לאשה

    "אני לא רק מתנחלת": מה יהיה גורל מנהלת מחלקת הדת בערוץ הראשון?

    היא חזרה בתשובה בגיל 14 והיום מגדלת ארבעה ילדים. בתו של אבשלום קור נזכרת איך פעם התכחשה לו, ויודעת שהיא מספיק מוכשרת לעבודה, גם אם תיסגר רשות השידור

    מוריה קור. "החיים שלי כל כך טובים, שאני לא יכולה להרשות לעצמי ליפול" (צילום: דפנה טל)
    מוריה קור. "החיים שלי כל כך טובים, שאני לא יכולה להרשות לעצמי ליפול" (צילום: דפנה טל)

    זה קרה במוצאי שבת לפני כמה שבועות. מוריה קור, מנהלת מחלקת "דת ומסורת" בערוץ 1 ומגישת התוכנית "הולכות בחצות" בגלי צה"ל, התרעמה בפני שותפתה להגשה, שהרה בלאו, איך זה שהתקשורת עדיין מתייחסת אליה רק על תקן של מתנחלת, למרות שהיא עיתונאית מוערכת ואף מנהלת מחלקה ברשות השידור.

     

    "את לא יודעת כמה פעמים מתקשרים אליי לבוא לאולפן בכל פעם שצריך חוות דעת של מתנחלת", התקוממה בשידור חי. "אני לא מבינה מה רוצים ממני, אני גרה במקום שנוח לי לגור בו, אבל זה לא מגדיר אותי. למשל, התקשרו אליי מ'לונדון וקירשנבאום' והזמינו אותי לאולפן כדי שאדבר על התחושות של המתנחלים נוכח השריפות שהתלקחו באזור. אמרתי להם: 'לכבוד הוא לי, אבל מה יש לי כבר להגיד על זה כמתנחלת?'"

     

    קור (34) גדלה דווקא רחוק מאוד מהתנחלות: סמוך לכיכר המדינה בתל־אביב, בת שנייה מתוך ששת ילדיהם של זהבה, סופרת נוער, ואבשלום קור, בלשן ושדרן נודע. מה שאפשר לעשות מוקדם, היא עשתה עוד קודם: בגיל 14 חזרה בתשובה, בגיל 18 התחתנה, בגיל 24 כבר הייתה אם לארבעה ובגיל 29 מונתה למנהלת מחלקה ברשות השידור.

     

    "לא גדלתי בבית דתי, אבל היו בו עוגנים דתיים", היא מספרת. "עשינו קידוש אבל ראינו טלוויזיה בשבת, קראנו את פרשת השבוע ולמחרת נסענו לטיול משפחות".

     

    ההורים הופתעו כשחזרת בתשובה?

    "לא, זה לא קרה ביום אחד. ביסודי אמנם למדתי בבית ספר לאמנויות, אבל בתיכון כבר הלכתי לצייטלין הדתי. פשוט לקחתי את הבית של ההורים צעד אחד קדימה. רק כשעזבתי את הבית הבנתי שגדלתי במשפחה נורא מיוחדת".

     

    במה זה התבטא?

    "יש לנו הומור יהודי ייחודי ופנימי, זר לא יבין זאת, שהתרבות הישראלית והתרבות התורנית משמשות בו בערבוביה. יש לי מופע משותף עם נתן סלור, הנכד של נתן אלתרמן, שבו אנחנו שרים ומדברים על המשפחות הטעונות שבאנו מהן. יש לי שם קטע שלם על מה זה להיות הבת של אבשלום קור ואיפה זה רודף אותי היום".

     

    אז מה זה להיות הבת של אבשלום קור?

    "צריך בשלות כדי לדעת להעריך את זה ולהפסיק להתכחש לקשר המשפחתי. להיות הבת של אבשלום קור זה, למשל, לצאת לדייט בגיל 16, להשאיר במחברת המשפחתית הודעה מנוקדת על כך שיצאתי, לחזור הביתה ולמצוא על המראה בכניסה ארבעה דפי איי4 מודבקים עם פירוט של כל השגיאות שהיו לי בהודעה".

     

    מוריה בילדותה, עם אבא אבשלום (מתוך אלבום משפחתי)
      מוריה בילדותה, עם אבא אבשלום(מתוך אלבום משפחתי)

       

      אמרתי לאלוהים: אני לא סולחת

      במשך שנים, מספרת קור, ניסתה להתחמק מהעיסוק בתקשורת. "הבטחתי לעצמי, עוד כשהייתי קטנה, שלא אהיה כמו ההורים שלי, אבל אי־אפשר באמת להתחמק מהתקשורת כשאבא שלך הוא אבשלום קור".

       

      היא עשתה תואר בספרות ובמדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן, למדה גם להיות טוענת רבנית, ובגיל 23, כשגרה בקריית־ארבע, הוזמנה להשתתף בתוכנית הריאליטי "דרוש מנהיג". "עד אז לא ידעתי על מה הם מדברים ומה זה ריאליטי, כי בכלל לא הייתה לי טלוויזיה בבית", היא מספרת, "אבל אמרו לי: 'בואי, חשוב להשמיע את הקול של המתנחלים', ואני אמרתי: 'יאללה, מה אכפת לי'. בסוף הייתה לי חוויה טובה".

       

      בעקבות השתתפותה ב"דרוש מנהיג" – שבה זכתה ח"כ מירב בן ארי ("כולנו"), חברתה הטובה עד היום – הבינה שאי־אפשר להתחמק יותר. אחרי התוכנית נרשמה לקורס כתבים והחלה לעבוד ככתבת בחדשות המקומיות בירושלים. עד מהרה הוצע לה להיות כתבת לענייני התיישבות של ערוץ 1 והיא קפצה על ההזדמנות, עדיין לא מבינה לאן היא נכנסת.

       

      "הייתי כתבת שנה וחצי והיה לי נורא קשה", היא מספרת. "כשאת אמא לארבעה ילדים ומגדלת אותם לבד, זה לא פשוט כשקוראים לך בארבע בבוקר למאחז מגרון. אם את חלק ממארג משפחתי־זוגי, אז סבבה, יש מישהו שנותן לך גב ואפילו מכין לך מרק חם כשאת חוזרת עייפה ומרוטה, אבל כשאת לבד את צריכה להחזיק צי של אנשים לגיבוי. באיזשהו שלב הרגשתי שהקריירה פוגעת באמהוּת שלי, וזה משהו שלא יכולתי לחיות איתו. אמהות זו מתנה חד־פעמית, וקריירה יכולה להיות תמיד. הבנתי שאני לא יכולה לעשות את זה".

       

      מה הייתה נקודת השבירה?

      "היה פיגוע ירי שבו נרצחו ארבעה מתושבי בית־חג"י: יצחק וטליה איימס, כוכבה אבן חיים ואבישי שינדלר. זה קרה בדיוק כשחזרתי מהעבודה, לילה לפני 1 בספטמבר. הייתי במכונית הראשונה שהגיעה למחסום אחרי הפיגוע, ובזכות זה ערוץ 1 עלה ראשון לשידור. המשכתי לשדר עד אמצע הלילה במקום לעטוף לילדים שלי ספרים ולהכין איתם את הילקוטים".

       

      אין בך כעס על אלוהים ברגעים קשים כאלה של פיגוע?

      "כעס לא, אבל לפעמים אני אומרת לו 'עד כאן'. למשל, בבר מצווה של הבן שלי, שנערכה לפני שנה בבית ספר שדה כפר־עציון, אפשר היה לראות מאוהל האירועים שבו התפללנו את המקום שבו מצאו את גופות שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו. אמרתי אז לאלוהים: 'אני שמחה שהגענו לזמן הזה, אבל אל תחשוב שאני סולחת לך על הבנים האלה'".

       

      את בעלה לשעבר, מאיר לפיד, בן לראשוני המתיישבים ביהודה ושומרון, שאביו מרדכי ואחיו שלום נרצחו בפיגוע ירי לפני 23 שנה, הכירה מוריה קור כשהגיעה עם אביה לאזכרה לנרצחי תרפ"ט בחברון. היא הייתה בת 13 והוא בן 22. בגיל 16 הפכו לזוג, ושנתיים אחר כך התחתנו ועברו לקריית־ארבע, שם נולדו ארבעת ילדיהם: מרדכי אביחיל (15), שלום אחיטוב (14), תאנה (12 וחצי) ופדיה (עשר).

      "אמרתי אז לאלוהים: 'אני שמחה שהגענו לזמן הזה, אבל אל תחשוב שאני סולחת לך על הבנים האלה'"

       

      "כולם היו בשוק שעברתי לקריית־ארבע, ואני חושבת שזה היה חלק ממרד ההתבגרות שלי", היא מספרת. "לא פחדתי לגור שם, אבל בדרך לעבודה ובחזרה היה פחד נוראי. הנסיעות היו לי קשות מאוד, גם פיזית וגם נפשית. מצד שני, כשהיה הפיגוע בשרונה, זה היה ליד המערכת שלנו בתל־אביב, אז אי־אפשר לברוח מזה".

       

      אחרי שמונה שנות נישואים הם התגרשו והיום היא גרה באפרת. "אומרים שמי שמתחתנת ראשונה גם מתגרשת ראשונה", היא צוחקת. "האמת היא שלא הייתי מספיק בשלה לנישואים. היום לא הייתי מציעה לאף אחת להתחתן בגיל כל כך צעיר, למרות שאני לא מצטערת כי יש לי ארבעה ילדים מקסימים שאני נהנית לגדל בעצמי, מחינוך ועד פרנסה. לקבוצת הווטסאפ שלנו קראנו 'אווזה ואפרוחים', זה היה רעיון שלהם".

       

      מוריה קור. "לא ממליצה להתחתן בגיל צעיר" (צילום: דפנה טל)
        מוריה קור. "לא ממליצה להתחתן בגיל צעיר"(צילום: דפנה טל)

         

        היית רוצה לצרף גבר למשוואת האווזה והאפרוחים?

        "כל כך התרגלתי שזה ככה, שאני לא רוצה להפר את האיזון, אבל אם יבוא גבר מושלם שיצליח להשתלב, אז סבבה. אחרי כל שידור רדיו אני מקבלת ים של פניות בטלפון, בפייסבוק, כי אני מדברת על זה חופשי בשידור, אין לי במה להתבייש".

         

        ומה את עושה עם הפניות?

        "בוררת. הוא צריך להיות מאוד חכם ומכיל וטוב לב כדי שאסכים לצאת מאזור הנוחות שלי. החיים שלי כל כך טובים, שאני לא יכולה להרשות לעצמי ליפול".

         

        הורייך התגרשו לפני שלוש שנים ואמא שלך סיפרה בריאיון ל"לאשה" שהפרידה נפלה עליה כרעם ביום בהיר. את הופתעת כשאביך עזב את הבית?

        "אמא שלי מאוד הופתעה, אבל אני לא, כי זה היה שם תמיד, אם כי שום דבר לא מכין אותך לדבר כזה. זו טרגדיה, ולא משנה מה הסיבה וכמה היא מוצדקת. בתור גרושה ידועה ונדירה באזורי, באים אליי המון אנשים להתייעץ, ולכולם אני אומרת: 'רק כשאין ברירה, וזה תמיד יהיה אחרת לגמרי מאיך שמדמיינים את זה'".

         

        "אמא שלי מאוד הופתעה". זהבה קור (צילום: דפנה קפלן)
          "אמא שלי מאוד הופתעה". זהבה קור(צילום: דפנה קפלן)

           

          ואיך את הרגשת עם הפרידה של ההורים?

          "זה לא קל בשום גיל, בעיקר לאור העובדה שהפרידה הייתה כל כך מתוקשרת. עוד לא הספקתי להבין מה קרה וכבר דיברו על זה ברדיו ובעבודה. הכי פגע בי שהחיים הכי אישיים והכי כואבים שלי הפכו לנחלת הכלל. אנחנו חיים בחברה שבה הרכילות היא ערך עליון. כשאני מקבלת מידע רכילותי אני לא מעבירה, כי למדתי על בשרי כמה זה פוגע".

           

          איך קיבלת את בני הזוג החדשים של הורייך?

          "שני הוריי התחתנו בינתיים, והיום יש לי שני זוגות הורים תומכים ואוהבים, אז בסופו של דבר רק הרווחתי. אמא שלי בעננים, היא התחתנה עם בעל מדהים, יש להם עשרות נכדים ביחד, ובכל קיץ הם עושים קייטנה לנכדים, שבוע שלה ושבוע שלו. יש להם בית שמח ונעים לראות אותם יחד".

           

          ועדיין, כשעברת תקופה קשה הורייך היו עסוקים בבניית החיים החדשים שלהם. לא כעסת שהם עסוקים בעצמם ולא מתפנים למצוקה שלך?

          "התחלתי לפניהם וסיימתי אחריהם, והצירוף הזה היה די טראומטי. למרות שהגירושים שלי היו בלתי נמנעים, הרגשתי כמו חורבן הבית. בתוך התהליך הקשה שההורים שלי עברו במקביל הם תמיד היו קשובים למה שעובר עליי ולכל דבר שהייתי צריכה. אני גם בן אדם שמסתדר לבד ואני ממילא גרה רחוק מאוד מהם. תמיד ידעתי שעם הילדים אני לגמרי לבד, אני יודעת להסתדר לבד וטוב לי לבד".

           

          כמה קשה לגדל ילדים לבד בחברה הדתית?

          "לא פשוט בכלל, אבל באפרת אני שווה מבחינת המעמד שלי ביישוב. יש לנו בית שבו האמא עושה קידוש, וזה לא תמיד נוח וכיף, אבל אצלנו זה ככה. בהתחלה הילדים קיבלו את זה קשה, לא ידעו איך זה יתקבל מסביב, אבל היום יש לנו גאוות יחידה".

           

          נוסף על ניהול מחלקת הדת ברשות השידור, קור מנחה אירועים, מרצה בנושא "נשים כותבות ניאוף" על פי עבודת התזה שלה בספרות, מגישה ברדיו "גלי ישראל", ובשנה האחרונה היא משדרת בגלי צה"ל מדי שבוע את התוכנית "הולכות בחצות", יחד שהרה בלאו, ששודכה לה על ידי תחנת השידור הצבאית והפכה לחברה טובה.

           

          חתמת כבר בתאגיד?

          "שלחתי קורות חיים ואפילו לא זומנתי לריאיון, וזאת אחרי שעשיתי פה מהפכה משמעותית בשידורי הדת והמסורת. לא סגרו איתי שום דבר ואני לא יודעת לאן פניי".

           

          מלחיץ?

          "זו הפרנסה שלי ואני מפרנסת יחידה, אבל אני יודעת שאני מספיק מוכשרת בתחום שלי, ואם אני לא אעבוד בתאגיד, אעבוד במקום אחר".

           

          אז אני מניחה שאת נגד סגירת הרשות?

          "רשות השידור היא טלוויזיה טובה ומקום טוב לעבוד בו. אני חושבת שהדבר הנכון הוא להפעיל את הרפורמה המתוכננת ברשות ולא לטלטל את כל המערכת. אני לא רואה איך התאגיד יהיה טוב יותר מרשות השידור. שידור ציבורי, מעצם היותו, ניזון מכספי ציבור, ולכן מטבע הדברים הוא פוליטי. שר האוצר יכול להחליט שהוא מזרים או לא מזרים כספים לתאגיד, בדיוק כפי שהוא יכול להחליט זאת לגבי רשות השידור, ולכן מה שהיה הוא שיהיה".

           

           (צילום: דניאל קמינסקי, סגנון: סיוון חימי)
            (צילום: דניאל קמינסקי, סגנון: סיוון חימי)

             

            הגליון החדש של לאשה (צילום: מאיר כהן, סגנון: קרן נפתלי)
            הגליון החדש של לאשה (צילום: מאיר כהן, סגנון: קרן נפתלי)
             
            הצג:
            כל התגובות לכתבה ""אני לא רק מתנחלת": מה יהיה גורל מנהלת מחלקת הדת בערוץ הראשון? "
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד