הורים, עזבו את כל המטלות ושחקו עם הילדים שלכם. זה חשוב

יכול להיות שבין הכביסות, השיחות מהמשרד, הבישולים ועוד - זה נראה לכם קשקוש, אבל הילדים צריכים אתכם איתם. גם כשזה נראה שהם בכלל משחקים עם עצמם

מאיה שפילמן

|

14.12.16 | 08:13

כמה דברים שלא כדאי לעשות בזמן ש"משחקים" עם הילדים. צילום אילוסטרציה

שעות המשחק המשותף שביליתי עם ילדים והוריהם לימדו אותי כי גם הורים בעלי מודעות, יכולת הקשבה ורצון לספק לילדיהם סביבה תומכת וקרובה, יכולים להפיק הרבה מלמידה והתנסות בשכלול יכולות המשחק עם ילדיהם. זה עשוי לסייע בכמה מישורים: העצמת הילד, העצמת ההורה, שיפור התקשורת בין ההורה לילד ואפילו התמודדות טובה יותר עם שינויים ומשברים במשפחה.

 

למה דווקא משחק משותף?

המשחק הוא צורך פנימי ואוניברסלי של ילדים. כשילדים משחקים, הם מבטאים דרך המשחק צרכים פסיכולוגיים, רגשות, אכזבות וזיכרונות, מודעים וגם לא מודעים. בעולם המשחקי, ילדים יכולים לשלב אלמנטים ממציאות חייהם וגם חלומות, דמיונות או פחדים ולצקת להם את המשמעות המתאימה להם. למשל, כשילד בן 4 עוטה גלימת גיבור-על ו"עף" בהתלהבות בבית, יכול להיות שהוא מנסה להתמודד עם תחושת פגיעות וחוסר אונים הנובעים מעצם היותו ילד. הדמיון מסייע לו להרגיש לזמן מוגבל את יכולות העל שלו מול עולם המבוגרים.

 

מה עלול לחבל ביכולת לשחק?

יכולתם של מבוגרים וילדים לשחק בחופשיות נובעת מהיכולת לשהות במרחב הדואלי של "גם וגם", גם מציאות וגם דמיון, אך המציאות מראה כי ילדים רבים מתקשים לשחק. חלקם עלולים להתנתק מעולם הדמיון או להיפך - לסגת מעולם המציאות לטובת עולמם הדמיוני.

 

המטרה היא לא התוכן, אלא המשחק עצמו (צילום: Shutterstock)
    המטרה היא לא התוכן, אלא המשחק עצמו(צילום: Shutterstock)

     

    דברים שחשוב לזכור כשמשחקים עם הילדים:

     

    1. מה מטרת המשחק?

    לשחק ביחד! המטרה היא לא בהכרח תוכן הפעילות, אלא הבילוי המשותף, משום שהמשחק הוא אמצעי לקשר ולאינטימיות. בקליניקה אני פוגשת הורים רבים שמבקשים להשתמש במשחק כדרך להקניית מיומנויות (למשל, "לחכות בסבלנות" או "להפסיד בכבוד") וכתוצאה המשחק הופך לזירה של מתח וקונפליקטים.

     

    2. כבוד לעולמו הפנימי של הילד

    היכולת של הילד לשחק תלויה בקיומה של סביבה מכבדת ומאפשרת. במרחב שיש בו איום, הילד לא יוכל לשחק בצורה משוחררת. אם, למשל, הורה מקניט את ילדו על כך שמקל הקסמים הוא סתם ענף עץ ומעמת אותו עם האמת האובייקטיבית, הילד יתקשה להמשיך לשחק את המציאות הסובייקטיבית שיצר בדמיונו.

     

    3. הילד מוביל את המשחק – תתאימו את עצמכם אליו

    הילד התחיל לשחק במשהו ועבר למשהו אחר? אז מה. הוא זוחל מתחת לשולחן האוכל ואומר שזו מערה? יופי! הוא באמת משחק! במשחק הכל מותר. אין כללים ואין מגבלות. תתאימו את עצמכם לקצב של הילד. תאפשרו לילדכם להיות ה"במאי" במשחקו שלו והיו אתם ה"ניצבים".

     

    4. בכלל, עדיף רק להקשיב

    פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו מתקנים, מסבירים, מבקרים או מחנכים תוך כדי משחק. כל התייחסות כזו היא עבור הילד, הפרעה למהלך המשחקי הטבעי. במקרים רבים עדיף פשוט להקשיב ולתת לילד לכוון את המשחק מבלי להפריע באמצע. תנו להם פשוט להיות ולשחק, בדיוק כמו שהם רוצים.

     

    5. לבד או ביחד - הילד מחליט

    הילד יכול לשתף אתכם במשחק וגם להדיר אתכם ממנו. לשחק לבד בנוכחות ההורה זה נהדר: הילד רגוע שההורה האהוב איתו ויכול להפליג למחוזות של דמיון, עצמאות ואוטונומיה ממקום מוגן. לכן, אל תרגישו "מיותרים" אם הילד שלכם משחק לבד בנוכחותכם.

     

    6. נשמע קל, אך לא פשוט לביצוע: תהיו שם באמת

    תהיו עם הילד שלכם, כאן ועכשיו. נסו לזרום עם מה שהוא מביא, בין אם הוא מדבר או שותק (שניהם לגיטימיים), מספר על אירוע שקרה בגן או על המכשפה שהגיעה לבקר אותו בלילה (והיא באמת הגיעה!). הקשיבו למה הילד שלכם אומר וגם למה שאינו אומר. הביטו בילדכם באמת, תראו אותו כמו שהוא.

     

    7. יש יותר מדרך אחת לשחק (אפילו במשחקי קופסא)

    האם יש רק דרך אחת לשחק במשחק קלפים, פאזל או משחק קופסא? לאו דווקא. ילדים בוחרים לשנות את חוקי המשחק בהתאם לצרכים ההתפתחותיים והרגשיים שלהם. לפעמים, למשל, לילד יש רעיון ודרך טובים יותר בעיניו ולפעמים הוא רוצה לנצח במשחק. שתי הדרכים לגיטימיות והן מובילות להתפתחות וליצירה של משהו משחקי חדש.

     

    8. מה עושים עם ילד ש"חייב" לנצח?

    ילדים רבים ש"חייבים" לנצח סובלים מדימוי עצמי נמוך, שגורם להם להיאחז בניצחון כדרך להרגיש בעלי ערך. מאחר והיכולת להפסיד ולשאת בתסכולים ואכזבות חיונית להתמודדות בעולם, חשוב לאזן בין ההפסדים לניצחונות. למשל, הפסד אחד על כמה ניצחונות או לאפשר לילד להפסיד במשחק פחות "נחשב". תוכלו גם לשתף את ילדכם בחוויה של הפסד. ידיעה זו עשויה לחזק את הילד.

     

    9. מה לא עושים בזמן שמשחקים

    נכון, היומיום מלא מטלות ועומס, אבל אם החלטתם להקדיש לילד זמן שהוא רק שלו, נסו לשים בצד, לפרק זמן מוגבל, את המחויבויות, הטרדות וערמות הכביסה. פשוט תהיו ביחד, רצוי בסביבה שקטה, בלי הפרעות. היו קשובים לילד שלכם, לאופן בו הוא משחק, למילים, לבחירות ולתנועה שלו.

     

    10. שימו לב לתכנים שעולים בזמן המשחק

    תוך כדי משחק, ילדים מבטאים תכנים מעולמם. לעתים התכנים האלה באים ב"תחפושת". ילד שמאוים, למשל, מחבר אלים בגן, עשוי להתנהג בצורה דומה כלפי אחיו הצעיר או הדובי שלו. נסו לשים לב לתכנים המפורשים ולתכנים הסמויים שילדיכם מביעים בזמן משחק. בשעת המשחק לא כדאי להפריע לילד עם שאלות, אך ייתכן שבהמשך תחליטו לשאול את הילד על תחושותיו.

     

    לסיכום, מרבית ההורים והילדים בגיל הרך מבלים לא מעט שעות בנפרד זה מזה והמשחק יכול לשמש כגשר בין שני העולמות, כמקום של חיבור, אינטימיות והכלה רגשית. המשחק יכול להיות חוויה רגשית מקדמת ומעצימה המספקת קירבה ו-לא פחות חשוב - הנאה. ילד המזמין אותנו למשחק משותף, מזמין אותנו לעולמו הכמוס והאישי. בואו נהיה ראויים להזמנה הזו.

     

    הערה חשובה: הדוגמאות במאמר זה לקוחות מתוך סדנה ייחודית להורים. הן אינן מיועדות לפתור בעיות רגשיות או לשמש תחליף לטיפול מקצועי.

     

    מאיה שפילמן , פסיכותרפיסטית, מומחית להתפתחות הילד ומוסמכת בטיפול באמצעות משחק. מטפלת בקליניקה פרטית בתל אביב. מקיימת סדנאות וייעוצים ממוקדים להורים ואנשי חינוך על היבטים משחקיים בתקשורת הורים וילדים.

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד