משרדי האדריכלים המועמדים השנה לפרס רכטר, היוקרתי והחשוב ביותר בישראל, הם: ויינשטיין-ועדיה, ברכה ומיכאל חיוטין, אסף לרמן, ושותפות המשרדים גבי שורץ ובר-אוריין (על פרויקט משותף) - כך נודע לערוץ האדריכלות של Xnet.
הפרס מוענק מדי שנתיים מטעם משפחת רכטר, לזכרם של האדריכלים זאב רכטר ובנו יעקב רכטר, ובחסות משרד התרבות והספורט. מי שיזכה השנה יצטרף לרשימה ארוכה ומכובדת של אדריכלים ישראלים שזכו בפרס. בשנים האחרונות זכו: דוד גוגנהיים ודניאל מינץ, דני לזר, קימל-אשכולות, מייזליץ-כסיף, קיסלוב-קיי, עדה כרמי-מלמד ורם כרמי.
הצעירים המבטיחים
המשרד הצעיר של שי וינשטיין וגיל ועדיה מעולם לא זכה בפרס. הם מועמדים על פרויקט "בית הילד", שנחשף בערוץ האדריכלות של Xnet השנה, והוא בית חולים ממוגן לילדים במרכז הרפואי "זיו" בצפת. המבנה, בן קומה אחת בלבד, מרחף בחלקו מעל מדרון תלול. מראהו האופקי והמעודן נוצר מרצף עמודי הבריסוליי שמעטרים את החזית, ושדרכם נשקף הנוף הירוק של הרי הגליל.
השימושים הציבוריים של המחלקה מקיפים חצר פנימית מטופחת, ומכניסים פיסת שמיים ושטיח ירק גם אל לב המבנה. האיכות האדריכלית טמונה בעיקר ברגישות שבה התייחסו המתכננים למשתמשי הבניין: הילדים. חלונות הסרט הותאמו לגובהו של ילד השוכב במיטת הטיפולים, המבנה תוכנן בקומה אחת כדי לאפשר לילדים לנוע בחופשיות בכל המחלקה (מאחר שאסור להם להשתמש לבד במעלית), פינות רכות ומתקני חוץ שולבו במתחמים הציבוריים, וחדרי הבידוד מוקמו בפינות המבנה כדי להעניק את הנוף המרהיב ביותר למי שזקוק לו ביותר.
זכייה שלישית של חיוטין?
בין המועמדים יש גם מי שמכיר את טעם ההצלחה, ולא רק פעם אחת. ברכה ומיכאל חיוטין הם האדריכלים היחידים שזכו לקטוף פעמיים את פרס רכטר – בזכות תיאטרון גבעתיים ב-1996, וכעבור עשור על בית המשפט בחיפה. תקנון הפרס קובע, כי אדריכל שזכה בפרס בעשר השנים האחרונות לא יוכל לגשת, כך שבני הזוג רשאיים היו לגשת וגם לזכות – על חוט השערה. לאחר שהצליחו לזכות פעמיים, יתברר בקרוב אם הם משלימים זכייה משולשת בשלושה עשורים.
מדובר, גם הפעם, במבנה ציבור שהם ניגשים איתו לפרס. זהו המבנה החדש-יחסית של "מכון פולונסקי" בקמפוס מכון ואן ליר בירושלים, שנחשף אף הוא לראשונה ב-Xnet. השימוש הנרחב בזכוכית, הרפפות דמויות העץ והאבן הבהירה יוצרים מראה מעודן, וניכרת בפרויקט אמירה עכשווית שאינה אדישה להיסטוריה האדריכלית המפוארת של המכון. פנים המבנה שופע אור, הודות לחזית הזכוכית הגדולה. מעליה בולטת הקומה השנייה של המכון, שמגינה מחדירה ישירה של שמש ומסמנת את הכניסה למבנה. רצף של חצרות פנימיות הוטמע לסירוגין בשני אגפי הבניין, כדי להחדיר אור ואוויר לחללים הפנימיים המקיפים אותן.
מעונות הסטודנטים בטכניון
צמד המועמדים גבי שורץ וגידי וטל בר אוריין, חיפאי ובני זוג התל אביבים, אינם חולקים משרד משותף אך חתומים יחד על "כפר המשתלמים" - מעונות הסטודנטים בדופן הצפונית של קריית הטכניון, שנחנכו לפני כשש שנים. שוורץ, חבר בצוות ההוראה של המחלקה לאדריכלות בטכניון, כבר זכה ב-2002 בפרס רכטר, בעבור תכנון שכונת מגורים בכרמיאל; גידי וטל בר אוריין לא זכו מעולם. אגב, גם המעונות הוותיקים של הטכניון זיכו את המתכננים, דניאל ועכסה חבקין, בפרס רכטר.
שבעה מבניים טוריים מרכיבים את מעונות הסטודנטים האלה, והם מתמקמים בין מסורת התכנון של ה"שיכון הציבורי" לבין הטיפולוגיה החדשה של תרבות המגורים בישראל. ראשית, הביאה איתה ההעמדה מבט מחודש בשכונות השיכונים- לא עוד סידור מקביל של הנפחים הארוכים על המגרש, אלא הסטה ושבירת זוויות מכוונת שמייצרת עניין ומגוונת את איכותיות השטחים הפתוחים. שנית, במקום שיטוח הקרקע - מעשה שזר לטופוגרפיה המקומית - הפרויקט נפרש בטבעיות על שיפולי הכרמל, ונותן משנה תוקף להעמדת מבני המגורים על קומה מפולשת שמלכדת את הקרקע למעשה אחד רציף. ואחרון, במקום ניקוב החזית בחלונות אין ספור, איחדו האדריכלים את פתחי המבנה (חלונות ומרפסות כאחד) למסגרות משותפות, פעולה שממזערת את ה"פציעות" בחזית, ומקנה למבנים דפנות במישור אחיד. זהו מאפיין עיצובי שכיח בפרויקטי המגורים של משרד בר-אוריין. טיילת דק עץ, תלויה בין שמיים וארץ, מאחדת את המבנים למעשה אדריכלי אחד. הטיילת משנה את גובהה ומתחקה אחר הטופוגרפיה, תוך שהיא מרכזת מגוון מבטים לאורך הפרויקט ומקשרת בין הכניסות המרובות למבנים. בסופה של הטיילת מגיעים לתצפית אל הנוף.
ספריית אוניברסיטת חיפה
לאסף לרמן זהו סיבוב שני בתחרות: הוא התמודד עם ספריית יונס וסוראייה נזריאן שבאוניברסיטת חיפה כבר ב-2011, בטרם הושלם הפרויקט. כעת הוגש שוב. את התכנון המקורי של הספרייה עשה האדריכל הברזילאי הנודע אוסקר נימייר, אך הוא משך את ידיו ממנה בסופו של דבר, וב-1963 בנה שלמה גלעד גרסה "פרשנית" ומצומצמת של התוכנית. על אף שצבר מוניטין של בניין איקוני בקרב שוחרי הברוטליזם, בפועל כשלה המגה-סטרוקטורה (70x230 מטרים) מלייצר קשר משמעותי עם הסביבה המיידית. המבנה כלא את המשתמשים שעברו דרכו במערכי תנועה מסורבלים, והמבנה נדמה כמבצר בטון, ללא אוורור טבעי או פתיחה אל הנוף.
ב-2008 זכה לרמן בתחרות אדריכלים שמטרתה התערבות במבנה. כשנה לאחר מכן נוסף השלב השני, ועימו התרחבו היקף העבודה והתכנון. תוספת חפורה בין המבנה הקיים וכביש הכניסה הראשי הייתה הפעולה הראשונה שננקטה. ממדיה צנועים יחסית - ריכוז של חללי קריאה, אודיטוריום קטן, מרחב לאוספים, סדנאות עבודה ועוד. חצר השירות הוסבה מאיזור טכני לחצר פנימית, שדופן אחת שלה היא הבניין הישן והנגדית הבניין החדש. הפרופורציות של החצר, 8x110 מטרים, משוות לה מראה של סדק שנוצר בחומר וחושף את ההיסטוריה של המקום. הסדק, הריק, בונה את המתח שבין הישן לחדש, ומאפשר דיאלוג אדריכלי. כדי לחבר ביניהם חזר לרמן על המודול של המבנה הישן, והשתמש באותם חומרים - בטון וזכוכית.
הזוכה יוכרז בסוף נובמבר, ויקבל פרס כספי בסך 40 אלף שקלים. בקטיגוריה השנייה של פרס רכטר, "עידוד לאדריכל צעיר" עד גיל 44, מקבלים פרס בסך 20 אלף שקל. לפני שנתיים זכה בפרס מיכאל יעקובסון, אדריכל וכתב Xnet, על בלוג האדריכלות שלו "חלון אחורי". צוות השופטים יקבע את החלטתו לאחר שיסייר בשלושת הפרויקטים. בהתאם למסורת הפרס, אחד השופטים הוא הזוכה הקודם בפרס – דני לזר, שקיבל את הפרס על תכנון בניין המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בן גוריון (וגשר הרכבת הסמוך). לצדו יישב אילן פיבקו, האדריכל הוותיק וכנראה גם המתוקשר בישראל, שידוע לציבור הרחב בזכות "מגדל הגן" על גדות נתיבי איילון ו"רביעיית פלורנטין" בדרום תל אביב. הצוות השיפוט ישתתפו גם יועצים ונציגים של משרדים ממשלתיים.
גם אם מעונות סטודנטים נמצאים בתפר שבין מגורים למבנה ציבור, נדמה שמתחזקת בוועדת הפרס המגמה לציין מבני ציבור. זאת, למרות העובדה שעיקר הבנייה בישראל אינה מתרחשת במבני ציבור אלא במגורים. זאת ועוד: הפרסים המעטים שמחולקים כאן ניתנים בעיקר לאדריכלים מנוסים; אלא שהם זקוקים לעידוד גם לאורך הדרך, ולא רק למחווה בסוף דרכם המקצועית או בשלביה המתקדמים. בהיעדר פרסים נוספים, שמתייחסים לקטיגוריות ספציפיות בבנייה, מוחמצת האפשרות לבחון את איכות האדריכלות, להצביע על מגמות (לטוב ולרע) ולבקר את המרחב המקומי כדי לשפר אותו.
