לאחרונה חווה שי רותם הארה: לא תמיד בא לו לעשות סקס. מדובר בתחושה נורמלית אצל רוב האנשים, אבל היא הופכת לבעייתית אם סקס הוא חלק אינטגרלי מהעבודה שלך.
רותם הוא סרוגייט. הילר מיני, כפי שהוא מכנה את עצמו, או סקסולוג מעשי, אם תרצו הגדרה פשוטה יותר. כבר 20 שנה הוא במקצוע, מאחוריו אינספור מטופלות, אבל בוקר אחד הוא התעורר, ידע שהוא עומד בפני טיפול בשלב מתקדם ("תכננתי ללמד בו תנוחות וחדירה") הוא מספר, והבין שהוא לא ב"מוד".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
- להורדת האפליקציה החדשה של "לאשה"
- לכתבות נוספות
"כשהתחלתי לעבוד יכולתי לבלות במיטה כל היום," הוא מסביר. "היום יש ימים שלא בא לי לעשות סקס, אבל אני צריך. זה יום עבודה לכל דבר".
מה עושים במצב כזה?
"למדתי להחליף הילוך ולהיכנס למרחב התודעה המינית במוח, כמו שאני מלמד את המטופלות לעשות".
ביום רגיל, כמה סשנים אתה יכול לעשות?
"אם היה לי טבח שמבשל לי אוכל צמחוני אורגני ועושה בשבילי קניות, הייתי יכול לעבוד גם 18 שעות ביממה. העבודה עם מטופלות ממלאת אותי, לא מרוקנת".
רותם, אם תרצו, הגשים את החלום האמריקאי דרך חדר המיטות. הוא החל את דרכו כסרוגייט בישראל, ולפני עשר שנים עבר ללוס-אנג'לס והפך לסיפור הצלחה. לאחרונה אף פורסמה על אודותיו כתבה נרחבת ב- ELLE האמריקאי, בהחלט סוג של סמל סטטוס.
מגיעות אליו נשים מכל רחבי אירופה וארצות-הברית - חלקן בתולות בגילאים מאוחרים, אחרות סובלות מכאבים בחדירה או מטראומה כתוצאה מתקיפה מינית, ויש גם כאלו שמעוניינות באורגזמה כמו שראו ב"חמישים גוונים של אפור".
"הייתה לי מטופלת, גרושה בת 53 ואמא לבת, שקראה את הספר ואמרה לעצמה, 'לא יכול להיות שבחיים לא חוויתי אורגזמה'" הוא מפרט את אחד מעשרות, אם לא מאות, הסיפורים שצבר במהלך השנים. "היא הייתה מטופלת בכדורים נגד דיכאון וסבלה מהתמכרות לאלכוהול".
"היא מצאה אותי באינטרנט, ואחרי שדיברנו היא עלתה על מטוס מהחוף המזרחי והגיעה לטיפול אינטנסיבי של שבועיים. ביום השביעי היא קיבלה את האורגזמה הראשונה שלה. הפנים שלה היו נוצצות מאור, עד שהרגשתי צורך לצלם אותה. עד היום, שנה וחצי אחרי, היא מודה לי. היא לא מאפשרת לעצמה שיעברו יומיים בלי שהיא חווה אורגזמה. הקטע המדהים הוא שהיא החליפה את האלכוהול והכדורים באורגזמות".
להיפטר מהבתולים
רותם, ,46 נולד בפתח-תקווה וגדל בהרצליה. בצבא שירת כסמל מבצעים, ולדבריו, החמ"ל היה מקום מעולה ללמוד בו על מערכות יחסים ומיניות: "היו שם שבע בנות על כל שני בנים," הוא נזכר. אחרי השחרור יצא לטיול של שנתיים במזרח ובאוסטרליה, ולאחר מכן למד לתואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן- גוריון. שם, לדבריו, הייתה לו הארה – הוא הבין מהו הייעוד שלו.
זה קרה כאשר רותם הבחין, בהסתכלות לאחור, שבמשך שנתיים הוא יצא עם שש נשים, שחמש מהן היו קורבנות אונס או תקיפה מינית. "אצל אחת היה גילוי עריות במשפחה, אחרת נאנסה על ידי אחיה וסבה החל מגיל שנתיים, ושלישית נאנסה בזמן שהייתה מאושפזת בבית חולים," הוא מספר. "אני זוכר את היום שבו חבר אמר לי, 'אחי, משהו בסטטיסטיקה שלך לא הגיוני' פה נדלקו לי סימני השאלה".
"כשטיילתי באוסטרליה היה לי קטע עם מישהי בת 20 שהייתה בתולה, והחבר'ה שטיילתי איתם אמרו לי, 'יש בתולה אחת באוסטרליה, והיא נופלת עליך' המקרה המובהק יותר קרה אחרי שחזרתי מהטיול ועבדתי כשליח במסעדה. משהו במנהלת המשמרת, שהייתה בת 26, גרם לי להרגיש כאילו היא פוחדת מגברים. היא הייתה שלילית וסרקסטית ושנאה את כל השליחים. היה לי צורך לתת לה חוויה מתקנת, להציג את המין הגברי באור אחר. התחלתי להיכנס איתה לשיחות, ולאט-לאט היא התרככה.
"ערב אחד הלכנו יחד למסיבה, כשחזרנו התחלנו להתנשק באוטו, והיא סיפרה לי שהיא בתולה. לא הייתי מופתע. הצעתי ללמד אותה על מיניות וזוגיות. היא קמה והלכה, והבנתי אותה. למחרת היא התחרטה ואמרה, 'לא אכפת לי את מי אתה מזיין ברביעי וחמישי, אני לא רוצה לאבד אותך' לא התעניינתי בה בכלל בקטע רומנטי, רק רציתי לעזור לה. הייתה לנו מטרה: לסיים את הבתולים המאוחרים שלה".
במשך חודש הגיעה מנהלת המשמרת לביתו של רותם כמה פעמים בשבוע. "לימדתי אותה איך להרגיש נוח בעירום ואיך מתנהגים בחדר המיטות," הוא משחזר. "בתוך חודש היא יצאה ממקום חשוך, עצוב, בודד וסרקסטי, והרגישה כאישה מתפקדת ונורמלית. בשלב מסוים היא נסעה לחופש באירופה, וכשחזרה הגיעה ישר אליי הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן. היא סיפרה
שהגשימה פנטזיה: לצאת למועדון, להביא את הבחור הכי חתיך למלון, לשכב איתו ולשחרר אותו לרחוב.
"בנקודה הזו הבנתי שלאורך כל החיים היו לי מערכות יחסים עם בחורות שסבלו מפחד מגברים, או שבדיוק יצאו שבורות ממערכת יחסים והיו צריכות להשתקם, או שלא ידעו מה זה אורגזמה. הבנתי שמסע הדייטינג שלי נועד ללמד נשים מהי מיניות, ושבעצם, אני לא חייב להיכנס למערכת יחסים עם מישהי כדי לעזור לה".
איך אתה מסביר את הנטייה הזו שלך?
"בשלב מסוים גיליתי שבמשפחה המורחבת שלי היו מקרים של התעללות או תקיפה מינית. האינפורמציה הזאת הייתה חתיכת הפאזל האחרונה שעזרה לי להבין למה אני".
מה עוד היה בך שגרם לך להיות סרוגייט מלידה?
"סרוגייט צריך להיות מסוגל להכיל ולקבל אנשים בלי לשפוט אותם, ובטח שלא את המיניות שלהם. הוא צריך להיות בוגר נפשית ורגשית, אדם עם נשמה גבוהה שיכול להיות שם עבור אדם אחר. כשמדובר במיניות האישה, זה על אחת כמה וכמה מסובך. כמה גברים את מכירה שמסוגלים במשך חודשיים להיות בעירום עם אישה ולדבר איתה על הרגשות שלה בלי לנסות בכלל לשכב איתה?"
2,000 דולר לשבועיים
ברגע שהבין מהו הייעוד שלו, רותם לא בזבז זמן. לאחר שקרא ריאיון ב"ידיעות אחרונות" עם רופא ממרפאת סרוגייט, הרים טלפון למספר המצורף. "חשבתי שהם חייבים מישהו כמוני בקליניקה, כי אני בעצם כבר עושה את זה הלכה למעשה". ב-1997 החל לעבוד במרפאתה של הסקסולוגית ד"ר רונית אלוני, מי שהביאה את שיטת הסרוגייט לישראל.
הטיפול הראשון שלו היה עם מטופלת בתולה באמצע שנות ה 20- לחייה, שסבלה מווגיניסמוס. "אני זוכר שלא רציתי לפשל," הוא נזכר. "פחדתי שהיא תיקשר אליי יותר מדי. כמטפל צעיר לא ידעתי איך לנווט את עצמי בתוך הדבר הזה ועלו בי רגשות מיוחדים כלפיה, אבל גם ידעתי שאני כאן כדי לעזור לה עד שהיא תצמיח כנפיים ותעוף. בסופו של דבר עברתי את הטיפול בהצלחה, והיא למדה איך להיות עם גבר".
ההחלטה לעבור לארצות-הברית התקבלה אצלו אחרי סדנה באשרם במדבר, שבמהלכה עבר חוויה יוצאת דופן. "אלה היו חמישה ימים של ריטריט בשתיקה מוחלטת", הוא נזכר. "ביום הרביעי, תוך כדי המדיטציה, הגיע אליי קול שאמר לי 'לך לך מארצך אשר אהבת' ידעתי שאני צריך לעזוב הכל, לקום וללכת."
רותם יצא למסע נוסף, שהתחיל בחודש במנזר בדרום-קוריאה ונמשך בהודו ובמקסיקו. בדרך חזרה ביקר את אחותו הגדולה בלוס- אנג'לס ופשוט השתקע שם. "דבר הוביל לדבר," הוא מסביר. "הגיעו מטופלות, התחברתי לסקסולוגים פה ופתחתי קליניקה. הרבה נשים מגיעות אליי, כי אין מספיק היצע של סרוגייט גברים בארצות-הברית". רותם גובה בין 100 ל-200 דולר לשעת טיפול, או לחלופין כ-2000 דולר על טיפול "אינטנסיב" של שבועיים.
מטרת הטיפול עם סרוגייט, הוא מסביר, היא לאפשר למטופלת לבנות מערכת יחסים אינטימית בסוף הטיפול. "בעיניי, זה כמו שאי-אפשר ללמד ילד בן ארבע לחצות את הכביש בחדר עם מכוניות עשויות לגו," הוא מסביר. "אתה צריך לקחת אותו החוצה, לאמצע דיזנגוף, ורק אחרי שעברתם את הכביש מאה פעמים הלוך-חזור, הוא יכול לחצות לבד".
איך שומרים על גבולות בטיפול כזה?
"הכלל הראשון הוא שתמיד תהיה צלע שלישית במשוואה, וזה הטיפול עם סקסולוגית שנעשה במקביל. זה מזכיר למטופלות שלא מדובר במערכת יחסים רגילה. אחד הדברים שאני מלמד את המתמחים שלי הוא שהם חייבים שתהיה להם מערכת יחסים בחיים. הם צריכים להיות מסופקים. הגוף שלך כמטפל לא יכול להיות רעב משום בחינה – רגשית, פסיכולוגית או מינית. אם אתה מגיע לטיפול בזמן שבת הזוג שלך לא נותנת לך תשומת לב, האגו מתחיל להיתלות בזה. כשמטפל מגיע רעב למגע או למין, הטיפול כבר לא נקי".
אבל גם אם רותם מצליח שלא לפתח רגש למטופלות, הן לעתים מפתחות רגשות כלפיו. דוגמה אחת מני רבות היא אישה בת 51 שהגיעה אליו לטיפול בקליניקה. כשהייתה בת תשע אחיה ביצע בה מעשים מגונים, ובהמשך גילתה כי היא לא מסוגלת לקיים יחסי מין. היא ניסתה לקיים יחסים פעמיים בחיים, אך האקט המיני לווה בכאבים קשים – והיא ויתרה.
האישה הגיעה לקליניקה של רותם לטיפול "אינטנסיב:" שבועיים שבהם עברה מדי יום בין סשן טיפולי אחד לשניים, וסך הכל 40 – שעות של טיפול מיני. "בתוך שבועיים עברנו הכל", משחזר רותם. "לימדתי אותה את כל המיומנויות. הגענו לחדירה ללא כאבים, והיא אפילו קיבלה אורגזמה בחדירה. כשהגענו לסוף, היה לה קשה להיפרד".
בעצם, אי-אפשר שלא לפתח רגשות בטיפול כזה.
"ההיקשרות היא חלק מהטיפול, והריפוי לרוב לא יכול להתרחש בלעדיו. הבעיה היא כשההיקשרות הופכת להתאהבות – כשמטופלת מפנטזת שניסע לטיול בפריז, או שהיא תכיר לי את החברים שלה אחרי שנסיים את הטיפול. ההתאהבות היא לראות אותי כאיזה אל ולא כאדם רגיל. אם אני רואה שמישהי התאהבה בי, אני ישר מראה לה שיש לי את הדפקטים שלי. שתוריד אותי מהעץ שהיא תלתה אותי עליו".
אתה לא מוצא את עצמך מפתח רגשות כלפי מטופלות?
"בגלל שאני פוליאמורי כבר שנים, ושרירי הלב שלי מיומנים לאהוב יותר מבן אדם אחד, אני כן מרגיש קרוב למטופלות שלי בחדר הטיפולים. אבל ברגע שנגמרת פגישה ואני מעביר את הדוח לסקסולוגית, זה מסתיים מבחינתי. אני מחליף סרט וזז לפגישה הבאה.
ברור שהיו מטופלות שנכנסו לי ללב, אבל אני יודע להזיז את הפוקוס, לשים את זה בצד ולהמשיך הלאה. אנחנו פה למטרת טיפול ואני לא האישו בסיפור הזה. ההיקשרות שיש לי בטיפול לא דומה להיקשרות שיש לי עם נשים בעולם הרגיל. בעולם הרגיל אני נפגע. בטיפול אני לא נפגע מאף אחת, כי זה לא הסרט שלי".
פוליאמוריה? זה גנטי!
רותם, שמכריז על עצמו כעל פוליאמורי מגיל צעיר, ניהל מספר מערכות יחסים ממושכות. "תמיד יש את הפחד אם בחורות יקבלו את המקצוע שלי, אם זה לא יהיה דיל ברייקר עבורן," הוא מודה. "היו לי מערכות יחסים עם נשים שהייתה להן בעיה עם המקצוע שלי, אבל הייתה גם מישהי שאמרה לי שאני מלאך שמרפא את האחיות שלה. ברגע שבחורה מתחילה לצאת איתי היא לומדת לעשות את ההפרדה, היא מבינה שאי-אפשר להשוות את הדייטינג בעולם הרגיל לעבודה הקלינית."
לפני חצי שנה נפרד מבת זוג, פסיכולוגית ישראלית שעמה ניהל מערכת יחסים במשך שלוש שנים. הוא אף היה מאורס בעבר לפסיכולוגית, אך האירוסים הסתיימו – בין היתר, הוא מודה, בגלל מקצועו הלא שגרתי. "זו הייתה מערכת יחסים מדהימה שנמשכה ארבע שנים," הוא מפרט. "הייתה בינינו משיכה מינית מטורפת, סקס מטורף, וזה היה המגנט הזוגי שלנו. באנגלית קוראים לזה twin flame (להבה תאומה) לעומת נפש תאומה.
לרוב לא מדובר במישהו שאמורים להיות איתו לאורך זמן, ואני מאמין שבגלל שלא היינו אמורים להיות יחד, אז כל דבר הפריע במערכת היחסים שלנו. העיסוק שלי הוא רק סעיף אחד ברשימה".
אז במשך ארבע שנים היא חיה עם זה בשלום?
"לא. לא בשלום, בלחפור לי. היא חיה עם זה במלחמה".
יש אג'נדה מאחורי העובדה שאתה פוליאמורי?
"לפני כמה חודשים קראתי מחקר שמצא שפוליאמוריה זה גנטי. אני מאמין שנדיר יהיה למצוא בדורנו אנשים שיהיו 50 שנה יחד. בכלל, אני מאמין שכל המבנה של מערכות היחסים משתנה. קצב ההשתנות של בני האדם כל כך מהיר היום, שאיאפשר להישאר עם בן זוג אחד. פוליאמוריה זו דרך אחת, אבל יהיו עוד".
