כשרחלי אבן ספיר החליטה להירשם לאתר היכרויות, ניצב בפניה מכשול בלתי צפוי. "בחלק של הפרופיל שבו נשאלים לגבי מספר ילדים, אין את האפשרות לרשום 12", היא מסבירה. "יש אופציה של 0, 1, 2 או 3 פלוס. אז סימנתי 3 פלוס.
כשגבר מתקשר, לפעמים השיחה זורמת ואז בכלל לא נוגעים בשאלות על מספר הילדים. בדרך כלל בשיחה השנייה או השלישית הם כן שואלים, וכשאני עונה יש את השקט הזה שמבשר לי שהם בשוק טוטאלי. הם אומרים: 'בתמונה את לא נראית כמו מישהי שיש לה 12 ילדים'. הם גם מוסיפים משהו כמו איזה אדיר זה, וכל הכבוד לי, ושאני אשת חיל. אבל אחר כך הם כבר לא מתקשרים יותר. די השלמתי עם המחשבה שכנראה אשאר לבד".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- האפליקציה החדשה של "לאשה"
חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
אבל גבר שלא התקשר זה באמת זוטות עבור אבן ספיר, אישה שהיא בגדר תופעת טבע. עם שיער בלונדיני גולש, עיניים כחולות, גוף דקיק ומבטא אנגלו־סקסי, היא מצטיירת יותר כשחקנית הוליוודית בדימוס מאשר כאמא סדרתית. אבל אלו העובדות: היא בת 59 ואם לשמונה בנים וארבע בנות: מענדי, 38, שניאור, 37, אליעזר, 36, איציק, 34, בינה, 33, יוסי, 31, שלום, 29, ליבי, 27, שמוליק, 23, אלחנן, 21, ורבקה ושיינא, תאומות בנות 18. בנוסף, היא כבר סבתא ליותר מ־30 נכדים ("לא סופרים נכדים", היא חורצת).
סיפור החיים שלה מוכיח שהיא יכולה להתייצב מול כל קושי, ולנצח: היא לא רק ילדה וגידלה 12 ילדים, אלא גם התמודדה עם זוגיות מתפוררת, ולפני שמונה שנים החליטה באומץ רב להתגרש – צעד מאוד לא שגרתי עבור אישה דתייה ומרובת ילדים. אחרי כל מה שעברה, אבן ספיר קיבלה החלטה להפוך למטפלת זוגית. כשזוג השרוי במשבר יושב אצלה בקליניקה, היא יודעת בדיוק מאיפה הכאב שלו נובע, ואיך לגעת בו בעדינות וברגישות.
מי אמר שאני מסתדרת?
אבן ספיר, היום תושבת היישוב חשמונאים, נולדה וגדלה במונטריאול, קנדה, למשפחה חרדית מזרם חב"ד. בגיל 19 נישאה לבעלה, שאותו הכירה, כמקובל, בשידוך. "הוא היה ההצעה הראשונה שקיבלתי", היא מספרת. "היו לנו ארבע פגישות, והחברות שלי היו מופתעות - אצל רובן העניינים נסגרו כבר בפגישה הראשונה. בהתחלה חשבתי שהכרתי את הבחור של חיי, אבל בהמשך היו לי ספקות. סיפרתי לרבנית שלימדה אותי לקראת החתונה שאני מרגישה שאין התאמה, והיא צחקה ואמרה שכל הכלות מקבלות רגליים קרות דקה לפני החתונה".
שבועות ספורים לאחר חתונתה גילתה שהיא בהיריון. "הייתי בהלםטוטאלי. לא קלטתי שאני הולכת להיות אמא. עם כל השמחה, זה היה מאוד מהיר". אבל ההתמודדות האמיתית החלה זמן קצר לאחר הברית של בנם השלישי, אז הודיע לה בעלה שהוא עובר לגור בישראל, וביקש שהמשפחה תגיע לשם בעקבותיו. בשלב זה אמה רמזה לה שיש בעיה, "אבל אני לא ויתרתי. אמרתי לה שזו לא חוכמה להרפות כשיש משבר. החלטתי לנסוע בעקבותיו, והייתה לי פרידה מאוד קשה מההורים ומהמשפחה".
אבן ספיר נחתה בישראל והתמקמה עם משפחתה בבני־ברק. "היה קושי גדול להתאקלם בארץ עם שפה ומנטליות זרות", היא נזכרת, "אבל הייתי חדורת מוטיבציה להציל את הנישואים". בתוך זמן קצר השתלבה בקהילת נשות חב"ד המקומית. "יום אחד, מרצה בכירה לא הצליחה להגיע לכנס גדול שתוכנן וביקשו שארצה במקומה. בהתחלה צחקתי - על מה אדבר? בסופו של דבר דיברתי על העצמה נשית ועל תפקיד האישה ביהדות. התכוננתי עם 25 ספרים. ההרצאה הייתה מדהימה, וביקשו ממני להרצות באופן קבוע. בהמשך התחלתי לארגן ולהנחות כנסים בעצמי, והעליתי גם הצגות שבהן אני הייתי השחקנית הראשית. הופעתי גם במועדוני קשישים ובפני ארגוני צדקה. הכל היה בהתנדבות, אבל זה סיפק ושימח אותי".
במקביל, אבן ספיר המשיכה להרחיב את הקן המשפחתי. "המשכתי ללדת, כי אמרתי לעצמי שאהיה עם בעלי עד 120, והילדים ממלאים אותי באושר. בכל פעם שהייתי מביאה תינוק חדש הביתה, ההתרגשות הגיעה לשיא".
אני מבינה שבשלב זה היחסים עם בעלך כבר לא היו טובים. לא חשבת על כך שאולי הם כבר לא ישתפרו?
"זו לא הייתה צורת החשיבה שלי. תמיד ידעתי שהילדים הם מעל הכל - כל אחד מהם הביא לחיי אור גדול. האמהוּת הייתה עבורי החלק הכי מהנה של החיים. זה לא אומר שלא היה קשה. תמיד כששאלו אותי איך אני מסתדרת, הייתי עונה - מי אמר שאני מסתדרת?"
מה זה אומר להיות אמא ל־12 ילדים?
"אפילו החלק של הכריכים בבוקר, זה היה מטורף. בלילה שלפני הייתי מכינה את כל המרכיבים, עם מדבקות עם שמות ומה מכיל כל כריך, כי הרי כל אחד אוהב דברים אחרים. החיים האלה דרשו ממני לעשות כמה דברים בו־זמנית: לנדנד תינוק, לערבב את המרק בסיר הענק, להקשיב לילד שמספר לי על היום שלו, להשגיח תוך כדי על הקטן בלול.
לקראת טקסי בר־המצווה של הבנים ישבתי ושיננתי בעל־פה גמרא בזמן שאני מבשלת, כדי שאוכל לעזור להם ללמוד. למדתי לתת לילדים תשומת לב בכל סיטואציה אפשרית. השתדלתי שיהיה לכל אחד זמן איכות לבד איתי, מעין דייט, גם אם זה רק לחצי שעה.
"הייתי אמא כיפית וספונטנית. פתאום הייתי מחליטה שדי, אי־אפשר להיות בבית, השמש זורחת ולילדים מגיע לצאת. הייתי מעלה את כולם לאוטובוס כדי לקחת אותם לגן חיות בחינם שנמצא בכלל בעיר אחרת. כל הנוסעים היו מסתכלים עליי - איך עוד ילד ועוד ילד נכנס לאוטובוס, ולבסוף אני, לפעמים מחזיקה תינוק ולפעמים גם בהיריון. אני זוכרת איך פעם מישהי שאלה אותי אם לא היה לי יותר קל להשאיר חצי מהילדים בבית. חייכתי אליה במתיקות ועניתי לה: 'אבל זה בדיוק מה שעשיתי'".
לקחו לנו את המקרר
אבל בתוך החיים האינטנסיביים האלה, אבן ספיר כבר לא יכלה להתעלם מהבעיות בבית. "לבעלי היו קשיים בעבודה שלו וזה הוביל לרגעים קשים. הגיעו אלינו מההוצאה לפועל ורוקנו את הבית לעיני הילדים. הבת שלי התחננה שישאירו לפחות מחשב ושולחן, אבל הם לקחו הכל. ביום אחר הגיעו ולקחו לנו את המקרר. עם כל הקושי וההישרדות, עדיין האמנתי שהכסף זה לא הכל. ידעתי שניתוק חשמל זה לא מה שישבור אותי".
בשלב הזה הבינה אבן ספיר שהגיע רגע האמת, ושהנישואים שלה הגיעו למעשה לקצם. "עברו עליי שנים של התלבטות. כבר לא ראיתי עתיד בינינו, אבל גם לא יכולתי לעשות את הצעד המתבקש ולעזוב אותו. בשלב מסוים פנינו ליועצת זוגית, אבל אני הייתי כבר כבויה.
הרגשתי כל כך מרוקנת, אדישה, כמו בלון שהוציאו ממנו את כל האוויר. ישבתי אצלה עם עצב בעיניים. אחרי הפגישה איתנו היא ביקשה פגישה פרטית דחופה איתי. דווקא אצלה בחדר, קלטתי כמה שהחיים שלי איתו ריקים מכל תוכן, ושאין סיבה מספיק טובה שקושרת אותי אליו.
"כשבסופו של דבר קיבלתי את ההחלטה להתגרש, היה לי מאוד קשה להוציא את המשפט מהפה. רעדתי כולי. לא אמרתי: 'אין מה לעשות, נצטרך להיפרד'. לקחתי את המושכות לידיים ואמרתי בפה מלא: 'אני רוצה להתגרש'".
מיד לאחר שקיבלה את הגט החליטה אבן ספיר לשנות את שמה. "הלכתי למשרד הפנים ושיניתי את שמי ל'רחלי', השם שבו קראו לי בצעירותי. כשאנשים פונים אליי היום בשם רחל, אני צוחקת ואומרת ששילמתי 150 שקל על ה־י' הזו, אז אני לא מרשה. שיניתי גם את שם המשפחה. שם משפחתו של הגרוש שלי היה מאוד ארוך ומסורבל. 'ספיר' היה חלק מהשם הזה, אז הוספתי לו 'אבן'. אנשים תמיד מחמיאים לי על הבחירה הזו. התחלתי הכל מחדש והחזרתי את האור לחיי".
עשית שינוי גם באורח החיים הדתי?
"נשארתי דתייה, אבל אין לי יותר את הסממנים החיצוניים המובהקים של חרדית. אני לבושה בסגנון מודרני וכבר לא מסתובבת עם כיסוי ראש".
אבל ההתמודדות האמיתית שניצבה מול אבן ספיר אחרי הגירושים הייתה ההישרדות הכלכלית. "חמישה מהילדים עדיין גרו איתי אז. עבדתי כעורכת בעיתון חרדי והרווחתי 500 דולר, שזו לא משכורת. הבנתי שאם לא אפרנס בכבוד את המשפחה שלי, היא לא תשרוד. חילקתי עיתונים בבקרים, נתתי שיעורי עזר לילדי השכנים אחר הצהריים, ומצאתי מתכון להכנת סבון ביתי, שאותו מכרתי עם הילדים בדוכן בקניונים".
אבל המאמצים לא צלחו, ואבן ספיר נקלעה למצב שבו לא יכלה לשלם שכר דירה. "מצאנו את עצמנו מגורשים מהדירה שלנו בחשמונאים. זה היה בשבילי מעין גירושים שניים. נשברתי. הייתי מתוסכלת מכך שדווקא לי זה קורה, שאין לי לאן ללכת. במאמצים קדחתניים חיפשתי בית אחר. היו כאלה שידעו שלא שילמתי שכירות ופחדו להשכיר לי. היה עורך דין ואיש נדל"ן מהיישוב שעזר לי, והכיר לי מישהו שהשכיר לי דירה בלי הרבה שאלות.
"בינתיים, חברה הציעה לי לנסות קריירה במכירות. היא שכנעה אותי שיש לי לוק של אשת עסקים. התקבלתי לעבודה בחברה לתיווך נדל"ן, אבל בכל פעם שנכנסתי למשרד המפואר רעדתי. ידעתי שאין לי ניסיון או ידע מינימלי שמתבקש לתפקיד. למרות זאת, די מהר התברר שלקוחות מעדיפים לעשות איתי את העסקה – ולא בהכרח עם אחרים, ותיקים ואגרסיביים יותר. עם הזמן הפכתי לכוכבת של החברה, שמוכרת הכי הרבה. אחרי ארבע שנים ידעתי שאני מוכנה לצעד הבא - לפתוח חברה משלי שבה אהיה עצמאית לגמרי".
ההצלחה בקריירה שיפרה את מצבה הכלכלי, ואבן ספיר יכלה סוף־סוף לנשום לרווחה. "בנקודה הזו החלטתי להגשים חלום ישן שלי - לימודים אקדמיים. נושא הייעוץ והטיפול הזוגי תמיד קסם לי, במיוחד מאז הגירושים. רציתי להבין למה זוג אחד מצליח לבנות בית לעדי־עד, ואחרים, שנראים כל כך מתאימים, נפרדים".
אבן ספיר נרשמה ללימודים במרכז י.נ.ר, בהנהלת פרופ' עמי שקד. "כל דבר שלמדתי, מיד קישרתי למה שעברתי. הבנתי שלא היה לזה סיכוי. אי־אפשר היה להגיע לאושר בתנאים שהיו לנו. הפער היה עצום. את זה את לא יודעת כשאת בת 18 ומציעים לך שידוך".
דייטים? בקטנה
אבן ספיר למדה ייעוץ נישואים במשך שלוש שנים. היום, לצד עבודתה בתיווך נדל"ן, היא עובדת כמטפלת זוגית. "זוגות מגיעים אליי רק מפה לאוזן, כי אני לא מפרסמת בשום מקום. הם אוהבים את השלווה שיש אצלי בחדר. זה עושה להם סדר במחשבות. אני מסתכלת המון בעיניים. אני רואה את הכאב. יש המון דמעות בחדר. אני לא מספקת פתרונות, אלא נותנת להם את המושכות - שייקחו אחריות על הנישואים".
לאחרונה החלה לטפל בנשים ובגברים אחרי גירושים. "אצלי הם יכולים
לשפוך את הלב ולקבל עצה איך ממשיכים מכאן הלאה. הייתי נשואה במשך 32 שנים, התגרשתי ושרדתי כדי לספר. לאדם מבולבל, שרק מחפש שיעשו לו סדר בחיים, אני כתובת ראויה".
היום, לראשונה בחייה, אבן ספיר יכולה להקדיש זמן לעצמה. "הבן הצעיר שלי בעתודה צה"לית, והתאומות יצאו לשירות לאומי", היא מספרת. "הקן התרוקן, וזו הפעם הראשונה בחיים שאני לבד בבית. אני קמה לבד, הולכת לעבודה בלי לשלוח ילדים לבית הספר, בלי לומר 'ביי' למישהו. זה מאוד שונה, אבל אני חושבת שמגיע לי החופש הזה. לגדל משפחה - זאת הייתה המהות שלי כמעט 40 שנה. היום אני נהנית מהשקט וחושבת שלכל דבר יש את הזמן שלו".
את יוצאת לדייטים?
"אני יוצאת, אבל לא הרבה. הרי צריך להיות מאוד מיוחד כדי להכיל אישה שיש לה 12 ילדים. אני מאוד מבינה את אלה שמפסיקים להתקשר - ייתכן שגם אני במקומם הייתי חוששת לפתח קשר עם מישהי ברוכת ילדים. אני חושבת שלמצוא גבר שגם יתאים לציפיות שלי וגם ירצה קשר אמיתי איתי - זה מסוג הנסים שקוראים עליהם בעיתונים או בסיפורי אגדות. הסיכוי לזה קלוש מאוד. בינתיים אני מאושרת בחיים שלי, בכל הטוב שיש לי".
היו לך מערכות יחסים מאז הגירושים?
"הייתה לי מערכת יחסים עם מישהו במשך כמה חודשים והוא הציע לי נישואים. אבל לא הרגשתי שזה האדם שארצה להזדקן איתו ושיהיה שותף שלי. הרי לא אתחתן בכל מחיר. אני רוצה להיות אוהבת ונאהבת באותה מידה".
איזה בן זוג היית רוצה?
"גבר שמבין את השפה של לתת, את העובדה שאתה לא בא לנישואים רק כדי לקבל. אחד כזה שלא רק מבקש תמיכה, אלא גם תומך. זה חשוב לי יותר ממראה חיצוני. מישהו שיכיל אותי ואני אותו, שידאג לי ויהיה לו אכפת ממני. אני רוצה זוגיות שבה ארגיש שאני לא מבטלת את עצמי. מי יודע, אולי תבוא זוגיות ברוכה, ואז עוד חלום שלי יתגשם".
