פחות כאב, פחות דאגה. לא מיניקות ומבקשות: "צאו לנו מהציצי!"

כבר כשהייתה בהיריון, ידעה כרמל יהלום (30) מכפר־יונה באופן חד־משמעי שהיא לא מעוניינת להיניק את התאומים שלה. "זה לא שלא הינקתי כי נולדו לי תאומים", היא מבהירה, "לא הינקתי כי אני לא רואה שום סיבה להיות לא מאושרת. ידעתי שלי לא יהיה אושר בהנקה. לא רציתי להיות אמא משועבדת".

אז מלכתחילה לא ניסית להיניק?

"אחרי שהם נולדו ישר ביקשתי כדור לייבוש החלב, על אף כל הלחצים והחפירות מסביב, ולמרות שכולם אמרו לי שחשוב להיניק ושאני צריכה לנסות לטובת הבריאות ובלה בלה בלה. שלחו אליי יועצת הנקה להטיף לי. לא אמרתי לה שאני לא יכולה או לא מצליחה, אמרתי לה שאין לי עניין בזה וכך זה נסגר. כולם אומרים שזה טוב להתפתחות ויותר בריא, אבל הילדים שלי, נכון להיום, יותר בריאים מהרבה ילדים שינקו. הם חכמים, הבת שלי הולכת מאז שהייתה בת שנה. יותר מזה?"

היום התאומים שלה, ים ונופר, כבר בני שנה וחודשיים, והיא מאפרת ומסרקת כלות במקצועה, עומדת מאחורי קבוצת הפייסבוק שנקראת "לא מיניקה, צאו לנו מהציצי!!!".

גם בעלי מתעורר בלילה

הקבוצה נפתחה כמה חודשים אחרי לידת התאומים. הימים היו ימי מחאה צרכנית (שלא התרוממה) על מחירי התמ"ל, ויהלום הרגישה שיש לה מה להגיד. "זו הייתה מחאה קצרה כזאת, של שבוע", היא משחזרת, "ופתאום כל המיניקות קפצו ואמרו: 'אתן בכלל לא צריכות להאכיל בתמ"ל'. באותו יום אמרתי: וואלה, צאו מהציצי. אני לא מעוניינת להיניק, שחררו, זכותי לקבל את זה במחירים הגיוניים ולא בסכומי עתק. עד היום אני קונה ב־57 שקל קופסה של נוטרילון שמספיקה לשניהם ל־3 ימים וזה עולה לי כ־570 שקל לחודש".

אז אילו יתרונות את מוצאת באי־הנקה?

"הרבה יותר זמן פנוי, פחות שעבוד, פחות כאבים, פחות דאגה לגבי התזונה שלי. בא לי בירה – אני אשתה בירה, לא אחשוב על זה יותר מדי. הצורה של הציצי נשארת כמו לפני הלידה, כך לפחות אצלי – אני יודעת שאצל מיניקות היא משתנה".

יש אחווה של לא מיניקות?

"כן. לא מעט אמהות שאני מכירה לא מיניקות וגאות בזה. אבל זאת לא קליקה כזאת שבה אנחנו מרכלות על המיניקות. תמיד אמרתי שכל אחת תעשה מה שטוב לה. אני לא אגיד שלא צריך להיניק. אם למישהי טוב שהבת שלה צריכה פעמיים בלילה ציצי, כי היא מתעקשת לא לתת בקבוק ולהעיר את בעלה – שיהיה לה לבריאות. כל אחת עם אורח החיים שלה. בואי נגיד שאנחנו מגדלים את הילדים באופן שוויוני מהשנייה הראשונה. אם בבית שלנו שומעים בלילה בכי, בעלי יכול להתעורר ולתת בקבוק".

מה הייתה התגובה הכי גרועה ששמעת?

"שאני מזניחה את הילדים שלי", היא צוחקת במבוכה. "הזוי. כן, זה נראה עקרוני לאנשים לדחוף את האף ולהגיד לי שאני עושה משהו לא בסדר. שאני נוגדת את חוקי הטבע. לרוב שואלים 'עד איזה גיל הינקת?' ואחרי שאני אני עונה: 'לא הינקתי', מחזירים לי תגובה בסגנון: "אה… אוקיי".

אז מה התשובה האולטימטיבית לנודניקים?

"צאו לי מהציצי. זאת התגובה. אני אומרת את זה ממש ככה ולא מצנזרת. לא סתם קראתי ככה לקבוצה".

נגמרה הוודקה

גם הדר רופא (35) מרעננה, אמא לדולב (3) וכרגע בהיריון שני, הקימה קבוצת פייסבוק ששמה, "תמ"ל זו לא מילה גסה", מעיד על מהותה. אמהות חולקות שם את הסיפורים האישיים שלהן ומחליפות מידע על מותגי הפורמולה השונים, מחיריהם ואיכותם.

הדר רופא. "כשחזרנו מבית החולים הייתי בטוחה שאני מיניקה"(צילום: יריב כץ)

רופא, שעובדת בחברה לניהול פרויקטים, דווקא תכננה להיניק, אבל לבנה דולב היו תוכניות אחרות. "דולב נולד קטן יחסית והיה לו קשה לינוק, למרות שאני הייתי מלאה בחלב", משחזרת רופא. "הוא היה נרדם ומתנתק כל הזמן ולא תפס את הפטמה כמו שצריך. כשחזרתי איתו הביתה מבית החולים הייתי בטוחה שאני מיניקה ושהוא יונק, אבל ביום הרביעי קמנו בבוקר והוא צרח, סירב להתחבר, נראה רעב והחיתול שלו היה יבש. אמרתי לבעלי: טוס עכשיו לקנות את הפורמולה הראשונה שאתה מוצא. כשהוא חזר, דולב אכל מהבקבוק כאילו שלושה ימים לא אכל, מה שכנראה נכון, רוב הסיכויים שהמעט שהוא הצליח להוציא לא הספיק לו".

ואחר כך ניסית להיניק שוב?

"התקשרתי בבכי לכל יועצת הנקה שהצלחתי לאתר, עד שמישהי הגיעה אליי באותו יום. מדדנו ושקלנו אותו לפני ואחרי, התאמנו פטמת סיליקון ונראה היה שעלינו חזרה על המסלול – אבל דולב פשוט לא הצליח לינוק. פטמת הסיליקון התנתקה כל הזמן. הוא היה מתוסכל, אני הייתי מתוסכלת והשלמתי לו עם בקבוקים. בשלב הזה חשבתי שאם ההנקה תלך – היא תלך, ואם לא – העיקר שיאכל.

"יכול להיות שזו גישה לא מקובלת, שנשים מסוימות יקבלו כתבוסתנית. אולי בקבוצות של פנאטיות הנקה יחשבו שלא ניסיתי מספיק ולא עשיתי כל מה שהייתי צריכה. אבל אני שאבתי עבורו חלב אם שלושה חודשים וחצי עד שזה שאב לי את הנשמה והמשכתי לנסות להיניק ובסוף כל הנקה נתתי לו בקבוק, כי היה לי ברור שהוא לא מקבל מספיק.

"אחרי תקופה כזאת הלכתי למפגש קבוצתי אצל יועצת הנקה. באו נשים, היניקו את הילדים שלהן, שקלו לפני ואחרי, ואני יושבת שם, והוא לא מצליח להתחבר, לא מצליח לינוק, צורח, מתוסכל, ואני יותר מתוסכלת, ואז אמרתי, פאק איט! בין כל המיניקות שם אצלה בסלון הוצאתי בקבוק, הכנתי לו, קמתי ואמרתי תודה רבה ונסעתי איתו הביתה. די. היה רצון מאוד גדול, אבל זה לא הלך.

"אנחנו חיים בחברה דו־פרצופית. מצד אחד מצפים מאיתנו לפתח קריירה, לצאת לעבודה, לקצר חופשת לידה, לשלוח תינוק בן שלושה חודשים וחצי לגן, ומצד שני – להיניק באופן מלא, ואין כמו חלב אם. אבל אל תיניקי בציבור, ותכסי בסינר, ורואים לך. אני גדלתי על פורמולה בעצמי מגיל חודש, ואני לא חושבת שתמ"ל זה רע. זו הצלה גדולה לאמהות כמוני ולאמהות שלא רוצות להיניק. מותר לא לרצות להיניק. זה בסדר גמור.

"אני זוכרת שישבתי בקניון יום אחד, הבן שלי היה רעב. שלפתי בקבוק. לידי ישבה מישהי והיניקה. ישבנו אחת ליד השנייה ואפילו לא שוחחנו. הפרצופים שאנשים דפקו לנו היו כאלה הזויים. שאלתי את עצמי – הם מסתכלים עליי כי אני עם בקבוק או שהם מסתכלים עליה כי היא מיניקה באמצע הקניון?"

עכשיו את שוב בהיריון. את רוצה להיניק את התינוק הבא שלך?

"זה מאוד ישמח אותי, אני לא מתנגדת להנקה. המסר שמקבלות אמהות מתמ"לות הוא: 'את לא אמא מספיק טובה'. אני ראיתי בזה כישלון אישי כשהייתי עמוסה בהורמונים אחרי הלידה – 'יש לי חלב, למה אתה לא יונק? למה אני לא מצליחה?' זה ילד ראשון, וההאכלה שלו, וגם איך שהעולם מסתכל על זה, נראים כמו הדבר הכי חשוב בעולם, ואין דבר יותר חשוב מלהאכיל אותו בזהב הלבן שיוצא לך מהציצי ואוי ואבוי אם את לא עושה את זה".

מה הכי מעצבן אותך?

"פעם מישהו שאל אותי: 'למה תמ"ל?' זה כל כך עצבן אותי ואמרתי לו: 'כי נגמרה הוודקה', ואז הוא סתם. אני מקווה שהוא הבין שעל שאלות מטומטמות מגיעות תשובות מטומטמות. בדיונים אינטרנטיים תמיד תימצא האם המיניקה שתכתוב את המשפט האלמותי: 'הקשר שנוצר לי עם הילד בעקבות ההנקה הוא מדהים ואין שני לו'. אז יש לי חדשות. כל עוד לא תהיי תקועה בטלפון שלך תוך כדי האכלה, תסתכלי על הילד שלך אוכל ותלטפי אותו, יהיה לכם אחלה קשר, עם בקבוק או עם פטמה. אני לא חושבת שיש בולשיט יותר גדול מזה, ואני והילד שלי דוגמה חיה ובועטת לעניין הזה".

לבעלך היה מה להגיד בעניין?

"הוא תמך בי לאורך כל הדרך. רוצה לשאוב, לא רוצה לשאוב, כן תמ"ל, לא תמ"ל – העיקר שיהיה לך טוב".

באיזה שלב פתחת את קבוצת הפייסבוק "תמ"ל זו לא מילה גסה"?

"ישבתי באירוע הברית של הבן שלי חודשיים אחרי הלידה, האכלתי אותו מבקבוק, אחי צילם אותנו, והסתכלתי על הילד שלי, חבילת אושר, תינוק מתוק וחמוד שישן מגיל חודש לילה שלם. אמרתי לעצמי, אני בסדר עם זה, אבל יש עוד כל כך הרבה שלא. כמה זה תסכל אותי אחרי הלידה, להעביר את הזמן שלנו יחד בסטרס, בבאסה ובהלקאה עצמית על ההנקה, כשהוא כל כך רגוע כשהוא אוכל מהבקבוק, ואני רגועה. בסופו של דבר, זה רק אוכל.

"יש כל כך הרבה ביקורת למי שנותנת תמ"ל, ושוכחים את הדבר הכי חשוב: זה אוכל מזין שמספק מכל הבחינות את צורכי התינוק. נכון, אין בו נוגדנים של האמא. אבל בזכותו הוא יקבל אמא רגועה ושפויה. זה אוכל שמייצרות חברות תרופות וחברות מזון מתקדמות, בטכנולוגיות חדישות".

אי־אפשר שלא להיזכר באסון רמדיה.

"נכון. אסון רמדיה היה איום ונורא. טעות פטאלית ונוראית, אבל זה לא אומר שתמ"ל זה רעל. לא צריך לפחד מזה. אין שום ספק שחלב אם זה הדבר הטוב ביותר שתינוק יכול לקבל. יש לי חברות מיניקות למרחקים, כאלה שהפסיקו אחרי כמה חודשים וכאלה שלא מיניקות בכלל. זה צריך להיות נון־אישיו. וזה לא עניינו של אף אחד במה אמא מאכילה את הילד שלה".

ומה דעתכן? ענו על סקר בן ארבע שאלות בנושא הנקה

(צילום: דניאל קמינסקי)