איך מתמודדים עם גירושים של ההורים בגיל מבוגר?

לכאורה, פרידת ההורים בגיל מאוחר לא אמורה להיות טראומתית בעבור ילדיהם. בפועל, במקרים רבים מדובר במשבר שסוחף אחריו את המשפחה כולה

גם בגיל מבוגר לא קל להיות ילד להורים גרושים (צילום: Shutterstock)
גם בגיל מבוגר לא קל להיות ילד להורים גרושים (צילום: Shutterstock)

כשרות סולימני קיבלה שיחת טלפון טרנס־אטלנטית מישראל לפלורידה, שבמהלכה הודיע לה אחיה כי הוריהם מתגרשים, היא הייתה בת 27. זה לא מנע ממנה לחוש שעולמה השתנה בן־רגע.

 

"הרגשתי כאב חד, כאילו חתכו לי בבשר", היא משחזרת. "האדמה נפערה תחתיי. בעיניי זה היה סוג של נטישה. קשה לי להסביר במילים את התחושה שפתאום אין אבא ואמא ביחד, וזה לא משנה שכבר הרבה זמן הייתי רחוקה מהם ושהם מעולם לא הסתדרו. זו הייתה תחושה של ערעור, של טלטלה, של התמודדות, של להיות הכי לבד. ידעתי שמעכשיו כבר לא יהיה שולחן שבת ביחד".

 

 

סולימני, היום בת 32, נשואה ואם לשניים (בת שנתיים וחצי ובן שנה וחצי), בעלת מתפרת בוטיק בבית־שמש, עיר מגוריה, חוותה את גירושי הוריה לפני שנישאה. "גדלתי במשפחה ברוכת ילדים – אני בדיוק האמצעית מבין 13 אחים", היא מספרת. "במשך הרבה שנים אמא רצתה להתגרש, אבל לא חשבנו שזה יקרה, כי אבא לא רצה בשום אופן. הוא חשש מתגובות הסביבה. היו רגעים שבהם אפילו רצינו שהם יתגרשו. הם חיו בנתק שהורגש בבית והמשיכו להוליד ילדים. אולי חשבו שעם הילדים הכל יסתדר".

 

רק בדיעבד, התברר לסולימני ואחיה שההורים החלו בהליכים משפטיים כמה שנים לפני הגירושים עצמם. "כשזה קרה עבדתי כאו־פר בפלורידה והייתי שקועה בעבודה שלי ובחיי האישיים. לאחים שלי היה הרבה יותר קשה, כי הם היו בארץ כל הזמן. מי שהיה נשוי חשב שזה צעד נכון והיה לו קל יותר, ומי שנשאר בבית חווה את זה קשה. אמא הייתה זו שעזבה את הבית, וזה הפך את זה לכואב עוד יותר עבור כולם, אבל כולנו הסכמנו על כך שהיה חוסר התאמה ביניהם".

 

הגירושים, שלא במפתיע, השפיעו על ההתנהלות של כל המשפחה. "אחותי, למשל, התארסה מיד לאחר מכן, ואמא שלי נאלצה להיעדר ממסיבת האירוסים, כי היה לה קשה עם השאלות והתגובות של המשפחה המורחבת. אפשר היה להבין את זה, אבל זה לא היה פשוט בכלל".

 

הייתם יכולים לעבור את כל זה מזמן, כשהייתם ילדים. לדעתך, זה היה מקל עליכם?

"אם הייתי ילדה והייתי גדלה במציאות שבה ההורים גרושים, אני בטוחה שהחוויה הייתה כואבת, אבל שונה. זה קשה מבחינה חברתית, וזה גם אומר לגדול בלי מערכת יחסים של הורים מול העיניים, אתגר לא פשוט בכלל. אבל הכאב והחסר קיימים בכל מצב ובכל גיל. בגיל מבוגר יש פשוט יותר כלים להתמודד".

 

את בעלה הכירה סולימני כשנה לאחר פרידת הוריה. "תמיד גדלתי בתחושה שזוגיות היא משהו שצריך לעבוד עליו קשה. זה לא מגיע כמתנה, זו עבודה בפני עצמה. היום אני משתדלת להפריד בין המשפחה המורחבת ובין חיי הנישואים שלי. אני לא לוקחת את מה שקרה להוריי כדוגמה או כמקור להשוואה".

 

העיתוי של החתונה שלך בוודאי לא אפשר להורים שלך לתמוך בך כלכלית.

"בהחלט לא. כשהאחים שלי התחתנו, ההורים גייסו הלוואות וניסו לתמוך בהם. לי לא הייתה שום עזרה. התחתנתי עם 50 שקל בכיס. הכאב וההתמודדות היו עדיין טריים מאוד. למזלי, תמיד הייתי עצמאית ולא תלויה בהורים, ולכן צלחתי את זה".

 

את בקשר עם שני ההורים?

"כן. עדיין יש ביניהם עניינים ולא הכל סגור, וקורה שאני שומעת האשמות או מילים של תסכול מאחד הצדדים. אבל אני לא לוקחת צד. זה רק ילהיט את הרוחות. כך נוהגים גם האחים שלי. אנחנו מחזקים ואומרים מילה טובה, אבל לא מתערבים או שופטים".

 

הם עוזרים עם הנכדים?

"לצערי, אנחנו לא יכולים לבוא אליהם בחופשיות. שניהם גרים בירושלים. אמא שלי גרה בתנאים שמאפשרים לנו רק לבקר וללכת, אבל לא להתארח ממש, ואבא שלי הוא גבר, הוא לא יארח אותנו לשבת. הילדים שלי יודעים מי הם 'סבא וסבתא מירושלים', אבל אין ביניהם קרבה מיוחדת וזה נתק שכואב לי. לאירועים משפחתיים אמא שלי לא מגיעה בדרך כלל".

 

רות סולימני. ""הרגשתי כאב חד, כאילו חתכו לי בבשר" (צילום: אלבום פרטי)
    רות סולימני. ""הרגשתי כאב חד, כאילו חתכו לי בבשר"(צילום: אלבום פרטי)

     

    התאבלתי במשך שנה

    התופעה ההולכת ומתרחבת של גירושים בגיל מאוחר יצרה תת־תופעה חדשה: אנשים בוגרים, בני 20, 30 או 40, במקרים רבים כבר נשואים עם ילדים, שמתבשרים לפתע כי הוריהם החליטו להתגרש. לכאורה, זה לא אמור להיות משבר כמו זה שחווה ילד שהוריו מתגרשים. בפועל, עבור רבים זוהי נקודת שבר בחיים והתמודדות קשה. למעשה, הנושא הזה כל כך רגיש, שמעטים מאוד מוכנים בכלל לדבר עליו בפומבי.

    שרית (46), נשואה ואם לשלושה מדרום הארץ (הפרטים המלאים שמורים במערכת), משתמשת במילה "אֵבֶל" כשהיא מתארת את גירושי הוריה לפני שנתיים וחצי. "אמא שלי התקשרה ערב אחד וסיפרה לי. כנראה היה קשה לה מדי לעשות את השיחה הזו פנים אל פנים, אבל העובדה שהיא עשתה את זה כך הייתה די פוגעת. סגרתי את הטלפון והרגשתי מועקה".

     

    הופתעת מהגירושים?

    "להפך, היה ברור שזה יקרה. זה קרה על רקע של אי־אמון וידעתי שאמא שלי לא תמשיך בנישואים. ובכל זאת, גם אם הכתובת הייתה על הקיר, כשזה מוחשי, זה הלם. התאבלתי במשך שנה. כמו באבל אמיתי, גם כאן את צריכה זמן לעכל שאין לך את מה שהיה קודם. למזלי, יש לי חיים דינמיים, קריירה תובענית והרבה עבודה סביב הילדים וזה מסיח את הדעת. בסופו של דבר, אני חיה את החיים שלי".

     

    לשרית יש אח הצעיר ממנה בשנתיים. "ההורים שלנו תמיד היו סמל ודוגמה לזוג אוהב", היא אומרת, "אפשר לומר אפילו די דביק. ההורים הכי גזעיים ופעילים, שהיו באים לבקר אותנו במחנות הקיץ של הצופים ומטיילים המון יחד. כל שנה הם נסעו לחו"ל, תמיד היו הזוג שרוקד, הזוג שצוחק. בקיצור, הזוג האחרון שזה היה יכול לקרות לו. הבשורה על הגירושים היכתה בתדהמה את כל החברים שלנו".

     

    מה היה לך הכי קשה?

    "מה שכאב לי במיוחד הוא מה שקרה במסגרת המשפחתית שלי, קודם כל מול בעלי. הוא הכיר משפחה מושלמת ופתאום כלום לא מושלם. אמנם אני לא אשמה, אבל קצת התביישתי. זה כאילו שמשהו רקוב מבפנים במשפחה שלי. אני עדיין חושבת שאני צריכה סוג של ייעוץ או אימון אישי שישחרר אותי מזה.

     

    "בנוסף, פחדתי מאוד מהמפגש עם חברות הילדות שלי. אבל למרות שברור לי שהן יודעות, לא היה עד היום שום אזכור של זה. כאילו זה לא קרה. גם מול הילדים הייתה התמודדות. פתאום סבא וסבתא לא ביחד והם רוצים לקבל הסברים, שהם לא בדיוק נעימים. כשהגיע חנוכה והם ראו שהסבים לא מגיעים כמו תמיד עם מתנות וסופגניות, אמרתי להם בעדינות שסבא וסבתא לא יהיו ביחד כי דברים לא מסתדרים ביניהם. הם לקחו ללב, אבל מהר מאוד התעשתו.

     

    "אחי חווה את אותם תחושות וקשיים בדיוק וזה קירב בינינו. מעין פיצוי שכזה, שאם המשפחה התפצלה, אז לפחות אנחנו נהיה מאוחדים, והילדים שלנו, שהם בני דודים, יהיו חברים".

     

    איך ההורים שלכם מתנהלים היום?

    "הם בסדר גמור. יש ביניהם הסכמות ואין סכסוכים או ויכוחים שמרחפים מעל לראשנו. הם לא מודעים לכך שקשה לי, וכסבא וסבתא הם הכי טובים. גם כהורים. זה פשוט משהו שנקטע".

     

    במה החיים שלך היו שונים אם הורייך היו מתגרשים כשהיית ילדה?

    "אני לא יודעת איזו ילדות הייתה לי במקרה כזה. אולי זו בסך הכל מתנה שניתנה לי, לעבור ילדות רגילה עם הורים אוהבים".

     

     

    אני לא נכנס באמצע

    אצל (35) מגבעת־עדה, הדברים נראו אחרת. לדבריו, גירושי הוריו – כשהיה בן 29, נשוי ובדרך ללידת בנו הבכור – לא נתפסו מבחינתו כמשבר.

     

    "מבחינתי, זה היה מתבקש. אם זה היה מקובל, הם ודאי היו עושים זאת כבר כשאני והאחים שלי היינו קטנים. אבל בדור שלהם היו ציפיות אחרות מזוגות נשואים", מספר אימבר חלפין, בלוגר בנושא אבהות ובעלי "הכוורת – באזז לעולם הדיגיטל". "ציפו מהם שינהלו את חייהם בזוגיות מושלמת, גם אם זה קשה. בתקופה ההיא לא היה מקובל להתגרש, בוודאי לא כשיש לך ילדים. הייתה תחושה שאתה עושה להם נזק עצום אם אתה בוחר במסלול הזה. בסופו של דבר, ההורים שלי החליטו להתגרש בשנות ה־50 לחייהם. הם הבינו שלא נשארים ביחד אם זה לא מצליח והחליטו שלא מאוחר מדי. בעיניי זה הכי לגיטימי".

     

    זה לא גרם לך טלטלה?

    "לא. זה לא היה רעם ביום בהיר ולא קרה בתוך יום. הם רבו לא מעט וזה היה הרבה זמן ברמת ה'עוד מעט זה יקרה'. לדעתי, הגירושים היטיבו עם שניהם. הם הגיעו אליהם ממקום בשל ובוגר, ואני מעריך את העובדה שהם הקשיבו לעצמם ולא למה שהכתיבו להם. בני זוג שלא מתאימים לא צריכים להישאר יחד ולא משנה באיזה גיל".

     

    עמרי אימבר חלפין. יש גם יתרונות (צילום: איתמר רותם)
      עמרי אימבר חלפין. יש גם יתרונות(צילום: איתמר רותם)

       

      אתה חושב שהוריך דחו את הגירושים בגללכם?

      "ללא ספק, זה היה חלק גדול מהשיקולים שלהם. לדעתי, זוגות לא צריכים לשקול מה זה יעשה לילדים. הם צריכים קודם כל לחשוב על עצמם. אם הם יתגרשו זה לא כזה אסון לילד, ואם יישארו יחד, יש דווקא חשש שהילדים יראו בבית דוגמה לא טובה למערכת יחסים".

       

      מה אמרו סביבך כשסיפרת שהוריך מתגרשים?

      "זה לא היה ממש אישו ולא חשבתי לרגע מה יגידו. אני כבר שנים מחוץ לבית. בשונה ממה שקורה אצל ילד, אצלי זה לא שבר את התבנית".

       

      ובמה זה שינה את היחסים שלך איתם?

      "זה דווקא חולל פלאים ביחסים עם אבא שלי. יש לנו היום שיחות משמעותיות יותר. לפני כן התקשורת איתנו הייתה באחריות של אמא שלי, וברגע שהם נפרדו הדינמיקה השתנתה. זה עשה לנו מאוד טוב מהבחינה הזו.

      "ההורים שלי גרים עדיין קרוב זה לזה ובמרחק שעה נסיעה ממני ואנחנו בקשר רצוף. הם מנהלים מערכת יחסים טובה, והם השכילו להגיע להסכמות בלי הוצאות מטורפות. מצד שני, יש גם קונפליקטים, ולפעמים מישהו מהם מרגיש ממורמר ומעלה את זה בשיחה. הסברתי להם מההתחלה שאני לא נכנס באמצע: 'שמעתי אתכם, אבל אל תצפו שאביע דעה לצד זה או אחר. זה נשאר אצלי'. אחרי שאמרתי את זה פעמיים, זה נפסק".

       

      לפי אימבר חלפין, יש אפילו יתרונות במצב החדש. "יש לך יותר אופציות", הוא צוחק. "שני ההורים שלי משקיעים מאוד בנכדים וחשוב להם לראות אותם על בסיס קבוע. שניהם מחויבים מאוד. אבא שלי בא כל יום רביעי, בכל מצב ומזג אוויר, ואמא שלי לוקחת אותם לסופי שבוע. זה בהחלט מפנק".

       

      רחל לוי, מנכ"לית "משפחה פלוס – המרכז להורות וזוגיות בריאה", מסבירה שגירושים מאוחרים מתרחשים כיום יותר מתמיד. "הטאבו שהיה בעבר על נושא גירושים אינו רלוונטי יותר", היא מסבירה. "בנוסף, מה שבשלב מוקדם יותר של החיים מונע מזוגות להתגרש – המחויבות, המצב הכלכלי, הדאגה לילדים ולאושרם – מאבד במידה רבה תוקף אחרי שהילדים מתבגרים ועוזבים את הבית. בשלב הזה הרצון בשינוי גדול יותר והם שועטים קדימה לעבר מימוש האושר שלהם.

       

      "עם זאת, הילדים עצמם עוברים משבר. גם בגיל מבוגר לא קל להיות ילד להורים גרושים. הצורך בתחושת שייכות למשפחה יציבה ולזוג הורים נורמטיבי מתקיים לאורך כל החיים, ולא משנה בני כמה אנחנו. נכון שבגיל בוגר הרבה יותר קל לנו להבין את הצורך של ההורים להיות מאושרים, להגשים את עצמם, להתפתח כל אחד בדרכו, ויש גם רצון לעזור ולהיות שותפים בדרך, אבל זה לא פשוט בכלל. יש תחושה של חוסר יציבות, דאגה לשלומם של ההורים, פחד ממה הולך לקרות, כעס, בלבול וחוסר אונים".

       

      אז מה עושים?

      "דרושה התנהלות נכונה מצד ההורים: שיתוף בתהליך הפרידה, הבנה של רגשות הילדים. התייחסות נכונה תעזור לעבור את המשבר בצורה טובה יותר".

       

        (צילום: רונן פדידה)
        (צילום: רונן פדידה)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד