מלכת חיי הלילה של ת"א מטפלת בבני נוער וכבר לא יוצאת לבלות

מיכל נדל עברה הרבה מאז שהייתה הסלקטורית המיתולוגית של מועדון אלנבי 58: בין השאר, היא לקתה בדיכאון אחרי לידה, עזבה את ישראל, חזרה ופתחה דף חדש

קרן אמר שחף

|

29.12.16 | 01:31

מיכל נדל. "כשאתה עובר הרבה, זה עוזר לך כמטפל. היום אני יכולה להבין טוב יותר מה עובר על ילדים שהוריהם מתגרשים". למטה: אלנבי 58 (צילום: דנה קופל)
מיכל נדל. "כשאתה עובר הרבה, זה עוזר לך כמטפל. היום אני יכולה להבין טוב יותר מה עובר על ילדים שהוריהם מתגרשים". למטה: אלנבי 58 (צילום: דנה קופל)

בשנות ה-90 של המאה הקודמת הייתה מיכל נדל דמות מוכרת בחיי הלילה התל-אביביים. עיון בעיתוני התקופה מעלה אזכורים של שמה לעיתים תכופות, בעיקר סביב היותה סלקטורית במועדון הכי נחשב בעיר, אלנבי 58, ואחותו של אחד הבעלים, רל נדל. "זו הייתה קליקה", היא נזכרת. "הכרתי את כל מי שעבד בתחום, והייתי יוצאת ערב-ערב. הייתי קמה כל בוקר בעשר והולכת לישון בשעות הקטנות".

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

כיום היא כבר כמעט לא יוצאת לבלות. נדל (46), גרושה ואם לשלושה, מצאה שחיי הלילה אינם יכולים להשתלב עם עבודתה כתרפיסטית. "זה מצחיק", היא אומרת, "כי פעם לא היה קורה משהו בתל אביב בלי שהייתי יודעת עליו, והיום אני במקום אחר לגמרי וחייבת להתמקד בו. אם לא מתמקדים בדבר אחד, יש לזה מחיר. אנשים הם מאוד מקובעים וחושבים שאי אפשר לטפל וגם לעשות מסיבה, אז אחרי שנתקלתי בגישה הזו, התרחקתי בהדרגה מחיי הלילה והיום אני לא עוסקת בזה בכלל".

 

לדבריה, בעבר הייתה שיפוטית כלפי אנשים שעוסקים בחיי לילה. "הייתי ילדה מאוד תמימה", אומרת נדל, "וחשבתי שבנות שיוצאות למועדונים הן זולות, ושמי ששותה אלכוהול הוא חסר שליטה. היו לי הרבה סטיגמות בראש". את צורת החשיבה הזו היא מייחסת לסביבה היוקרתית שבה גדלה, ולבית הוריה, "שבו שמרו אותי בצמר גפן כי הייתי בת זקונים. מכל זה יצא שנהייתי אדם מאוד שיפוטי".

 

זיכרונות מאלנבי 58:

 

 

מרד הנעורים התחיל בגיל 26

 

נדל גדלה בשכונת רמת חן שברמת גן, "שזו סוג של בועה", היא אומרת. "כולם היו בצופים, כולם למדו בבית ספר בליך, והיה לי מסלול חיים מאוד נורמטיבי".

 

אביה, חיים נדל (83), היה אלוף בצה"ל, שבין השאר פיקד על חטיבת הצנחנים ועמד

"פתאום באתי להורים שלי עם פירסינגים, ואמא שלי לא הבינה מאיפה זה נפל עליה. באותה תקופה גם הייתי דיילת אוויר, והייתי מבזבזת כמעט את כל המשכורת שלי על בגדים ופאות למסיבות"

בראש בית הדין הצבאי לערעורים. "הוא אדם מאוד ערכי, מהדור של מקימי המדינה", מספרת בתו. "הוא גם היה ניצול שואה, אבל שמענו את הסיפור שלו רק בגיל מאוד מאוחר, כי הוא רצה להתחבר לשורד ולחזק. הערכים שינקתי בבית נשארו איתי, והיום בעבודה שלי יש הרבה אידיאולוגיה. כשאני מלמדת סטודנטים באוניברסיטת חיפה, אני כל הזמן חושבת על היום שבו הם יילכו לעבוד כמטפלים, ועל האחריות שיש לי בנושא".

 

בצבא שירתה כפקידת מבצעים ולאחר מכן כקצינת מודיעין, ואחרי השחרור טסה למזרח למספר חודשים. "הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי וידעתי שיהיה לי מאוד קשה לעשות את זה בסביבה הטבעית שלי. טסתי למזרח לבד, ומבחינתי זה כבר היה הישג". כשחזרה לארץ, נרשמה לתואר ראשון בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, ובמהלך הלימודים מילצרה בבר "קווזימודו" שפתח אחיה רל, שהיה אז טייס בחיל האוויר.

 

"רל היה מאוד יפה וכריזמטי ונערץ על ידי כולם. כסטודנטית, היה לי נוח וזמין למלצר, אז התחלתי לעבוד שם. אחרי שאחי קלט שלכל מקום שאני הולכת, באים אחריי אנשים, הוא הציע לי לעשות מסיבת יום הולדת ב'רוזלינדה', מועדון חדש שהוא פתח. בעקבות ההצלחה שלה התחלתי להיכנס לחיי הלילה".

 

עם פתיחתו של מועדון אלנבי 58, ב-1994, החלה לעבוד בו כסלקטורית. לדבריה, רק אז, בגיל 26, החל מרד הנעורים שלה. "פתאום באתי להורים שלי עם פירסינגים, ואמא שלי לא הבינה מאיפה זה נפל עליה. באותה תקופה גם הייתי דיילת אוויר, והייתי מבזבזת כמעט את כל המשכורת שלי על בגדים ופאות למסיבות. לא קל להיות סלקטורית: לעמוד בכניסה למועדון ולהחליט מי נכנס ומי לא, זה תפקיד מסריח, אבל אני תמיד עושה דברים עד הסוף, אז לקחתי את עצמי מאוד ברצינות. אם מישהו היה מגיע בטרנינג, הייתי נעלבת ממש". 

 

בהמשך היא גם ניהלה את יחסי הציבור של המועדון, מה שהגביר את השפעתה. "העבודה שלי הייתה להכיר אנשים, להתחבר אליהם ולגרום לכך שהם יבואו למועדון בשבילי. הייתה תחושה שתל אביב קטנה: סצנת המועדונים הייתה משפחתית, וכולם הכירו את כולם. כולם גם נהנו באותה מידה: עורך הדין והירקן הרגישו אותו דבר, והיה באוויר משהו מאוד חופשי ועוטף".

 

"כשבן קינגסלי הגיע, ממש התרגשתי. היינו רואים מי הולך עם מי, והתפקיד שלי היה לא רק לדעת את מי להכניס, אלא גם מה לא להוציא לתקשורת. אנשים הרגישו בטוחים"

לא רק עורכי דין וירקנים היו שם, אלא גם מפורסמים רבים מהארץ ומחו"ל. "אני זוכרת שהשחקן בן קינגסלי הגיע כשאני הייתי בכניסה, וממש התרגשתי. היינו רואים מי הולך עם מי, ומה כולם עושים, והתפקיד שלי היה לא רק לדעת את מי להכניס, אלא גם מה לא להוציא לתקשורת. יצרנו סביבה שאנשים הרגישו בטוחים בה. היו גם סמים, שזה משהו שאפיין את התקופה. זה היה חלק מתחושת החופש שהייתה אז, אם כי לדעתי זה לא חייב ללכת יד ביד עם סצנת המועדונים".

 

בתוך כל החופש הקפידה לשמור על אורח חיים נורמטיבי: "התחתנתי, ילדתי ועשיתי תארים תוך כדי". את בעלה לשעבר, אדם שינלי, הכירה במועדון. "הוא בא מאמריקה לטייל בארץ, הכיר אותי ונשאר". הם נישאו ב-2000, השנה שבה נסגר המועדון באלנבי. מעט לאחר מכן פתח אחיה את מועדון TLV בנמל תל אביב, והיא עבדה גם בו. במקביל, למדה לתואר שני בפסיכודרמה בשלוחה של אוניברסיטת לסלי בישראל. 

 

נדל על שער "פנאי פלוס", 1999. "הרגשתי שאני יכולה להיות צבעונית"
    נדל על שער "פנאי פלוס", 1999. "הרגשתי שאני יכולה להיות צבעונית"

     

    לצאת מכלוב הזהב

     

    כשבנה הבכור, יונתן (13), היה בן שלוש, ומספר חודשים לאחר הולדת בתה האמצעית, אנאבל (11), עברה המשפחה לטקסס. "הגירה היא אחת הטראומות הכי קשות שאפשר לעבור. היה לי שם מאוד קשה. ילדתי שם את הבן הצעיר שלי, דניאל, שהיום הוא בן תשע, ואחרי הלידה הרגשתי מאוד לבד. היום אני יכולה לאבחן שהיה לי דיכאון אחרי לידה".

     

    אחרי ארבע שנים הם חזרו לארץ וגרו למשך שנתיים במושב אביאל שליד בנימינה. באותה תקופה עבדה בבית טף, פנימייה שיקומית טיפולית הנמצאת בפרדס חנה. "הייתה שם נערה שבאה מבית מפורק והייתה בועטת בכל המטפלים שלה. החלטתי שלילדה לא שגרתית מתאים טיפול לא שגרתי, והתחלנו לנסוע ולדבר במכונית שלי". בתקופה זו החלו נישואיה של נדל להתפרק. "טיפלתי בה שלוש שנים, ואז התגרשתי וחזרתי לגור ברמת חן. לא ידעתי איך לבשר לה שאני עוזבת, כי נוצר בינינו חיבור. בחצי השנה האחרונה חזרנו להיות בקשר לא טיפולי, ואנחנו מדברות מדי פעם בטלפון".

     

    לדעתה, השינויים שעברה בחייה תורמים לעבודתה כמטפלת. "כשאתה עובר הרבה דברים, זה עוזר לך כמטפל. היום אני יכולה להבין טוב יותר מה עובר על ילדים שההורים שלהם מתגרשים".

     

    כיום היא מטפלת בבני נוער בקליניקה פרטית שבביתה וגם עובדת כמטפלת בפסיכודרמה מטעם משרד החינוך בבתי ספר בבני ברק ובפרדס כץ. "היום אין לילדים הרבה מקום לאותנטיות ולביטוי אישי", אומרת נדל. "בתקופת חיי הלילה הרגשתי שאני יכולה להיות צבעונית, ושזה לא אומר עליי שום דבר. חיי הלילה עזרו לי להיות לא שיפוטית וגם נתנו לי הרגשה שאני יכולה לשמש השראה כאישה בתחום גברי".

     

    לדבריה, הפסקת העבודה בתחום הזה אחרי 20 שנה הייתה מהלך לא פשוט. "זה היה כמו לעבור גמילה", היא אומרת, "גם מכלוב הזהב וגם מהחיכוך התמידי עם אנשים. מאז אותו יום הולדת ברוזלינדה ועד השנה שעברה היו לי הרבה מסיבות יום הולדת המוניות, של מאות ואלפי אנשים, אבל כשחגגתי 46 לפני חודש, בפעם הראשונה לא עשיתי כלום: אפילו לא ארוחת ערב". 

     

    ______________________________________________________

     

    אושר סבג הוא אושיה תל-אביבית עכשווית, ולא תאמינו איך הוא נראה בשעות הקטנות של הלילה. הקליקו על התמונה:

     

    "הקריירה שלי נמצאת עכשיו במקום הראשון, כך שקשה לי לפנות זמן לזוגיות". הקליקו על התמונה (צילום: יוסי צבקר)
    "הקריירה שלי נמצאת עכשיו במקום הראשון, כך שקשה לי לפנות זמן לזוגיות". הקליקו על התמונה (צילום: יוסי צבקר)

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד