אדריכלות

    בעקבות תיבות הדואר האבודות: מדוע הן נעקרות מהרחוב? יומן מסע

    אל השירותים הציבוריים ההולכים ומתמעטים בחיינו מצטרף צמצום נוסף: תיבות הדואר האדומות שבקרנות הרחובות מסולקות מהם בקצב. כמה עולה התחליף?

    ציפה קמפינסקי פורסם: 21.12.16 23:18

    זו בוודאי לא הבעיה הכי בוערת בשטח, ואין לי גם שמץ של מושג מדוע זה בכלל אכפת לי, ובכל זאת,

     


    תיבת הדואר ההמומה ימים אחדים לפני שחיטתה. רחוב פלורנטין, 13 בנובמבר 2016
    תיבת הדואר ההמומה ימים אחדים לפני שחיטתה. רחוב פלורנטין, 13 בנובמבר 2016

     

    נדרכתי כשראיתי שתיבת הדואר האדומה נעלמה מהמקום הקבוע שלה ברחוב, והותירה אחריה:

     


    רחוב פלורנטין, 19 בדצמבר 2016
    רחוב פלורנטין, 19 בדצמבר 2016

     

    ולא רק היא. גם האדומה שסביבה נוהל ריקוד פחי האשפה:

     


    מרכולת פינת מסילת וולפסון, 18 באוגוסט 2013 ו-18 במאי 2016
    מרכולת פינת מסילת וולפסון, 18 באוגוסט 2013 ו-18 במאי 2016

     

    נעלמה והותירה חלל ריק:

     


    מרכולת פינת מסילת וולפסון, 19 בדצמבר 2016
    מרכולת פינת מסילת וולפסון, 19 בדצמבר 2016

     

    וגם שלישית נגדעה פתאום:

     


    הרצל פינת מטלון, 19 בדצמבר 2016
    הרצל פינת מטלון, 19 בדצמבר 2016

     

    לא מטעמי נוסטלגיה או נוחות נדרכתי. את מעט החשבוניות שאני מוציאה, אני שולחת לאחרונה ב:

     


    תיבת דואר 24, סניף רחוב השוק, 19 בדצמבר 2016
    תיבת דואר 24, סניף רחוב השוק, 19 בדצמבר 2016

     

    שירות יותר יקר (4.30 שקלים) מאשר סתם מעטפה עם בול (2.30 שקלים), אך יש סיכוי שהחשבונית תגיע אל היעד לפני גרזן המע"מ והביטוח הלאומי.

    גם

    העובדה שדואר ישראל מצמצם מאז 2015 את תיבות הרחוב -- ומאלץ את שולחי המכתבים האחרונים, שהם בדרך כלל מבוגרים, לכתת רגליים לסניפים מרוחקים -- כבר פורסמה. אז למה נדרכתי?

    אולי מפני שברחובות שלנו תיבות הדואר האדומות הן יותר מתיבות דואר. מה שמוטל לתוכן הוא פרטי וסמוי מן העין, אך מה שמוצמד אליהן ומונח עליהן הוא גלוי, מזמין ומבטא בדרך נוספת את אופייה המיוחד של השכונה:

     


    תיבת הדואר במרכולת פינת מסילת וולפסון מציעה כל טוב. מ-2013 עד 2016
    תיבת הדואר במרכולת פינת מסילת וולפסון מציעה כל טוב. מ-2013 עד 2016

     

    גם התיבה ברחוב השוק אוהבת לתת:

     


    "שלח משהו ליקום", כתב מישהו על התיבה. ואחר הניח צלחות לכל רעב. רחוב השוק, 23 באוקטובר 2013

     

    יש על מי לסמוך: הצלחות לא יישארו ריקות והרעבה לא תלך יחפה:

     


    רחוב השוק, מאי 2013, יולי 2014 ופברואר 2015
    רחוב השוק, מאי 2013, יולי 2014 ופברואר 2015

     

    לעתים נשאו התיבות מסר פוליטי:

     


    התיבה בימי מחאת הקיץ הגדולה והאכזבה מהישגיה המידיים. רחוב פלורנטין, מ-13 בספטמבר עד 9 באוקטובר 2011
    התיבה בימי מחאת הקיץ הגדולה והאכזבה מהישגיה המידיים. רחוב פלורנטין, מ-13 בספטמבר עד 9 באוקטובר 2011

     

    ולעתים מסר מסורתי:

     


    רחוב פלורנטין, 20 במאי 2012
    רחוב פלורנטין, 20 במאי 2012

     

    לעתים תורה ולעתים קמח:

     


    רחוב פלורנטין, 25 במאי 2012 ו-8 באוגוסט 2013
    רחוב פלורנטין, 25 במאי 2012 ו-8 באוגוסט 2013

     

    היו עליהן, כצפוי, גם מסרים שיווקיים וסתם טינופיים:

     


    כי איפה עוד אפשר לזרוק ספה? רחוב פלורנטין, יוני 2013 ואוקטובר 2014
    כי איפה עוד אפשר לזרוק ספה? רחוב פלורנטין, יוני 2013 ואוקטובר 2014

     

    היו גם צרכים קיומיים מטשטשים:

     


    מרכולת פינת מסילת וולפסון, 18 באוקטובר 2011
    מרכולת פינת מסילת וולפסון, 18 באוקטובר 2011

     

    בצד גילויים של עירנות חדה:

     


    הרצל פינת מטלון, 24 באוגוסט 2016
    הרצל פינת מטלון, 24 באוגוסט 2016

     

    כמו גם:

     


    עבודת רחוב של האמן אורן פישר, מרכולת פינת מסילת וולפסון, 14 במאי 2016
    עבודת רחוב של האמן אורן פישר, מרכולת פינת מסילת וולפסון, 14 במאי 2016

     

    מובן מאליו שהתיבות היו גם סוג של גלריה ליצירות שהזמן ועוברי האורח נותנים בהן סימנים:

     


    עבודה של הכישרון הצעיר שי ליטמן (TRA), רחוב פלורנטין, 4 ביוני 2014 ו-26 ביוני 2016
    עבודה של הכישרון הצעיר שי ליטמן (TRA), רחוב פלורנטין, 4 ביוני 2014 ו-26 ביוני 2016

    _


    עבודה של מרקו. מרכולת פינת מסילת וולפסון, 9 ביולי 2016 ו-22 בספטמבר 2016
    עבודה של מרקו. מרכולת פינת מסילת וולפסון, 9 ביולי 2016 ו-22 בספטמבר 2016

     

    בתרבות שרואה רק שורות רווח, ברור שירידה בהיקף המשלוח של דברי דואר מצדיקה צמצום במספר התיבות. אך התזמון של סילוקן הרבה פחות הגיוני. בימים אלה ממש, עובר הרחוב שבו פועל סניף הדואר הקטן והיחידי שנותר באזור, שיפוץ עמוק ויסודי שיימשך עוד חודשים רבים:

     


    סניף הדואר ברחוב השוק, 20 בדצמבר 2016
    סניף הדואר ברחוב השוק, 20 בדצמבר 2016

     

    הגישה אל הסניף מאוד לא נוחה, בלשון המעטה:

     


    רחוב השוק, 20 בדצמבר 2016
    רחוב השוק, 20 בדצמבר 2016

     

    הכניסה אליו לא עומדת בתנאי נגישות אלמנטריים:


    הכניסה לסניף הדואר, רחוב השוק, 20 בדצמבר 2016
    הכניסה לסניף הדואר, רחוב השוק, 20 בדצמבר 2016

    הסניף פתוח, כידוע, בשעות מוגבלות, ומצבה של התיבה האחת, הדחוסה בין הקיר לגדר, גם ככה לא מי יודע מה:

     


    המתכת האכולה בתחתית התיבה, רחוב השוק 18 במאי 2016
    המתכת האכולה בתחתית התיבה, רחוב השוק 18 במאי 2016

     

    הסניף השני שהיה באזור, סניף גדול בדרך שלמה, נסגר מזמן:


    פעם זה היה סניף דואר גדול. דרך שלמה, 20 בדצמבר 2016
    פעם זה היה סניף דואר גדול. דרך שלמה, 20 בדצמבר 2016

     

    כיום פועל בו:


    דרך שלמה, 20 בדצמבר 2016
    דרך שלמה, 20 בדצמבר 2016

     

    את התיבות הפרטיות (ת.ד) והכספת של ימי סניף הדואר:


    חזיתות סניף הדואר שנסגר, דרך שלמה, 23 במרץ 2012
    חזיתות סניף הדואר שנסגר, דרך שלמה, 23 במרץ 2012

     

    החליפו חלונות ראווה. כך שביום בהיר אפשר לראות כאן מחזה נדיר -- עו"ד בעבודתו:


    עו
    עו"ד בעבודה. דרך שלמה, 20 בדצמבר 2016

     

    אבל עו"ד לא יכול להועיל בעניין תיבות אדומות. לכן פניתי לסניף הפעיל, שהוא לונה פארק שיווקי:

     


    רחוב השוק, 19 בדצמבר 2016
    רחוב השוק, 19 בדצמבר 2016_

    _


    ממכתבים לא מרוויחים, אז נמכור כדורים. כאן ועכשיו. רחוב השוק, 14 בנובמבר 2013
    ממכתבים לא מרוויחים, אז נמכור כדורים. כאן ועכשיו. רחוב השוק, 14 בנובמבר 2013

     

    בצו אופנת המגנטים, משווקים בו לא רק משחקי רגל, אלא גם שעשועי אצבע:

     


    רחוב השוק, 19 בדצמבר 2016
    רחוב השוק, 19 בדצמבר 2016

     

    בעיני, אגב, עדיף היה לוותר על התור בצ'יק, ולא בקליק, אבל אני כבר:

     


    רחוב וולפסון, 31 במרץ 2016
    רחוב וולפסון, 31 במרץ 2016

     

    כך או כך, כשנכנסתי לסניף לשאול על התיבות שנעלמו, הוא היה, שלא כרגיל, פנוי יחסית:

     


    סניף פנוי, מצב נדיר. רחוב השוק, 19 בדצמבר 2016
    סניף פנוי, מצב נדיר. רחוב השוק, 19 בדצמבר 2016

     

    אבל העובדות המסורות היו, לגמרי כרגיל, עם הראשים למטה. המתנתי עד שאחת מהן תתפנה, וכששאלתי אותה מדוע סילקו את התיבות מהרחוב, כולן הרימו את הראש. הן הופתעו כמוני. הן לא ידעו שזה קרה ולא ידעו מדוע. אחת מהן הציעה שאטלפן ל-171. מה זה? שאלתי. "מודיעין דואר", היא אמרה. טלפנתי.

    בעת ההמתנה, זימר מענה קולי מתחכם בשבחי שירות החבילות של הדואר: "אם אני רוצה לשלוח קפה שחור לבית הלבן? אם אני רוצה לשלוח סבון ללא סבון לליסבון? אם אני רוצה לשלוח חולצות צווארון סיני ללקוח פיני?..."

    אחרי זמר-המשלוחים הגברי הזה (נשים הרי לא שולחות חבילות) התבשרתי שאם אקיש 1, לא אצטרך להמשיך ולהמתין ויחזרו אלי. הקשתי. עד עכשיו לא חזרו (העיקר שהחבילה עם הסבון תגיע מתישהו לליסבון). כך נואשתי מהאפשרות הקלושה ממילא לקבל הסבר על מדיניות סילוק התיבות ומניעיה, וגם על ההחלטה לפזר את שירותי הדואר למקומות אחרים, כמו למשל לפיצרייה:

     


    הדואר החדש בפיצרייה, רביעיית פלורנטין, 5 באוקטובר 2016
    הדואר החדש בפיצרייה, רביעיית פלורנטין, 5 באוקטובר 2016

     

    לכאן נשלחתי באחרונה כדי לקבל חבילה. הפיציולו הצעיר, שלא לומר מוכרן, הותיר את הדלפק מיותם לדקות ארוכות כשהלך לחפש את החבילה שלי במחסן:

     


    העמדה ריקה. המוכר הלך לחפש חבילה מאחור. רביעיית פלורנטין, 5 באוקטובר 2016
    העמדה ריקה. המוכר הלך לחפש חבילה מאחור. רביעיית פלורנטין, 5 באוקטובר 2016

     

    בחבילה היה ספר חדש של אמן הרחוב דדה. לאסוף אותו בניחוח פאסט-פוד לא היה הכי אסתטי, אבל כבר התרגלתי ל"תאכלי מה שיש". ישראל הפכה למדינת עולם שלישי והשירותים הציבוריים, שפעם היו דבר מובן מאליו, הולכים ופוחתים.

    אך גם משתכללים, יש להודות: אתר האינטרנט של דואר ישראל מציע, בין שאר השירותים, מפה למציאת תיבת הדואר הקרובה למקום מגוריך. בשכונה וסביבותיה המיידיות מצאתי במפה 11 סימני מעטפה (כלומר תיבות אדומות). מכיוון שבשלושה מהמקומות כבר ידעתי שאין תיבה (למרות שבמפה יש עדיין מעטפה), החלטתי לבדוק בעיניים מה קורה במקומות האחרים.

    שרטטתי לעצמי בראש מסלול צעידה יעיל ויצאתי לדרך. התחנה הראשונה היתה ברחוב ויטל: 

     


    רחוב ויטל 8, 20 בדצמבר 2016
    רחוב ויטל 8, 20 בדצמבר 2016

     

    יש תיבה. החלודה בבסיסה מלמדת שמזמן לא טיפלו בה, אבל לפחות היא לא לבד. יש לה שכן, שגם זמנו עבר. התחנה השנייה היתה ברחוב אברבנאל. גם כאן, התברר, התיבה האדומה עדיין בחיים:

     


    כשושנה בין החוחים. רחוב אברבנאל 66, 20 בדצמבר 2016
    כשושנה בין החוחים. רחוב אברבנאל 66, 20 בדצמבר 2016

     

    התחנה השלישית היתה קצת דרומה, בדרך שלמה. פינה הומה, מכוניות על המדרכה. מבט ימינה, מבט שמאלה, שום תיבה אדומה. אולי רפד הרכב הוותיק יידע היכן היא עומדת?

     


    דרך שלמה 44, 20 בדצמבר 2016
    דרך שלמה 44, 20 בדצמבר 2016

     

    "יש פה תיבת דואר?" שאלתי אותו. "בטח", הוא אמר והצביע מזרחה, "לפני האוטו השחור":

     


    דרך שלמה 44, 20 בדצמבר 2016
    דרך שלמה 44, 20 בדצמבר 2016

     

    התקדמתי, אבל לפני האוטו השחור נגלה המחזה המוכר כבר:

     


    דרך שלמה 44, 20בדצמבר 2016
    דרך שלמה 44, 20בדצמבר 2016

     

    עוד שיבוץ עקום של בלטות אדמדמות, המעיד שפעם היתה כאן תיבת דואר. (הרפד, זה ברור, כבר מזמן לא שלח מכתב). בקיצור, אין תיבה. המשכתי על דרך שלמה, הלאה מזרחה. ברחוב הרצל פניתי ימינה. זכרתי שפעם צילמתי מפתח עזוב על תיבת הדואר שליד תחנת הדלק:

     


    רחוב הרצל, 29 באוגוסט 2013
    רחוב הרצל, 29 באוגוסט 2013

     

    והנה, התיבה עדיין כאן, אם כי פחות אדומה:

     


    רחוב הרצל 118, 20 בדצמבר 2016
    רחוב הרצל 118, 20 בדצמבר 2016

     

    ממש מולה, אגב, בחצר תחנת הדלק נטולת המתדלקים (עוד שירות שהולך ונעלם), ניצב פטנט פרטי, עוקף דואר, לקבלת חבילות:

     


    עוקפים את הדואר. רחוב הרצל, 21 בדצמבר 2016
    עוקפים את הדואר. רחוב הרצל, 21 בדצמבר 2016

     

    מחיר העקיפה: 18 שקלים ל-24 שעות, על פי המחירון באתר החברה המפעילה. משם חזרתי לדרך שלמה והמשכתי מזרחה. במספר 100, בדיוק מול סניף הדואר הגדול שנסגר מזמן, התיבה עדיין עומדת:

     


    דרך שלמה 100, 20 בדצמבר 2016
    דרך שלמה 100, 20 בדצמבר 2016

     

    אז המשכתי ללכת. התחנה הבאה היתה מבלבלת: במפה של הדואר סומנה מעטפה ברחוב הקונגרס 19. כשהגעתי לשם לא מצאתי תיבה. אבל מצדו השני של הבניין, ברחוב צ'לנוב 38, עמדה תיבה ירוקה:

     


    רחוב צ'לנוב 38, 20 בדצמבר 2016
    רחוב צ'לנוב 38, 20 בדצמבר 2016

     

    מקרוב היה ברור שהיא של הדואר:

     


    רחוב צ'לנוב 38, 20 בדצמבר 2016
    רחוב צ'לנוב 38, 20 בדצמבר 2016

     

    על המדרכה לצדה ראיתי את הבלטות האדומות, אבל לא הייתי בטוחה שבאמת היתה כאן תיבה אדומה. בבית נזכרתי שכבר צילמתי את ציור הקיר הזועק של chat noir. חיפשתי, מצאתי, והנה בתחתיתו של הצילום מהקיץ מופיע קצה ראשה של תיבה אדומה:

     


    רחוב צ'לנוב 38, 13 באוגוסט 2016 ו-20 בדצמבר 2016
    רחוב צ'לנוב 38, 13 באוגוסט 2016 ו-20 בדצמבר 2016

     

    אז גם היא נעלמה, והותירה אחריה לא רק בלטות אדמדמות, אלא גם חתיכת קיר בטון חשוף (כל כך קשה לצבוע?)

    התחנה הבאה, והאחרונה בסיבוב, היתה צפון-מערבה משם. "העליה 12" אמרה המפה של הדואר. צעדתי והגעתי:

     


    רחוב העליה 12, 20 בדצמבר 2016
    רחוב העליה 12, 20 בדצמבר 2016

     

    תיבה לא מצאתי. היה רק:


    רחוב העליה 12, 20 בדצמבר 2016
    רחוב העליה 12, 20 בדצמבר 2016

     

    כשתם הסיבוב הרגלי, מיפיתי את הממצאים:

     


    בעקבות המעטפות על מפת דואר ישראל. יותר מ-50% מהתיבות הוסרו. דצמבר 2016
    בעקבות המעטפות על מפת דואר ישראל. יותר מ-50% מהתיבות הוסרו. דצמבר 2016

     

    החשבון פשוט: מתוך 11 תיבות שמסומנות על מפת הדואר, שש כבר לא קיימות. זה יותר מ-50 אחוז, אם לדבוק במספרים. והפיחות הזה, צחוק הגורל, מתרחש דווקא בסביבה של יצרני תיבות דואר פרטיות: 

     


    חלון ראווה של יצרן תיבות דואר. דרך שלמה, 20 בדצמבר 2016
    חלון ראווה של יצרן תיבות דואר. דרך שלמה, 20 בדצמבר 2016

     

    ארבעה כאלה ספרתי על דרך שלמה, ונכנסתי לאחד מהם, במחשבה שאם שולחים פחות מכתבים, אולי נרשמת ירידה גם בדרישה לתיבות פרטיות. יצרן התיבות לא הבין מה אני מבלבלת לו במוח. בעודו משייף חתיכת אלומיניום אמר לי בקוצר רוח: "לא, לא, אין שום ירידה. כולם רוצים תיבות. כל בית פרטי רוצה תיבה וכל הבתים המשותפים רוצים תיבות". אז הנה עוד ביטוי של עכשוויזם: כולם עדיין רוצים לקבל, אבל פחות רוצים לשלוח. או שכולם פשוט אוהבים ספאם:

     


    תיבת דואר שימושית מאוד. רחוב בנבנישתי, 24 באוקטובר 2013
    תיבת דואר שימושית מאוד. רחוב בנבנישתי, 24 באוקטובר 2013

     

    סתם. דואר הוא לא רק שירות, הוא תקשורת, אולי מיושנת ואטית, אך בכל זאת תקשורת. מכתב עובר מיד ליד בשרשרת אנושית, ושרשרת אנושית יוצרת מערכת יחסים. בזה הרחובות שלנו חזקים: 

     


    רחוב השוק, 23 בפברואר 2016
    רחוב השוק, 23 בפברואר 2016

    _


    יש בקשות מיוחדות. רחוב פלורנטין, 29 בדצמבר 2013
    יש בקשות מיוחדות. רחוב פלורנטין, 29 בדצמבר 2013

    _


    רחוב רענן, 27 ביוני 2014
    רחוב רענן, 27 ביוני 2014

    _


    רחוב השוק, 19 בנובמבר 2013
    רחוב השוק, 19 בנובמבר 2013

    _


    רחוב מזרחי, 5 במרץ 2014
    רחוב מזרחי, 5 במרץ 2014

    _


    רחוב ויטל, 13 ביוני 2014
    רחוב ויטל, 13 ביוני 2014

     

    ואי-אפשר בלי קצת ביקורת:

     


    רחוב מסילת וולפסון, 28 בדצמבר 2013
    רחוב מסילת וולפסון, 28 בדצמבר 2013

     

    עד כאן המסע, וכעת קינוח: בשולי סמטת המשור מצאתי יום אחד ערימה של בולי דואר נפלאים, מהימים שבארץ עוד השתמשו באגורות (ולמטבעות קראו "כסף קטן" ולא "עודף"). ביניהם היו אלה:

     


    בולי דואר בעיצובם של (מימין למעלה ונגד כיוון השעון): אד ואן אויין (1989, התשמ
    בולי דואר בעיצובם של (מימין למעלה ונגד כיוון השעון): אד ואן אויין (1989, התשמ"ט), דב כהן (1985, התשמ"ה), זמירה רוזנמן (1990, התש"נ), ג. שגיא (ללא שנה)

     

    אחד, יפה במיוחד, הוקדש לשרה אהרנסון:


    בול שרה אהרנסון (1981, התשנ
    בול שרה אהרנסון (1981, התשנ"א) בעיצובה של רות (בקמן) מלכא

     

    והוא הזכיר לי שבמוזיאון ניל"י בזכרון יעקב, ראיתי פעם מוצג בלתי נשכח: פוחלץ של יונת דואר, שלפני מאה שנה שימשה את חברי מחתרת "נצח ישראל לא ישקר" להעברת מסרים סודיים. בשלט ההסבר המעליב לפוחלץ היה כתוב: "יונה שכשלה". והצבי, אני שואלת, הצליח?


    דרך שלמה, 11 בספטמבר 2011
    דרך שלמה, 11 בספטמבר 2011

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

    "שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

    ***

    שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

    ***

    איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

    ***

    פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
    מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

    ***

    הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.