בסוף שנות ה-90 הפכה העיר הספרדית בילבאו מעיר נמל תעשייתית ונשכחת למרכז עלייה לרגל של שוחרי אמנות, תרבות ואדריכלות. הפטנט מיוחס לאדריכל פרנק גרי, שתכנן מונומנט ראווה שכל העולם נחשף אליו, וחצי עולם הגיע לעיר כדי להכיר את הפלא מקרוב. הייתה זו שלוחה אירופאית של רשת מוזיאוני "גוגנהיים" הניו יורקית, ולאור ההצלחה האדירה של אפקט בילבאו – כפי שהתופעה של הזנקת עיר למפת התיירות העולמית נקראת מאז - עמדו עוד ועוד ערים בתור. כל אחד רצתה אייקון אדריכלי שהאנושות תדבר עליו.
הלסינקי הייתה אחת הערים שרצו לשחזר את ההצלחה הבאסקית, אחרי שאבו דאבי הקדימה אותה עם שלוחה של מוזיאון גוגנהיים במפרץ הפרסי (שלא הוקמה עד היום). ב-2011 יזמה בירת פינלנד תחרות אדריכלים פתוחה לתכנון שלוחה אירופאית נוספת של "גוגנהיים", במתחם הנמל של הבירה הפינית. זו הייתה אחת תחרויות האדריכלים הגדולות והמדוברות בהיסטוריה: לא פחות מ-1,715 הצעות מ-68 מדינות הוגשו לחבר השופטים, באופן אנונימי כדי לא להשפיע על החלטתם. לפני כשנה וחצי, ביוני 2015, הוכרזו הזוכים: זוג האדריכלים ניקולס מורו והירוקו קוסונוקי, שפועלים מפריז.
אלא שהפרויקט לא התקדם; להיפך: בהלסינקי גילו שהתקציב שלו תופח לממדים עצומים, עם עלות בנייה והקמה שנאמדת בכ-140 מיליון דולר, ועלות שוטפת של תחזוקה שתיפול על כתפיהם של תושבי העיר. בספטמבר האחרון, הטילה אחת המפלגות הגדולות וטו על הבקשה לממן את גוגנהיים הלסינקי מכספי ציבור; כעבור חודשיים, הצביעו חברי הוועדה המצומצמת של עיריית הלסינקי בעד קידום התוכנית, אך לנוכח ההתנגדויות כלפיה גיבשו חבילת מימון שמשלבת כספי ציבור, כספי תרומות והלוואה שאמורה להחזיר את עצמה – בהנחה שהתיירים ישטפו את העיר כפי שקרה לבילבאו.
עלות מוגזמת למשלם המסים
המתנגדים לא התרשמו. מתוך 36 מיליון הדולרים שגויסו לפרויקט ממשאבים מקומיים ופרטיים, 20 מיליון דולר עמדו לעבור לכיסה של קרן גוגנהיים רק בעבור דמי הרישיון שמאפשרים שימוש בשם, גישה לידע, והשימוש באוספים. אחרי ויכוח ער וממושך אם לבטל את המיזם או לצאת לדרך בכל זאת, התקיימה בסוף השבוע ישיבה מכרעת במועצת העיר: עלות מול תועלת ציבורית וכלכלית. 85חברי המועצה ישבו על המדוכה במשך כחמש שעות, עד השעות הקטנות של הלילה, ובהצבעה התוצאות היו ברורות: 53 קראו לביטול התוכנית, מול 32 שקראו להמשיך בה. "ההתנגדות העיקרית לפרויקט", הודיעה דוברות העירייה, "נבעה מהעלות המוגזמת שמשלם המסים הפיני היה עתיד לשלם. המימון הפרטי אינו מספק, והאתר שנבחר יקר מדי".
וכך, באיחור של חמש שנים, הלסינקי הצטרפה לרשימה של ערים שמסרבות לממן פרויקט ראווה פרטי מכספי ציבור, ובולמות אותו בשלבי תכנון מתקדמים. מיאמי ביטלה חניון של האדריכלית זאהה חדיד (כחודשיים אחרי מותה), ולונדון השעתה את קידום גשר-הגן של המעצב תומס הד'רוויק מעל נהר התמזה. אבו דאבי ממשיכה בינתיים לקדם את גוגנהיים אצלה, בתקציב מוערך של כ-200 מיליון דולר.
מנותק, ציני ויהיר
שמו של הפרויקט הזוכה בתחרות, "Art in the City", נשמע מבטיח על הנייר. אך במבט מעמיק יותר, כפר הביתנים שעשויים עץ חרוך וכהה, על רקע האבן הלבנה שמרכיבה את העיר הניאו-קלאסית, לא באמת קיים את ההבטחה. הוא נשאר אובייקט Free Standing, מנותק מהסביבה, ציני ויהיר. כלפי העיר, הנמל והשטח הפתוח, הפנה הפרויקט חזיתות זהות, מבלי להתחשב בסביבה המורכבת של האתר. המגדלור שבוקע כצריח השמירה של כפר הביתנים נראה נאיבי ופשטני, כמו זיכרון שמלגלג על הנמל הדרומי שעדיין פועל. כעת מתברר שהוא יישאר מבטיח על הנייר, וייגנז אחר כבוד.
די לספור את אזכורי המגדלור בשמונה החלופות שעלו לרשימת הגמר המקוצרת, כדי להבין שאנשי גוגנהיים לא חיפשו את הייצוג המקומי, אלא לפרש את סביבת הפרויקט ולהגיב כלפיו באובייקטים מטפוריים ושטחיים: נמל = מגדלור. וכך, מה שהתחיל בתקווה להדביק את הלסינקי בחיידק "בילבאו" ולהעלות את הפרופיל התרבותי של הבירה הפינית, התברר - כבר בזמן התחרות - כפרויקט ראוותני שמקדש את איכותה המוטלת בספק של הגלובליזציה.
עוד לפני שנפסלה התוכנית הצהיר ג'וני פלאסמה, אדריכל פיני ומבקר אדריכלות מוערך, כי "הפרויקט מדגיש את הנוף הצרכני והתיירותי של האמנות על חשבון התפקיד התרבותי והאנושי שלה. במקום לחזק את המסורות של האמנות המקומית, הוא מחזק את הגלובליזציה, שטיבה כבר נמצא בספק, ואת מסחור האמנות".
אגב, הריאקציה לא איחרה לבוא מתוך האדריכלים עצמם. במארס 2015, כשהחלופה הזוכה של הצמד הפריזאי - תחת המספור האנונימי GH-04380895 - הייתה עדיין שם-קוד, היא כבר הייתה אחת מני 1,715 סיבות להקים את תחרות-הדלפק "The Other Helsinki", שנפתחה כהתנגדות לתחרות הממסדית. 217 הצעות מ-37 מדינות הוגשו לתחרות האלטרנטיבית, אחותה החתרנית של התחרות הממסדית, וקראו תגר על התקציב האסטרונומי, על המיקום השגוי, ועל "עסק אכזרי שמוצג כפרויקט תרבות".
בעוד שההצעות החלופיות ביקשו לשלב את הפרויקט במרקם העיר הניאו-קלאסית, ואף להשתמש במבנים קיימים במקום להקים אייקון חדש, ההצעה הזוכה של התחרות המרכזית חשפה ניתוק, וולגריות וגם חוסר אחריות מצד המתכננים בשלט מרחוק; אלה שחושקים בתואר הנכסף "מתכנני מוזיאון גוגנהיים" שימקם אותם לצד פרנק לויד רייט (גוגנהיים ניו יורק) ופרנק גרי (בילבאו). אייקונים, אמרה פינלנד לגוגנהיים, תקימו במקום אחר.
כשבונים שכונה בהלסינקי - מתחילים עם סאונה. לחצו על התמונה לסיפור
