהם אחד הצדדים חזר בתשובה, להתמודד עם המשבר.
עמי ,(47) יועץ זוגי ומגשר, ואביטל ,(47) מנחת קבוצות, נשואים 20 שנה, הורים לשלושה ילדים ומתגוררים במושב גמזו. החזרה בתשובה של עמי, הם מספרים, החלה כחודשיים בלבד לאחר חתונתם. "כשהבנתי שזה רציני, זה ממש נפל עליי," משחזרת אביטל. "היה בינינו משבר עמוק מאוד. פתאום הבנתי שאני חיה עם בעל אחר מזה שאיתו התחתנתי" . עמי: "היא התחילה לחשוב על גירושים, ואני נכנסתי לקונפליקט עצום. נכנסו לתמונה רבנים, יועצים זוגיים, הלכנו לכל אדם אפשרי, ותמיד אביטל יצאה בוכה. עד שהכרנו פסיכולוגית חב"דניקית, שהרגיעה את שנינו והבינה גם את הקשיים של אביטל וגם את שלי. עברנו אצלה תהליך שהציל לנו את הבית."
לפני 12 שנה, אביטל חזרה בתשובה גם היא. "היום שבו הרגשתי שעמי מרפה ממני, משחרר ולא מנסה לדחוף אותי לזה, זה היה היום שבו התחלתי לבדוק את הקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא," היא מסבירה. לפני עשר שנים נולד רעיון העמותה, "שתעזור לזוגות שמתמודדים עם האתגר הענקי הזה." העמותה מקיימת סדנאות בנושא זוגיות דתית-חילונית, עם ירידה לפרטי הפרטים של היום-יום: שמירת שבת, כשרות, טהרת המשפחה, חינוך הילדים וקשר עם ההורים, לפחות לפי אתר העמותה, היא סייעה עד היום "להצלת עשרות בתים שעמדו לפני שבר גדול."
