את הכתבה הזאת אני חייבת לפתוח בגילוי נאות: שלוש פעמים הייתי בהיריון וילדתי, ובכל היריון העליתי 25 קילו. איך זה קרה? עד היום קשה לי להסביר. ככל הנראה מדובר בשילוב קטלני של תיאבון בלתי נשלט, תחושת "מגיע לי כי אני בהיריון" ומשמעת עצמית בעייתית גם כך, שהושמה על הולד מוחלט למשך תשעה חודשים. נכון, אכלתי בשביל שניים, אבל תהיו בטוחים שמי שהוביל אותי אל המכולת מדי בוקר וגרם לי לרדת על חלה שלמה ואבוקדו לא היה העובר הפצפון שבבטני, אלא החשק העז והנואש בפחמימות טריות וריקות.
גם האחיות מעיין ודלילה חטואל התנהלו כמוני במהלך ההריונות שלהן. למרות עיסוקן האינטנסיבי בספורט, כל אחת מהן העלתה במשקלה מספר דו־ספרתי נאה. רק שלהבדיל ממני ומרבות מחברותיי, הן ירדו במשקל במהירות ובצורה בריאה ומאוזנת זמן קצר לאחר שילדו, ובניגוד אליי, הן לא נאלצו לשמוע במשך שנה ומשהו לאחר הלידה את השאלה המבאסת: "נו, אז מתי את יולדת?"
בעקבות הירידה המוצלחת שלהן במשקל ולאחר שנשים רבות פנו אליהן וביקשו לדעת מה הסוד שלהן, הן פיתחו את שיטת חטואל לירידה במשקל ולהשגת כושר, המבוססת בין השאר על אמנות הסיף.
ובאמת, אצל החטואליות, הכל מתחיל בסיף: מעיין ודלילה הן נצר גאה למשפחת חטואל הנודעת, שהוציאה מתוכה אלופי סיוף במשך קרוב ל־40 שנה, תחת ניצוחו של המאמן חיים חטואל, אביהן של השתיים. במהלך 2017 ישודר ב"yes דוקו" סרט תיעודי על המשפחה, בבימויה של ליאת מר.
הבנו שאנחנו עושות משהו נכון
הן ילדות טובות עכו. אביהן חיים, אחיו יצחק ואחותו לידיה היו אלופי הארץ והעולם בסיף. ארבעת ילדי המשפחה עסקו גם הם בסיף, אם כי לא כולם באופן מקצועני: הילה, הבכורה (39), עוסקת בתחום הקוסמטיקה; מעיין (38) סייפה עד גיל 18 ("אבא האמין בי, אבל אני הרגשתי שאני לא טובה מספיק והחלטתי לפרוש מהספורט המקצועני"); דלילה (36) היא הסייפת הבכירה בארץ כיום; ומאור (30), האח הצעיר, הוא סייף אולימפי עם עתיד מבטיח.
מעיין, בוגרת מכון וינגייט, היא מדריכת מחול וכושר במקצועה. היא נשואה לבועז קצובר, מהנדס תוכנה, מתגוררת בעכו קרוב להוריה, ואמא של רומיאו בן השבע, שכבר החל את צעדיו הראשונים בעולם הסיף ושל לורנזו, בן חצי שנה. "מאז שהייתי נערה ידעתי שאם יהיו לי בנים, אלו יהיו השמות שלהם", היא מסבירה. "כשסיפרתי על כך לבן זוגי בדייט הראשון שלנו, הוא צחק, חשב שאני מסתלבטת עליו".
דלילה ("אמא ראתה את הסרט הישן 'שמשון ודלילה' והחליטה שתקרא כך לאחת מבנותיה") היא
אמא של עתליה בת השלוש ומתגוררת בקריית־ביאליק. היא נציגת המשפחה המוכרת ביותר עד כה - סייפת בנבחרת ישראל ובסגל האולימפי, שבעבר דורגה שלישית ביבשת אירופה ושמינית בדירוג הכלל עולמי; אלופת ישראל והמכביה 11 פעמים ונציגת ישראל באולימפיאדת בייג'ינג 2008. לפני אולימפיאדת ריו (בקיץ האחרון), לאחר שעמדה בקריטריונים הבינלאומיים, אבל לא צורפה למשלחת האולימפית של ישראל בשל אי־עמידה בקריטריון הישראלי המחמיר יותר, הרימה קמפיין מתוקשר למימון ייצוג בבית המשפט בדרישה לצרף אותה למשלחת.
"זה התחיל בקטן, בפוסט שפרסמתי בפייסבוק, והפך לקמפיין ויראלי מטורף, עם 10,000 שיתופים וכמעט מיליון צפיות", היא מספרת. "בסופו של דבר לא יצאתי לריו, כי בית המשפט בארץ וגם בחו"ל פשוט לא גילה אומץ, אבל מבחינתי השגתי את המטרה שלי - העלאת המודעות לסיף ולספורט האולימפי בכלל". כיום עורכת דלילה סדנאות לנשים ברחבי הארץ שמשלבות את הסיפור האישי שלה כספורטאית אולימפית עם תכנים של העצמה רגשית ומוטיבציה.
נחזור רגע להיריון. למרות כל הידע שצברו השתיים בספורט, בכושר ובתזונה בריאה, הן כאמור עלו במשקל באופן ניכר ומצאו את עצמן בסיום ההריונות כשהן שוקלות 40-30 ק"ג יותר ממשקלן הרגיל.
איך זה קרה?
דלילה: "להיריון יש חוקים משלו. לא הפסקתי לבלוס גביניות וקרואסון שקדים וכל מה שאת רוצה. זה נורא תסכל אותי. אל תשכחי שהגוף שלי הוא גם כלי העבודה שלי, וברגיל הוא חטוב וקליל. אנשים שלא ראו אותי זמן מה היו בשוק. חברה טובה קראה לי בהומור לווייתן, וכל כך נעלבתי".
על הספורט לא ויתרה גם במהלך ההיריון. "עשיתי יוגה, וזה בהחלט איזן אותי. התחברתי למקום פנימי ועמוק יותר והתחלתי להאמין בעצמי. האמנתי שמה שעלה במהירות גם ירד באותה מהירות. אני חושבת שההתנהלות הזו הייתה נכונה, כי הגוף והשרירים זכרו את הפעילות הגופנית במהלך ההיריון, ובתוך שלושה חודשים הצלחתי להשיל את הקילוגרמים העודפים".
מעיין: "בהיריון הראשון עליתי 35 ק"ג ובהיריון השני - 40 ק"ג. אנשים ממש לא זיהו אותי, וכשזיהו, הרגשתי שהם מובכים בשבילי. התביישתי, זה הרי נוגד את כל מה שאני מייצגת. מהבושה כמעט לא יצאתי מהבית, וכשכבר יצאתי, התפללתי לא לפגוש אנשים שמכירים אותי. התעסקתי כל הזמן בלהסתיר.
"מצד שני, באיזשהו מקום עמוק בפנים סמכתי על עצמי. הייתה בי כל הזמן האמונה שבעזרת אורח החיים הבריא שלי אצליח לחזור למשקלי במהרה ובאופן מאוזן. ובאמת, ירדתי 37 קילו בתוך חצי שנה, מאז שבני השני נולד. האסימון נפל אצל שתינו לאחר שגם דלילה ילדה ורזתה במהירות רבה. הבנו שאנחנו כנראה עושות משהו נכון, התיישבנו ומיקדנו את עצמנו, וכך נולדה השיטה שלנו, שפועלת כבר יותר משלוש שנים".
אין משקל יעד
במה שונה השיטה שלכן מיתר קבוצות ההרזיה והכושר?
מעיין: "השיטה שלנו מבוססת על ספורט: תוכנית אימונים אישית, שמשלבת בתוכה אמונה עצמית וחיזוק נפשי. "כל מי שמגיע אלינו יושב קודם כל לשיחה מקדימה של תיאום ציפיות, שבמהלכה אנחנו דולות כמה שיותר פרטים על אורח החיים שלו, על התפריט היומי,
על בעיות ומוקשים שעלולים לצוץ במהלך הדרך. המתאמן עובר שקילה ומדידת אחוזי שומן, ואנחנו בונות עבורו תוכנית של ארבעה אימוני ספורט בשבוע - שני אימונים שמתבצעים אצלנו, תחת הדרכתנו הצמודה, ושני אימונים שמתבצעים על ידי המתאמן באופן עצמאי, כי אנחנו מעוניינות להרגיל אותו לאורח חיים ספורטיבי. הוא הרי לא יהיה אצלנו כל החיים, וחשוב לנו להעניק לו הרגלי כושר וספורט נכונים וקבועים".
האימון נמשך כשעה בממוצע, ומשלב תרגילי כוח, אירובי וריצה. באימונים העצמאיים נדרשים המתאמנים לתת להן דיווח מדויק בסיום כל אימון ולפרט מה עשו, כדי שיוכלו לעקוב ולוודא שאכן יש מגמת שיפור: "למשל, היום רצת ארבעה ק"מ ב־60 דקות, באימון שלאחריו רצת אותו מרחק ב־55 דקות, וכן הלאה".
יש משקל יעד?
מעיין: "אין אצלנו קביעה של משקל יעד. כל גוף שונה מהאחר. אחת תוריד 11 ק"ג בחודשיים והשנייה רק שלושה. אז מה?"
"היעדים אצלנו מגיעים מהדלת האחורית, דרך הספורט. ברגע שהמתאמנת מאמצת לעצמה את אורח החיים הספורטיבי, יש דברים שקורים מאליהם: הרי אחרי שסיימת לרוץ שעה, לא תגיעי הביתה ותתקעי בורקס, אלא תרצי משהו בריא יותר. אנחנו נותנות בסיס, והגוף ממשיך מעצמו.
"השיטה שלנו מתמקדת בליווי אישי צמוד, אחד על אחד. על הבוקר המתאמנים מקבלים מאיתנו ווטסאפ: 'בוקר טוב, מה שלומך? מחכה לדיווח על ארוחת הבוקר'. אחר כך הם מצלמים את ארוחת הבוקר שלהם ושולחים אליי, וכך לאורך כל היום. מדי שבוע המתאמנים מקבלים משימה שבועית שאנחנו קוראות לה 'משימת נפש' – דייט פרטי עם מישהו שזקוקים לתמיכה שלו, יציאה להליכה או לריצה ארוכה - משהו שיעורר בהם השראה ויחזק אותם".
דלילה: "אנחנו מנסות לשנות למתאמן את הגישה לאוכל. למשל, מתאמנת מתקשרת אליי ואומרת שבא לה עכשיו לאכול שווארמה. קדימה, אנחנו קובעות דייט בשווארמה. אני לא מגיעה לשם כדי לפקח אלא כדי להוכיח לה שהגוף יכול לשבוע הרבה לפני שנדמה לה. אנחנו מזמינות את השווארמה חצויה לשתיים. היא אוכלת לאט ומתענגת על כל ביס. אחרי שסיימה את החצי הראשון, אני מוציאה טיימר ומכוונת ל־15 דקות. בזמן הזה היא לא אוכלת
. אנחנו משוחחות, מצטלמות לסלפי, ובתום רבע השעה, רוב הסיכויים שהיא בעצמה כבר תחוש שבעה ולא תרצה לגעת בחצי השני. כך אנחנו מלמדות את המתאמנים שהם יכולים לאכול מה שהם רוצים מבלי להיות מנוהלים על ידי התאווה. אנחנו קשובים יחד לגוף".
מעיין מציינת כי יש מתאמנים שהן שולחות לתזונאית של קופת חולים, כדי שתתאים להם תפריט אישי, ויש כאלו שלא זקוקים לכך, והן רק עוברות איתם על שינויים בבחירות שהם עושים ומסדרות מחדש את התפריט, "ולפעמים, אנחנו מגיעים למקומות מאוד אישיים של אכילה רגשית.
"לדוגמה, לפני חצי שנה יצרה איתי קשר אמא של נערה לפני גיוס, שסבלה מהשמנה והייתה מכורה לשוקולד באופן אובססיבי. האמא סיפרה שהילדה ניסתה כל דיאטה וקבוצת תמיכה אפשרית, והיא כמעט לא יוצאת מהבית. הזמנתי אותן לבוא אלינו, ותפרנו לילדה חליפה אישית שמותאמת לרצונותיה וליכולתה. התברר שהילדה בתוך תוכה דווקא אוהבת ספורט, והתחלנו לעבוד באופן ממוקד ואינטנסיבי. מצד שני, התייחסתי להתמכרות של הילדה למתוקים. אמרתי לה: 'יש לך פקודה ממני, את חייבת לאכול מדי יום חטיף מתוק אחד. אל תמנעי מעצמך ואל תתייסרי, אבל במקביל תתחילי לזוז ולהתאמן'.
"הנערה ירדה 18 ק"ג, התגייסה לצבא ועברה מהפך של ממש. היא ממשיכה להתאמן אצלנו וזוכה למחמאות מהסביבה, עושה הרבה ספורט גם באופן עצמאי, ובמקביל לא צמה ולא מרעיבה את עצמה".
כמה זמן לוקח תהליך הירידה במשקל?
מעיין: "המתאמנים מגיעים בדרך כלל לסדרה שנמשכת בממוצע כחצי שנה. מניסיוננו, תמיד מתרחשת ירידה במשקל במהלך האימונים, אבל מבחינתנו זו רק תופעת לוואי, משום שבדרך את מרוויחה ערך עצמי, בריאות, תחושת הצלחה. התהליך מורכב מניצחונות קטנים. כל רגע שאת קמה ונלחמת, לא מוותרת לעצמך ומתרגלת – זה הניצחון האמיתי".
דלילה: "מהעיסוק הספורטיבי המקצועני שלנו, מעיין ואני יודעות שזה בסדר ליפול. כולם נופלים בתהליך. אני תמיד אומרת שמעולם לא הפסדתי בקרב בסיף – או שניצחתי או שקיבלתי שיעור ולמדתי ממנו".
לא עושים דיאטה בהיריון!
אבל עלייה משמעותית במשקל עלולה להזיק
פרופ' אדי וייסבוך, מומחה לגינקולוגיה ומיילדות ומנהל היחידה לרפואת האם והעובר בבית החולים קפלן, מסביר מה הם הסיכונים האפשריים עקב עליית יתר במשקל בתקופת ההיריון: "ראשית, חשוב להדגיש שאנחנו לא מדברים על השמנה, אלא על עלייה במשקל. יש טבלה של איגוד הבריאות העולמי, שמגדירה את טווח העלייה במשקל הרצוי עבור נשים: נשים הנמצאות בתת־משקל (מדד BMI מתחת ל־18.5) - טווח העלייה במשקל הרצוי עבורן הוא 18-12.5 ק"ג; נשים במשקל רגיל (BMI 25-18.5) אמורות לעלות 16-11.5 ק"ג; נשים הנמצאות במשקל עודף (BMI 30-25) - אמורות לעלות 11.5-7 ק"ג; ונשים שמתחילות את ההיריון בעודף משקל משמעותי (BMI מעל ל־30) - טווח העלייה במשקל הרצוי עבורן הוא 9-5 ק"ג. חשוב לציין שהמלצות אלו מתייחסות להיריון עם עובר יחיד, והחישוב עבור היריון עם תאומים שונה מעט.
"נשים שעולות במהלך ההיריון מעבר להמלצות אלה, חשופות לסיכונים אפשריים, כגון סוכרת הריונית, עלייה בלחץ דם שעלולה להוביל לרעלת היריון וכן סיבוכי לידה שמובילים לעתים לניתוחים קיסריים. ישנן גם עדויות ארוכות טווח על סיכונים מוגברים להשמנה, בקרב ילדים שהאמהות שלהם עלו במשקל במהלך ההיריון מעבר למומלץ.
"עם זאת, חשוב להדגיש: לא עושים דיאטה בהיריון! אם יש עלייה משמעותית מעבר לרצוי, מומלץ לפנות לדיאטנית שתוכל להתאים עבור האישה ההרה תזונה נכונה, בריאה ומודעת יותר".
